הרוח העולה 19.90 שקל

המפיצים האמריקאים, בעיקר כאלה המציגים סרטים זרים ועצמאיים, לומדים כבר כמה שנים את תחום ה-VOD ושואלים את עצמם: האם אפשר לעשות שם כסף? כמעט כל המפיצים העצמאיים הקטנים באמריקה (ובשבוע שעבר ראיתי שגם באנגליה) מוציאים את סרטי הארט-האוס המאתגרים שלהם במקביל: בבתי קולנוע (במעט מאוד עותקים), בעיקר כדי ליצור באז תקשורתי וביקורתי, ובמקביל גם ב-vod. לא מעט סרטים ישראליים, שאינם בהפצת סוני פיקצ׳רז קלאסיקס, הופצו בארצות הברית על פי המודל הזה כבר שנים. העניין הוא שאף אחד לא סיפר איך זה עובד. לפני שבוע הארווי ווינסטין הפך למפיץ הגדול הראשון ששיחרר נתונים על הניסוי שהוא ערך סביב הפצת ״רכבת הקרח״, סרטו של בונג-ג׳ון הו. ״רכבת הקרח״ היה סרט הפתיחה של פסטיבל לוס אנג׳לס, ואז הופץ בבתי הקולנוע ושלושה שבועות אחר כך גם ב-vod (כשהאמריקאים אומרים vod זה אומר בימינו בעיקר שירותי הסטרימינג למיניהם, שלא זמינים לצופים מחוץ לארצות הברית: של אמזון, גוגל, איי-טיונז ויו-טיוב, וגם כמובן נטפליקס, אלא ששם ״רכבת הקרח״ לא הופץ עדיין).

שבועיים אחר כך פורסמו הנתונים: הסרט הכניס בחמישה שבועות 3.9 מיליון דולר בבתי הקולנוע; ובשבועיים ב-vod עוד 3.8 מיליון דולר. מעט מאוד סרטים עצמאיים וזרים מכניסים כמעט שמונה מיליון דולר בחודש וחצי. מבחינת הוליווד, זה אומר שחוקי המשחק השתנו. סרטים קטנים הולכים הביתה, ורק הסרטים הגדולים, האירועים הקולנועיים, נשארים בבתי הקולנוע. ״Boyhood״ של ריצ׳רד לינקלייטר, למשל, הפך לאירוע קולנועי כזה, למרות היותו סרט עצמאי קטן ואלטרנטיבי, ולכן הוא מציג רק בבתי הקולנוע, שם הוא הופך לאחד הלהיטים הגדולים של השנה (ביחס שבין עלות והכנסה). גם ״שף״ של ג׳ון פברו עושה חיל בקופות. אבל חוץ משני אלה, רוב הסרטים האחרים יחפשו את הכסף שיהפוך אותם לרווחיים באתרי הצפייה הביתיים. יותר ויותר סרטים עצמאיים אמריקאיים מוצאים הצלחה שם: ״עסקה מגונה״ עם ריצ׳רד גיר הכניס בבתי הקולנוע באמריקה 8 מיליון דולר ו-14 מיליון דולר ב-vod. שנה לפני כן אותו מפיץ הוציא את ״התמוטטות״, שהכניס 5 מיליון דולר בבתי הקולנוע, ועוד 8 מיליון ב-vod (וזכה למועמדות לאוסקר על התסריט. זו נקודה חשובה: בכל המקרים האלה נותנים להפצה בבתי הקולנוע שבוע-שבועיים קדימות לפני היציאה ב-vod, גם בשביל העניין התקשורתי, אבל גם כדי לא לחבל בקבלתו של הסרט לאוסקרים. אם בכורתו מתקיימת בטלוויזיה, הוא פסול מלהשתתף באוסקרים).

ובישראל?

ממש במקביל להפצה של ״רכבת הקרח״ של וויינסטין בארצות הברית, התקיים ניסיון כמעט-דומה בישראל, שמשום מה לא דווח עליו כמעט: עודד הורביץ, הבעלים של אורלנדו סינמה, הוציא את ״הרוח העולה״ של מיאזאקי – שהיה סרט הנעילה של פסטיבל ירושלים – לבתי הקולנוע בגרסתו המקורית ביפנית, ובמקביל הפיץ ב-vod של יס ושל הוט את הסרט בגרסה מדובבת לעברית. ככל הידוע לי, ניסוי ראשון מסוגו בישראל שיהיה מעניין לראות את תוצאותיו (הורביץ מעדכן שעדיין אין לו נתוני צפייה מה-vod, אבל שהסרט עובד יפה בבית הקולנוע).

