"הרחק מהיעדרו״. יהיה בירושלים

בימים האחרונים אני מנסה לברר מה צפוי לנו בתחום העלילתי בתחרות הישראלית בפסטיבל ירושלים. יש כאן סקרנות כפולה: האחת, לדעת אילו סרטים יוצגו בפסטיבל. השניה, ניסיון לאמוד את מעמדו של הפסטיבל תחת הנהלתו החדשה. האם הצליחו נועה רגב וצוותה להחזיר את האמון של המפיקים בתחרות הישראלית, שהלך ודעך בעשור האחרון?

עד לפני כעשר שנים בכורה של סרט ישראלי בפסטיבל ירושלים היה דבר נחשק: נקודת המוצא שהוליכה לפרסי אופיר ומשם להפצה בבתי הקולנוע ומשם לפסטיבלים בעולם. בעשר השנים האחרונות הכל התהפך: בגלל שהקולנוע הישראלי הפך מבוקש בפסטיבלים בינלאומיים  בעשר השנים האלה, המפיקים מעדיפים להתחיל את מסע סרטם קודם כל בחו״ל, בתקווה שהוא יחזור משם עם פרס או חוזה הפצה שיניב כותרות מקומיות ובאזז, משם לעבור לאקדמיה ואז להפצה. פסטיבל ירושלים הפך להיות מטרה משנית על לוח השנה של המפיק הישראלי, ולמעשה התזמון שלו פתאום לא מתאים לכלום: הקרנות האקדמיה מתחילות לפני כן, אז לא צריך את פסטיבל ירושלים כפרמיירה לאנשי הצוות, שיכולים להגיע להקרנות האקדמיה בתל אביב; מעט מאוד סרטים ישראליים יוצאים בקיץ (יונייטד קינג מפיצים שניים, לרוב את סרטיהם המסחריים יותר, וממילא הם לאו דווקא מתאימים לפסטיבלים), כך שהפסטיבל לא משמש קרש זינוק מבחינת שיווק והפצה (ואף להפך: המפיקים חוששים מהביקורות שעשויות להרוג להם את הסרט חודשים לפני הפצתו – הם כמובן שוכחים שהם יכולים גם להשיג שם ביקורות טובות שיכולות למנף הפצה מאוחרת, כפי שעושים לא מעט מפיצים אמריקאים ששולחים את סרטי הסתיו כבר במאי לקאן); ואם הם לא התקבלו לקאן, הבכורה בירושלים ביולי עשויה לקלקל את סיכויים להתקבל לקרלובי וארי, לוקרנו, ונציה, רומא וסן סבסטיאן. עצם העובדה שהמפיקים מעדיפים את קרלובי וארי על פני ירושלים (שני הפסטיבלים מתקיימים במקביל), כפי שקרה בשנה שעברה עם ״מקום בגן עדן״, מעידה על הדעיכה במעמדה של התחרות הישראלית בירושלים.

ההכרזה על תוכניית פסטיבל ירושלים תתקיים ביום שני הקרוב (9.6) ואז נדע מי יהיו הסרטים שיהיו בתחרות, אבל עד אז הנה תמונת המצב המתגבשת. אם בתחילת מאי כל המפיקים והבמאים נמצאים במתח לדעת מי מהם התקבל לקאן, הרי שבתחילת יוני המצב מתהפך: פסטיבל ירושלים נמצא במתח מי מהמפיקים יסכימו למסור את סרטם לפסטיבל.

הפסטיבל ייפתח עם ״ערבים רוקדים״ של ערן ריקליס בהפקת חיליק מיכאלי ו-UCM. האם גם סרטם השני השנה, ״יונה״ של ניר ברגמן, יהיה בירושלים? מיכאלי מעדכן: ״לא. כנראה שנלך לחיפה״.

״מיתה טובה״ של שרון מימון וטל גרניט, שכמו ״יונה״, צולם בירושלים ומומן בהשתתפות המיזם לקולנוע בירושלים, הוא אחד הסרטים היותר מסקרנים השנה. הגיוני שהוא יהיה בפסטיבל ירושלים, לא? חיים מקלברג, אחד ממפיקי הסרט, עדכן אותי בתחילת השבוע שמפיקי הסרט עוד לא החליטו האם ללכת לירושלים או לא. היום כבר הגיע עדכון סופי: לא.

״את לי לילה״ של אסף קורמן זכה לשבחים בפסטיבל קאן. האם הוא יהיה בירושלים? לא, כנראה בחיפה.

״שקופים״ של מושון סלמונה? לא, גם הוא יהיה בחיפה.

״בן זקן״ של אפרת כורם, זוכה תחרות הפיצ׳ינג בירושלים לפני שנה, ייפתח ביום ראשון את פסטיבל קולנוע דרום במה שמוגדר טרום-בכורה. סרטי פסטיבל קולנוע דרום באופן מסורתי מגיעים אחר כך גם לפסטיבל ירושלים. האם ״בן זקן״ יהיה בירושלים? כורם: ״אני עדיין לא יודעת״. ניקח את זה כאולי.

״אפס ביחסי אנוש״ של טליה לביא יופץ מסחרית בסוף יוני, לפני פסטיבל ירושלים. אז גם הוא לא.

מה עם ״הגננת״ של נדב לפיד? הסרט מיועד להפצה בנובמבר, אז קטנים הסיכויים שהוא יהיה בירושלים.

אולי ״עמק״ של סופי ארטוס? ובכן, לא.

מה עם ״פנסיון פראכט״ של תמר ירום, המתרחש בירושלים? לא.

ומה עם ״הקפות״ של לי גילת? גם לא.

מה זה משאיר לנו כאופציות לפסטיבל?

״גט״ של שלומי ורונית אלקבץ.

״הרחק מהיעדרו״ של קרן ידעיה.

״בורג״ של שירה גפן.

״כיפה אדומה״ של ארנון צדוק על פי תסריט של ערן ב.י.

״עלים אדומים״ של בזי גטה.

 ״בן זקן״ של אפרת כורם.

״פרינסס״ של טלי שלום עזר.

ואולי גם:

״התאבדות״ של בני פרדמן.

״זינוק בעלייה״ של אורן שטרן.

מה יצא לנו בסוף? במקום תחזית לפסטיבל ירושלים, יצא לי פריוויו לפסטיבל חיפה (שהתזמון שלו בלוח השנה נוח יותר למפיקים: מיד אחרי פרסי אופיר, אחרי ונציה, לוקרנו וסן סבסטיאן, ורגע לפני עונת הסתיו, המועדפת על ידי רוב המפיצים להוצאת סרטים ישראליים): ״את לי לילה״, ״שקופים״, ״יונה״ ואולי גם ״עמק״ ו״הגננת״ יהיו בחיפה.

ציוץ