כרזת האירוע חושפת את הפרט הפיקנטי: אירוע אכילת הנעל של ורנר הרצוג התקיים ב-11 באפריל, 1978. כלומר, השבוע לפני 35 שנים

תחילה מת רוג'ר איברט בגיל 70. יומיים אחר כך נפטר אמנון דנקנר בגיל 67. והערב הלך לעולמו הבמאי הדוקומנטרי לס בלנק בגיל 77. עוד לא מצאתי קשר בין בלנק ובין דנקנר, אבל מצאתי קשר בין בלנק ואיברט.

בלנק התפרסם בתור במאי תיעודי שיוצר בעיקר פורטרטים על מוזיקאים (ריי קודר, יואי לואיס למשל). אבל שוחרי הקולנוע מכירים אותו בעיקר בזכות שני סרטי תעודה שלו על ורנר הרצוג. המפורסם מבין השניים הוא "משא החלומות" מ-1982, שהוא – לצד "לבבות המאפליה" – אחד הסרטים המבעיתים ביותר שנעשו על הטירוף הזה שנקרא "לעשות קולנוע". בלנק התלווה להרצוג ולצוותו בעת צילומי "פיצקרלדו", ושלל האסונות, הקטסטרופות והקלאוס קינסקי שתקפו את ההפקה. לדעתי, הסרט התיעודי על "פיצקרלדו" טוב יותר מ"פיצקרלדו" עצמו.

שלוש שנים לפני כן ביים בלנק את הסרט התיעודי הקצר "ורנר הרצוג אוכל את הנעל שלו". הרצוג התערב עם ארול מוריס, שהיה אז במאי בתחילת דרכו, שהוא לא יצליח להגשים את החזון שלו ולעשות סרט על מנהגי האבלות של אנשים מחיות המחמד שלהם בבית קברות לחיות. מוריס הצליח, יצר את הסרט "שערי גן עדן" והרצוג, נאמן להתחייבותו, ביקש מהשפית אליס ווטרס (המנטורית של ארז קומורובסקי, בין השאר) לבשל לו נעל, והזמין את בלנק לתעד אותו אוכל אותה. התוצאה: סרט בן 20 דקות עליו כתבתי לראשונה כאן, והנה הוא עכשיו שוב, לזכרו של בלנק:

ומה הקשר לרוג'ר איברט? ובכן, לא רק הפעלול של הרצוג עזר לארול מוריס לזכות בקידום לסרט הבכורה שלו. מוריס הרבה לספר שהביקורת הנלהבת של איברט לסרט "שערי גן עדן" עשתה לו את הקריירה. באתר שלו, העלה מוריס את התמונה הבאה לזכר איברט:

מעניין אם במהלך היממה הקרובה הוא יוסיף שם גם תמונה לזכר לס בלנק.

ציוץ