24 אוקטובר 2008 | 13:02 ~ 26 תגובות | תגובות פייסבוק

מכתרים

נושאים: כללי

26 תגובות ל - “מכתרים”

  1. איתי 24 אוקטובר 2008 ב - 13:51 קישור ישיר

    וואו, מיוזיקל ע”פ שירים של גיידד ביי וויסס נשמע כמו משהו טוב מדי בכדי להיות אמיתי, אבל אני תוהה האם יהיה מדובר בשירים ישנים או שיכתבו לסרט חדשים (והאם היא תאוחד לרגל הסרט, שכן היא התפרקה לפני כמה שנים). אפילו שמדובר בבמאי שמעולם לא אהבתי במיוחד, זה ממש מעורר ציפיה.

  2. ניר4819 24 אוקטובר 2008 ב - 14:18 קישור ישיר

    אני אוהב מאד את סודרברג, מחכה בעיקר שצ’ה יעלה כבר אצלנו (בתקווה שזה יקרה). מסקרן מאד בעיקר בגלל הנושא – חוץ מדרום אמריקה על אופנוע לא זכור לי שראיתי סרט על צ’ה גווארה. האם יש בכלל דבר כזה? ואני לא מתכוון לסרטים תיעודיים, אלא לסרט עלילתי. אני לפחות לא ראיתי, ולכן אני מסתקרן מאד מאד לראות את צ’ה.

  3. דרורית 24 אוקטובר 2008 ב - 14:22 קישור ישיר

    ובעניני מיוזיקלז, once עומד להיות מעובד לבמה, בברודווי
    http://www.playbill.com/news/article/122422.html

  4. רז-ש 24 אוקטובר 2008 ב - 15:42 קישור ישיר

    עושים סרט חדש על קליאופטרה ומרק אנטוני?
    {במקרה אני בדיוק קורא עכשיו את הספר Antony & Cleopatra של קולין מקאלוג (האזרח הראשון ברומא). שזה ספר מצוין, מומלץ.}
    הסיפור של מרק אנטוני הוא אחד הסיפורים ההיסטורים המוצלחים שזכה להרבה גרסאות ויזואליות וכולן לא טובות בעיני. מיוזיקל?? קטסטרופה. מדובר בסיפור פוליטי, במלחמה ובחלוקת העולם. קרב אקטיום שבו הביס אוקטביוס את אנטוני ואת הצי של קליאופטרה הוא הקרב היחיד החשוב והמשמעותי ביותר בהיסטוריה האנושית. מתי יפסיקו להסתכל על הסיפור הזה כרומאן דבילי. מיוזיקל? באמת? נורא!  

  5. דיסקו אליקו 24 אוקטובר 2008 ב - 16:17 קישור ישיר

    יש לי תהיה לגבי סודרברג. האם הוא באמת הצלם של הסרטים של עצמו? ואם כן, איך זה עובד, לעזאזל? ואותו כנ”ל לגבי טרנטינו שמישהו אמר לי שהוא צילם את הסרט האחרון שלו…. מישהו יודע אם זה נכון?
    בכל זאת לא מדובר כאן על סרט סטודנטים דל תקציב, קאסווטס סטייל. זה חתיכת הפקה.
    חוצמזה סודרברג הוא באמת מדהים. מעניין שמי שעשה את סדרת אושן, גם עשה רימייק לסולאריס של טרקובסקי… ועשה גם את קאפקה ועוד כל מיני דברים מגניבים לגמרי.

  6. חן חן 24 אוקטובר 2008 ב - 17:04 קישור ישיר

    לאהוב אותך מזמן?

  7. סטיבי 24 אוקטובר 2008 ב - 17:06 קישור ישיר

    חן חן, הקדמת אותי בדקה.

