פסטיבל ירושלים: סופה של התוכניה
סופו של עידן. ככה נראה מדף התוכניות שלי, בו אני אוסף את הקטלוגים של פסטיבל ירושלים כבר 20 שנה, מאז הפסטיבל העשירי. ועד לקטלוג מהשנה שעברה, הפסטיבל ה-29. והאחרון. לפסטיבל ה-30, שייפתח ב-4 ביולי, לא תצא תוכנייה מודפסת (לפחות לא בגרסת הספר העשירה והמושקעת של השנים הקודמות: התוכנייה המצומצמת שצורפה לעיתון "הארץ" בשנים הקודמות תצורף לעיתון גם השנה). הסיבה כלכלית: לפסטיבל ירושלים נגמר הכסף. וכך, כשאומרים שהפרינט מת, הנה עוד השלכה של זה. הורגים לי את האוסף.
מעדכן ניר בכר, שמונה באחרונה למנהל הכספים של סינמטק ירושלים, אחרי התפטרותה של אליסיה ווסטון (שנשארת כמנהלת אמנותית עד סוף הפסטיבל): "אכן, ויתרנו עליה משיקולים תקציביים – ומתוך דאגה כנה ליערות הגשם. את הגרסאות המלאות והמושקעות של התקצירים, שהתפרסמו בעבר בספר התוכנייה, נפרסם כרגיל באתר האינטרנט של הפסטיבל. לעומת זאת, נחזור להפיץ השנה עם עיתון 'הארץ' את מוסף הכרומו עם התקצירים."
זה היה חלק בלתי נפרד מהריטואלים שפיתחנו לעצמנו סביב הפסטיבל. לחכות בקוצר רוח לפרסום ספר התוכנייה שבועיים לפני תחילת הפסטיבל, לסמן את הסרטים שאנחנו רוצים לראות, לפי עדיפויות, עם איקסים, עיגולים וקיפולי דפים לסרטים שאסור להחמיץ, ולסרטי ה"אולי"; לקרוא את התקצירים המופלאים שכותב אבינעם חרפק, שמצליח לגרום גם לסרט שיתברר אחר כך כשיעמומון מוחץ להישמע נפלא. עם השנים למדנו גם לזהות את הניואנסים, מתי הוא באמת מתלהב, ואגב כך לעקוב אחר אוצר המילים הייחודי שלו. בכל פעם שאתם קוראים אותי כאן מתייחס לסרט בפסטיבל כאל "כותר", דעו שאני מדבר חרפקית. ועכשיו יתפרסמו תקציריו רק באתר? זה כמו לתת לסופר לכתוב בלוג. Not the same.
=============
לצוד פילם
מצד שני, אולי תוכנייה מודפסת זה כמו להקרין סרטים ב-35 מ"מ. גם זה עבר. אני בספק אם יהיה ולו סרט אחד בפסטיבל השנה שיוקרן בפילם. ואם כבר מדברים על סופו של עידן, אז סוף עידן הפילם הגיע גם לבריכת הסולטן ולאירוע הפתיחה. בשנה שעברה, "לרומא באהבה" של וודי אלן עוד הוקרן בפילם. השנה, "לצוד פילים" של רשף לוי יהיה הסרט הראשון בבריכת הסולטן שיוקרן בעותק דיגיטלי (לסרט אין בכלל עותקי פילם. מה שנקרא: לצוד פילם). להקרנות בבריכה היה צורך במקרן 35 מ"מ חזק במיוחד, כדי להטיל את האור על המסך הענק והרחוק. כדי להצליח לעשות את זה עם מקרני ה-DCP, המותאמים לאולמות קטנים בהרבה, יהיה צורך ככל הנראה במערכת שתסנכרן שני מקרנים שיקרינו את הסרט בו בזמן כדי שהתמונה תהיה בהירה וחדה מספיק.
