באט-דיי
מישהו כאן מתכנן לרוץ ל"האביר האפל" כבר היום? זה המקום שלכם להתחיל לחלוק, לדון, לריב ולהתלהב: אהבתם או שנאתם? לנסוע עד הקריות לראות באיימקס או להסתפק בקולנוע ליד הבית עם ההפסקה באמצע?
ותוך כדי שאתם מהרהרים, הנה קווין סמית מדבר עם אנשי האתר "סלאשפילם" על "האביר האפל" (עם המון-המון ספוילרים. השיחה הזאת מיועדת אך ורק למי שכבר ראה את הסרט):
Slashfilmcastep9abridged.mp3ואם אתם רוצים להציץ אל מאחורי הקלעים של "האביר האפל", הנה כתבה על הצילום של הסרט מתוך "American Cinematographer" של החודש. כי הרי כולם מדברים על המועמדות הוודאית של הית לדג'ר לאוסקר, ואני מניח שכריס נולן יהיה מועמד לפחות על התסריט. אבל אין ספק שגם וולי פיסטר, הצלם, יהיה מועמד לאוסקר. אז מה צולם באיימקס (65 מ"מ) ומה ב-35 מ"מ? ומה צולם בגודל טבעי ומה במיניאטורות? ואיך? ולמה?
אחת המיניאטורות לסצינת מרדף המשאיות/משטרה/באטנוע
מצלמת האיימקס מצלמת את המיניאטורות
אני אצטרף עם הביקורת שלי בהמשך היום.
ההייפ העצום בהחלט מוצדק, ואם נולן היה מקצץ רבע שעה זה היה מושלם. בכל מיקרה מדובר בעיבוד הקומיקס הבוגר והנועז ביותר שנעשה אי פעם !! הדמויות ריאליסטיות ולא חד-מימדיות, המישחק מצויין, האקשן יעיל (אם כי זה לא הצד החזק של נולן) והתסריט מעניין ועמוס בהפתעות. הית' לדג'ר בתפקיד הג'וקר פשוט ממגנט, וגם אקהארט מצוין כהארווי טו-פייס.
נולן מנסה לומר משהו על התקופה בה אנו חיים: הטרור בעידן המודרני, המילחמה בטרור ותוצאותיה, פוליטיקאים שאפתניים שמאמינים שהמטרה מקדשת את האמצעים, ועוד (העלילה מאוד עמוסה).
צריך לראות את הסרט שוב כדי לנתח את כל הנושאים והרבדים שבו (בדומה ל-"היוקרה", סרטו הקודם של נולן). לגבי ההשוואה בין הג'וקר בגילומו של ניקולסון לזה של לדג'ר, אין מה להשוות: הג'וקר של לדג'ר לוקח בענק ! הוא פשוט מטריד ומצחיק באותה מידה: מצחקק, צורח, ממלמל לעצמו, מעין טיילר דארדן היפר-אקטיבי (בכלל, הסרט מזכיר את הסיגנון של דייויד פינצ'ר הגאון).
בקיצור, יצירה קודרת ואינטלגנטית !!
מעולה. עוד לא עיכלתי הכל עד הסוף, אבל זה סרט מדהים, ובדיוק כמו בציטוט על הפוסטר, הוא נשאר איתך אחר כך בראש, בבטן.
זה היה אחד הסרטים הכי unnerving (מה המונח העברי? מרופף-עצבים?) שראיתי מימיי, בטח ובטח בסוגת סרטי הקומיקס.
מסכים עם ניקו מעליי, זה סרט שקורא לך לצפות בו שוב ושובולפענח אותו יותר, והג'וקר של לדג'ר בהחלט לוקח בענק את האגדי של ניקולסון. ניקולסון, עם כל הכבוד, פשוט לא היה כזה מפחיד.
כסרט אקשן ומתח הוא לופת אותך בצוואר מהרגע הראשון ולא נותן לך מנוח. כסרט קומיקס הוא בוגר ואפל ונועז יותר מכל מה שראינו. כסרט של כריסטופר נולאן הוא דורש בחינה נוספת, מעמיקה יותר, שבמהלכה אצליח לנשום קצת יותר (בניגוד לצפייה הראשונה).
אבל אין ספק, ההייפ מוצדק.
אני חושב שאחד הדברים שמבחינתי מעידים עד כמה הסרט הזה הוא אחד המופתיים שנראו על מסכינו מזה שנים היא העובדה הבאה:
כל העיסוק בסרט השכיח ממני את הדבר שהיה אמור באמת להעסיק אותי בשבוע הזה: ההופעה של מוריסי.
אם הסרט הצליח לשים את מוריסי במקום משני אצלי, כנראה שיש בו משהו.
כמו שכבר נאמר בתגובות- ההייפ היה מוצדק. יותר רציני ואפל מסרטי הקומיקס האחרים, אבל גם עם אקשן טוב ומתח מורט עצבים. הביקורת שלי נמצאת בניק לינק.
ואגב, כל סרטי הבאטמן הקודמים ישודרו בשבת ביס 2.
למרות כל ההייפ העולמי שנמשך כבר חודשים, ההייפ האישי שלי החל להיבנות רק בשבוע האחרון, לאחר שכמה חברים שראו את הסרט בהקרנות המוקדמות חלקו עמי את חוויותיהם. לפני כן חשבתי שמצפה לי עוד "באטמן מתחיל", שהיה סרט טוב, אפילו טוב מאד, אבל לא הפיל אותי לקרשים. אולי זה היה בגלל שאני עדיין מחשיב את הבאטמנים של ברטון לסרטי הקומיקס הטובים ביותר שראיתי עד כה (ובמיוחד "באטמן חוזר" שבו מישל פייפר עשתה את תפקידה הטוב ביותר בקולנוע עד כה). אבל איכשהו, מאז ששמעתי יותר פרטים על הסרט עצמו ועל הופעתו של לדג'ר, אני פתאום כבר לא יכול לחכות יותר.
