זה לא העיר שלי
אני חושב שהיום התפטרתי סופית מ"העיר". המקומון שהכי אהבתי, העיתון שהכי קראתי, ההשפעה הכי גדולה עליי מאז שהייתי נער ועד שעבדתי בו שבר לי את הלב היום בפעם האחרונה. לא מוכן יותר.
ביום שלישי יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ובתל אביב – כנראה לראשונה אי פעם – מתקיים מירוץ הבחירות הכי אמוציונלי, הכי צפוף והכי לא צפוי. זו שעתו הגדולה של עיתון, בוודאי של מקומון, לזהות את מה שקורה, למדוד את הדופק המואץ של קוראיהם, לדרבן אותם להצביע ולהשפיע, להציג את המועמדים ולקבוע עמדה. ומה עשה "העיר"? שם בשערו ילדה, ללא הפניה, ללא כלום (אבל עם סיכת דב חנין על הדש כדי שהמסר החתרני יובן) ואז בעמוד התוכן – שהוא כבר כשנה העמוד הכי בלתי נסבל לקריאה בשפה העברית – הם כתבו "יש בחירות, וזה אומר שתיאלצו לבלוע המון חומרים לא מעניינים על אנשים לא מעניינים שמוצגים בצורה לא מעניינת. מתי כבר יהיה האומץ לעיתון/עורך להתעלם מהשטויות האלה". כאן קפצו לי הפיוזים. כי אם מה שאמור להיות (או היה פעם) בכיר מקומוני תל אביב, וללא ספק העיתון שייצג ואף יצר את הדימוי התל אביבי משנות השמונים ואילך, חושב שהבחירות – המתקיימות, למען השם, רק פעם בחמש שנים – הן גם "לא מעניינות" וגם "שטויות" אז אני לא רוצה להקשיב יותר למילה שנאמרת בעיתון הזה.
וחבל, כי כמה עמודים אחר כך גם בן זילכה וגם יהלי סובול כתבו טקסטים נפלאים על הבחירות – שהוכיחו שהן בכלל לא שטויות והוצגו באופן מעניין מאוד – אבל אף אחד בעיתון לא חשב שזה חשוב מספיק כדי להבליט בשער או בעמוד התוכן.
כדי להגדיל את הביזיון, לא מעט מעמודי המגזין הוקדשו – בכל זאת – לבחירות. ביקור במטה הבחירות של חולדאי, וממול ביקור במטה חנין. חולדאי, כהרגלו, הסתתר מפני אנשי "העיר". חנין, כהרגלו, היה נגיש להפליא. בכתבה על הקמפיין של חולדאי אומר יגאל שפירא, מבכירי מטה חולדאי, ציטוט מופלא ומפליל להפליא: "משהו בנאיביות שלהם (תומכי חנין) מזכיר לי אותי כשהייתי צעיר. המחשבה כאילו אפשר לשנות את כל העולם". איזה חיים עצובים אלה כשאתה חושב שאי אפשר לשנות את העולם. איזה עדות עגומה היא כשהאיש שהכי מקורב לראש העיר המכהן בתל אביב הוא פסימיסט שלא חושב שאפר לנות את העולם. ולדעתי, מי שחושב שאי אפשר לשנות את העולם בעצם טוען שאין צורך לשנות את העולם.
את המקום של "העיר" הישן והטוב ירש בשבועות האחרונים "טיים אאוט". דווקא עיתון שלא מזוהה עם חדשות מוניציפליות קלט היטב את הוויברציות של קוראיו ואת התחושה שקורה בעיר משהו יוצא דופן. לפני כשלושה שבועות כתב חנוך מרמרי טקסט תמיכה ברון חולדאי ושבוע אחר כך ענה לו בנו, שאול מרמרי בן ה-18, בטקסט נפלא הקורא לתמוך בחנין. העיתון זיהה נכון: המאבק בין חנין לחולדאי מפצל משפחות. זה נושא השיחה מספר אחת בעיר בחודש האחרון ואני נחרד מכך ש"העיר" ניסו להציג את זה כשטויות. והשבוע יצאו ב"טיים אאוט" עם שער כפול: חלק מהגיליונות עם חנין וחלק עם חולדאי. חולדאי, סרבן ראיונות ידוע, זימבר את "העיר", שנואי נפשו, והעניק את הראיון היחיד שלו בקמפיין הזה לגל אוחובסקי ב"טיים אאוט". יובל הרגיל נשלח לראיין את דב חנין. ההגיון הז'ורנליסטי היה טוען שזה היה צריך להיות הפוך: התומך באחד שיילך ויאתגר את המועמד הנגדי. ככה, כשכל מרואיין מראיין את הנציג המועדף עליו, הכתבות יצאו קצת קלות משקל. אבל גם יש בזה מידה של חסד: אוחובסקי עשה לחולדאי את המהלך הכי טוב של הקמפיין שלו – קמפיין שפעל מתוך ביטחון וזחיחות ותחושה שמעמדו בקומה ה-12 הוא עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה. הוא אמנם שאל את השאלות שמטרידות את המתנגדים, אבל גם נתן קרדיט – מוצדק לחלוטין – לעשר שנים של עשייה בלתי מבוטלת בעיר. לחולדאי מגיע קרדיט, אבל אני לא בטוח שמגיעה לו קדנציה נוספת (וגם בביתי הרוחות סוערות והדעות חלוקות).
