הדיווחים על המו"מ הקואליציוני בתקשורת מסקרנים אותי מנקודת מבט מאוד צרה: התהייה כמה אנשי קולנוע יישבו בממשלה הקרובה.

כבר עכשיו, הכנסת ה-19 מכילה הכי הרבה אנשים הקשורים לקולנוע הישראלי יותר מ-18 קודמותיה:

– עופר שלח הוא, למיטב זכרוני, מבקר הקולנוע הראשון שמגיע לכנסת. בזמנו, עוד לפני שמונה למבקר הקולנוע של "מעריב", שלח כתב את הלקסיקון לקולנוע, ספר חלוצי בשני כרכים, המבאר מושגי יסוד, ושמות, בתולדות הקולנוע.

– יאיר לפיד הוא גם תסריטאי ושחקן.

– אורי אורבך הוא חובב קולנוע גדול ואחד האנשים שהכי אוהבים קולנוע בכנסת.

– יעקב פרי היה ב-13 השנים האחרונות יו"ר קרן הקולנוע הישראלי (תפקיד התנדבותי), שם הוא נתן גב למנכ"ל הקרן, כתרי שחורי, שהולך איתו עוד מאז ימיהם בשב"כ. פרי פרש מתפקידו כיו"ר כשנבחר לכנסת (עכשיו צריכה הקרן למצוא יו"ר חדש). אגב, בזכות "שומרי הסף" פרי הוא עכשיו גם כוכב קולנוע בסרט המועמד לאוסקר.
(בעניין הזה: שחורי אמר לא פעם שכל עוד פרי יסכים להיות היו"ר הוא יסכים להיות המנכ"ל. עכשיו, עם פרישתו של פרי וכניסתו לפוליטיקה יהיה מעניין לראות מה יהיה המהלך של שחורי. אם מפלגתו של יאיר לפיד תהיה דומיננטית בממשלה שתקום, לא אתפלא אם שחורי ימונה לתפקיד ציבורי בכיר. ראש מינהל התרבות או מנכ"ל משרד התרבות, למשל. או תפקיד אחר. שגריר, למשל. אבל אלה ספקולציות פרטיות שלי בלבד.)

זה כבר קבוצת פרו-קולנוע נכבדת, שדרוג משמעותי מאז ימי נעמי בלומנטל, שהיתה שחקנית לרגע ב"אבו אל בנאת" של משה מזרחי, ושנים אחר כך הגיעה לכנסת.

אני מקווה שבזכות השמות האלה, והקואליציה שממילא מסתמנת בין הבית היהודי ויש עתיד, שיהיו לקולנוע הישראלי מליצי יושר. זו הזדמנות להביא את תקציב הקולנוע הישראלי סוף סוף למאה מיליון שקל מינימום, ועכשיו יש שם את האנשים שלא ישאלו "בשביל מה בכלל צריך קולנוע ישראלי" (כמו דליה איציק, שכמעט והרגה את הקולנוע הישראלי לפני ארבע שנים).

ציוץ