דיפ פוקוס
לקט עניינים. פרסים לצלמים # "אנה קרנינה" # סרטים לצפייה לקראת הבחירות # פסטיבל סרטי הסטודנטים הופך מהשנה לאירוע שנתי # וחידת אוסקר
א.
ועכשיו תור הצלמים ואגודתם (ה-ASC) לבחור את מועמדיהם ל-2012. והמועמדים הם: יאנוש קמינסקי על "לינקולן", דני כהן על "עלובי החיים", קלאודיו מירנדה על "חיי פיי", רוג'ר דיקינס על "סקייפול" ושיימוס מגארווי על "אנה קרנינה".
התחרות כאן ובאוסקרים תהיה, להערכתי, בין דיקינס על "סקייפול" ובין מירנדה על "חיי פיי". אני מהמר על דיקינס, אחד מגדולי צלמי דורנו שהיה מועמד כבר המון פעמים אבל עדיין לא זכה.
ב.
אגב, "אנה קרנינה". לא הספקתי לכתוב על הסרט אחרי שצפיתי בו (מתכנן עדיין לעשות זאת), אבל הסרט נפלא בעיניי. התסריט של טום סטופארד אגדי, והבימוי של ג'ו רייט אמיץ מאין כמוהו. ובעיקר, יצאתי ממנו בתחושה ברורה שהפסקול שלו הולך לזכות באוסקר. הבעיה עם התחושה הזאת היא שדריו מרינלי, המלחין, זכה באוסקר על הסרט הקודם של אותו במאי ("כפרה"), ומולו יתחרה אלכסנדר דספלה על "ארגו", שעשוי לזכות מתוך הסחף סביב הסרט (וגם כי דספלה היה מועמד אינספור פעמים ועדיין לא זכה). מצד שני, לאוסקר יש נטיה אכזרית להעדיף את מי שזכה על פני מי שהפסיד הרבה פעמים.
ג.
קולנוע בית העם בשדרות רוטשילד 69 בתל אביב – השלוחה הקולנועית האקטיביסטית למחאת האוהלים של הקיץ שעבר – יקיים סדרת הקרנות מהשבוע הבא תחת הכותרת "חמישה סרטים שחייבים לראות לפני הבחירות". כל ההקרנות יתחילו ב-20:30 ואחריהם יתקיים דיון עם יוצרי הסרטים, שתיעדו בעיות חברתיות ופוליטיות בישראל של השנים האלה, ואולי יהיו להם גם הצעות לתיקון, אפרופו הבחירות הקרובות. ומבחינתי, זה תירוץ מצוין לצפות במרוכז בכמה מסרטי התעודה הטובים ביותר שנעשו בארץ באחרונה (כי מבחינה פוליטית, ההקרנות האלה הם בבחינת preaching to the choir. נראה אותם מקרינים את הסרטים האלה במכללה בנתניה).
ב-17.1 יוקרן "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ. ב-18.1 יוקרן "5 מצלמות שבורות" של עימאד בורנט וגיא דוידי (מועמדי אוסקר מחר?). ב-19.1: "שביתה" של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר. ב-20.1: "התעוררות" ו"התפכחות", שני הפרויקטים התיעודיים הטלוויזיוניים על המחאה, ומה שקרה שנה אחר כך, שיצרו ליס דוקו טלי שמש וסודרי. ב-21.1: "לראות אם אני מחייכת" של תמר ירום.
ולדעתי, הסרט שהכי חשוב לראות לפני הבחירות הוא "שומרי הסף" של דרור מורה שמוצג עכשיו בסינמטקים ובבתי קולנוע נוספים ברחבי הארץ. גם סרט מצוין וגם מעורר מחשבה (ואולי אף, למרבה הצער, יאוש). אחרי הצפייה בסרט יהיה מעניין בעיני אם כל אחד יספר כאן לאיזו מפלגה לדעתו צריך להצביע כדי לטפל בבעיות הביטחוניות שהסרט עומד עליהן.
ד.
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים של תל אביב, בהפקת החוג לקולנוע באוניברסיטה, היה מאז 1984 אירוע דו-שנתי. בכל פסטיבל, צוות חדש של סטודנטים (ביניהם אנשים כמו שוקי פרידמן וארנון גולדפינגר) מרים את הפסטיבל, שהפך במרוצת השנים לפסטיבל השני הכי חשוב בעולם לסרטי סטודנטים, אחרי פסטיבל מינכן (השנתי). והשנה: מהפכה. ב-19.6 ייפתח פסטיבל סרטי הסטודנטים, שנה אחרי הפסטיבל הקודם. הכוונה היא להפוך אותו לאירוע שנתי החל מהשנה, עם צוות ניהול בלתי מתחלף (ארז ברנהולץ ואלעד גולדמן, מנהלי הפסטיבל של השנה שעברה ממשיכים גם השנה). כזכור, בשנה שעברה נפתח הסרט עם "הדיקטטור" של סשה ברון-כהן, והתארחו בפסטיבל בין השאר הבמאים ההונגרים בנץ פליגאוף וגרגי פאלפי. כאירוע דו שנתי, הפסטיבל זכה להמון פרגון ותמיכה ממוסדות מתחרים (טוב, לא להמון פרגון. פסטיבלים ותיקים עשו להם את המוות), שלא ראו בו תחרות ממשית בגלל שהוא התקיים פעם בשנתיים. אבל עכשיו, כשהוא משובץ בין פסטיבל קולנוע דרום (אה! שכבר מדליפים לי כהוגן חלקים מהתוכניה שלו, והיא משו-משו) ובין פסטיבל ירושלים, המלחמה על הבכורות ועל האורחים תהיה אלגנטית ונינוחה כמו הזאבים מהסרט ההוא עם ליאם ניסן.
ה.
ומחר (חמישי) ב-15:30 המועמדים לאוסקר. האם דרור מורה, עימאד בורנט וגיא דוידי יהיו מועמדים לאוסקר מחר? וכדי להעביר את הזמן, הנה חידה: מי הם שני הישראליים שכבר היו מועמדים בעבר לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך (על הפקות או קו-פרודוקציות ישראליות)?