הציפיות שלי הפכו כל כך גבוהות עד שכבר הגעתי לשלב שבו אני חייב לומר לעצמי למתן אותן כדי שלא אתאכזב קשות אם הסרט לא יעמוד בהן. מעולם לא חשבתי שמכונת השיווק של סרט – כל סרט – תוכל להשפיע עלי בצורה כזאת.
מחר, לאחר הצפייה בפלאנט (אם כבר, אז כבר) כבר אהיה חכם יותר.
אני באמת לא מבין מאיפה נשפכים כל הסופרלטיבים על הסרט הזה, אני מרגיש שראיתי סרט אחר משאר העולם. בסרט שאני ראיתי לא היה שום דבר מקורי במיוחד והוא נפל בדיוק באותן הנקודות שנפלו סרטי קומיקס כושלים לפניו.
הוא אמנם היה שאפתני מאד אבל מאחורי השאפתנות הזו לא עמד שום דבר עמוק במיוחד. אפשר היה לצפות מראש כל פיתול של עלילה וכל מעשה של כל דמות, שלא לדבר על כך שאף דמות לא בנויה באופן מספק.
זהו סרט חביב עם הופעה מוצלחת למדי של הית' לדג'ר אבל כדי להבין מה עובר עלי תנסו לתאר לעצמכם שפתאום כל העולם היה מנסה לשכנע אותכם ש"הנסיך כספיאן" הוא סרט הפנטזיה הכי טוב שנעשה, שהבמאי שלו גאון, ושהשחקן שמשחק את האיש הרע הוא הימור בטוח לאוסקר.
נו, אז שמישהו יעזור לי להחליט:
זה מצדיק נסיעה עד קריית ביאליק או שאפשר להסתפק ביס פלאנט רגיל?
I really didn't like it.
Ledger's appearance is pretty good especially in the beginning of the movie when he speaks less.
when he starts with his longer monologues you realize he is no Jack Nicholson. not even close.
Bale isn't really interesting as Batman and his broken, over masculine voice is a bit pathetic.
but the thing that bothers me most is the lack of an artistic visual vision. Nolan's Gotham looks no better than Chicago where he shot and the art direction is just boring.
even Shumacher's batman that had a problematic art direction based more on the 70's series than the original dark comic book was at least trying to do something interesting, and I off course prefer Tim Burton's Gotham.
this one looks like Mission impossible with Tom Cruise wearing a bat suit.
BTW – the Tumbler and that stupid transformer bike – suck.
really don't understand how people – including Kevin Smith who I Idolize – lose their mind over this nonsense.
to quote Jacobim Mugatu: "I feel like I'm taking crazy pills"
ממה שאמר לי חבר טוב שראה את הסרט בק. ביאליק, אם נמצאים בסביבה של ק. ביאליק, אז בהחלט שווה לראות את הסרט שם. אם לא, אז אולם קולנוע מצוין – דוגמת הפלאנט – יספק בהחלט.
אני אראה אותו מחר בסינמה סיטי, ואני חושב שכבר הרבה זמן לא חיכיתי ככה לסרט. אני בעיקר מסתקרן לראות כבר את הית' לדג'ר כג'וקר. באמת יותר טוב מניקולסון, שעשה דמות נהדרת פשוט עם הג'וקר?
משאיות מניאטורות! גאוני! (כן, אני לא מבינה בזה בכלל!)
יש לכם מושג איך אני יכולה למצוא מי ביים את הקליפ:
"hey girl hey boy"
של ה-chemiacal brother?
חיפשתי וחיפשתי בגוגל ולא מצאתי….
אשמח לעזרה.
דום וניק.
לצורך הוויכוח (פורסם שלשום):
http://thoughtsonstuff.blogspot.com/2008/07/dark-knight.html
לניר: הג'וקר בסרט של נולן שונה לחלוטין מזה של טים ברטון, וזו אחת הסיבות לכך שהדמות שמגלם לדג'ר מוצלחת יותר (מעבר לעובדה שהוא משחק מצויין)..
זו דמות ריאליסטית יותר ולכן גם מפחידה יותר..זה מתחיל באיפור המרושל ("צבעי מלחמה"),וממשיך בהתנהגות הפסיכוטית והמניעים הלא ברורים. הוא לא "ליצן מרושע" אלא "פריק" אנרכיסט שלא פוחד מכלום. נולן לא מראה את מקור הדמות, ולכן היא יותר מטרידה..
גם אני ראיתי אתמול את "האביר האפל". אבל לפני כן, הקדמה :
בסוף שנות ה-80 עלה על שלטי החוצות בארץ קמפיין מהסוג שאני קורא לו "פרסומת בהמשכים" (קודם טיזרים, וכשבוע-שבועיים לאחר מכן, הפרסומת כולה). הקמפיין שאליו אני מתכוון התבסס על שלטי חוצות שחורים, ועליהם צורה אליפסית מוזהבת. לאליפסה הזו היו מעין שיניים נוצצות. ללא כל כיתוב. לאחר מספר שבועות יצא לאקרנים בארץ הבאטמן הראשון, ורק אז שמתי לב שאם מרכזים את המבט בחלק השחור של הפוסטר, מגלים צורה של עטלף.
כל הסיפור הזה בא להראות שבעצם אין לי מושג מיהו הבאטמן. זה לא החומר שעליו גדלתי. זה לא החומר שמעניין אותי. אני משתדל להימנע, בדרך כלל, מסרטי קיץ עמוסי אקשן. עד היום לא ראיתי אף אחד מסרטי הבאטמן. אין לי מקור להשוואות, ומשפטים כגון "כריסטופר נולאן ביים את גות'אם סיטי כמציאותית יותר מטים ברטון" נותרים סתומים בעיניי. אני גם לא מכיר את הקומיקס שעליו מתבססים סרטי הסדרה.
אז למה, לעזאזל, הלכתי בכלל לראות את "האביר האפל" ?
