שלאגר?

הכותרת הגדולה של היום היא השקתו המתקרב של ערוץ הקולנוע הישראלי של יס, בערב יום העצמאות, 5.5. נקרא לו בחיבה ״הערוץ של אדרי״, כי מי שמפיק את הערוץ היא חברת אן.אם.סי, השייכת ליונייטד קינג, חברת ההפצה של משה ולאון אדרי. מי שתהה, כמוני, למה האחים אדרי משקיעים בהפקה ו/או בהפצה של כל כך הרבה סרטים בשנים האחרונות, כשברור שאין מספיק קהל או עניין לכולם ושרוב ההשקעה הזאת (כלומר, זו שלא מגיעה מקרנות ציבוריות) תרד לטמיון, ובכן הנה התשובה: זה התוכן שבו ימלאו את שעות השידור של ערוץ יס קולנוע ישראלי (ערוץ 6 בממיר שלכם, אם אתם מנויי יס). אולי שמתם לב שבסרטים שיונייטד קינג השקיעה בהם הופיע בשנה האחרונה בכותרות הפתיחה הלוגו ״ישראלי״, ומתחתיו המשפט, ״ערוץ הקולנוע הישראלי״ (למשל בפתיחה של ״פלאות״). אז הנה. הלוגו כבר נחשף בסרטים, עכשיו גם עולה הערוץ.

מצד אחד, מעולה. הטלוויזיה היא בהחלט הדרך הטובה להביא קהל לסרטים ישראליים. זה המקום שבו סרטים חיים לנצח, והשלב שבו סרט שהצליח בקופות יכול גם להפוך לנכס צאן ברזל לדורות, או לסרט פולחן. אם הערוץ יצליח היטב, הוא יביא ללא מעט סרטים מהשנים משובחים האחרונות את הקהל שחשש המר עליהם כשהם היו בבתי הקולנוע.

אבל מצד שני: במציאות שבה יוצאים 20-30 סרטים בשנה אבל רק שניים מהם מצליחים, איך ייראה הפריים-טיים של הערוץ הזה? הפריים-טיים הוא, מן הסתם, הזמן שבו מנהלי הערוץ רוצים לשבץ את הלהיטים הכי גדולים. בואו נעשה תרגיל חשבוני בקירוב: בקולנוע הישראלי יש כאלף סרטים. נגיד ש-300 מהם היו להיטים שהקהל מכיר, אוהב או לפחות שמע עליהם. זה ממלא בדיוק לוח שידורים של שנה. ואז מה? (והאמת היא שהמספרים של הקולנוע הישראלי נמוכים יותר. אין 300 שלאגרים. בדוחק תגיעו לחצי מזה). לכן, כדי שערוץ כזה יעבוד, צריך לחשוב עליו לא כעל ערוץ השלאגרים והבלוקבאסטרים, אלא על ערוץ ארט-האוס, כמו ערוץ יס 3. ערוץ שיתחרה עם מיטב סרטי הפסטיבלים בעולם ולא עם ״קפטן אמריקה״. ערוץ שפונה לקהל מבוגר ואנין, ולא למחפשי הדחקות. ערוץ שיעיז לשים בפריים-טיים את ״השוטר״ ואת ״התגנבות יחידים״, ולא רק את ״גבעת חלפון״. ערוץ שיהיה לו האומץ להכריז על עצמו כעל מפעל חינוכי, ולאו דווקא בידורי. שיציג סרטים מתוך קונטקסט, ויהיה לו האופק להציע מבט אחר על סרטים שהקהל הרחב החמיץ בזמן אמת, וממרחק הזמן מגיע להם שיגלו אותם (לראשונה או מחדש).

מכיוון שההשקה תהיה ביום העצמאות, לוח השידורים צפוי, אבל הגיוני ומשמח. אכן, היום הנכון להשיק ערוץ כזה, ולנער מעליו על ההתחלה את כל החשודים המיידים. ביום העצמאות עצמו ישודרו, החל מ-8:00, "צ׳רלי וחצי״, ״גבעת חלפון אינה עונה״, ״חגיגה בסנוקר״, ״הלהקה״, ״השוטר אזולאי״, ״אביבה אהובתי״ ו״זוהי סדום״. ב-22:00 ישודר בבכורה טלוויזיונית בישראל ״מי מפחד מהזאב הרע״ של אהרון קשלס ונבות פפושדו, ללא ספק הסרט הישראלי הכי מדובר בעולם בשנה האחרונה. בחצות, ״הערת שוליים״.

מעניין לא פחות לראות מה הסרטים שנבחרו לחנוך את הערוץ, ערב קודם. הערוץ יחל את שידוריו בערב יום העצמאות ב-20:00 עם ״איים אבודים״ של רשף לוי (שאגב, יוקרן בערב בערוץ 2), הקרנת הבכורה הטלוויזיונית של ״פלאות״ של אבי נשר. ואז ״סוף העולם שמאלה״ ו״אהבה קולומביאנית״. אלה בחירות מאוד מעניינות ובעלות משמעות. זו הכרזה מצד הערוץ להכתיר את אבי נשר ואת רשף לוי כשלאגריסטים הרשמיים של העידן הזה. שני סרטים לזה ושני סרטים לזה (את ״אהבה קולומביאנית״ כתב לוי וביים שני כנות. אנשי יונייטד קינג בונים על כנות שיביא להם גם את הלהיט של הקיץ הקרוב, ״שושנה חלוץ מרכזי״ – סרט שאתם יכולים להיות בטוחים שיפומפם כהוגן בערוץ הזה).

אז הערוץ הזה, עם השקתו מכריז: בועז דוידזון, אסי דיין, אפרים קישון, נשר, לוי, יוסף סידר, שמי זרחין והצמדים של ״זוהי סדום״ ו״מי מפחד מהזאב הרע״: זו נבחרת הכוכבים של הקולנוע הישראלי. תוסיפו לשם את מנחם גולן ואת אורי זהר, ואני חותם על הרשימה הזאת. השאלה היא: מה ישודר בערב שאחרי יום העצמאות. שהרי נבחרת הכוכבים וכוח האש הזה יכול להחזיק רק יום אחד. ומה למחרת? נכון לכתיבת שורות אלה, טרם הסכימו אנשי הערוץ לחשוף את לוח השידורים של ה-7.5.

===================

והכותרת השנייה הכי גדולה של היום היא שבאותו שבוע, ב-8.5, ייצא בארץ ״נימפומנית״ של לארס פון-טרייר בקולנוע לב.

ציוץ