=====
ועוד דבר:
ל"העיר" יש מבקר קולנוע חדש: תום שובל. בחירה מעניינת ומסקרנת, ואילולא החלטתי היום להפסיק לקרוא את "העיר" יכול להיות שהייתי נהנה לקרוא אותו (אולי און-ליין, נראה). אבל מדור הפתיחה שלו הדאיג אותי: שובל כתב על הסרט החדש של ג'יימס בונד בלי לראות אותו (וגם אם הספיק לכתוב את הטקסט ביציאה מהקרנת העיתונאים ברביעי בחצות, זה לא ניכר מהכתוב שהוא צפה בסרט). כלומר זה מדור ביקורת ללא ביקורת. כלומר זה פריוויו. עיתונאים צעירים לא תמיד מבינים מה ההבדל בין כל המושגים האלה: ביקורת, פריוויו, סקירה, רצנזיה, מאמר, כתבה – לכן הם צריכים שיעבוד מעליהם עורך מנוסה שכן מבין את ההבדל בין סוגי הכתיבה, ידריך אותם ויחדיר בהם ערכים של עיתונות. אבל אם עורכי התרבות של "העיר" מציגים מדור ביקורת בלי שזה מציק להם שנכתב טקסט בלי הצפייה בסרט הרי שגם הם לא מבינים בעיתונות והם רק מתבטלים מול יחצנים ואיזשהו רצון אמורפי להיחשב "עדכניים" (שהרי כולם ידברו על ג'יימס בונד, לכן גם עלינו להשתתף בחגיגה – קרי, תמונה גדולה וטקסט שלא אומר כלום מתחתיה). ביום שבו סרט יוצא זו חובתו של עיתון לתת לקוראיו את הדיווח איך הסרט (ואם אפשר, אולי גם לנהל דיון בערכיו הצורניים והתמאטיים). חלק מהמפיצים בארץ נלחמים נגד זה, והם מנסים להרוס את מוסד הביקורת. כשזה קורה בעיתוני בידור וביומונים – חלקם מוכרים לי היטב – אני מגלגל עיניים ומנסה לעצור את דמעות היאוש והתסכול, שכן שם השליטה של היחצנים והמפרסמים והרדיפה אחרי הרייטינג עיוורה כבר מזמן שיקולי תוכן ואינגריטי. אבל כשזה קורה ב"העיר", שסימל עבורי אידיאל של יושרה עיתונאית ועצמאות מחשבתית ומערכתית, אני מבין שהובסתי. הביקורת חוסלה. לא על ידי היחצנים. על ידי העורכים.
העיתונות המודפסת כבר מתה מוות מוחי. הגופה עדיין מראה סימני חיים, והא.ק.ג. עדיין מצפצף, אבל כל מי שעיניו בראשו מבין שהעסק כבר גמור. כתבתי בעבר בדפוס, עד שנטשתי מיוזמתי מתוך תחושה שאין למדיום הזה לא הווה ולא עתיד. השאלה היחידה היא אם יגאלו את עיתונות הדפוס מיסורי גסיסתה על ידי המתת חסד, או שייתנו לגופה לגווע ולדעוך מעצמה עד הסוף המר.
לא שהעיתונות המסחרית האינטרנטית בעברית ברמה גבוהה יותר, חס וחלילה. נראה שהפורטלים הגדולים מתחרים ביניהם עד כמה ניתן לרדד ולהשטיח את המילה הכתובה; אבל יש תחושה של עתיד, שיכול להיות טוב יותר. מעבר לכך, גם בלי עיתונות מסחרית קלאסית ברשת יש מגוון אדיר, שמציג אלטרנטיבות ראויות ומעניינות. באופן אישי, למרות שאני לא מנוי של "רייטינג" (או אף אחד ממתחריו) אני מנוי ר.ס.ס. נאמן של הבלוג הזה ממש. אני מאמין שאני לא היחיד.