או. שאלה טובה. לאחת התשובות קוראים אורון. המשפט הכי חשוב שהוא אמר לי נוגע להתנתקות של נולאן ממסורת סרטי הקומיקס והסופר הירו, והבאתו, עד כמה שניתן, לעולם שלנו. זה כבר התחיל לדגדג לי. כי אותי לא מעניינים סרטים שבהם טכנולוגית סצינות הפעולה שולטת. אני יותר מתעניין בסרטים שיש להם מה לומר על העולם שבו אנו חיים. ואת זה יש ב"האביר האפל". אני ראיתי בסרט הזה משל מאיים על הדרך שבה הטרור העולמי זורע הרס ופחד ברחובות המערב. אני ראיתי את באטמן כסוג של ג'ק באואר (ולהפתעתי, הרבה יותר מציאותי ממנו). איש שעובד בשרות החוק, אבל פועל מחוץ לחוק. אני ראיתי הצגת משחק יוצאת דופן של הית' לדג'ר – מטורף, אבל גם לא כל כך. רוע טהור (הטלות המטבע המרובות של הארווי דנט בסרט העלו בזכרוני את אנטון שיגור), כאוס משתולל, אבל גם סוג של שליטה עצמית ורושם שיש שם הגיון מסוים בתוך ראשו של הג'וקר. הגיון חולני, אבל מציאותי. אני ראיתי את האיפור הלכאורה לא מוקפד של הג'וקר כיתרון – זה תורם להאנשתה של דמות הקומיקס. כפי שמישהו כתב מעלי – לא מדובר בליצן מטורף, אלא בפסיכופט מפחיד, ומציאותי לחלוטין (סוג של אוסמה בין לאדן ?).
אני ראיתי גם את גארי אולדמן ואהרון אקהרט נותנים הופעות טובות, מה שנקרא באנגלית Solid performances. אני ראיתי גם את מגי ג'ילנהול. שחקנית שאני מסמפט בדרך כלל, אבל כאן, לדעתי, מקלקלת יותר מאשר עוזרת. לדעתי, היתה כאן טעות בליהוק מצד כריס נולאן. היא פשוט מתוקה מדי לתפקיד עוזרת תובע מחוזי. צריך מישהי שיש בה שילוב מתיקות וביצ'יות. והיו גם מורגן פרימן ומייקל קיין, שבעיקר לא הפריעו (וכל הרגעים של קיין על המסך גרמו לי לגעגוע לסרטו הקודם של נולאן, "יוקרה"). אה, וגם כריסטיאן בייל (תעשו קופי/פייסט הערה שלי לגבי קיין).
העיצוב והצילום משובחים (לפחות כמה פעמים בסרט המצלמה סובבת סיבובים של 360 מעלות), והתסריט, למעט כמה חריקות, מצויין (החריקה הגדולה מכולם, לטעמי, באה ממש בהתחלה, בסצינה הראשונה בה אנו מתוודעים להארווי דנט. עד על הדוכן שולף נשק ? נו, באמת).
אני מניח שאי הכרתי את מיתולוגית באטמן לדורותיו גרעה קצת מההבנה שלי ומהחוויה שלי, אבל אולי יצאתי נשכר. בסך הכל קיבלתי בידור אינטלגנטי ומבהיל שעשוי טוב. אוסקרים ? להית' לדג'ר בטוח, לכריס נולאן מועמדות על בימוי, ואני מניח שיהיו עוד כמה מועמודויות. ללכת לראות ? לדעתי כן, בהחלט.
לא ללכת ל-IMAX, התמונה אולי מעולה, אבל הסאונד גרוע. סתם סאונד מוגבר לעוצמות של מועדון לילה. כל פעולה בסרט הכי קטנה כמו שליפת אקדח נשמעת בבום ענקי וגלים של באסים מעוותים ששוטפים את האולם. אי אפשר לשמוע דיבורים תוך כדי סצינות אקשן. כמו כן גם הכתוביות מרגיזות כי הן מופיעות ממש על גבי התמונה, לפעמים על הפרצופים של השחקנים.
אולי יארגנו באיימקס הקרנה בלי כתוביות?
איתן,
תחזור אחורה לבאטמן חוזר, סרט שמתענג על כל מה שעולם הקומיקס יכול להציע אבל חופר יפה מאוד פנימה לתוך הדמויות שלו. אחד הסרטים האהובים עליי, לא רק בסדרת באטמן.
את "האביר האפל" אני אראה עוד כמה ימים, אחרי שקצת ירד ההייפ.
קודם כל, הביקורת הארוכה מהרגיל שלי על "האביר האפל" בניק-לינק.
שנית, איתן, נהדר לשמוע שהצלחתי לשכנע מישהו כמוך, בלי שום עניין בסרטי קומיקס, שהסרט הזה הוא קצת מעבר. ואני עוד יותר שמח שאהבת אותו.
עוד כמה דברים שאני רוצה להוסיף (ספוילרים קלילים בהמשך, בביקורת המלונקקת אין כלל):
1. הסרט הזה הוא פרדוקס בעיניי. הוא שובר קופות ושיאים מחד (איזה שובר, מועך) אבל איכותי וברמה קולנועית גבוהה מהמצופה מבלוקבאסטר. הוא סרט קומיקס מאוד נאמן למקורות של באטמן, הכי נאמן שנעשה לדעתי, אבל גם סרט הקומיקס הריאליסטי והבוגר אי פעם, לדעת רבים. הג'וקר הוא אנרכיסט עם תוכנית ועוד שאר אוקסימורונים נפלאים שכאלה. עוד סעיף ברשימת הגדולה של הסרט.
