אנתוני ברגמן בפסטיבל ירושלים, 2008. צילום: ורד פלוק

היעדרותו של קולנוע ישראלי עלילתי בפסטיבל ברלין עשויה לרמוז על כך שהמניה של הקולנוע הישראלי בזירת הפסטיבלים האירופאיים נמצאת בהתרסקות. ירח הדבש של הקולנוע הישראלי באירופה, שהתחיל בדיוק לפני עשר שנים, אולי הגיע לסיומו. תוך כמה שבועות נדע מה יקרה השנה בקאן, ולפי זה נוכל להעריך האם מדובר במדגם רגעי ולא מייצג או באמת בסופו של עידן. אבל בה בעת, צריך לשים לב לתופעה נגדית שמתרחשת ממש ברגעים אלה: הקולנוע הישראלי עושה חיל בזירה האמריקאית. יוסף סידר עובד על סרט בהפקה אמריקאית, דרור מורה מפתח משהו אמריקאי, אהרון קשלס ונבות פפושדו הם שיחת היום בחדרי העסקאות של הסוכנים באמריקה, והנוכחות של הקולנוע הישראלי השנה בטורונטו ובפאלם ספרינגס היתה מרשימה.

ועכשיו אני חושף כאן שתי כותרות שבאופן אישי מאוד מרשימות אותי, על שניים מהמפיקים העצמאים הכי מסקרנים באמריקה, שנכנסים עכשיו לעסקי הקולנוע הישראלי. תייקו תחת: פרסום ראשון.

1.

רם ברגמן (״לופר״, ״בריק״, ״דון ג׳ון״) רכש את זכויות הרימייק ל״מקום בגן עדן״ של יוסי מדמוני (שעולה היום בבתי הקולנוע ואני יכול רק להמליץ לכם עליו עוד ועוד). ברגמן, ישראלי במקור, שהפך בשנים האחרונות לאחד המפיקים העצמאיים הכי איכותיים ויצירתיים באמריקה, מנסה כבר כמה שנים לחבור לקולנוע הישראלי. הוא כבר רכש את זכויות הרימייק ל״כל מה שיש לי״ של קרן מרגלית, שבינתיים עוד לא יצא ממנו סרט. והוא המפיק האמריקאי של ״סיפור על אהבה וחושך״ של נטלי פורטמן. ברגמן היה בארץ בשבוע שעבר בתחילת הצילומים של פורטמן וכבר עזב. בעת שהותו כאן סוכם עניין הרימייק (דוד מנדיל, המפיק של ״מקום בגן עדן״, הוא שותפו של ברגמן להפקת ״סיפור על אהבה וחושך״). כששאלתי את ברגמן איך יראה רימייק ל״מקום בגן עדן״, שעוסק הרי בתולדות ישראל, הוא ענה שהתוכנית היא לעבד את זה לסיפור אמריקאי. מה שמתאים בול לפתיח שלי לביקורת על הסרט, שכן המסורת הזאת – של קולנוע היסטורי אפי ששורשיו תנ״כיים – מוכרת היטב באמריקה. תגובתו של מדמוני: "אני גאה מאוד. ׳מקום בגן עדן׳ הוא פרויקט אישי ויקר לליבי, אולי יותר מכל יצירה אחרת שלי. זה סרט יהודי וישראלי במהותו ששאוב מהמקורות שלנו, אבל נוכחתי שהסיפור עובד בכל מקום מאחר שהוא עוסק במערכת יחסים בין אב לבן, בשאלות של אמונה, לבטים, וגאולה אישית, נושאים שהם אוניברסליים".

בימים אלה הוא מפיק את סרטו הבא של טרזים סינג. ומעניין לשים לב ששני הסרטים הישראליים שברגמן מעוניין לעבד לרימייקים אמריקאים, עוסקים שניהם בגן עדן וחיי העולם הבא.

2.

גם אנתוני ברגמן חיפש שנים פרויקט ישראלי להיות מעורב בו. ברגמן הוא המפיק של ״שמש נצחית בראש צלול״ ו״סינקדוכה ניו יורק״. השנה הוא זכה להצלחתו הכלכלית הגדולה ביותר בזכות ההצלחה הגדולה של ״דיברנו מספיק״, סרט בתקציב זעום שהכניס די הרבה כסף באמריקה; בזכות המכירה היקרה של ״Can a Song Save Your Life״ של ג׳ון קארני (״פעם אחת״) להארווי וויינסטין בפסטיבל טורונטו; ובזכות סדרת הטלוויזיה של צ׳רלי קאופמן שהוא עומד להפיק. מאז הגיע לפני כמה שנים לפסטיבל ירושלים לשמש כשופט בתחרות העלילתית, ברגמן התעניין באופציות לקופרודוקציות בינו ובין יוצרים ישראליים, אבל עכשיו זה סוף סוף קורה: ברגמן ייכנס כשותף לקופרודוקציה ישראלית-אמריקאית בסרטו הבא של אבי נשר, ״עמק רפאים״. מדובר במותחן פסיכולוגי דובר אנגלית, ועם שחקנית ראשית אמריקאית, ולצידה צוות שחקנים ישראליים ואמריקאים. נשר מדגיש שלא מדובר בסרט אמריקאי המצטלם בישראל, אלא בסרט ישראלי עם דמויות אמריקאיות.

ברגמן ונשר כבר ניסו בעבר לשתף פעולה כמפיק וכבמאי בכמה פרויקטים אמריקאים שלבסוף לא הופקו.

אגב, בשוק הסרטים של פסטיבל ברלין האחרון היה אמור ברגמן להציע למכירה את ״יחזקאל מוס״, סרטו של פיליפ סימור הופמן כבמאי, שברגמן היה המפיק שלו. הצילומים לסרט היו אמורים להתחיל באביב. אבל מותו של הופמן גרם לכך שכרגע כל הפרויקט הזה נמצא בהקפאה.

(אגב: לרם ברגמן ולאנתוני ברגמן אין את אותו שם משפחה. ברגמן של רם הוא כמו הברגמן המוכר, של אינגריד, אינגמר וניר – Bergman. ברגמן של אנתוני זה Bregman.)

ציוץ