שלמה בראבא מתוך ״רשימות קצמן״. ממחר בסינמטק תל אביב

שלמה בראבא מספר סיפור אישי מטורף – וככל הנראה אמיתי לחלוטין – מימי הצבא שלו, בסצינה מתוך ״רשימות קצמן״, סרטו המוקומנטרי של אמנון וינר שעולה מחר (חמישי) להקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב. כתבתי על הסרט כאן, למי שרוצה עוד מידע. בקצרה: אמנון וינר, במאי הסרט, הוא חברי הטוב ביותר. אני עוקב אחרי הפקת הסרט הזה באופן כמעט יומיומי ב-14 השנים האחרונות. צילומים ברחבי העולם שנמשכו שנים, תהליך ארוך של עריכה, תהליך אפילו עוד יותר ארוך של פוסט-פרודקשן (און-ליין מושקע מאוד, עיצוב מסך מרהיב, עבודת מוזיקה וסאונד שלא שומעים כל יום), ושלב ההפצה בחודשים האחרונים. הכל נעשה בעבודת יד, עם הרבה שותפים לדרך, אבל עם חזון מובהק ויוצא דופן של איש אחד. וינר קיבץ לסרט את חבריו לעולם הקולנוע איתם הוא עבד כבמאי פרסומות בעבר: עם בראבא יצרנו את ״ברונו״, את ״מותה של רקדנית דיסקו״, והם עבדו יחד גם על פרסומות; זאב רווח שיחק בפרסומות שווינר ביים בעבר; יוסי מדמוני למד עם וינר במחזור א׳ בסם שפיגל; מילק, שקולו, צילומיו וסיפור חייו, הם הבסיס לדמותו האניגמטית (והבדיונית) של שמואל קצמן היה המורה שלו. וכן הלאה. אני מצטרף לתהליך הזה בסוף. בגלל החברות שלנו, ובגלל ההיכרות שלי עם הסרט, אני לא יכול לכתוב עליו ביקורת, אבל אני בהחלט מתגייס לעזור לו להביא את קיומו של הסרט בסינמטק תל אביב לידיעתם של כמה שיותר אנשים. זה סרט שונה מאוד, מאתגר, כמעט אבסטרקטי בחלקו, אבל הוא גם מאוד מצחיק. אין לו תקציב פרסום, אז כמה שאוכל לעזור לו בבלוג וברשתות החברתיות, אעזור. בתקווה שמישהו מכם ישתכנע לגשת לראות אותו (אם אתם מנויי הסינמטק, הכניסה חינם), ובתקווה שהסרט יתחבב עליכם ותמליצו עליו חבריכם. אגב, אם אהבתם או לא, אתם מוזמנים לשתף את דעתכם עליו כאן בבלוג, או בפייסבוק, ואני מקווה שעמיתיי המבקרים יטרחו לצפות בו ולכתוב עליו (לטוב או לרע). אין לי אחוזים בו.

אז כדי לתת לכם טעימות מתוך הסרט, בימים הקרובים אעלה כמה סצינות בלעדיות מתוך הסרט (זה מה שנחמד כשחבר שלך הוא הבמאי. לא צריך לריב עם יחצניות על בלעדיות וראשוניות), כדי לתת לכם מושג מה האופי שלו.

והראשון, כאמור, הוא שלמה בראבא:

לכו לראות. אגב, הקרנת הבכורה המסחרית של הסרט מחר תהיה בנוכחות הבמאי וגם בנוכחות בראבא. זו תהיה ההזדמנות לשאול שאלות. כמו למשל: מה הקטע עם תחפושת התמנון?

ציוץ