  8. רתם 24 אוקטובר 2008 ב - 17:08 קישור ישיר

    לדיסקו אליקו –

    העניין הוא שמי שאנחנו מתייחסים אליו כצלם בסרטים הוליוודיים (ולא רק) הוא לא האיש שמפעיל פיזית את המצלמה. הטייטל הרשמי שלו הוא “director of photography” ותפקידו הוא לתכנן את תנועת המצלמה והתאורה יחד עם הבמאי. את העבודה הטכנית מבצעים לרוב אנשי צוות הטכני: מפעיל המצלמה, גריפים, תאורן וכו’. לכן לפעמים במאים שהצד הטכני בעבודתם חשוב להם במיוחד בוחרים לתפקד גם בתפקיד הזה. כלומר הם מתכננים את התאורה ותנועת המצלמה ישירות עם אנשי הצוות הטכני בלי תיווך של אדם נוסף.

  9. סטיבי 24 אוקטובר 2008 ב - 17:15 קישור ישיר

    טוב, השעון של האתר טוען ששתי דקות.
    לא משנה, לא בגלל זה באתי.
    פורסמה תוכניית סינמטק תל אביב לנובמבר: יש ספיישל קולנוע סיני, ספיישל קולנוע רומני, מחווה לפול ניומן ורטרוספקטיבה לנינה מנקס, אבל הרבה יותר חשוב:
    רטרוספקטיבה מרשימה ליז’י וויצ’ך האס במסגרת שנת פולין בישראל (אם כי, מי יכול להגיע לסרט ביום חמישי ב-16? ביום ראשון ב-17? והכל הרי הקרנות חד-פעמיות).
    יש גם את “בנו של רמבו” המקסים ו”טרום בכורה” של “האורח” של טום מקארתי ועוד הקרנה של “עד קצה העולם”.
    יוקרנו גם “בחירות” ו”בחירות 2″ של ג’וני טו. כתוב שזו טרום בכורה.

    האמנם הסינמטק נראה יותר כמו סינמטק??

  10. חן חן 24 אוקטובר 2008 ב - 19:24 קישור ישיר

    לא ולא, זו תוכנייה מבישה

  11. דן 24 אוקטובר 2008 ב - 19:52 קישור ישיר

    אכן תוכניה קצת מוזרה. יותר מדי תוכניות ורטרוספקטיבות שנראות כמו הצעות של שגרירויות שנכנסו כדי לחסוך כסף. זה לא שיש לי משהו נגד קולנוע סיני, פולני או רומני, אבל השאלה היא האם הסינון ובחירת הסרטים נעשו ע”פ שיקולי איכות או שיקולי “זה מה יש”. למרות שאני בטוח שיש לא מעט סרטים טובים בשלוש התוכניות, הייתי הרבה יותר שמח לראות קולנוע עכשווי שלא מגיע לקולנוע המסחרי (חוץ מעוד הקרנה ל”עד קצה העולם” או טרום בכורה של סרט מלפני 3 שנים כמו “בחירות”)וכמובן איזה קלאיסקה אמיתית, ולא ב”הקרנה דיגיטלית” או “מצב בינוני”.ושמישהו יסיביר לי למה -למהההההההה – צריך כ”כ הרבה הקרנות של “מתים על החיים”.
    מעניין אותי לראות את תוכניות נובמבר של הסינמטקים בחולון ובהרצליה.

  12. Shai 24 אוקטובר 2008 ב - 20:22 קישור ישיר

    comments:

    1.ענבל קידר יודעת טוב יותר ממני-למרות שבגרמנית ה-z נשמעת כמו “צ”,בתעתיק העברי עדיין צריך להשתמש באות “ז”.אחרת למילה אין שום משמעות.

    2. The cinema your are talking about is located next to the “Zoologischer Garten”train station in Berlin. There are many train stations in Berlin and one, who doesn’t know Berlin, may think by reading your post that there is only one station. Further the Zoologiscer Garten was the location were Christiane F. has spent most of her junky years, selling her body to get more drugs

