בעוד כשעה היה אמור אסי דיין להגיע לסט צילומים בקולנוע רב חן התל אביב ולהצטלם לסצינה אחת מתוך פרויקט סרטים קצרים בהפקת בית הספר לקולנוע סם שפיגל, שהוא היה אחד המשתתפים בו. לאור הנסיבות, הסצינה הזאת בוטלה, אבל הצילומים נמשכים ברגעים אלה כרגיל. ההצגה חייבת להימשך.

אלונה רפואה וסתיו מירון, סטודנטיות לקולנוע בבית הספר סם  שפיגל, מפיקות בחודשים האחרונים פרויקט מסקרן מאוד בשם ״מכתב אהבה לקולנוע״, בו עשרה במאים ישראליים מביימים סרט קצר של כשלוש דקות, שהוא סיפור אישי או זיכרון הקשור לאהבת הקולנוע שלהם. בין הבמאים המשתתפים: אבי נשר, הגר בן אשר, דרור שאול, תאופיק אבו-וואיל, ערן ריקליס ועוד.

אסי דיין תרם לפרויקט רעיון וסיפור,

ממנו פותח תסריט שאותו מביים ממש היום מיכאל אללו, בוגר סם שפיגל (ומי שביים את סרט הגמר המקסים, ״איך רצחתי את רבין״), והוא מספר את זכרונותיו של אסי דיין בן ה-10, מהביקור הראשון שלו בקולנוע, בו הוא נחשף ליראה ולאימה וקסם של הקולנוע, זאת במקביל לכך שסביבו האנשים כל הזמנים הפירעו לסרט.

בשוט האחרון, התכנון היה שהמצלמה תחשוף את דיין עצמו בתוך אולם הקולנוע, מביט באירועים, ובכך בעצם מסגיר שכל מה שראינו מגיע מנקודת מבטו, ומתוך הזיכרון שלו. השוט הזה, כאמור, לא יצולם.

=================

את הכותרת ״הסרט האחרון של אסי דיין״, אני מניח שנראה די הרבה בחודשים הקרובים. דיין הגיש כבר תסריט חדש לקרן רבינוביץ׳, ואני מניח שיהיה מי שייקח אותו ויביים אותו במקומו. וקל לנחש שמגירותיו, ארונותיו ותיקיות המחשב שלו מתפקעים מרעיונות, סיפורים ותסריטים שלא מומשו, ושגם הם ייחשפו לציבור באופן הדרגתי בפורמט כזה או אחר, בחודשים ובשנים שיבואו.

ציוץ