מנקודת מבטו של הצרכן, ההבדל בין סרט ב-vod ובין סרט בקולנוע – מבחינה כלכלית – עצום. כרטיס זוגי ל״הרוח העולה״ בבית הקולנוע יעלה 78 שקלים. וזאת בהנחה שאתם לא מוסיפים על זה נסיעה ברכב ובייביסיטר. צפייה זוגית בסרט ב-vod, או של כל המשפחה (כי לא משנה כמה יושבים מול המסך) עולה 19.90 שקל. נביאי התחום, שרואים את התפתחות איכות הצפייה הביתית, עם מסכי led ענקיים בהיי-דפינישן, חוזים שבעתיד הלא רחוק גם סרטים הוליוודיים מרכזיים – נגיד ״בדרך לחתונה עוצרים בווגאס״ וכאלה, לא סרטי גיבורי העל – יוצעו בבכורה מוגבלת ב-vod, אבל עם תמחור גבוה יותר.

אני כבר כמה שנים שואל קולנוענים ישראליים למה הם לא מאמצים את האסטרטגיה הזאת גם לסרטיהם: הפצה סימולטנית – מעט בתי קולנוע וגם ב-vod. יש סרטים, שיש סביבם באז, ביקורות טובות, אבל שהפוטנציאל שלהם בקולנוע מוגבל. יוצר ומפיץ שיהיו מספיק אמיצים כדי להבין את זה, ולא לחשוב שסרטם בוודאי יגיע למאה אלף צופים וראוי להפצה ב-20 עותקים, אולי יוכלו לעשות מהפכה מקומית וליצור שיטת הפצה חדשה לסרטי הביניים – הסרטים הטובים שאין להם סיכוי להפוך ללהיטים. בישראל ה-vod עובד היטב כאופציית צפייה (בעיקר בתחום הטלוויזיה. ולראיה הכותרת הזאת מאתמול). נכון שבלי שירותי הסטרימינג שהפכו כל כך פופולריים באמריקה השוק הישראלי מאוד מוגבל בהיצע שלו ובפריסה שלו, אבל זו גם התחלה. אז למה זה לא קורה?

סיבה עיקרית, ממה שסיפרו לי, היא שיש בארץ שני שירותי vod מתחרים, של הוט ושל יס. שניהם זכיינים המשקיעים בסרטי קולנוע (לפעמים) ונמצאים בתחרות עם זכיינים אחרים. קולנוענים סיפרו על כך שכבר היו ניסיונות בעבר ליצור הפצה מקבילה של קולנוע ו-vod שטורפדה על ידי הזכיין שהשקיע כסף בסרט. אם זה ערוץ 2 או ערוץ 10 או יס, הם לא רוצים שבכורת הסרט תהיה ב-vod של הוט.

כרגיל, מפיצי הסרטים לא משחררים נתונים, וגם אנשי יס והוט לא מוציאים מספרים כשלא מדובר בשבירת שיא. אם היינו יודעים כמה הזמנות יש לסרטים השונים ב-vod, אפשר היה להבין האם זו פלטפורמה שגם יכולה לייצר להיטים (כרגע, רק סרטים שהיו להיטים בבתי הקולנוע הופכים גם להיטים ב-vod).

והכי מדהים בכל הסיפור הישראלי: איך זה שאין כאן עדיין שום שירות סטרימינג שעובד (אמר האיש שראה את הניסיון של אורנג׳ להקים ב-2008 מעין נטפליקס מקומי קורס מול עיניו)? עזבו נטפליקס, הם רוצים לכבוש את אירופה עכשיו ולא נראה שישראל על הרדאר שלהם. אבל איפה איי-טיונז, גוגל פליי ויו-טיוב? למה הם עוד לא הפכו שחקנים בשוק הקולנוע הישראלי?

==================

ואם כבר אנחנו עוסקים ב״הרוח העולה״ – בימים האחרונים פורסמו דיווחים סותרים לגבי הסגירה או אי-הסגירה של סטודיו ג׳יבלי, האולפן של מיאזאקי. אחרי פרישתו של מיאזאקי מעשית סרטים בשנה שעברה, ורצף כשלונות מסחריים של סרטים שבוימו על ידי אחרים השנה, צוטט מנכ״ל האולפן כמי שאומר שהאולפן ייסגר. אחר כך התברר שהוא התכוון לכך שהאולפן יעבור מהפכה מבחינת ניהול וכוח אדם וייעשו בו קיצוצים, אבל לא שייסגר. עם זאת, נראה שבלי מיאזאקי, גורלו של סטודיו ג׳יבלי כנראה חתום. לפני כמה שבועות עלה לרגע לרשת סרט תיעודי מקסים שנעשה על מיאזאקי בעת הפקת ״הרוח העולה״, ושם התחוור שבלעדיו אכן המקום הזה לא קיים. ושם גם התברר שהמותג הכי מצליח של האולפן, מבחינת מרצ׳נדייזינג, הוא טוטורו. כך שיש להניח שהחברה הנקראת ״סטודיו ג׳יבלי״ תמשיך להתקיים, אבל לא כחברת הפקה, אלר כחברה לניהול הכותרים הקיימים, ובעיקר את הצעצועים ולוחות השנה של טוטורו.

ציוץ