2. העיסוק של הסרט במיתוס וגבורה הוא יחיד במינו ומשהו שאני לא זוכר שראיתי בקולנוע, בז'אנר הזה לפחות. המיתוס של באטמן נבנה בסרט הקודם, ומוצג כמוגמר בנוכחי – התושבים לא אוהבים אותו, אבל מכבדים את הליחמה שלו בפשע. המיתוס/המוניטין של הארווי דנט הוא זה שנבנה בסרט, כשברקע ההשחתה שלו או בעצם חשיפת הצד האפל שבו. בסופו של דבר, המיתוס מנצח. את הג'וקר, אנחנו מקבלים כמיתוס מהלך. אין לו עבר, או הסבר למעשיו והוא משקר בנוגע למקורות של צלקותיו. מה שכן יש לו זו אג'נדה, רעיון שחזק מכל זהות, אפילו זו שלו. המשחק של נולאן בין השלישיה הראשית הזו – אין עבר, אין הווה, אין עתיד – היא מבריקה ברמות שלא יתוארו בעיניי.
3. אני מתנצל, באמת ומעומק ליבי, בפני כל מי שייפגע מגישתי המזלזלת בארבעת הבאטמנים הראשונים שהיו בקולנוע. אני יודע איך זה מרגיש כשפוגעים בסרט שאתה אוהב, אבל בחיי שאני מתעב את כולם. את של ברטון מילדות ואת של שומאכר קצת אחרי. אני עם נולאן בעניין ה"ארבעת הראשונים מעולם לא היו ולא נבראו". אפילו את הסמל הוא שינה, גם במחיקת הצהוב וגם בסגנוניות של תגית העטלף.
בטח יהיו לי עוד דברים להגיד, כי אני ממש מרוגש (עדיין). אני פשוט מרגיש שראיתי את אחד הסרטים הטובים שצפיתי בהם בחיי.
אה, ואני מאוד אשמח לשוחח עם יובל כלשהו, או כל מי שהגיב/יגיב לי בעכבר, כאן בסינמסקופ. שם אני מנוע מלהגיב…
אחרי שהביקורת שלו על "זודיאק" הייתה ראויה לראזיסקופ 2007, יקיר אלקריב מכה שנית: ביקורת מחפירה ושטחית על "האביר האפל", שמסתכמת בשורת המחץ שזה בלתי אפשרי ללהק את מגי ג'ילנהול בתפקיד הבחורה היפה, בגלל שהיא לא יפה.
ראיתי את "האביר האפל" אתמול בIMAX. התמונה באמת מדהימה, חוץ מזה שזבובים טיילו על המקרן במשך כל הסרט, והתרגום נראה כאילו הוא נכתב סימולטנית עם הקרנת הסרט כשמספרים ושורות מתהפכים (סיכוי של 50-50 הפך ל05-05). הסאונד דווקא לא הפריע לי. הבאסים הרעידו את הכיסאות אמנם (אפקט חביב), אבל הקולות של השחקנים היו ברורים.
ספוילרים מעכשיו
אהבתי את הסרט, ואני מסכים שהוא סרט הקומיקס הטוב ביותר שראיתי. אבל אני מרגיש שכל הביקורות המהללות עיוורות לנקודות החלשות שלו. אני מתכוון בעיקר למה שקורה להארווי דנט בשעה האחרונה של הסרט. בניגוד לבאטמן ולג'וקר, שהגרסה של נולאן הצליחה להציג אותם בצורה ריאליסטית ומשכנעת (למרות שלא צריך להגזים גם כאן עם "הריאליזם" שלהם. הכוונה היא שהן דמויות אורגניות לעולם הסרט, שדומה לעולם שלנו יותר מסרטי פנטזיה אחרים) דנט הופך לסמל חלול עוד לפני שהוא מת. במובן מסוים השינוי שלו הזכיר לי את הסוף המפגר של "גן עדן עכשיו", שרק כדי לגרום לנו להבין את האופציות השונות של הגיבורים שלו גרם לכל אחת מהן להתהפך בעמדותיהן. וכמו הסרט ההוא, גם "האביר האפל" מנסה לתאר את הפיכתו של אדם שקול (פה אפילו ממש ממש ממש חיובי) לטרוריסט ונכשל. מבחינה נרטיבית, אני חושב שהמהפך המחשבתי של דנט נראה מזויף מכיוון שהוא כל כך מוחלט. בעוד שבסרטים אחרים של נולאן, טוויסטים עלילתיים גרמו לנו להבין שדמויות היו תמיד מורכבות יותר ממה שאנחנו ולפעמים הן הבינו, ב"האביר האפל" אין שום מורכבות, קודם הוא היה טוב ואחר כך הוא הפך לרע. הוא כמו סמיגול שהפך לגולום רצחני כשהוא גילה את הטבעת. והדבר היחיד שאמור לגרום לנו להאמין שהשינוי התרחש הוא שצד אחד של הפנים שלו וצד אחד של המטבע שלו נשרפו. מה שלא מוסיף אמינות לשינוי של דנט זה העיצוב של הפנים השרופות שלו. מה שזה לא אמור להיות, ריאליסטי זה לא. ציפיתי שהויסקי שהוא שותה ישפריץ לו מהחור בלחי.
אהבתי את הסוף של הסרט, שמתכתב עם כל הסרטים שנולאן ביים, והוא היפוך של הסוף של "אינסומניה".
(אורון – אני לא היובל שכתב לך שם, אני לא סובל את "גלדיאטור")
הסברתי כבר למה התאכזבתי מ"האביר האפל" ומה נקודות החולשה הגדולות שלו. בעקבות התגובה של אורון החלטתי לציין גם חלק מהדברים הקטנים יותר שמפריעים, זהירות, המון המון ספויילרים:
1.המהפך של הארווי לאחר ההשחתה מלוחם צדק עם מעט זרמים אפלים לפסיכופט מרושע הוא מהיר מדי ומופרך מדי.
2.המהפך הזה גם תורם למשוואה ההוליוודית הידועה שאומרת שאם אתה יפה אתה טוב ואם אתה מכוער אתה רע.
3.הטלת המטבע של דנט נעשתה באופן הרבה יותר טוב ב"ארץ קשוחה", גם אם ברור שזה נעשה לפני כן בקומיקס של באטמן.
4.ההתמקדות בדנט ובג'וקר וההתעלמות היחסית מבאטמן הזכירו את סרטי באטמן של שומאכר שהתמקדו בשלל נבלים טפשיים והרסו את הסדרה.
