11 יולי 2013 | 20:27 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

חי מפסטיבל ירושלים: “הנוער” ו”ההיא שחוזרת הביתה” גורפים את הפרסים העלילתיים

עדכון אחרון: 21:25

הטקס הסתיים. “הנוער” של תום שובל ו”ההיא שחוזרת הביתה” של מיה דרייפוס גרפו כל אחד שלושה פרסים בטקס הנעילה של פסטיבל ירושלים. הזכייה של “הנוער”, הסרט הטוב בתחרות הישראלית, היתה צפויה. הזכיה של “ההיא שחוזרת הביתה”, שאני עוד מתנסח לגביו, הייתה יותר מפתיעה.

לרשימת כל הפרסים, כולל הפרסים התיעודיים והסרטים הקצרים:

צוות השופטים של הפסטיבל הוא:

קולנוע עלילתי (ארוך וקצר): ריצ’רד פניה, תאופיק אבו-ווייל, יבגניה דודינה, שריג פקר, מיכל ברזיס.

קולנוע תיעודי: קנת טוראן, רייצ’ל לאה ג’ונס, דרור מורה, בריאן ווינסטון, נעמי לבארי.

רוח החופש: אבנר פיינגלרנט, הגר בן-אשר, פרופ’ אווה אילוז.

החוויה היהודית: עמי דרוזד, עדינה הופמן, פרופ’ מיכל פרידמן.

 

פרס החוויה היהודית:

פרס ליה לסרט העוסק בחוויה היהודית: “רגינה”.

פרס אבנר שלו מיד ושם על סרט העוסק בשואה: “זעזוע”

ציון לשבח: “לשכה 06” של יואב הלוי.

 

פרס ברוח החופש (התחרו בו 13 סרטים):

סרט תיעודי: “תמונה חסרה” של ריתי פאן.

סרט עלילתי: “אפיזודה מחיי אספן מתכות”, דניס טנוביץ’

 

סרט קצר – עצמאי:

“גלוריה”, תמר ברוך

ציונים לשבח: “גולם” ו”הולולנד”

 

סרט סטודנטים:

“הישארות” של יותם בן-דוד

ציונים לשבח: “הנשכחים” של עיאב טראביה, ו”בבגה” של גן דה לנגה

 

סרט ראשון או שני:

“ההיא שחוזרת הביתה”, מיה דרייפוס

 

תסריט: “ערבאני”, עדי עדואן

פסקול: רן בגנו, “פלסטלינה”

צילום: שי פלג, “ההיא שחוזרת הביתה”

עריכה: ז’ואל אלכסיס, “הנוער”

שחקנית: טלי שרון, “ההיא שחוזרת הביתה”.

שחקן: תיקו. איתן ודוד קוניו, “הנוער”.

 

סרט תיעודי:

“משפטי חיים”, נורית קידר וירון שני.

ציונים לשבח:
“לכודים ברשת”

בימוי תיעודי: חליל אפרת, “אלבום 61”

הסרט העלילתי:

“הנוער”, תום שובל

 

 

 

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “חי מפסטיבל ירושלים: “הנוער” ו”ההיא שחוזרת הביתה” גורפים את הפרסים העלילתיים”

  1. רונן 16 יולי 2013 ב - 17:13 קישור ישיר

    ‘הנוער’ אכן סרט מצוין, ראיתי אותו בברלין בפברואר והוא הותיר עלי רושם שלא נמחה עד היום. יאיר – אתה חושב שיש לו סיכויים באופיר?

  2. דן תדמור 14 אוגוסט 2013 ב - 21:17 קישור ישיר

    “ההיא שחוזרת הביתה” – סרטה של מיה דרייפוס.
    קשה להחליט אם הסרט יותר מביך ממכעיס או יותר מכעיס ממביך. הוא מוציא שם רע לרדידות, לקלישאות מוגזמות עד גיחוך, לרישעות, לאגואיזם, ליומרנות ולטימטום גם יחד. התסריט אין בו ניצוץ של טעם והיגיון, אין אף מיליגרם של אנושיות ותובנה בתשפוכת המלל האגרסיבית האגואיסטית המושפרצת לכל כיוון ומכל צד בסרט. ה’דמויות’ האמורות לגלם את הקלישאות הרדודות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, של על הורים וילדים היורדים זה לחיי זה בעילגות מוגזמת ונטולת חן ובווליום גבוה – יוצרות צירוף שלא יאומן של חוסר הקשר, חוסר משמעות, זעם ורוע כלפי כל העולם וכל אחד ואחת בו, וגם (כשמדובר בגיבורה) כלפי עצמה. אין כל אפשרות להבין מדוע נבנה התסריט בצורת קישקוש גס, מרושע וחסר חן המנסה ‘להשתעשע’ בלהיות נבזי עד כמה שרק אפשר כל הזמן; לתת לכל דמות כביכול אופי ‘מיוסר’ אך שבעיקר יורד על הזולת בכל צורה גסה ומוגזמת שאפשר. מבחיל!
    אם אמנם נתנו למשתתפים בעשיית הסרט פרסים בפסטיבל ירושלים – על הישגיהם במשחק (טלי שרון) וצילום (שי פלג) – עדיין היתה זו לדעתי שגיאה לא לבטל את מתן הפרסים בשל איכותו הנוראה של התסריט בו משובצים אותם הישגים. סרט קולנוע איננו רק אוסף של הישגים טכניים ‘בדידים’, שכל אחד מהם עשוי להיות ברמה ‘נושאת פרסים’. סרט הוא יצירה אמנותית שלמה וחייב להיות איזשהו סף-איכות של הסרט כולו שמתחתיו ומטה אין לתת פרסים גם על הצטיינות טכנית בולטת כזו או אחרת.


השאירו תגובה