רוב פאקינג ריינר מתוך ״הפאקינג זאב מפאקינג וול סטריט״

אמריקאים מגיבים ל״הזאב מוול סטריט״ בשונה מהישראליים. באמריקה השימוש הבוטה בשפה ובסקס הוא נושא השיחה העיקרי סביב הסרט. הסרט, כך ספר מישהו, מכיל את המילה ״פאק״ על שלל הטיותיה 522 פעם. יותר מכל סרט אחר בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי. בישראלי ״פאק״ ו״שיט״ הן מילים ששומעים בטלוויזיה בפריים טיים באופן חופשי ואיש לא חושב לצנזר או לעשות פיפס עליהם. כשראיתי את הסרט לא שמתי לב בכלל למילה הזאת או לסנסציה שבשימוש המרובה שלה. עניין של רגישות. באמריקה, השימוש במילה ״פאק״ גורם לאוזניהם של רוב האנשים להאדים ממבוכה (ומזעם). ונר נעוץ בישבנו של ליאונרדו דיקפריו? באמריקה זה כותרת ראשית. בישראל? לא שום דבר ששרון אלכסנדר לא יעשה ביום עבודה שגרתי.

וכך, כדי להבליט עד כמה ״הזאב מוול סטריט״ הוא סרט לכאורה קיצוני, יש מישהו וצמצם את הסרט ל-522 הפאקים שלו, ולארבע דקות וחצי. מצד שני: 4.5 דקות של ״פאק״ מול 180 דקות של סרט? זה פתאום לו נראה כל כך הרבה:

ציוץ