רגע, עדכון: אומרים לי ששמעתי לא נכון והמספר הוא 38. הפוסט המקורי עלה עם המספר 31 (שזה מספרם של הפיצ׳רים במסלול הרגיל, ללא מסלול הפרינג׳), מה שאומר שזה המספר הגדול ביותר של סרטים אי פעם (לפני שנתיים נרשמו 33 סרטים, אבל שניים לא הספיקו להגיע בזמן). יש להניח שלא כל ה-38 יהיו מוכנים בזמן לדדליין של הקרנת האקדמיה ויידחו לשנה הבאה, ובכל מקרה – זה מספר אסטרונומי.

הפוסט המקורי: עונת פרסי אופיר מוזנקת היום. יוצריהם של 38 הסרטים שנרשמו לתחרות השנה התכנסו בצהריים בסינמטק תל אביב להגרלה שתקבע את הסדר שלהם בהקרנות האקדמיה, שיתחילו באמצע מאי. בשנה שעברה גילינו שלסדר הזה יש גם חשיבות: ״סוכריות״, שהוקרן ממש בסוף (כל כך בסוף שלרגע חשבתי שהוא פרש מהתחרות), הצליח להרשים את צופיו רגע לפני תחילת ההצבעה והוא אכן זכה למועמדות לפרס הסרט.

31 סרטים זו גם הכמות שהיתה בתחרות בשנה שעברה. 31 סרטים זו עדיין הכמות הגדולה ביותר של סרטים ישראליים שהופקו (ויש לזכור: מופקים עוד כמה סרטים בארץ, שלא הולכים להתחרות בפרסי אופיר. כלומר, כמות הסרטים המופקת בישראל בשנתיים האלה פשוט מרקיעת שחקים).

אבל, בסופו של דבר, רק בודדים מהם זוכים להתבלט בזירה המקומית והבינלאומית, ולא יותר משלושה ייזכו באמת להצלחה – בקרב הצופים בארץ ובחו״ל. עשרה אחוז.

אם בשנים קודמות יכולנו לתהות איזה סרט אחד או שניים יביאו 200,000 צופים ומעלה, הרי שמצב הקולנוע בארץ בשנתיים האחרונות גורם לי לתהות איזה סרט אחד יגיע ל-150,000 צופים, אחד או שניים שיביאו 50,000 צופים ועוד 35 סרטים שיתקשו להביא 5,000 צופים.

לכן, זה הרגע, שבו עדיין לא ראיתי אף אחד מהסרטים המתמודדים, וכל מה שיש מולי זה את הציפיות ואת הסקרנות שלי, כדי לראות האם אפשר לסנן מראש מה יהיו הסרטים הישראליים הבולטים של השנה הקרובה. ודומני שאפשר.

קל מאוד לסמן את ששת הסרטים המרכזיים. אפילו הייתי מהמר שחמישה מהם יהיו הסרטים המועמדים לפרס אופיר (ואני חוזר ומדגיש: לא ראיתי אף אחד מהם, אפילו לא טריילר. רק ניחושים וחושים. אני כמובן אשוב ואעדכן אחרי שאראה אותם):

– ״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא.

הנציג הישראלי הראשון בזירה הבינלאומית השנה, עם בכורה בפסטיבל טרייבקה החודש. ירון שרף צילם – מי שצילם שניים מזוכי שלוש השנים האחרונות (״בית לחם״ ו״הערת שוליים״).

– ״בורג״ של שירה גפן.

עוד לפני פרסי אופיר, יש את פסטיבל קאן, שהפך בשנים האחרונות לגביע הקדוש של סצינת הקולנוע הישראלי. אף אחד כבר לא רוצה את פסטיבל ירושלים או את האופיר, אלא את פסטיבל קאן. ויכול להיות שבצדק: בכורה מוצלחת בקאן, ואולי פרס, מסדרים את הסרט גם מבחינת מכירות בחו״ל (קרי, כסף) וגם מבחינת קהל מקומי (הקהל הישראלי כל כך מבולבל מהשפע של הקולנוע הישראלי, ומתוסכל מהארט-האוסיות שלו, שעד שסרט לא מגיע לעמודי החדשות, על ידי זכייה בפסטיבל מרכזי, הוא לא טורח ללכת אליו). ״מדוזות״ של גפן (יחד עם אתגר קרת, בעלה), זכה במצלמת הזהב בקאן והביא כמות נאה של צופים בארץ. מה שאומר שאם יהיה סרט ישראלי אחד השנה בקאן, זה יהיה הסרט.

– ״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ.

ואם יהיו שני סרטים ישראליים בקאן השנה, זה יהיה הסרט השני. סרטם הקודם, ״שבעה״, היה להיט מפתיע מאוד בארץ, עם 200 אלף צופים. האם סרטם החדש, השלישיה בטרילוגיית הנישואים/גרושין/מוות שלהם, יצליח באותה מידה?