  13. איתי 24 אוקטובר 2008 ב - 22:18 קישור ישיר

    רטרוספקטיבה של וויצ’ך האס זה גם משיקולי איכות וגם קלאסיקה אמיתית, לגבי מצב העותקים ניתן רק לקוות. אם כבר הייתי שמח לראות *פחות* קולנוע עכשווי, אפילו כזה שלא הגיע למסכי הקולנוע. יש פסטיבלים, יש דיוידי ואינטרנט (אוקי, מסך קטן, אני יודע), ויש מספיק באזז סביב הסרטים האלה. לתת מקום לבמאים וסרטים נשכחים מהעבר צריך להיות בראש סדר העדיפויות של כל סינמטק שמכבד את עצמו (ולדעתי גם כל חובב קולנוע שמכבד את עצמו, אבל זה דיון ארוך). אפרופו סינמטקים שמכבדים את עצמם, אל תקווה לכלום מחולון או הרצליה, בדיוק כמו שאתה לא עוקב אחרי סינמטק שדרות, ראש פינה, או רמאללה. הסיכוי למצוא שם משהו נורמלי (לפחות ע”פ ניסיון העבר) הוא אפסי.

  14. דן 25 אוקטובר 2008 ב - 0:45 קישור ישיר

    איתי,
    אני רוצה לקוות שאתה טועה בקשר לסינמטקים של הרצליה והחולון מהסיבה הפשוטה שהסינמטקים האחרים (שדרות, ראש פינה, רמאללה) הוקמו במקומות בהם לא היה בכלל בית קולנוע ונאלצו לשמש (ועדיין משמשים, לא?) כקולנוע רגיל.

  15. סטיבי 25 אוקטובר 2008 ב - 0:50 קישור ישיר

    מה שאיתי אמר (חוץ מהערתי בסוף), ובנוסף לכך:
    למיטב זכרוני רטרוספקטיבות פחות או יותר תמיד מאורגנות על ידי שגרירויות ו/או נספחי תרבות של מדינות המוצא. לא מכינים אותן בסינמטק עצמו. וגם לא מכינים אותן בשביל ישראל – מביאים אותן לכאן אחרי סבבים למיניהם בעולם (ולכן יש טעם לקוות בנושא איכות העותקים). הסינמטק הוא מקום הקיים כדי להציג אותן. נכון שבנובמבר נוצר עומס פתאומי, אבל אני מניחה שזה בגלל שזה עכשיו-או-אף-פעם וברור מה עדיף. ולגבי סרטים שלא הוקרנו על המסך הגדול בארץ, סביר להניח שסרטים כאלה צריך להביא במיוחד מטעם הסינמטק (בניגוד ליוזמת שגרירויות שונות וגו’) וזה לא עניין של מה בכך גם כשיש רצון (אם יש).

    וההערה – לגבי חולון אני מסכימה שלא תבוא משם בשורה בעתיד הקרוב, למרות כמה שרצה בכך מנהל התוכנייה הקודם וכמה שאני מניחה שרוצה בכך מחליפו (אם כי צפויים שם מפגשים עם “דור העתיד” של הקולנוע הישראלי). בהרצליה, לעומת זאת, יש יותר חופש, ולכן גם הרבה יותר סרטים קלאסיים וספיישלים וכד’ שמתירים לקרוא לו “סינמטק” באמת (“גברת פרקר והחוג המרושע”, “ישו ממונטריאול” תחת השם המגוחך שלא באשמתם “על צביעות ואהבה”, “העלמות מרושפור”, “הבטלנים”), גם כשהוא עדיין פועל במתכונת מצומצמת יחסית לתל אביב. אם כי קצת קשה למצוא תוכנייה מסודרת אונליין (יש באתר טיקטנט המעיק ובפייסבוק… אשמח אם דבריי אלה אינם מדויקים).

  16. רותם 25 אוקטובר 2008 ב - 1:24 קישור ישיר

    באתר של עיריית הרצליה יש תוכנייה, עוד אין של נובמבר, אבל זה לא שבת”א תמיד יש לפני שהחודש מתחיל.
    לגבי מה צריך להקרין – דבר ראשון שהיוזמה של ההקרנות תהיה שלהם, אחרי זה אפשר לנהל ויכוח אם ישן או חדש. לא נראה לי מסובך מדי רק לקבל מאחרים.
    ואיתי, אם לא נותנים מקום של כבוד להווה, ומצטער, זה שקיים DVD ואינטרנט זה לא מקום של כבוד, אז מה שווה העבר? הבאז של הפסטיבלים/מבקרים יעלם מעצם היותו באז -מוצדק או לא. ואז מה שיקרה, עוד שלושים שנה שוב נצטרך לחטט בארכיונים לאותם דברים שיכולנו עכשיו לתת להם את המקום הראוי. חייבים לבנות את הזכרון ההיסטורי כל עוד הוא קיים, ולא להסתכל במבט לאחור ולחשוב איזה מטומטמים היינו! איך לא זיהינו את הגדולה של הסרט?
    ואני חושב שזו גם התשובה שלי לגבי החמורוטק שדיברנו עליו 🙂

