הנער רץ קדימה
"נער החידות ממומבאי" תופס תאוצה: הנשיונל בורד אוף ריוויו הכריזו עליו הערב בתור סרט השנה שלהם. דיוויד פינצ'ר הוא במאי השנה, על "המקרה המשונה של בנג'מין באטן". שחקן: קלינט איסטווד, "גראן טורינו". שחקנית: אן האתאוויי, "רייצ'ל מתחתנת".
הסרט הזר של השנה: "מונגול" (מה?!).
חוץ מזה, ה-NBR מפרסמים את רשימת עשרת סרטי השנה שלהם, בנוסף לסרט הזוכה. העשירייה היא: "לקרוא ולשרוף", "ההחלפה", "גראן טורינו", "המקרה המשונה של בנג'מין באטן", "האביר האפל", "פרוסט/ניקסון", "מילק", "וול-E", "המתאבק" ו-"Defiance". חמשת הסרטים הזרים הכי טובים של השנה: "ואלס עם בשיר", "סוד", "בקצה גן עדן", "הכניסו את האדם הנכון" ו"הצטלבות".
אז מה זה אומר? מצד אחד, העובדה ש"נער החידות" מוביל במצעד תחזיות האוסקר של MCN ואז מוכתר כסרט השנה של NBR ממקמת אותו כמוביל לזכייה באוסקר. מצד שני, ל-NBR יש אחוזי קליעה מאוד נמוכים כחזאי אוסקרים. בשנה שעברה הם אמנם בחרו ב"לא ארץ לזקנים" כסרט השנה, אבל לפני כן הם לא בחרו בסרט שגם זכה באוסקר לאורך כל שאר שנות ה-2000. הסרט האחרון לפני כן שזכה באוסקר ונבחר על ידי ה-NBR היה "אמריקן ביוטי" ב-1999 (בתחילת שנות התשעים הדיוק שלהם היה מרשים יותר).
אני עדיין מאמין ש"מילק" או "בנג'מין באטן" יעקפו את "נער החידות" בדרך לאוסקרים.
========
הגניזה של "רייצ'ל מתחתנת" מתחילה להיראות כמו טעות די מביכה מצד א.ד מטלון: לארי גרוס, התסריטאי של "48 שעות" ו"פשע אמיתי", כותב שזהו הסרט האמריקאי הטוב ביותר של 2008. ובהמשך הוא משבח את ג'יימס פרנקו ות "אננס אקספרס", עוד גניזה מטלוניאנית. האם זה הגיוני שאנשי מטלון יגנזו את הסרטים הטובים ביותר של השנה?
=======
ובגרין-סין: דיוויד ד'ארסי כותב על שלושה סרטים תיעודיים ישראליים שהוקרנו בשבוע שעבר ב-IDFA באמסטרדם: "המלחמה הראשונה שלי" של יריב מוזר, "Z32" של אבי מוגרבי" ו"פיצה באושוויץ" של משה צימרמן.
וגם ישי קיצ'לס היה ב-IDFA וראה שם את "איש על חבל", סרט התעודה שזכה הלילה בתור סרט התעודה של השנה של ה-NBR, ואחד המובילים לזכייה באוסקר.
=======
צופים יקרים, אם אתם מבוגרים ואין לכם ילדים רשת בתי הקולנוע יס פלאנט מזמינה אתכם שלא לבוא לראות אצלה את "בולט", סרט האנימציה החדש והתלת מימדי של דיסני שיצא היום. למה? כי בעוד הגרסה המדובבת מוקרנת מדי שעה, הגרסה באנגלית מוצגת רק פעם אחת ביום: ב-21:15. החשבון, אני מעריך, הוא כזה: הילדים והוריהם ירוצו (מיאה קולפה), המבוגרים? ממילא בטח לא יתעניינו. הרי גם באמריקה הסרט הזה די נדרס על ידי "מדגסקר 2 " ו"דמדומים" והוא זוכה להכנסות בינוניות למדי.
ה-NBR הוא בכלל לא מדד לאוסקר וגם הטבלה של MCN בשלב הזה, היא עוד תשתנה ויהיו טבלאות יותר מקיפות, זה עוד שלב מוקדם מדי. אני דווקא רואה עוד סיכויים לסרט שעוד לא יצא לקולנוע בארה"ב להיכנס לחמישיה במקום סרט שמהמרים עליו שיהיה שם. וגם אני לא מהמר על נער החידות מבומבי לזכיה.