5.ברגע שהג'וקר התחיל לספר את סיפור ה"איך קיבלתי את הצלקות" היה שקוף לגמרי שזה סיפור בדוי שנועד להראות שאין מאחוריו מניעים פסיכולוגיים מוסברים ושאנחנו נסבול מהסיפור הזה בגרסה שונה לפחות עוד פעם אחת.
6.היה ברור שאף אחת מהספינות לא תתפוצץ וכך נקבל אישור ל"גדלותה של נפש האדם".
7.כריסטיאן בייל בסדר אבל רוברט דאוני ג'וניור היה הרבה יותר טוב ממנו בערך באותו תפקיד ב"איירון מן"
8.מגי ג'יילנהל, מייקל קיין, מורגן פרימן ואפילו גארי אולדמן חלשים למדי וכמעט מיותרים.
9.האופנוע של באטמן, גם אם היה קיים בקומיקס, הוא המצאה מעצבנת שבבירור נועדה למכור עוד צעצועים.
10.העובדה שדנט לא הורג את הילד בסוף היא פחדנות לשמה והיכנעות למוסכמה ההוליוודית שילדים לא מתים.
בשולי הדברים :
* את "האביר האפל" ראיתי ב"פלנט" הרמת גני. אני אוהב להסתובב שם לפני שאני נכנס להקרנה, ולראות את הפוסטרים של הסרטים שיגיעו בקרוב. נחרדתי למראה הפוסטר המקדם את עלייתו של "מדגסקר 2". על הפוסטר כתוב בעברית (עברית ?) : "להוזיז ת'ישבן". נגיד שכבר התרגלתי לאות ת עם הגרש כקיצור של "את". נגיד. אבל "להוזיז" ? באיזו שפה זה ?
* אני לא מבין את הטיפול של המפיצים ב"וול-אי". כבר שבועיים שהסרט באוויר, ובמודעת הפרסומת אין ולו ביקורת אחת של מבקר ישראלי. מודעת הפרסומת בכלל רוצה ליצור את הרושם שזהו סרט ישראלי. מבקרי העולם משתפכים על סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים.
* הייתי היום ב"לב" וראיתי את "לך לשלום ג'מיל". על הסרט אני אכתוב בתגובה נפרדת. משהו נראה לי מוזר בשיווק של הסרט הזה. האם לא היו לו הקרנות מוקדמות ? והרי סרטי שני אף פעם לא היו במחרימים. לפני שהסרט עלה, התנוססה על מודעת הפרסום ביקורת אחת נלעגת של תומר קמרלינג מ"בלייזר", שקבעה שיש בסרט "אקשן בן זונה" (ראיתי את הסרט. ממש לא). עכשיו, שבוע אחרי שהסרט עלה, הצטרפו לצד קמרלינג ביקורות של צבי יחזקאלי, איש הדסק לענייני ערבים בחדשות 10, וגם יהודה סתיו, נעם בוקסנבאום ונחום מוכיח. איכשהו נדמה לי שלא היו הקרנות מוקדמות, או שהיו, אבל הן נערכו במקביל לאלו של "האביר האפל", ואף אחד לא בא.
* בכניסה לאולמות של "לב" מחולקת החוברת החדשה של סרטי שני, עם מבחר מסרטיהם בשנה הבאה. נורית שני, המנכ"לית כתבה טקסט קצר בתחילת החוברת. מתוכו : "את מרבית הסרטים המופיעים בחוברת טרם ראה איש. אחדים מהם מצטלמים או נערכים בימים אלו ממש". "סרטי שני" קונים זכויות הפצה של סרטים לפני שהם מוכנים. מצד אחד, זה יפה בעיניי, ונועז, אבל מצד שני, זאת לא חוכמה להמר על החשודים הרגילים. בחוברת ניתן למצוא את הסרטים החדשים של : אלמודובר, האחים כהן, ג'ים ג'רמוש, גאס ואן סאנט. למיטב ידיעתי, 4 סרטים אלו עוד לא ראו אור מקרנה באף מקום בעולם. יש גם את סרטי פסטיבל קאן האחרון : אטום אגויאן, "על העיוורון" של מיירלס, וולטר סאלס. יש סרט על דייגו מאראדונה בבימוי קוסטוריצה, ועוד סרט על כדורגל, הפעם ממכסיקו, המאחד שוב את דייגו לונה וגאל גרסיה ברנל, שכיכבו ביחד ב"ואת אמא שלך גם". את הסרט הזה מביים קרלוס קוארון, האח של אלפונסו, שביים את "ואת אמא שלך גם". ויש גם סרט חדש של סאם מנדס. כותרת הסרט "Untitled Sam Mendes project". כלומר, לא רק שהסרט לא מוכן, אפילו שם עדיין אין לו. יפה.
(ספוילרים ל"האביר האפל")
עדן, ונדמה לי שדיברנו על זה גם אחרי ההקרנה: לגבי הילד, רוב האנשים הרגישו שהוא פשוט לא הספיק, ועוד נראה מה יקרה בסרט הבא (כן, אני יודעת שזה לא קשור לסרט הזה, אבל אי אפשר לדחוף הכל לאותו סרט). וגם – בסרטים הוליוודיים גם נוטים לא להרוג את מושא האהבה, בטח לא ככה.
ולגבי הספינות, זה נכון שלא היה מפתיע שאף אחד לא לחץ, אבל אישית דווקא די הופתעתי מכך שהן לא התפוצצו וזהו. זו לא הוכחה לגדלות נפש האדם אלא לכך שהג'וקר אינו חסין מכישלון תוכניות. הוא היה מעדיף שהכל יתפוצץ.
