"5 מצלמות שבורות" זוכה בניו יורק
הלילה חולקו במוזיאון הקולנוע בקווינס את פרסי Cinema Eye, פרס המחולק מאז 2007 לקולנוע תיעודי. בשנים קודמות זכו בפרס "היציאה דרך חנות המזכרות", "המפרץ" ו"ואלס עם בשיר". הסרט שזכה בפרס הגדול הלילה היה "5 מצלמות שבורות" הישראלי-פלסטיני שביימו עימאד בורנאט וגיא דוידי. הפרס הוענק על ידי די.איי פניבייקר וכריס הג'דוס, מגדולי הדוקומנטריסטים באמריקה, ומי שקיבל את הפרס בשם היוצרים היה מייקל מור, שעושה לובי נרחב לסרט בשבועות האחרונים (ובזכות זה סיכוייו להיות מועמדים היום לאוסקר נאים למדי). פרסים נוספים שחולקו שם הלילה: פרס הבימוי ל"דטרופיה" (שגבר על "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ), פרס חביב הקהל ל"בריון", פרס ההפקה ל"המתחזה", פרס העיצוב הגרפי ל"מחפשים את שוגר מן", פרס העריכה ל"איך לשרוד מגיפה", פרס הצילום ל"לרדוף אחר קרחונים". כל הפרסים כאן.
כדי להיכנס לרשימת הסרטים שזכאים להיכלל במועמדים לפרסי Cinema Eye, על סרט תיעודי להיות מוקרן בלפחות שלושה פסטיבלים בינלאומיים בכירים לקולנוע תיעודי, או בשניים מהם אבל לזכות באחד מהם בפרס ראשי, או להיות מוקרן באופן מסחרי באמריקה עם הכנסות קופתיות של לפחות 20,000 דולר. ההנחה היא שבין הסרטים שזוכים להצלחה אצל הקהל ובין הסרטים שזוכים להצלחה בפסטיבל, זה מכסה את כל הסרטים התיעודיים הבולטים של אותה שנה מתוך האלפים המופקים בכל העולם בכל שנה נתונה. את הסרטים שהוכיחו זכאות, ממיינת ועדה בת 25 מומחים לקולנוע תיעודי, אנשים שפסטיבלי קולנוע תיעודי הוא העיסוק שלהם, שקובעים את המועמדויות בכל קטגוריה. כל הפרטים כאן.
סתם שאלה: פעם, מזמן, בתחילת 2012, הסרט הדוקומנטרי הכי מדובר בעולם הגיע בכלל מדרום קוריאה. קראו לו "כוכב השבלול" (הוקרן בדוקאביב, באביב מן הסתם. סרט מרגש ויפהפה, אם כי קצת ארוך מדי). אז הוא זכה בכל פרס אפשרי בעולם הדוקומנטרי. איך זה שהסרט הזה נעלם מבלי להשאיר עקבות?