שמע, לא שיש הרבה סיבות לסנגר על העיר, אבל נדמה לי שלקחת את העמוד המטופש ההוא קצת קשה מדי, כבר שבועות רבים שהעיסוק המרכזי בעיתון הוא בבחירות (גם אם הוא נוקט קו אנטי-חולדאי קיצוני, אבל לפחות זה אומר שהם שפויים). הבעיה בהעיר היא אכן בסגנון הכתיבה – המתחכם, האגוצנטרי, המתלהב והמתנשא ללא סיבה. אבל עדיין, זה עיתון מאוד קריא, עם מקום מאוד נרחב לתרבות בהיקף שאני לא מכיר בעיתונים אחרים, כך שאכן הבעיה היא רק בעורך ובחלק מהכותבים, כך שצריך לשנות את אופי הכתיבה אבל לשמור על הפורמט.
ובקשר לתום שובל שהחליף את עילם וולמן (שייצג בצורה מושלמת את כל התכונות שמניתי קודם), גם אם זה נהפך למדור ביקורת ללא ביקורת, לפחות זה עדיף ממה שזה היה לפני כן – מדור קולנוע בלי קולנוע.
העיר פשוט נהיה ציני יותר ויותר מגיליון לגיליון וזה לטעמי כבר מציק ממזמן. תארו לכם מה תהיה רמת הציניות שבוע הבא אחרי שרון חולדאי ינצח (לצערי)- מפחיד לחשוב.
אוף-טופיק: לכל מי שלא ראה, הטיזר טריילר החדש לUP הסרט החדש של פיקסר! http://www.aintitcool.com/node/39021
נראה מעניין.
אכן, עמוד התוכן של העיר הוא הגרוע בהיסטוריה של העיתונות. הוא העמוד הראשון בהיסטוריה של העיתונות שהמטרה הכמעט מוצהרת שלו הוא להיות מעצבן וגרוע. זה קצת מזכיר מצב של ילדים אחים, כשאחד האחים מחליט להיות הכי מעצבן ובלתי-נסבל כדי להנות מהרתחת האח השני, או סתם כדי לקבל תשומת לב מההורים. אבל מה ההגיון לעשות את זה בעיתון?
חולדאי באמת עשה הרבה מאוד לשיפור חזות העיר, וכפי שהוא אומר, לשיפור רמת החיים בה. הבעיה, שהוא מודה בה אבל לא חושב שהיא בעיה, זה שהאנשים שיכולים להרשות לעצמם את רמת החיים הזו הם רק אנשים עשירים. ברור שלראש העיר יש את כל הסיבות לרצות שתושביו יהיו עשירים ככל האפשר, ואולי גם לעשירים יש סיבה לרצות שהעיר תהיה רק שלהם. אבל אין שום סיבה בעולם שתושביה הצעירים והתפרנים של העיר יצביעו למען המשך המגמה שפשוט תעיף אותם מהעיר. זה כמו שערבים יצביעו למולדת. לא הגיוני לחלוטין.
באתי להגיב בכמה דברים אבל זה בערך מה שאיתי כתב (זו לא חוכמה, כשהפוסט הזה התפרסם כבר יצאתי מהבית!).
I have stopped reading it some 5 years ago, when they change the format again and it became simply uninteresting
חסר את האמת מקומון תל אביב אמיתי. העיר לא תמיד שומר אמונים לתל אביב ומסקר בצורה מיותרת את העיתונים הארציים וכל מיני עניינים אחרים. יש מספיק מוזיקאים בתל אביב שאפשר לסקר אותם במקום לכתוב ביקורות מעורפלות על כל מיני אמנים מחו"ל. גם באינטרנט אין אתר מקומי ראוי לתל אביב וחבל. אולי מישהו יכול להרים את הכפפה, איזה גוף תוכן פרוגרסיבי.
ו"כל העיר" הירושלמי, המקביל של "העיר", פרסם בשער טור של חיים ברעם שקורא לתמוך בפרוש, המועמד החרדי. פשיטת רגל מכל בחינה שהיא.
איתי – מסכימה עם כל מילה. פעם הייתי קונה את העיתון במיוחד. היום, גם כשהוא מגיע עם "הארץ" אני לא קוראת אותו. הוא פשוט בלתי נסבל, מלא מעצמו ופלצן במידה שלא תתואר. רק יהלי סובול ובן זליכה עוד שווים שם קריאה.
גם לדעתי לא צריך לקחת ברצינות את המשפטים האלה – סה"כ דרך לא ממש טובה לנסות לשמור על חזון קליל ולא מחייב כשהתוכן גם של המוסף וגם של העכבר מלא בבחירות.