  17. עמיצי 25 אוקטובר 2008 ב - 6:47 קישור ישיר

    לביים ולצלם זה כאב ראש גדול. אבל כמו שנאמר, כשיש לך צוות מאוד גדול ומיומן, זה באמת יותר קל, לפחות מסרט סטודנטים. יש במאים (טוב, נו בעיקר לארס פון טרייר) שגם עושים את האופרייטינג של המצלמה עצמה.
    דווקא בסרט סטודנטים לא הייתי ממליץ על זה היות והמעמסה על הבמאי היא עצומה בשל המעורבות שלו (או שלה) בהפקה והתנאים הקשים. I want my trailer!

  18. איתן 25 אוקטובר 2008 ב - 8:35 קישור ישיר

    רותם – תנסה כאן
    http://www.hcinema.org.il

  19. דן 25 אוקטובר 2008 ב - 11:28 קישור ישיר

    במתכונת חלקית, סינמטק הרצליה מצליח להביא הרבה יותר סרטים מעניינים. הזדמנות מעולה להשלים את “עירום”, “רושפור”, “מלאכים בשמי ברלין” על מסך גדול.
    אם בת”א היו מביאים באופן קבוע שלושה סרטים כאלה בחודש, הייתי הרבה יותר שמח.
    ןעןד דבר, בתוכנייה של ת”א לנובמבר יש יום עיום בנוש פסיכואנליזה (או משהו דומה). הסרט המוקרן -“כשניטשה בכה”. זה אומר הכל, לא?

  20. איתי 25 אוקטובר 2008 ב - 13:32 קישור ישיר

    אוקי, יכול להיות שהייתי פזיז לגבי סינמטק הרצליה והמתכונת הרצה באמת היתה משהו מאוד ראשוני, אני רואה שעכשיו יש יותר סרטים מעניינים (ואפילו הקרנות באמצע השבוע). אני מקווה שהם ישכילו למצוא את האיזון הנכון בין קלאסיקות ידועות יותר (כמו עירום ומלאכים בשמי ברלין, שניים מהסרטים שאני הכי אוהב, אבל עדיין לא משהו שמעורר בי התלהבות כשאני מעיין בתוכניה של סינמטק, שם אני מקווה למצוא סרטים שעוד לא ראיתי) ובין יצירות מעט יותר נשכחות (ישו ממונטריאול, השמש זורחת גם בלילה).
    לרותם – טוב, יש לי תשובה מאוד פשוטה לזה: לא עושים עכשיו סרטים שיהיה שווה לזכור אותם עוד שלושים שנה…
    ובנימה רצינית יותר, העובדה שיש באזז סביבם לפחות מעלה אותם למודעות הציבורית, ומונע מהם להישכח לפחות היום (גם שתי הקרנות בסינמטק לא ישפיעו על מעמדם עוד עשרים שנה). הזלזול ברטרוספקטיבות שמגיעות מוכנות משגרירויות שוב צריך להיבדל לשתי קטגוריות בסיסיות: סרטים חדשים וישנים. יסלחו לי אלה שהולכים כל שנה לפסטיבל הקולנוע הברזילאי או הפורטוגלי בסינמטקים, אבל כשמדובר בבוחטה של סרטים מהשנים האחרונות שאף אחד לא שמע על רובם, זה באמת לא מעניין במיוחד. אבל כששגרירות סלובקיה (כך אני מניח, יכול להיות שזו כן היתה יוזמה של הסינמטק) מביאה את דושאן האנאק, במאי סלובקי גדול שאפילו לא שמעתי עליו (למרות שחקרתי די לעומק את מרבית במאי צ’כוסלובקיה משנות השישים, הוא פשוט התחיל ליצור רק ב69), יחד עם מבחר נאה של סרטיו משנות השבעים והשמונים, אז אני מרגיש שהסינמטק ממלא את ייעודו. תתקנו אותי אם אני טועה, אבל גם רטרוספקטיבות יותר מכובדות כמו זו שעשו לפליני או זו שבאה עלינו לטובה לויסקונטי הן גם פרי יוזמתן (או לפחות שיתוף פעולתן) של השגרירויות השונות.
    כל הרעיון של הסינמטק למי ששכח (מי שרוצה להיזכר יכול לראות את הסרט הנהדר על אנרי לנגלואה) הוא בשימור – גם פיזי, וגם ברמת הזיכרון התרבותי – של יצירות מן העבר. לצערנו אין לנו יותר בתי קולנוע שמתמחים ברבייבל, אז הסינמטקים הם המקומות היחידים שעליהם אנחנו יכולים לסמוך. וכשכל חודש התוכניה מלאה בסרטים מהשלוש-ארבע שנים האחרונות, אפילו אם חלק מהם הם חברי כבוד במועדון הגנוזים, זה לא מצב מתקבל על הדעת.