ההגיון של הקרנת הגרסה האנגלית של "בולט" הוא עוד יותר משונה ממה שציינת.
דווקא יש גרסה אנגלית שמוקרנת לכל אורך היום בפלאנט. אלא מה? לא גרסת ה 3D אלא גרסה שטוחה של הסרט. גרסה דיגיטלית 3D באנגלית, לעומת זאת, אכן מוקרנת רק פעם אחת ביום בשעה 21:15.
ניסיתי וניסיתי למצוא את ההגיון (גם אם מעוות) שעומד מאחורי ההחלטה המאד תמוהה הזאת, וממש לא הצלחתי. מישהו אחר רוצה לנסות?
"רייצ'ל מתחתנת" הוא אכן אחד מן הסרטים האמריקאים הטובים של השנה. לא נראה שזה הפרס האחרון שאן האתווי תזכה עבורו.
אוף טופיק:
אחרי תקופה מאוד יבשה, לקולנוע לב יגיעו בחודשים הקרובים בנג'מין באטן, המתאבק, גראן טורינו, נער החידות ממובאי ומילק.
ואנחנו מהאנשים המוזרים הלאה שמעדיפים את העותק השטוח של "בולט". בשל כך אנחנו נאלצים להרחיק וללכת לסינמה סיטי, כי רק שם יש את המדובב הרגיל.
(יש נסיבות מקילות – אמא+בן משקפופרים, בפעם הקודמת שראינו סרט עם משקפי סמי-עופר המרגיזות האלה יצאנו עם וואחד כאב ראש).
רק בעיה אחת יש לי עם "נער החידות ממומבאי" – הוא מבוסס על אחד הספרים הגרועים ביותר שיצא לי לקרוא אי פעם.
מצד שני, כיוון שהעלילה של הספר היא קצבית במיוחד, ולדמויות הפשטניות אין ממש עולם פנימי ששווה להתעכב עליו, זה בהחלט ספר שנכתב על מנת להפוך לסרט חביב שיעלה עליו בכמה מידות.
אבל סרט אוסקרים? העלילה כל כך נדושה, צפויה ופשטנית ומלאת חורים שאני בספק אם אפילו דני בויל יכול להציל אותה. מסוג הספרים (כמו צופן דה וינצ'י או לחילופין סדרות כמו 24) שאתה ממשיך לקרוא רק כי כל פרק מושך אותך בלשון לקרוא את הפרק הבא, וברגע שסיימת אתה לא מבין למה בזבזת את זמנך עליו.
יאיר, מתי תפרסם ביקורת על 'ההחלפה' של איסטווד?
ליותם יש בפנאי פלוס של השבוע.
הגיון מעוות? הייתי הולך על משהו פשוט יותר.
אני חושב שלהקרנת תלת מימד צריך מקרן מיוחד לא?
אם כן, כנראה שיש רק מקרן אחד ביס פלאנט שיכול להקרין את זה, אז מן הסתם עד הערב ישאירו לקטנים. ואת הלילה לילדים הגדולים.
הקשיבו הקשיבו!
כרגע סיימתי לצפות ב Man on Wire ואני חייב לשתף:
הסרט מקסים! מפעים! מדהים!
לרגעים חשבתי לעצמי – ודאי מדובר במוקיומנטרי. מגדלי התאומים וחבורת זרים המתכננת מבצע לא חוקי, מסתננת לתוכם ומבצעת רישומים, מזייפת מסמכים, מתגנבת. המציאות נכתבת בצורות אותן אף תסריטאי לא יכול לדמיין. אגדה על טרוריסטים של רצון טוב במגדלים הסימבולים.
לא יאמן כמה הסרט מרגש וגורם לך להאמין כי אתה יכול לקום מחר בבוקר ולשנות את העולם. אם רק תרצה.
man on wire ו-ואלס עם באשיר זכו בבפרסי אגוד הדקומנטריסטים הבין-לאומי (IDA)
למה לא מביאים את "Marley & Me" לארץ?
סרט משפחתי וחמוד לחנוכה.. ממש חבל שנאלץ לחכות ל DVD.
מסכים עם נמרוד. נער החידות ספר על הפנים. לא ברור איך עשו ממנו סרט טוב. אולי זה המקרה ההפוך של על העיוורון.
