ים של כותרות הצטברו היום:

פסטיבל קאן ננעל ונראה שכולם יצאו ממנו מרוצים. ספילברג ושותפיו לצוות השיפוט הסתנכרנו לאווירה הכללית שנשבה בעשרה הימים האחרונים מהפסטיבל. חלוקת הפרסים חפפה באופן מושלם את הקונסנזוס הביקורתי: "כחול הוא הצבע החם ביותר" (או "החיים של אדל", תלוי אם אתם מתרגמים את השם האנגלי או את השם הצרפתי) זכה בדקל הזהב. עבדלאטיף קשיש, שבחגורתו כבר שני סזארים ופרס חבר השופטים על סרטיו הקודמים, הגיע עכשיו לפסגה. האחים כהן עם "לואין דיוויס" שלהם לקחו את הפרס השני בחשיבות, הגרנד פרי. נראה שספילברג הטיל את מלאכת בחירת פרס הבמאי על כריסטיאן מונג'יו, שאחרת לא ברור אין זה נפל לידיו של הסרט המקסיקני "הלי", שהדיווחים עליו היו די מזועזעים בתחילת הפסטיבל. אבל מונג'יו, שכבר הצהיר בתחילת הפסטיבל שהוא מחפש משהו מטלטל, בטח התלהב. ואני מניח שאנג לי היה אחראי על בחירת פרס התסריט, שהלך לסיני ז'אנג-קה ז'יה.

הצרפתים בוודאי מרוצים: סרט צרפתי שני ברציפות זוכה בדקל הזהב. בשנה שעברה זה היה "אהבה" של מיכאל האנקה, שהמשיך משם ישר לאוסקר הזר. בואו נראה שקשיש בכלל ייבחר כנציג צרפת לאוסקר, על פני מישל גונדרי.

ובתוך כל זה, בכל זאת סרט מדובר אחד בפסטיבל יצא בידיים ריקות: סרטו של סטיבן סודרברג על ליברצ'ה, "מאחורי הפמוטים". רבים הימרו על מייקל דאגלס כעל מועמד מוביל לזכייה בפרס השחקן, אבל בסוף ברוס דרן זכה על "נברסקה" של אלכסנדר פיין. גם פאולו סורנטינו חזר הביתה בלי כלום. רשימת הזוכים המלאה, בסוף הפוסט.

ובעיקר, מהקריאה על הפסטיבל, נראה שהיו שם סרטים טובים.

===============

ובינתיים באמריקה: חופשת ממוריאל דיי (יום הזכרון), הפתיחה הרשמית של הקיץ, גרמה לאמריקאים להשתגע על "מהיר ועצבני 6". זו היתה הפתיחה הכי גדולה בתולדות ממוריאל דיי עם כמעט מאה מיליון דולר בשלושה ימים, והרבה יותר מזה לסוף השבוע הארוך. הסרט ריסק לרסיסים את "הנגאובר 3" שיצא מולו ודרס סופית כל סיכוי ל"הנגאובר 4", תודה לאל.

"מהיר ועצבני 6" – סרט שגרם לי להיות מריר ועצבני – קרע רשתות גם בישראל. מפיצי הסרט מדווחים על מאה אלף כרטיסים שנמכרו בשלושה ימים – שיא של כל הזמנים. וואו. וכל זה בגלל גל גדות, או וין דיזל?

================

גל גדות היא לא הישראלית היחידה שעשתה חיל בקופות האמריקאיות בסוף השבוע. גם רמה בורשטיין (אבל בקנה מידה אחר, כהבדל בין תקציבי הסרטים). "למלא את החלל" יצא בסוף השבוע בשלושה בבתי קולנוע והכניס בממוצע כ-20,000 דולר לאולם, נתון מכובד מאוד. אבל הסרט עם ממוצע ההכנסות המרשים ביותר בסוף השבוע היה "לפני חצות", השלישי בטרילוגיית ההולכים-ומדברים-על-זוגיות של ז'ולי דלפי, איתן הוק וריצ'רד לינקלייטר. גם "לפני חצות" וגם "למלא את החלל" הופצו על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס, ושני הסרטים התייצבו במקום הראשון והשני בטבלת מכירות הכרטיסים בהפצה המצומצמת. זאת שבועיים אחרי שישראלי אחר – אריאל ורומן (יחד עם אהוד בלייברג ושות') – עמד בראש הטבלה לסרטים בהפצה מצומצמת עם "אייסמן" שלו (סרט, שאגב, לא הצליח למצוא קהל בארץ. "מהיר ועצבני 6", "החתונה הגדולה", "גטסבי הגדול" ו"איירון מן 3" דחקו אותו הצידה).