  21. יובל 25 אוקטובר 2008 ב - 13:38 קישור ישיר

    דן ואיתי,

    אכן סינמטק שדרות הוא בית הקולנוע היחיד העומד לרשותם של התושבים באזור הדרום ולכן חלק מרכזי מההקרנות בו מוקדשות לקולנוע מסחרי חדש (ממשחקי שעשוע ועד המומיה 3). בנובמבר יוקרנו בסינמטק שדרות בפילם גם סיקו (מייקל מור) ומרי פופינס, יהיה הרבה קולנוע דוקומנטרי ישראלי (שיטת השקשוקה, מתומורפוזה של נטעלי בראון, בין השאר) וגם הקרנות דיוידי של מעבר לכל חלום (שהוקרן באייקון) סיירים (מיכה שגריר 1967) אחד משלנו ועונת הדודבנים.

    בעניין הרטרוספקטיוות: בחודש הבא תתקיים רטרוספקטיווה לטרקובסקי (הקרנות פילם) מיוזמת הסינמטק ומתוכננת גם הקרנת פילם של ארבעה מסרטיו של יקי יושע להמשך. לעומת זאת, בחגיגת הרטרוספקטיוות של הסינמטקים הגדולים (ירושלים, ת”א, חיפה) כמו שבוע הקולנוע הטורקי ודומיו, סינמטק שדרות (ושאר הקטנים למיטב ידיעתי) לא משתתף. הסיבה נעוצה בחוסר שיתוף הפעולה (המצער) בין הסינמטקים בארץ ובמיוחד בשילוב של הטינה והבוז שרוחשים הסינמטקים הגדולים לאלה הקטנים ש”גונבים להם את התקציבים”.

    יובל
    פרוגרמטור סינמטק שדרות

    אתר הסינמטק למתעניינים:
    http://www.sderot-cin.org.il/

  22. סטיבי 25 אוקטובר 2008 ב - 14:41 קישור ישיר

    יובל צודק – מאחר שהסינמטקים הקטנים (גם הרצליה וחולון) לא מקרינים את הרטרוספקטיבות שדיברנו עליהן, קצת ערבבנו כאן שני נושאים.
    אחד הוא חופש הפעולה שיש לסינמטקים הקטנים יותר, וכאן כל סינמטק קטן כמדומני אדון לעצמו ולצערנו לעיתים הוא היחיד באזורו שבכלל מקרין סרטים. זה לא נכון לגבי הרצליה וחולון, ולכן אנחנו נוטים להכניס אותם לדיון השני, שהוא מה שהגדולים יותר מקרינים. אני לא מתמצאת בעניין הקשרים בין הסינמטקים (אם כי אני בטוחה שהנ”ל נכון במידה כזו או אחרת), אבל כאן שוב הרצליה וחולון יוצאי דופן – בעוד שבשדרות/ראש פינה/כו’ היו שמחים לקבל גם את הרטרוספקטיבות “המטיילות”, נראה לי שלהרצליה ולחולון זה לא כל כך רלוונטי (או לפחות להרצליה, אני לא יודעת מה בדיוק הולך באזור חולון).
    כנראה יש לנו עכשיו שלושה סוגים של סינמטקים.