– ״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס.

– ״יונה״ של ניר ברגמן.

אנחנו בתקשורת מחפשים כותרות פשוטות ודרמה ברורה. והנה היא מולנו: ניר ברגמן מול ערן ריקליס, שידור חוזר לשואו-דאון הדרמטי מ-2010. אז הגיע ברגמן לפרסי אופיר בתור הפייבוריט לזכייה עם ״הדקדוק הפנימי״ והובס בנוק-אאוט על ידי ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״ של ריקליס. אז זה היה קרב ספרותי – דויד גרוסמן נגד א.ב יהושע, וכך גם השנה: ריקליס מעבד למסך את התסריט של סייד קשוע, המבוסס על ספריו ״ערבים רוקדים״ ו״גוף שני יחיד״; וברגמן מביא למסך את דמותה של המשוררת יונה וולך. כדי לסבך את העלילה עוד יותר: שני הסרטים הופקו על ידי אותם מפיקים (חיליק מיכאלי וצוותו מ-UCM), כך שאפילו קרב יריות והשמצות בין המפיקים המתמודדים לא יהיה לנו. שני הסרטים צולמו על ידי צלמים גרמניים ונתמכו על ידי כספים מאירופה, ובשניהם משחק מיכאל מושונוב. בקיצור, אקשן. בנוסף לזה: אחרי ״אפס ביחסי אנוש״, אלה שני הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה, מאת שניים מהיוצרים שאני הכי סומך עליהם.

– ״מיתה טובה״ של שרון מימון וטל גרניט.

אני מסוקרן מאוד מהקומדיה השחורה הזאת, שמעבירה את מימון וגרניט מסרטים קצרים מצוינים לסרט ראשון באורך מלא (מימון כבר היה שותף לבימוי ״סיפור גדול״). אם מה שאני שומע על הסרט יתגלה כנכון, אז זאב רווח הולך לזכות השנה בפרס אופיר כשחקן ראשי. ואולי זה יהיה הלהיט הישראלי הגדול של השנה?

הרשימה המלאה:

המסלול הרגיל (31 סרטים)

״אחרי הים״, יוסי אבירם

״אני אוהב אותך, הסרט״, דני ססלר

״אנשים כתומים״, חנה אזולאי הספרי

״אפס ביחסי אנוש״, טליה לביא

״את לי לילה״, אסף קורמן

״בורג״, שירה גפן

״גאליס, המסע לאסטרה״, יובל שפרמן

״גט״, שלומי ורונית אלקבץ

״הגננת״, נדב לפיד

״האם זה אתה״, דני מנקין

״הקפות״, לי גילת

״הרחק מהיעדרו״, קרן ידעיה

״התאבדות״, בני פרידמן

״זינוק בעלייה״, אורן שטרן

״חלונות״, יעקב איילי

״טוביאנסקי״, ריקי שלח

״יונה״, ניר ברגמן

״כיפה אדומה״, ארנון צדוק

״לוויה בצהריים״, אדם סנדרסון

״מיתה טובה״, מימון וגרניט

״מנפאואר״, נועם קפלן

״עמק״, סופי ארטוס

״ערבים רוקדים״, ערן ריקליס

״פנסיון פראכט״, תמר ירום

״פרחים של מרציפן״, אדם קלדרון

״פרינסס״, טלי שלום עזר

״עלים אדומים״, בזיו גטה

״עולם אחר״, איתן ראובן

״שקופים״, מושון סלמונה

״שושנה חלוץ מרכזי״, שי כנות

״תפוחים מן המדבר״, אריק לובצקי מתי הררי

מסלול הפרינג׳ (שבעה סרטים):

״חרדת הבמאי״, דן וולמן

״טירוף כפול שלוש״, דניאל ג׳יידלין

״סרט עם קתרין דנב״, עמרי יבין

״עיר מקלט״, עמיקם קובנר

״רדיקל״, עומר רייס

״רשימות קצמן״, אמנון וינר

״שגר אותי לחלל, סשה״, גנית אורין

סטטיסטיקות: 12 במאיות ברשימה השנה. מספר שיא. חמישה עיבודים לספרים, עיבוד אחד להצגה, אחד ספין-אוף לסדרת טלוויזיה. במסלול הרגיל יש ארבעה סרטים שהופקו ללא סיוע קרנות הקולנוע (״שושנה״, ״תפוחים״, ״גאליס״, ״עולם אחר״). ושני סרטים עם בראבא (״זינוק בעלייה״ ו״קצמן״).

וגילוי נאות: את ״רשימות קצמן״ ביים החבר הכי טוב שלי מאז כיתה ג׳, אז במסלול הפרינג׳, אני לטובתו. ראו הוזהרתם.

ציוץ