אה פרופו סופו של עידן – "חדר חושך" הסרט השני בטריולוגיה שהחלה עם "מרגל השמפניה" ואשר יוקרן בתחרות בתיעודית הישראלית בפסטיבל ירושלים – צולם רובו ב -16מ"מ, ונראה שזה אחד הסרטים הדוקומנטריים האחרונים שצולם בפילם
כן, יערות הגשם, בהחלט; וגם הגב שלי כבר לא מה שהיה (הרבה יותר סביר לצעוד ביולי מהסינמטק לסמדר, לתיאטרון או לבית שמואל עם ספר אחד פחות על הגב); והיה מעצבן כשביקשו שנשלם עליה; ובתור אספנית אובססיבית לא פחות ממך התעצבנתי גם שהם לא מוצאים לה פורמט אחיד (לא כל כך רואים את זה בתמונה שלך, אבל אפילו ברצף השנים של אורנג' כמעט כל אחת היתה ברוחב או בגובה אחר); ואחרי כל השנים חרפקית היא עדיין שפה זרה בעיניי; ואם המצב הכלכלי של הפסטיבל קשה – ברור שדפוס הוא דבר שהגיוני לגמרי לחסוך בו (לפחות עד שנראה את התוכנייה המלאה ונבין אם חסכו גם בתוכן של הפסטיבל). כל זה נכון. אבל לקרוא עיתון זה לא כמו לקרוא ספר, ועל כרום אי אפשר לסמן בעיפרון כדי להפוך אחר כך חלק מסימני השאלה לווי גדול או לעיגול שמקיף את ההקרנה הנבחרת, והתמונות – שתמיד בחרתי סרטים גם לפיהן – נראות מפתות הרבה פחות בגרסאות הכרום. בתוכניות הישנות, בשחור-לבן, כל סרט היה בלה טאר (עוד לפני שידענו מי זה). הרבה פעמים זה היה מטעה, כמובן, אבל בשבועות שבין התוכנייה לפסטיבל יכולנו לפנטז על המון יצירות מופת ויזואליות בשנה.
ועוד חלום פרטי בן עשרים שנה שנגוז היום (אף על פי שכבר מזמן התגלה כבלתי אפשרי למימוש, בגלל הקליקה הירושלמית הסגורה שמאכלסת את עמודי הקרדיטים של התוכנייה הזו לאורך כל שנותיה): להיות המגיהה של התוכנייה, לא רק כדי לדעת לפני כולם מה יש בה, ולא רק כדי לא להתעצבן מהשגיאות שאני תמיד מוצאת בה כשהיא כבר מודפסת וכרוכה (היו שנים שהייתי מסמנת גם אותן בעיפרון), אלא גם כדי לזכות בתג לפסטיבל וסוף-סוף להרשות לעצמי לראות יותר סרטים מה-3+3 שאפשרו לי המבצעים של ישראכרט או של ספונסרים מתחלפים, שנדמה לי שגם הם נעלמו בשנים האחרונות.
אני מקווה שזה הדבר האחרון בפסטיבל שנצטרך להתגעגע אליו בשנים הקרובות.
ואם כבר נוסטלגיה ירושלמית של תל אביבים: התייחסת מתישהו לסגירה של סניף האוזן בעמק רפאים ופספסתי את זה או שהשארת את זה לעמיתיך הירושלמיים?
הגיל לא קובע אלא הקיבעון הוא שקובע. מי צריך ילדים עם ילקוטים כשאת כל הידע אפשר לדחוס לתוך… טאבלט?
מי צריך קטלוג מפונפן "לאספנים בלבד"?
מי צפה בנוסטלגיה של השני – והתרגש?
כל נוסטלגר דה לה שמטא עסוק בנוסטלגיה הפרטית שלו ובטוח שהיא הנותנת…
ושכל העולם נרגש מפכי חייו.
הגיעה העת לצעוד לעום חדש ולהשאיר את ההבלים מאחור – וקטלוג הוא הבל הבלים ותו לא.
(עצבנתם אותי עם ההתרפקות על הכלום – לא על המהות, לא על השכל, לא על הידע, לא על אהבת אדם אלא על חתיכות ניר, מאובנים שבניגוד לעבר היום אין דבר ללמוד מהם שלא קים בסייבר)
ראיתי את 'עיניים גדולות' של אורי זוהר בעותק 35 מ"מ בפסטיבל קולנוע דרום – חייב לציין שחצי מהקסם היה בצורת ההקרנה… ממש לא פס מן העולם…
כמעט כמו להגיד לחובבי מוזיקה.. עזבו אתכם מתקליטים (ועד היום יוצאים תקליטים חדשים).