  23. רותם 25 אוקטובר 2008 ב - 16:13 קישור ישיר

    איתי,
    ברור שלהקרין את מה שהיה בקולנוע זו לא הכוונה שלי.
    אני התכוונתי לדברים כמו into the wild וג’סי ג’יימס -אבל גם אלו, הם כאלו שהם לקחו ממפיץ שוויתר. אבל אין להם המאמץ – או לפחות תוצאה של להביא דברים שהיו בפסטיבלים בעולם או בארץ אפילו.
    ואם אתה לא מרגיש שיש סרטים בימינו שלא שווה להזכר בהם עוד שלושים שנה – חסכת לעצמך את המרדף
    אבל יש מצב שאחת הסיבות למה אתה מרגיש שהם לא שווים כי אתה לא רואה אותם במקום שממש ראוי לראות. וגם אם זה באולם גדול מDVD זה לא אותו הדבר כמו לראות מפילם באולם אמיתי.

  24. יניב אידלשטיין 26 אוקטובר 2008 ב - 10:41 קישור ישיר

    לא הייתה פה התייחסות לזה בינתיים: אמא ואח של זוכת האוסקר ג’ניפר הדסון נרצחו, והאחיין שלה נעלם
    http://www.latimes.com/news/nationworld/nation/la-na-hudson26-2008oct26,0,4848677.story

  25. אורון מפגין נוכחות* 26 אוקטובר 2008 ב - 12:52 קישור ישיר

    דן – אני מוכן להסביר לך למה(ההה) יש כל-כך הרבה הקרנות של “מתים על החיים”. מאותה הסיבה שהסרט מושאל בתדירות מטורפת לחלוטין באוזן – קשישים. ואני מאוד מחבב קשישים, באמת, רק לא תמיד מבין אותם. וזהו עוד אחד מתפקידיו של סינמטק באשר הוא, שלא הוזכר בדיון – לפנות לקהל מגוון ומצומצם כאחד, במעין אוקסימורון שכזה. סינפילים מבוגרים שכבר ראו הכל ובזמן אמת שרוצים לטעום מהשוליים של ההווה וצעירים שמה לעשות, לא ממש היו בתוכניות כשפריץ לאנג היה השם החם בזירה העולמית.

    אידלשטיין – עם כל הצער שבדבר, לא היה שום מקום להזכיר את האוסקר של הדסון. לפחות לא קראת לה “שחקנית” כמו שעשו אצלנו בעכבר… (אבל איזה סיפור משונה, בחיי).

    אה, ותודה לרוה שממשיך לספק לי במרץ חומרים לספיישל מערכוני הבחירות שיעלה בשבוע הבא. אבל היי, אצלי יש אחד שלא ראיתי פה – תשדירים של ג’ון וו, קווין סמית’ ו-ווס אנדרסון למען מקיין (לא באמת, והפקה די בשקל, אבל שקנתה אותי – בניק לינק).

    * לקראת יום שישי…

  26. דן 26 אוקטובר 2008 ב - 21:53 קישור ישיר

    גם לי אין בעיה עם קשישים ( האמת שיש לי, אבל זה לא הענין כרגע). “מתים על החיים” בשבילם הוא כמו “איירון מן” בשבילי – סרט חדש שאפשר לראות בבית קולנוע מסחרי או להשיג בדי וי די. אין שום הצדקה שאולם הסינמטק יתן לסרטים האלה, במיוחד לכאלה שזכו להצלחה מסוימת בקולנוע, עוד שתי הקרנות על חשבון מאות סרטים שלא נראו כבר הרבה זמן, שפונים לקהל צעיר ומבוגר כאחד.
    זה נחמד שמדי פעם יש שם סרט שנעלם מהמסכים די מהר (בנו של רמבו זו דוגמא מהחודש), אבל היו חודשים שהתוכניה נראתה כמו מחסן עודפים של “רב חן” ולא בשביל זה יש סינמטק.


השאירו תגובה