מ"הבן של אלוהים" לאלוהים, מג'יימס קמרון לקמרון קרואו, מטרנטינו לפפושדו, וכו'.

לצד כל ענייני פרס נובל, שזכו לכותרות פטריוטיות בכל העיתונים, אני מלקט כבר כמה ימים לא מעט כותרות שעושות כבוד גדול לקולנועני ישראל בעולם. כולם כבר פורסמו בימים האחרונים, הנה הם מקובצים, לצד מקבץ כותרות והודעות נוספות:

א.

זו אולי הכותרת הכי מפתיעה, ואולי אף מפעימה, של הימים האחרונים. מגיע נבות פפושדו, השותף לבימוי של "מי מפחד מהזאב הרע", לפסטיבל בוסאן (לשעבר פוסאן) בדרום קוריאה כדי להציג את הסרט (מזל שהם שניים, כדי להשתלט על כל 50 הפסטיבלים שהסרט כבר הוצג בהם. פפושדו לקח את בוסאן, קשלס קיבל את שיקגו, למרות שרוג'ר איברט כבר לא יהיה שם כדי הניף אגודל כרות מול הסרט). זה בפני עצמו בוודאי מלחיץ: הקוריאנים הרי יזהו מיד שהסרט הישראלי הזה נעשה עם נשמה קוריאנית. נגמרת ההקרנה ומתחיל השלב שבו עונה הבמאי לשאלות הקהל. מבקש אחד הצופים בקהל את המיקרופון ומגלה פפושדו שזה – בליעת רוק דרמטית – קוונטין טרנטינו. טרנטינו הגיע בחטף לקוריאה כאורחו של בונג ג'ון-הו, והגיע איתו לפסטיבל למספר אירועים. ואז אומר טרנטינו מול האולם כולו שזה לא רק הסרט הטוב ביותר בפסטיבל, אלא הסרט הטוב ביותר של השנה. מדהים. ממש ממש מדהים. וזה אומר שטרנטינו יצטרך עכשיו לשכתב את רשימת עשרת הסרטים הטובים של 2013, אותה פרסם לפני כולם.

ואולי לא. אם טרנטינו הולך לפני לוח ההפצה האמריקאי אז "מי מפחד מהזאב הרע" יהיה סרט השנה שלו ל-2014. הסרט ייצא להפצה באמריקה, על ידי חברת מגנט, ב-17.1.2014. אחרי ההפצה בארה"ב ייצא הסרט להפצה מסחרית גם בבריטניה, רוסיה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ארצות סקנדינביה, גרמניה וצרפת.

===================

ב.

ארז תדמור וגיא נתיב, שתכף יוציאו את "הבן של אלוהים" שלהם (עליו זכה מכרם חורי בפרס אופיר), עבדו לפני כמה שנים על סדרת טלוויזיה בשם "התעוררות", שמדמיינת מה היה קורה לו אריק שרון היה מתעורר מהתרדמת שלו (מה היה קורה באמת?). הזכיינים המקומיים לא היו מעוניינים והסדרה היתה תקועה. ואז הם פגשו את אלון ארניה, סיפרו לו את הסיפור, הוא התלהב ומכר את הרעיון לאולפני וורנר ולרשת TNT תחת השם "הנשיא X". תדמור הופך בזאת לאלוף הרימייקים של ישראל, לא? "זרים" הקצר (שלו ושל תדמור) הפך ל"זרים" הארוך. "סיפור גדול" (שלו ושל שרון מימון) יהפוך בקרב לסרט הוליוודי בבימויו של ג'ון טרטלטאוב ("סוף סוף וגאס") ועכשיו זה.

הכותרת הזאת משמחת אותי כפליים, לא רק שאני שמח להצלחתם של תדמור ונתיב, אני גם מגלה מה עלה בגורלו של אלון ארניה. למדנו יחד בחוג לקולנוע לפני כעשרים שנה. הוא היה, באופן ברור, most likely to succeed מהמחזור. לקראת סוף הלימודים הוא עבר ללוס אנג'לס, ואם אני זור נכון הוא התחיל לעבוד שם בחברת ההפקה של מרטי קולנר, אחד מגדולי במאי הקליפים וסרטי ההופעות באמריקה. ומאז לא שמעתי עליו. ועכשיו אני רואה, שהוא עושה חיל: "חטופים" שלו (על פי הסדרה הישראלית שעלתה אתמול בערוץ 10) עלה בספטמבר באמריקה והוא הפיק גם את הפיילוט האמריקאי ל"תמרות עשן". אז אלון, תקשיב: זוג צעיר, נשוי טרי, חב"דניקים, מגיע לנפאל, ומגלה עולם שלם – של נפאלים וישראלים חילונים – שזר להם לחלוטין. קונה? אפשר להכניס פנימה את נשיא ארה"ב בסכנת חיים איכשהו, תן לי כמה ימים לפצח את זה.

=================

ג.

"עד שיום אחד", ספרו של שמי זרחין, הפך לפני כשנתיים לרב מכר בארץ. וכעת הוא יוצא בארצות הברית מתורגם לאנגלית. באנגלית הוא נקרא "Some Day", והנה פרק מתוכו. ולמרות שאני בספק אם מישהו ממבקרי הספרות באמריקה אי פעם שמע על טבריה לפני כן, הביקורת הראשונה עליו נלהבת.