==============

וכדי שנזכור מי זה מה כאן, הכותרת והדיווח של וויינט לסכום קאן מצמצמים את אמנות הקולנוע לריגושים פשוטים: "דרמה על רומן לסבי נועז זכתה בפסטיבל קאן". בחיי, הם צריכים להיות מפיצים כי במחי כותרת אחת הם הפכו את הסרט-ללא-השם שזכה ללהיט פוטנציאלי ענק בישראל. ובהמשך הקריאה אנחנו מגלים מה קורה כשמי שלא מתעניין בקולנוע כותב על קולנוע: כמה שנים יצטרך עבדאלטיף קשיש להמשיך לחיות וליצור בצרפת עד שבישראל יקראו לו יוצר צרפתי ולא טוניסאי ויאייתו את שמו נכון? משפטים של זהב טהור תמצאו בדיווח. למשל: "למרות העירום, צוות השופטים של הפסטיבל בראשותו של סטיבן שפילברג לא נרתע". לא קיבלתי את המזכר שבו הוחלט שעירום צריך להרתיע את שופטי קאן מלתת לסרט פרס. נדמה לי שהיה נכון לכתוב שם "בזכות העירום", לא?

הלאה. הדיווח הזה הוא ממתק. עוד משפט קסום: האחים כהן, אני מבין, "נאלצו להסתפק בפרס הגרנד פרי". המשפט הנכון היה צריך להיות, כמובן, שהם זכו בפרס הגדול של הגרנד פרי. ושם, הוא כמובן, האחים כהן בראדרס.

בקיצור, בכל עם שאני קורא דיווח מלא טעויות קטנות ומילות סרק על קולנוע אני תוהה כמה טעויות יש בדיווחים שאני לא מבין בהם. ולוויינט אציע: בימים שבהם צפויים כותרות קולנועיות, השאירו כתב קולנוע בכוננות, כדי להימנע ממשפט פתיחה מביך כמו "הבמאי התוניסאי עבדולאטיף קשיש אולי אינו מוכר כמו רומן פולנסקי, ג'ים ג'רמוש, האחים כהן, אלכסנדר פיין ויוצרי קולנוע מהוללים אחרים שהשתתפו השנה בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, אבל הוא גבר עליהם הערב (א') וזכה בפרס דקל הזהב". אכן, בוויינט קשיש אינו כה מהולל. מבחינתם אלמוני זכה הערב בדקל הזהב. אנחה.

==================

והנה, כמובטח, רשימת הזוכים בפסטיבל קאן:

Palme d’Or

Blue is the Warmest Colour (La Vie D’Adele Chapitre 1 & 2) by Abdellatif Kechiche

Grand Prix

Inside Llewyn Davis by Joel Coen and Ethan Coen

Best Director

Amat Escalante for Heli

Jury prize

Hirokazu Kore-eda for Like Father, Like Son

Best Screenplay

Jia Zhang-ke for A Touch of Sin

Best Actress

Berenice Bejo in The Past (Le Passe) by Asghar Farhadi

Best Actor

Bruce Dern in Nebraska by Alexander Payne

Camera d’Or (Best First Feature)

Ilo Ilo by Anthony Chen (presented in Directors’ Fortnight)

Palme d’Or Court Metrage (Short Film)

Safe by Moon Byoung-gon

עדכון מפיצים. קולנוע לב יפיצו בארץ כמעט את כל הסרטים הזוכים: את "כחול הוא הצבע החם ביותר", את "נברסקה", את "בתוך לואין דיוויס", ואת "העבר". וגם את החדש של סופיה קופולה, "בלינג רינג", ואת החדש של פרנסואה אוזון, "צעירה ויפה", ואת "רק אלוהים סולח" של ניקולס וינדינג ראפן (שאני הייתי קורא לו "רחמנא ליצלן") ואת "הכל אבוד" של ג'יי.סי צ'נדור.

ציוץ