ואיך "לך לשלום ג'מיל" ? האמת, אין הרבה מה לכתוב. זהו סרט קטן, שמצולם כולו עם מצלמה על הכתף, ורובו בפריימים סגורים (הרבה קלוזאפים). הסרט מדנמרק, אבל דובר ערבית ברובו. התסריט מספר על נסיון של צעיר ערבי ואביו לצאת ממעגל הדמים המקובל בחברה הערבית, זה המתקרא "נקמת דם". שתי בעיות : יש משהו נקי מדי, מצטדק מדי, בתסריט הזה. אותו הדבר שאליו הגיע ליאור אשכנזי רק בסוף של "ללכת על המים", צריך להיות כאן הנחת יסוד. ובעיה שניה היא שהמהלכי התסריט מועטים יחסית, ויוצרים תסריט רזה. כך, למרות שהסרט לא ארוך (שעה וחצי), הוא קצת ארוך מדי. פורמט של סרט קצר היה מתאים יותר. אבל משחק טוב של כל הקאסט, וצילום משובח יוצרים חוויה מעניינת. בהתחשב בעובדה שזהו סרט בכורה של הבמאי הזה, ניתן בהחלט להשתמש במילה מרשים.
אני חושב שהאביר האפל הוא וירטואוזיות מרשימה אבל מצאתי אותו חסר נשמה. לא היה לי חיבור לכלום.
לדג'ר נפלא ודווקא הפעם התבאסתי על בייל שנראה כאילו ממש אין לו כוח לסרט הזה.
גם העניין עם הספינות וטוב הלב של האדם – שהזכיר לי את סרטי "המסור" רק עם מגה תקציב – היה די מטופש ומביך בתאכל'ס.
ובקשר לקטעי הפעולה – נדמה שנולן מזיע גלונים על מה שפול גרינגאס מביים תוך כדי פיהוק. סצינות הפעולה הן החלשות ביותר בסרט וזה סוג של בעיה בסרט שנדמה שנדחסו בו 5 סרטי אקשן ממוצעים לפחות.
הסרט הכי טוב אי פעם.
חזרתי עכשיו מהקרנה של 19:00, אני הולך לראות שוב בהקרנת חצות.
ההצעה שלי לניתוח האביר האפל, יצרית המופת יש להוסיף: (אזהרה! מכיל ספוילרים, ופשוט התייחסות ישירה לקטעי עלילה קריטיים!):
התסריט של האביר האפל הוא לא פחות מגאוני. הניתוח שאני רוצה להציע הוא ניתוח של האביר האפל כביקורת על "תורת הבחירה הרציונלית" הידועה יותר בשמה הפופולארי- "תורת המשחקים". כפי שאני רואה את זה הג'וקר הוא מומחה לתורת המשחקים שמחליט לנסות את תורתו בצורה מעשית על גוטהאם סיטי וזה סוד כוחו שמסביר איך בלי כוחות על, ובלי כסף, ובלי מיומנויות לחימה, ורוב הזמן אפילו בלי רובים- הוא מצליח להפיל על עיר שלמה ולנצח את באטמן ב1 על 1.
ע"פ תורת המשחקים כל האנשים בעולם הם אנשים רציונאליים במובן זה שהם יודעים לתעדף בין אלטרנטיבות ותמיד יבחרו באלטרנטיבה שמשרת את האינטרס שלהם. כל סיטואציה של אינטראקציה בין אנשים יכולה להיות מנותחת כמשחק ועם נדה את הכללים שלו נוכל לחזות את התוצאה. שחקן לא רציונאלי הוא רק כזה שבלתי אפשרי לחלוטין לחזות את הבחירה שלו בהינתן האלטרנטיבות והאינטרס שלו לפעולה. כלומר שחקן שבוחר בחירה באופן רנדומלי בלבד. השחקן הטוב ביותר הוא זה שיגרום לכך שיצטייר כלא רציונאלי לאחרים. אם אחרים חושבים ששחקן הוא משוגע ולא ניתן לחזות את הבחירה שלו ברוב המשחקים הוא ינצח. זו האסטרטגיה שהג'וקר בחר לנסות אותה על עצמו. הוא בוחר תדמית של ג'וקר, ליצן, משוגע שלא ברור לאף אחד מה מעניין אותו. הוא אפילו שורף מאות מיליוני דולארים רק בשביל להוכיח את הנקודה הזו. שלא ניתן לחזות את ההעדפות שלו.
המשחק הידוע ביותר בתורת המשחקים הוא משחק האסיר (שמוזכר בסרט פעמים רבות בהקשר של חקירות המשטרה את המאפיה). המשחק השני בחשיבותו הוא משחק הפחדן. הגרסא הידועה ביותר של משחק הפחדן היא 2 מכוניות הנוסעות זו כנגד זו, המכונית הראשונה שתסטה מהנתיב תהיה זו שתפסיד. הפחדן יפסיד. צד שני אם 2 המכוניות לא יסטו שני השחקנים יהרגו. במשחק הזה יש יתרון מוחלט לשחקן הלא צפוי. ה"לא רציונאלי" לכאורה. כי לא ניתן לנחש שלא יסטה ברגע האחרון. וזה בדיוק כמובן מה שאנחנו רואים בהתמודדות של הג'וקר שמדרבן את הבאטמן להתנגש בו עם הבאטפוד. באטמן משחק את המשחק והג'וקר לא זז, ברגע האחרון באטמן סוטה ומתרסק עם הבאטפוד לתוך משאית ומוטל לארץ לרחמיו של הג'וקר שניצח במשחק.
החקירה של הג'וקר ע"י באטמן בחדר המאסר והבחירה שהג'וקר נותן לו בין רייצ'ל להארבי דנט היא רגע השיא של הסרט מבחינתי. הג'וקר מציב בפני באטמן משחק אולטימטיבי ופשוט. בחירה אחת משניים ואין דרך בין שניהם. הג'וקר מנצל אסטרטגיה נוספת ידוע של תורת המשחקים- להציף את השחקן באינפורמציה. הוא לא מסתיר אלה נותן לו את כל האינפורמציה ובכך מחייב אותו להיכנס למשחק. אבל הג'וקר מעוניין לנצח בטוח, ולכן הוא מחליף בשמות, כך הוא מוודא שלא משנה מי באטמן יבחר, בטוח הוא יבחר את האדם הלא נכון, והאדם שימות יהיה זה שבאטמן יותר רצה להציל. אומנות.