בשורה משמחת:
רוג'ר איברט כלל את "ביקור התזמורת" ברשימת סרטי השנה שלו. כבוד!
להלן הקישור:
http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20081205/COMMENTARY/812059997/1023
בניק לינק- הית' לדג'ר זוכה בפרס על גילום הג'וקר בפרסי קולנוע אוסטרליים.
מה שבאמת מעניין בידיעה הוא האופן בו תיארו את הסרט – סרטם של האחים נולן. מעניין אם זו החלטה של וואלה! או תרגום מחו"ל.
דיווח מ"בולט" – ההצגה של 11:15 (השטוחה) בסינמה סיטי. האולם הקטן (12 שורות) מפוצץ לגמרי. הקהל קשוב מאוד, ואפילו מוחא כפיים בסוף!
סרט נחמד, סצינות האקשן על הכיפאק, העלילה קצת סבוכה לילדים מתחת לגיל מסויים (הכלב בתור גיבור אקשן והחיים האמיתיים וכאלה). בסך הכל מהנה ביותר.
ולסיכום – אין כמו יס פלאנט – משום מה הילדים מצליחים לראות שם הכי טוב.
יאיר, אני לא מבין את הביטחון שלך בפינצ'ר. רק לפני שנה דיברת גדולות ונצורות על הזודיאק, שקיבל חתיכת אצבע משולשת מהאקדמיה, כרגיל אצל פינצ'ר. מה גורם לך לחשוב ש"המקרה המוזר…"* יהיה בעצם המקרה המוזר של דיוויד פינצ'ר?
(אני שואל ברצינות, כי מלבד זה אני רק לומד ומשכיל מהתחזיות שלך)
ואגב, את "איש על חבל" יש כבר באוזן – תראו אותו.
*הפוסטרים בעזריאלי טוענים "הסיפור המופלא של בנג'ימין בוטון". שוין.
טוב, אני מודה. התרשלתי בתפקידי. כמה סרטים מסקרנים יצאו בשבועיים האחרונים, ונתתי למטלות הצפיה להצטבר על שולחני. ובכן, בשביל לפתור את הבעיה, עשיתי היום מרתון. ראיתי היום שלושה מבין הסרטים. התוצאה מתחלקת יפה : סרט אחד מצוין, סרט שני איום, ושלישי – ככה-ככה. ויש עוד כמה מטלות להשלים – במהלך השבוע.
"ההחלפה" – קלינט איסטווד. יש סרטים שכבר מהשוט הראשון אני יודע שהם יהיו טובים. בסרט הזה, אני הרגשתי את מצוינותו עוד לפני כן. כשהלוגו של יוניברסל עלה, בגרסה המיושנת שלו, ועם המוזיקה המלנכולית היפהפיה (שאיסטווד כתב) – כבר אז שביב דמעה התגנב לעיניי. העלילה נפרשת באיטיות ובמדידות, ביד אמן. אם אנג'לינה ג'ולי תזכה באוסקר בעוד חודשיים, אני אעמוד בסלון שלי ברמת השרון ואמחא כפיים. הצגת משחק מאופקת ומרגשת שכזו לא רואים כל יום. ובעיקר – התסריט. מישהו כתב כאן לפני כמה ימים שמשהו בדיאלוגים לא מתיישב. שדיאלוג ה"אחריות" בתחילת הסרט נשמע שתול. לדעתי – אולי, אבל זה לא הפריע לי. גם הקריצה לאוסקרים בסוף שיעשעה אותי. מי שטען שהסיפור מתפזר מדי טועה לדעתי. קלינט איסטווד לא נרתע ממראות קשים (בעיקר הקטעים במוסד הסגור), אבל הוא יודע גם מתי לתת לצופה הקולנוע להירגע. הוא יודע להוביל את צופה הקולנוע משיא רגשי אחד לאחר בקצב איטי ומדוד, ולא בהיסטריה. חלק מהעניין הוא לחתוך לסיפור אחר לכאורה מיד לאחר שיא שכזה. תיזכרו רגע במה שאלמודובר עושה לאחר התאונה ב"הכל אודות אמא" : הוא מראה חמש דקות של סיקוונס השתלה בדמויות שלא ראינו קודם לכן, ולא נראה אחר כך. הדבר משמש להטמעת ההלם אצל הצופה. איסטווד עושה בעיניי משהו דומה. אלא שאצלו הסיפור הצדדי מתחבר לסיפור הראשי בצורה מאוד ישירה. גם סצינת ה"אוסקר" בסוף מהווה לא יותר מקריצה, קומיק ריליף בין שיא אחד למשנהו.
