פורסם ב"7 לילות", 8.9.2006

אם בשנה שעבר תהיתי בעמוד זה "מה בעצם עושה האקדמיה הישראלית לקולנוע בחודשים שבין טקס אחד לשני?", הגיעה השנה סוף סוף תשובה: הסנהדרין של הקולנוע הישראלי, מנהיגיו הרוחניים, ישבו חודשים על המדוכה, התפלפלו והתפלמסו, רבו והתמקחו והגיעו לבסוף למסקנה שכולם הגיעו אליה כבר לפני שנים: שיטת ההצבעה הנוכחית לא עובדת. לכן, מהשנה הבאה, תיושם שיטה חדשה. טוב, לא ממש שיטה חדשה. שינוי קל בשיטה. כזה שיאלץ את מועצת גדולי התורה של האקדמיה להמשיך ולהתפלפל עוד כמה שנים כדי למצוא דרך לתקן גם את השיטה הזאת. כך או כך, עדיין עם השיטה הישנה והפגומה, נאלצו השנה כ-400 חברי האקדמיה, אלה מבין 700 החברים שטרחו להצביע, לבחור מבין 21 סרטים. במקרה הטוב יזכה סרט אחד על פני רעהו בהפרש של קול אחד או שניים. במקרה הרע נחזה בלא מעט תוצאות תיקו ביום חמישי הקרוב.
"אביבה אהובתי", "אדמה משוגעת" ו"מישהו לרוץ איתו" הם הסרטים הבולטים בתחרות השנה, ויש סיכוי שהפרסים המרכזיים יתחלקו באופן שווה ביניהם. אם "אביבה אהובתי", הסרט הישראלי הטוב של השנה בעיני, ונכון לעכשיו גם הקופתי ביותר, יצא לדרך בתור הפייבוריט לזכייה, הרי שבשבועות שלפני סוף ההצבעה נוצרה תחושה ש"אדמה משוגעת" של דרור שאול הולך ועוקף אותו. הולך להיות שם פוטו-פיניש, כש"אדמה" כרגע מוביל על "אביבה".
אבל השאלה האמיתית שלי השנה אינה קשורה להנהלת האקדמיה, אלא לחבריה. חברי אקדמיה יקרים: איך אתם בוחרים את מי לסמן כזוכה בטופס ההצבעה? הרי רובכם, כך שמעתי מכמה יוצרים, לא צפיתם בכל הסרטים שהיו מועמדים. אז לפי מה? האם הסרט שאתם מסמנים הוא באמת הסרט הישראלי הטוב של השנה בעיניכם? עם יד על הלב. הסרט שיזכה בפרס אופיר הוא זה שייצג את ישראל בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. האם אתם אומרים לעצמכם משפטים כמו "הכי אהבתי את סרטו של X, אבל את סרטו של Y יידעו להעריך יותר טוב מצביעי האקדמיה בהוליווד"? ויש עוד סוגיה שתמיד הציקה לי לגבי ציבור הקולנוענים בארץ: למה הם כל כך סולדים לתת את הפרס הראשי לסרט שכבר יצא לקולנוע ומעדיפים לשמור אותו לסרט שעדיין לא הופץ? זהו דפוס עקבי ב-16 שנות האקדמיה: סרט שכבר הופץ (בזמן ההצבעה), לא יזכה. זה כל כך עקבי שזה לא יכול להיות מקרי. האם עינם של חברי האקדמיה צרה במי שכבר הצליח? האם הפרס עבורם הוא לא יותר מקרן לקידום מכירות עבור הסרט שהצלחתו תירשם לזכות האקדמיה ולא לזכות הבמאי/הקהל/היחצנים/המבקרים? יש כאן דפוס התנהגותי משונה, ואם "אדמה משוגעת" אכן יביס השנה את "אביבה אהובתי" ואת "מישהו לרוץ איתו" דעו שזה קרה שוב. מצד שני, אלה יהיו בשורות טובות ל"אדמה משוגעת": לרוב, הסרט הזוכה בפרס האקדמיה הופך לאחד הסרטים הישראליים הקופתיים של השנה (כל עוד הוא לא בוים על ידי איל חלפון).
ויש עוד דפוס התנהגות קולקטיבי מטריד. השנה תשאלתי לא מעט חברי האקדמיה בניסיון להבין לא רק עבור מי הם הצביעו, אלא גם למה. כששמעתי בפעם השלישית את המשפט "אני פשוט לא סובל את האיש הזה ולכן לא הצבעתי עבורו ועבור סרטו", הבנתי שעם כל הפריים טיים ובגדי המעצבים, והמוני והבראבא, פרס האקדמיה (שהשנה מתמודדים בו כמה מהסרטים הטובים שהופקו בישראל בשנים האחרונות) מייצג כל אינטרס אפשרי – חוץ מאיכות, אמנות, רגש. וכנות. ואם יתברר שהבחירה בסרט הטוב ביותר לא קשורה לתשוקה ולטעם, אלא לחשבונאות, נקמנות ושיקולים זרים קשה שלא לתהות: האין תעשיית הקולנוע הישראלי האויב הגדול ביותר של עצמה?

וגם: הדיווח השוטף בבלוג, כולל כמה ידיעות שעדיין רלוונטיות, בקטגוריית פרס אופיר 2006

ציוץ