=================

ד.

וגם "פלאות", שנמצא עכשיו ברגעיו האחרונים בבתי הקולנוע בארץ אחרי שהביא 135,000 צופים, יוצא לסיבוב בעולם אחרי בכורתו הבינלאומית בפסטיבל טורונטו. וכעת מתפרסמת ב"וראייטי" הביקורת של אליסה סיימון עליו. היא אהבה. מעבר לציון או לסופרלטיבים, יש לפעמים את המשפט האחד בביקורת שמראה לכם שהמבקר קלט את הסרט בול. סיימון מזכירה את "פלאות" באותה נשימה עם "השינה הגדולה" של הווארד הוקס – סרט שמפורסם בגלל עלילתו הפתלתלה שלא תמיד ברור בה מי בוגד במי – ו"פלאות" בהחלט מנסה לשחק את משחקי הנואר של הוקס.

=================

ה.

לא הייתם בין ה-6,000 אנשים שראו את את "לא בתל אביב" בסינמטקים? לא הייתם בין אלף האנשים שראו את "לא בתל אביב" ב-VOD? ובכן, זה לא מאוחר מדי. עכשיו הוא זמין לצפייה און ליין.

================

ו.

אחד האנשים שאני אוהב לשמוע את ניתוחי הקולנוע שלו הוא אודי ליאון, לשעבר מנכ"ל קרן גשר וכיום אחראי על תוכניות כמו "עבודה ערבית" בקשת. ליאון אוהב קולנוע כמעט כמו שהוא אוהב את הקורפוס הספרותי היהודי, והחיבורים שלו תמיד מפתיעים אותי ומחכימים בעיניי, גם מצד הקולנוע וגם מצד היהדות. ועכשיו הוא לוקח את החיבורים האלה והופך אותם לסדרת הרצאות שמסקרנת אותי מאוד שתתחיל בשבוע הבא במקום שנקרא נווה שכטר. הכותרת "צ'רלי צ'פלין פוגש את רבי נחמן" לבדה נפלאה בעיניי, ואהיה סקרן לשמוע איך ליאון מחבר בין "זמנים מודרנים" של צ'פלין ובין "מעשה בשבעה קבצנים" של רבי נחמן. ועוד עיונים בסרטים כמו "אוונטי פופולו" ו"סינמה פרדיסו". אני ממש רוצה להיות שם. הנה התוכנייה המלאה לששת המפגשים.

================

ז.

ועוד דברים שהחמצתי בשבוע האחרון: קמרון קרואו מעדכן באתר שלו שהוא התחיל את צילומי סרטו החדש בהוואיי. הפרויקט נקרא בתחילה "דיפ טיקי", וכעת הוא נקרא פשוט "פרויקט הוואיי" עד שיימצא לו שם סופי. כמו שאתם רואים מהסלייט, אריק גוטייה ("עד קצה העולם", "בדרכים", וסרטיו האחרונים של אלן רנה) הוא הצלם. והערב נודע שגם ביל מוריי מצטרף לסרט. אמה סטון ובראדלי קופר מככבים בקומדיה הרומנטית המיסטית הזאת, שבה אשת חיל אוויר ואיש משרד הבטחון מתאהבים ומנסים לעצור את שיגורו של לוויין ריגול מבסיס בהוואי.

==============

ח.

מקמרון קרוא לג'יימס קמרון. בדיוק חזרנו הקיץ מטיול לדיסני וורלד בפלורידה, ועכשיו אני מבין שב-2017 נצטרך לחזור לשם. ג'יימס קמרון ותאגיד דיסני חשפו אתמול את התוכניות להקים עולם "אווטאר" בתוך פארק "אנימל קינגדום" בדיסני וורלד, ואטרקציות "אווטאר" נוספות בשאר הפרקים, בהם יוכלו המבקרים ללכת ולעופף בתוך פנדורה. הפארק הזה מתוכנן להיפתח ב-2017, שנה אחרי צאת "אווטאר 2" (ולפני "אווטאר 3" ו"אווטאר 4"). הנה ג'יימס קמרון ואיזה פיראט מדיסני מציגים את הפרויקט:

===================

ט.

ב-2004 כתב סטנלי קאופמן ביקורת אוהדת על סרטו של פטריס שרו, "אח שלו" ("Son Frere"), שנפתחת עם ביוגרפיה קצרה של במאי התיאטרון-אופרה-קולנוע הזה. בשבוע שעבר שניהם הלכו לעולמם. שרו ("המלכה מרגו"), שחובבי האופרה ראו בו את אחד מגדולי הבמאים לאופרות של ואגנר, היה בן 68. סטנלי קאופמן, מוותיקי ובכירי מבקרי הקולנוע האמריקאים, היה בן 97. במשך למעלה מ-50 שנה הוא היה מבקר הקולנוע של כתב העת "ניו ריפבליק". עורך כתב העת, ליאון ויזלטיר, היה זה שפרסם את דבר מותו של קאופמן מדלקת ריאות. הביקורת האחרונה שקאופמן פרסם לפני חודשיים? על "כך ראינו" של אליאב לילטי ואריק ברנשטיין, שהוקרן בקיץ בפילם פורום בסוהו במנהטן.

ציוץ