מה שעצוב הרבה יותר מבחינתי הוא שבאופן כללי העיתונות המקומית והארצית כמעט ולא נגעה בנושאי התוכן של הבחירות. במיוחד ראוי לציון העדר ההתייחסות למושג "עירוניות מתחדשת" – New Urbanism
http://ecowiki.org.il/index.php?title=New_Urbanism
זה כמו בחירות שבהם אחד המועמדים הוא לראשונה סוציאל-דמוקרט אבל אף אחד מהעיתונאים לא כותב על זה – אלא על כל מיני דברים בצד.
עוד דוגמה לשטחיות הסיקור הוא התעלמות מוחלטת מתנועת "עיר לכולנו" – שבניגוד לשאר הרשימות לא היתה הרכב של כמה בעלי הון ו/או מפלגות אלא תנועה שורשית שבאה מהשטח – דבר שלא התרחש כאן לדעתי מאז הפנתרים השחורים.
שני דברים שקשורים לנושא הזה ולבלוג הזה –
הסרט שריחף ברקע של הרבה תומכי חנין – אגדה אורבנית
http://video.google.com/videoplay?docid=-6316014627472245560&hl=en
סרט חובה לדעתי לכל תומך חנין ואולי עוד יותר למנגדיו
ודבר יותר מקומי – סינמה סיטי, פרבור ואפקט הבייגלה.
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%99%D7%92%D7%9C%D7%94
תודה! גם אני אלרגית לשטותניקיות האובססיבית המאולצת הזאת שמקומוני תל אביב אימצו לעצמם. אם כבר יש כתבה רבע-מעניינת, העיתון חייב להתנער ממנה בגסות בהפניה או במישנה. זה אמור להצחיק אותי? לעודד אותי לקרוא בהפוך על הפוך? לגרום לי לסלוח לעיתון אם הכתבה לא באמת מעניינת? כי ככל שאני רואה זה רק דוחה.
זה מאכזב במיוחד כי אני גדלתי על העיר עם השער האחורי של עוזי וייל. בתקופה ההיא היתה זכות קיום למקומונים, היום זה לא נראה כך. פעם עיתונאים צעירים ומוכשרים היו מתחילים את דרכם במקומון זה או אחר ומתפתחים, היום כל מי שמסוגל להקליד בלי שגיאות כתיב מתחיל בטופ ועוזב את המקצוע אחרי חודשיים.
ועוד נתון מזעזע, לפני כמה שבועות ספרתי את עמודי הפרסומת בהעיר לעומת עמודי התוכן וגיליתי לחרדתי שיש יותר פרסומות מעמודים כתובים.
"העיר" אכן מביך ומרתיח, אבל החלפתו של עילם וולמן בתום שובל היא אכן צעד בכיוון הנכון.שובל מבין ורואה קולנוע, בעוד כתיבתו של וולמן דמתה יותר למפגני האוננות המטופשים שפרושים בין שאר עמודי העיתון והראתה בעיקר כמה אין לו מושג על מה הוא מדבר.אלון עידן ואיתמר בן כנען צריכים לחפש עבודה חדשה,אני אומר.
רוה: אני חייב להדגי ולהבהיר. אין לי שום בעיה עם תום שובל. את דעתי עליו הוא יודע באופן אישי. אני לחלוטין בעדו ואהיה סקרן לקרוא אותו (באינטרנט) בשבועות הבאים. הבעיה עם הטקסט היתה עריכתית. או בהזמנתו או בשיבוצו ובוודאי שבהגשתו. ולא יעזור, כל כותב – מהמתחיל בשבוע הראשון ועד הוותיק ביותר – נמצא בידיו של העורך שלו, ואם העורך לא מבין בעיתונות זה יקרין גם על הכותב.
המ..קצת לא נעים אבל אני מאוד סקרנית
יש לינק למאמרים מטיים אאוט של מרמרי ובנו?
מישהו יודע איך מגיעים אליהם?
תודה
את "טיים אאוט" אפשר לקרוא אונליין באתר שלהם, לגיליונות ישנים אפשר להגיע ידנית על ידי החלפת מספר הגיליון בכתובת האתר הספציפי.
ואפרופו "העיר": לאיפה נעלם טור הביקורת של רם אוריון? האם הועלם עם השינויים בעיתון?
חנוך מרמרי
http://www.telavivtoday.co.il/tablog/?p=1373
שאול מרמרי
http://www.cafe.themarker.com/view.php?t=686765
חבר'ה תתחילו לקרוא טיים אאוט!!!!
http://www.timeout.co.il