איפה הביקורת על תורת המשחקים אתם שואלים? הביקורת באה במשחק האחרון של הג'וקר בין 2 הספינות. על פי תורת המשחקים יש רק בחירה אחת מרגע שנכנסת למשחק, בחירה בטוחה- ללחוץ על ההדק ולפוצץ את הספינה השניה זו אסטרטגיה שלטת. הג'וקר בטוח שהם יעשו זאת. באטמן אבל בטוח שלא. האנשים על הספינות בוחרים לא להיענות לאתגר של ג'וקר ופשוט לא לשחק את המשחק. השיקול המוסרי שאפילו אם הם יצביעו בעד לחיצה על הכפתור בהצבעה קולקטיבית- אף אחד לא יהיה מוכן ללחוץ על ההדק בעצמו. הג'וקר ניסה להוכיח תביעה עתיקה של תורת המשחקי, תביעה צינית שזכו עליה אין ספור כלכלנים בפרס נובל- שאין מוסר שהוא מעבר לרציונאל, שיש רק בחירה אינטרסנטית רציונאלית. הג'וקר נכשל.
אזכורים נוספים לתורת המשחקים זה בהארבי דנט- הוא משתמש במטבע להחליט את החלטותיו. אבל שני צידי המטבע הם זהים. בכך הוא רק מצטייר כמהמר- כשחקן לא רציונאלי. אך בפועל הוא זה שקובע את הבחירה. אבל ברגע שהוא הופך לטו-פייס, גם המטבע מושחת מצידו האחד והוא הופך באמת לשחקן הלא רציונאלי- האנרכיסט שמשאיר את כל הבחירה ביד הגורל.
ואז יש את באטמן. וסוף הסרט. באטמן מקבל את הבחירה לקחת את כל אשמתו של הארבי דנט על עצמו לא מתוך השיקול הפרטי האינטרסנטי- אלא בגלל שזה מה שהעיר צריכה- הכלל. הוא יהיה כל מה שהעיר תצטרך שיהיה. גם אם זה אומר האביר האפל.
לאיתן – זה לא חדש שרוכשים זכויות עוד לפני שיש משהו מצולם. כך זה בעולם הטלוויזיה ואני מניח שכך זה גם בעולם הפצת הסרטים. בטלויזיה סדרות כמו דקסטר והעשב של השכן למשל נרכשו לשידור בארץ עוד לפני שצולם ולו פריים אחד, על סמך תסריט בלבד. כמובן שלא כל עסקה היא כזו וצריך להיות בעל חושים מאד מחודדים בשביל להמר על תסריט טוב שיהפוך גם לסדרה טובה, אבל זה קורה.
בקולנוע זה עוד יותר פשוט:
יש להם הסכמים קבועים עם מפיצים. אז נורית שני (וכל שאר מפיצי ארצנו) יכולה בתיאוריה לתת רשימת סרטים מפה עד 2012.
ועדן, נראה שאתה בכוח לא רוצה לאהוב את הסרט (וזה לגיטימי) אבל הטיעונים שלך נגד חלקם לא ממש קשורים לכלום:
לדגומא: מה רצית שיעשו האחים נולן? אחרי שכתבו תסריט שמבוסס על קומיקס וכבר החלו הצילומים, פתאום גילו שהאחים כהן עשו כבר שימוש בהטלת מטבע כקובע גורלות? פאקינג שיט, גם הם לקחו את זה מספר, ואתה יודע מה – זה גם לא הכי מקורי.
עוד דוגמא זה סיפור הג'וקר: גם אם זה שקוף שזה סיפור מומצע, עד שהוא לא יוכיח לך את זה בסיפור השני, אז יש סיכוי רב שזה לא – אז אולי לך זה ברור, שקוף, צפוי אבל גם אתה חייב את הסיפור השני כדי שהראשון יהיה בעל תוקף.
ואחרון: לגבי האופנוע של באטמן- אם אתה בעצמך כותב שזה היה בקומיקס (כנראה) אז מה אתה רוצה שיתעלמו מזה רק כי זה מוכר צעצועים?
אולי צריך היה למחוק את הדמות של הג'וקר כי ברור שהמוות של הית' לדג'ר הופך אותו לדמות מקאברית יותר ומוכר יותר כרטיסים ובובות.
צפיתי בסרט ביס פלאנט: אולם שש שורה 2. מה שאומר שבעצם ראיתי את הסרט באיימקס..
דיאגנוזה שלאחר הסרט: אני מאוהבת סופית ובאופן מוחלט בכריסטופר נולן.
לאיתן (26) נדמה לי שבUntitled Sam Mendes project מתכוונים בחוברת של קולנוע לב ל-Revolutionary Road.
יש רק בעיה אחת עם הסרט הזה: הוא מציב רף עצום לסרטי ז'אנר אחרים. יצירת מופת כאוטית, מסעירה, מטרידה ומצמררת, שאין בה שומדבר שהוא שגרתי. לדעתי זהו הסרט שמקבע סופית את כריסטופר נולאן כקולנוען הגדול של ימינו. הוא כתב תסריט עצום, שמפתיע כל פעם מחדש ברמת האלימות המתפרצת שבו ובצורה שהוא יושב על עצבים חשופים. הסרט הוא קלאסיקה מיידית עם שורות שייכנסו לפנתיאון ועם הופעה שתזכר לעד מצד הית' לאדג'ר. לדעתי זהו אירוע השיא בקולנוע של השנים האחרונות (הרבהשנים אחרונות), והוא יכול להתברר כנקודת מפנה. יוצא מהכלל.
לגבי התיאוריה של רז-ש וסצנת המעבורת:
הפריע לי דבר אחד לכל אורכה, וזה אולי בעיני הסיבה האמיתית לבחירות שנעשו:
למה שמישהו לעזעזל יאמין לג'וקר שהכפתור שבידו יפוצץ את המעבורת האחרת ולא את שלו?
