״אפס״ אחד ועוד שישה אפסים

לפני כמה שבועות כתבתי טקסט העוסק במצב ההפצה של הקולנוע הישראלי. אני מאמין שזו חובתו של הקולנוע הישראלי להגיע למכירה של מיליון כרטיסים בשנה. הבעיה היא שבאופיו הנוכחי של הקולנוע הישראלי, בכלל לא ברור על מי צריכה ליפול האחריות להשיג את היעד הזה. האם זו משימתם של המפיצים בלבד, כלומר יעד מסחרי לחלוטין? או יעד שראשי הקרנות ויו״ר מועצת הקולנוע צריכים להתחייב עליו? בעיה נוספת היא שחוץ ממני, אין עוד מישהו שמדבר שזה יהיה היעד של הקולנוע הישראלי. למעשה, אני מרגיש שעבור לא מעט מאנשי התעשייה בארץ, כל מדידה של מכירת כרטיסים נורא מאיימת עליהם. אבל אני יודע את זה היטב: תעשיית קולנוע בריאה היא זו שבראש ובראשונה מצליחה במולדתה, ורק אחר כך זוכה בפסטיבלים, באוסקרים ונמכרת להפצה בחו״ל.

אבל מול נבואת הזעם של הפוסט ההוא, מתחילה להתחוור תמונת המצב של השנה הנוכחית, והיא דווקא מאוד אופטימית. אני מתחיל להאמין שבשנת 2014 יצליחו סרטים ישראליים למכור למעלה ממיליון כרטיסים. הנה הנתונים.

נתחיל עם העובדה המפתיעה, שבבתי הקולנוע מוצגים עכשיו ארבעה סרטים ישראליים בהפצה רחבה, וכולם עובדים לא רע בכלל. מי יותר, מי פחות. זה המצב כרגע בקופות:

״אפס ביחסי אנוש״: 330,000

״גאליס״: 165,000

״שושנה חלוץ מרכזי״: 160,000

״זינוק בעליה״: 30,000

זה כבר מביא אותנו לאיזור 670,000 כרטיסים מארבעה סרטים בלבד.

תוסיפו לזה עוד 180,000 כרטיסים של ״מפריח היונים״. והגענו ליותר מ-850,000 כרטיסים. ״מיתה טובה״, ״גט״, ״יונה״ ו״את לי לילה״, שייצאו בעוד כחודש, יוכלו בקלות למכור יחד 150,000 כרטיסים (למעשה, אני בונה על זה ש״גט״ ו״מיתה טובה״ ימכרו לפחות 150,000 כרטיסים כל אחד). והגענו למיליון, ואם אחד מהם יצליח מאוד, עוברים את המיליון בקלות.

וזה עם שמונה סרטים. יש עוד 20 סרטים שכבר יצאו או ייצאו עד סוף השנה ומכרו בין 1,000 ל-20,000 כרטיסים, כך שיהיו עוד 50,000-100,000 כרטיסים להוסיף למניין.

בקיצור: 2014 תהיה שנה של מיליון כרטיסים לקולנוע ישראלי. כמו שהיה ב-2004 (השנה של ״סוף העולם שמאלה״), ב-2007 (השנה של ״בופור״) ו-2010 (השנה של ״זוהי סדום״).

====================

המדהים (בעיני) בדיווח הנ״ל, שהכותרת האמיתית כרגע היא ש״אפס ביחסי אנוש״ חצה כבר את קו 300,000 הכרטיסים, והוא עדיין עובד חזק. סיכוייו להגיע ל-400,000 גבוהים. אם הוא יזכה בפרס אופיר, הוא יוכל אפילו להגיע לחצי מיליון. אבל את הנתון הזה לא קיבלתי ממפיצי הסרט, שמסרבים בתוקף למסור נתוני מכירות כרטיסים. כל עוד זה מכירות כרטיסים לסרט צרפתי, זה נראה לי משונה אבל זה העסק שלהם. זה שהם לא מבינים שנתוני הצלחה של סרט מדברנים לצפייה גם את הצופים שעד כה ישבו מהצד ולא השתכנעו. הצלחה יוצרת הצלחה. עולם ההפצה בנוי על זה. אבל בקולנוע לב עובדים באסטרטגיות אחרות, מעידנים עתיקים. אבל גם זה, נניח, העניין שלהם. אבל כשזה מגיע לקולנוע ישראלי, הממומן מכספי ציבור, נתוני מכירות הכרטיסים צריכים להיות שקופים וגלויים. אם לא מצד המפיץ, אז מצד הקרן שמימנה את הסרט ומחויבת בשקיפות. אם המפיץ לא מבין את זה, צריך להפעיל מנגנוני רגולציה בעניין. פרסום סדיר, רשמי ותקופתי של כל מכירות הכרטיסים של הקולנוע הישראלי.

אני מבין מפיצים שמסתירים נתוני כישלון, אבל העובדה שאני צריך למצוא הדלפות ודיווחים אוף-דה-רקורד כדי לבשר – בהתלהבות ובחגיגיות – ש״אפס ביחסי אנוש הוא שלאגר. איזה מפיץ מסתיר את להיטיו? משונה.

(17:14: הפוסט עודכן עם הנתון העדכני של ״גאליס״).

ציוץ