יאיר כתב לפני כמה ימים ש"ההחלפה" הוא פצצת רגש. מסכים לגמרי. לחלוטין אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה.
"סיפור חג" – ארנו דספלשן. לא יודע מה אתה מוצא בבמאי הזה, יאיר. סרט ארוך ומא-ו-ו-ד מתיש. דספלשן, בעיניי, פשוט שונא את המין האנושי. הוא מתעלל בכולם, ובי. הדמות היחידה שגרמה לי הנאה בסרט היא דמותה של עמנואל דבוס. דמות שמגיעה מחוץ למשפחה הפסיכית הזו, ומהווה, בעצם, נציגת הבמאי על הסט. היא נהנית כל כך מהחלפת המהלומות האינסופיות בין חברי המשפחה (מהלומות מילוליות בעיקר, אבל לא רק), עד שהיא סחפה אותי גם. אבל היא משחקת תפקיד משני וקטן. רוב הדמויות משפריצות ארס כלפי האחר, ואני לא יודע איך לאכול את זה. אבל הבעיה העיקרית של הסרט בעיניי היא התחבולות הבימוייות האינסופיות והמיותרות שדספלשן משתמש בהן. פתאום הוא משתמש בוויס אובר (וכל פעם של מישהו אחר). פתאום הדמות מדברת ישירות למצלמה (וכל פעם מישהו אחר). פתאום המצלמה עוברת לצילום כתף, ואז לאקסטרים קלוז אפ על העין. פתאום השוט מצולם דרך עיגול שחור ומשונה. העריכה קופצנית מדי. קשה לעקוב ולהבין את הגחמות המשונות של הבמאי הזה. אחרי שסבלתי גם ב"מלכים ומלכה", חשבתי שאולי "סיפור חג" יהיה שונה. הוא לא. עכשיו יאיר, תלך לראות את הסרט, ותסביר לי מה אתה מוצא בו. אני לא מבין.
"אהוב אותי" – הפקה ארגנטינאית ספרדית. האמת ? סרט מאוד בינוני, עם לא מעט תפניות עלילה לא הכי הגיוניות, אבל בכל זאת, סרט סביר ליומיות, וזאת בגלל 3 השחקנים הראשיים, שמחזיקים נוכחות קולנועית מרשימה. ראשון – דריו גרנדינטי, אחד משני הגברים מ"דבר אליה", מוכיח יכולת משחק קומית נהדרת, והוא גם יודע להיות רציני כשצריך. שניה – אריאדנה גיל (האמא ב"מבוך של פאן"). שונה מאוד ממה שהיכרתי. נהדרת וממלאת את המסך בחיוניות. ושלישית – הילדה. מקסימה. הצילום מלא בתנועות טרוולינג מדודות ויפות, אבל התסריט מכשיל סרט שעם קצת יותר מחשבה יכול היה להיות ממתק אמיתי. ובכל זאת, לא טוטאל לוס.
לילה טוב.
גומורה זכה בכל הפרסים החשובים בטקס האקדמיה האירופאית,
מה שמעורר המון סימני שאלה לגבי הליך ההצבעה והחברים באקדמיה..
אתה חושד למשהו לא כשר?
אירוני בסרט על המאפיה לא?
למנויי הוט הייתה חוויה מאוד מיוחד בשישי שבת זה. כל פרקי "יומן" של פרלוב הוקרנו בזה אחר זה, בשישי, ואז בשבת. אתמול ראיתי בפעם הראשונה את הפרק השביעי של יומן היותר חדש, והלב ממש נצבט מרוב יופי. לכל מי שיש ילדים, הפרק השביעי לפי דעתי הוא זה שעולה על כולם. מרגש, מרגש, מרגש.
גם "רעם טרופי" דוחפים לאוסקר, את קירק לזרוס…
http://www.filmschoolrejects.com/features/oscar-beat-tropic-thunders-for-your-consideration-ads.php
ל Marley & Me נחכה עד לפורים 12.3.09 המועד המשוער בארץ.
את רייצ'ל מתחתנת יש סיכוי מאוד גדול לראות ב DVD מתורגם מאשר סינקדוכה שנגנז לחלוטין.