הצופים כמובן חשבו על זה, אבל האנשים בסרט? גם אני תהיתי בנושא. לא נראה לי שיש לזה תשובה 🙂
סטיבי ורותם – לדעתי הסיבה שהצופים חשבו על זה (אני הייתי משוכנע למען האמת) והאנשים בסרט לא, היא שהאנשים בסרט לא ראו אותו והצופים כן… במילים אחרות, תושבי גותהם יודעים שהג'וקר הוא פושע ושהוא מטורלל, אבל לא סביר שיידעו מה קרה בחקירתו המשטרתית. כך אני סיספנדתי זאת לפחות.
ואני שמח שרז-ש העלה את התגובה שלו, כיוון שלא באמת היה לי מקום בביקורת לפרט על תורת המשחקים יותר מאשר להזכיר אותה בשורה. ובכל מקרה, זה היה הרבה יותר מפורט ועמוק ממה שאני הייתי צולל אליו, אז תודה רז.
ואני עוד יותר שמח שיאיר ומגיבים מוצאים הרבה כריסטופר נולאן בסרט, מ"יוקרה" ועד "אינסומניה". (ספוילר מכאן ועד הסוף,גם ל"ממנטו".) בעיניי, סוף "האביר האפל" והמכתב הנשרף של רייצ'ל על רקע הדברים, הוא הסוף של ממנטו בריבוע-בוע. או אולי המשך המשפט האחרון של ממנטו, שמונה שנים אחרי – לפעמים, לאנשים מגיע משהו שמעבר לאמת (וההמשך של האביר האפל – לפעמים מגיע לאנשים שהאמון שלהם במישהו יוכח). ולא משנה לאן יילך כריטופר נולאן בסרטו הבא, אני שם בעיניים עצומות, אמון מלא, וציפיות עד הירח ובחזרה (ט.ל. יש לך מתחרה 🙂 )
הלינק הזה מוקדש לעדן:
http://www.nerve.com/CS/blogs/screengrab/archive/2008/07/26/top-ten-reasons-the-dark-knight-isn-t-as-good-as-you-think-it-is.aspx
אני לא אוהבת את דרך ההתנסחות שלו, אך זו זכותו. בייחוד השניים האחרונים נראים לי די שטויות, אבל זו אני.
וחוץ מזה, ידידי המלומד שמגיב כאן לא מעט מלין כבר ימים על כך שיש המון התייחסויות בביקורות השונות לאירועי 11/9 ושאר אירועי טרור. דיון, מישהו?
רק השניים האחרונים?
בוא נתחיל עם השני- זה שאנשים מעריכים סרט יותר מדי, זה לא סיבה למה הוא לא כזה טוב.
ומיד מגיע השלישי: להגיד שהסרט לא אומר שום דבר מעניין על היחס האמריקאי (שיבוא להופעה של מוריסי מחר, שילמד שלא רק שאמריקה היא לא העולם, אלא שארה"ב היא לא אמריקה) זה פשוט לא להבין את המסרים העמוקים והלא פשוטים של הסרט. אני לא בן אדם חכם מדי, בקושי מלומד, אבל אם אני עם הידע המועט שלי יכולתי לכתוב באריכות מנומקת את האנלוגיות והביקורת החברתית שהסרט הזה מציג אז כנראה שיש שם משהו. העניין שזה לא ביקורת קונקרטית על מעשים, אלא על שיקולים והחלטות, של החיה הנוראית הזו -מוסר. אולי בגלל זה הוא פספס את זה.
ואפשר להמשיך להתקטנן כמו העניין של גלאי המתכות. אין מה לעשות, משטרת גותאם כשעוצרת אנשים, בודקת מה יש להם בכיסים, לא בבטן. וכן, לא מעבירים פושעים בגלאי מתכות, פשוט מרוקנים את החפצים החיצוניים שלהם – זה הרבה יותר יעיל במקרה של פושעים נורמלים ולא ארכי-נבלים.
ובאופן כללי, הוא גזען שלא טורח להסתיר את זה.
אם היה לי כוח, הייתי מתרגם את זה ומגיב אצלו, אבל אני מפחד שאם הוא יגלה שאני יהודי הוא יסנן אותי.
הרשימה שלו די מגוחכת, אבל אני דווקא מסכים עם סעיף 9, של למה לא להפיל את העניין על הג'וקר במקום שבטמן יישא באשמה. מה, זה כל כך מופרך שהג'וקר או המאפיונרים אחראים למה שהארוי עשה? (אגב, בסוף הם אומרים שהארוי הרג 5 אנשים. איזה חמישה? את השוטר המושחת הוא הרג, את השוטרת לא, את מארוני הוא הרג בתאונה עם הנהג שלו, מי עוד? ועוד אגב, חשבתי שבטמן וגורדון לא היו מודעים למהפך של הארוי, הסצינה האחרונה מתבססת על כך, אז איך הם יודעים על כל מה שהוא עשה עד אז?).
אני מבין שיש פה אמירה ערכית שחלק מכוחו של האביר האפל זה לעשות דברים שנויים במחלוקת לטובת הכלל, אבל במקרה הזה לא נראה שהיה שום צורך להפיל עליו את העניין. הצורך היחידי שאני רואה הוא צורך תסריטאי של לסיים את הסרט עם האמירה הזאת.
Hey there, this is my first remark on ur website. I've been studying it for a even though in my RSS reader but haven't commented just before. Anyways, many thanks for the post
Thanks dude. It was interesting knowing
Thanks for all your valuable efforts on this blog. My daughter take interest in participating in internet research and it is easy to see why. A number of us know all relating to the lively way you provide advantageous guidelines via this web site and as well as welcome response from some others on the subject and my child is studying a whole lot. Enjoy the remaining portion of the new year. You are carrying out a wonderful job.
Good article, thanks. I signed up to your blog RSS.