06 אוגוסט 2006 | 04:53 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסום ראשון: שינויים בחוקי פרסי אופיר

החל מהשנה הבאה תתקיים הצבעה כפולה לקביעת הסרט הזוכה בפרס אופיר, כך נודע ל”סינמסקופ” השבוע. הצבעה ראשונה לקביעת חמשת המועמדים, ואז הצבעה שניה לבחירת הזוכה מבין החמישיה.
המצב הנוכחי הוא כזה: חברי האקדמיה בוחרים בסרט אחד מתוך רשימה של בין 14 ל-20 סרטים בשנה. חמשת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות מוכרזים במסיבת עיתונאים בתור “המועמדים”, אך אלה אינם המועמדים אלא חמשת הסרטים המובילים בהצבעה, כשאחד מהם הוא כבר הזוכה.
הבעיה: עם כ-400 מצביעים בפועל (מתוך 700 חברי אקדמיה רשומים) כמות הקולות שילכו השנה לאיבוד על 16 הסרטים שלא נכנסו לחמישיה הראשונה עשויה להיות גדולה בהרבה מהקולות שנדרשו כדי להכניס את חמשת הסרטים לראש הטבלה. כמו כן, במצב כזה, הטיית התוצאות מאוד קלה. קול או שניים יכולים להכריע את התחרות וכך מספיק שיש סרט אחד שהיה לו צוות הפקה גדול במיוחד, מול סרט שנעשה עם צוות זעום, או באופן עצמאי על ידי צוות שכלל אינו חבר באקדמיה, כדי להכריע את התוצאה.
הפתרון: לעשות מה שעושים ברוב האירגונים המקבילים בעולם – לבקש מחברי האקדמיה לבחור חמישה מועמדים בכל קטגוריה, לסנן את חמשת הסרטים המובילים בכל קטגוריה, ואז לקיים הצבעה חוזרת על חמשת המועמדים. באופן כזה, כל מי שהצביע קודם לכן לאחד הסרטים שלא נכנסו לחמישיה, יצטרך לבחור מחדש מבין חמשת המועמדים. כך שהסרט שקיבל את מירב הקולות בשלב המועמדים, לאו דווקא יהיה הסרט שיזכה לבסוף בפרס. כמו כן, בשלב הזה, כשעל חברי האקדמיה לצפות רק בחמישה סרטים (בכל קטגוריה), יש סיכוי שההיענות של שאר 300 חברי האקדמיה, שמתעצלים לצפות ביבול המלא של השנה, תהיה גבוהה יותר.
ואכן, כך יקרה החל מהשנה הבאה. בדיוק כמו באוסקר האמריקאי. מה שלא ישנה את העובדה שבשנה הבאה “בופור” של יוסף סידר יהיה הזוכה. וגם יהיה מועמד לאוסקר האמריקאי בפברואר 2008.
השנה אנחנו נותרים עם הצבעה אחת, כך שכ-400 מצביעים יבחרו בין 21 סרטים. תיאורטית, 21 קולות עשויים להספיק לסרט אחד כדי לזכות. תיאורטית, יש במצב כזה לא מעט סיכויים לתיקו.
ההצבעה לפרסי אופיר תסתיים ביום רביעי הקרוב, 9 באוגוסט. ב-15 לחודש תתקיים מסיבת עיתונאים “בה נכריז על ‘העולים לשלב הגמר’ בתחרות האקדמיה, שעה 11:00 בבית העיתונאים בת”א”, מוסרת אילנה שרון, מנכ”לית האקדמיה. ושוב, יש לזכור: “העולים לשלב הגמר” בעצם לא עולים לשום שלב. אלה כבר חמשת הסרטים שביניהם נמצא כבר הסרט הזוכה, אלא שמי מהם הוא הזוכה יתפרסם רק חודש מאוחר יותר, בטקס פרסי האקדמיה.
תגובתה של שרון לשאלותי לגבי שינוי ההצבעה בשנה הבאה היא: “אכן צפויים שינויים בהליך הבחירה בשנת 2007, פרטים יימסרו במסיבת העיתונאים”.

שינויים? ברבים? אם ככה, אולי הגיע הזמן שהאקדמיה גם תשקול את השינויים הבאים בהליך הבחירה:
– הפרדת פרס הסרט הטוב ביותר מהסרט שייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. אני חושב ככה כבר מזמן, אבל הנהלת האקדמיה מתנגדת לכך באופן עקבי. נדמה לי שגם רוב הבמאים והמפיקים לא בעד שינוי כזה, פשוט כי הוא יחייב אותם לצאת לקמפיין כפול. אם ועדת מומחים זה עניין “בולשביקי” מדי, או מעורר מחלוקת (למרות שקל לבדוק בשטח האם הוועדה מניבה הישגים או לא), אפשר להשאיר את ההכרעה הזאת בידי חברי האקדמיה בטפסי ההצבעה שלהם, אך בקטגוריה נפרדת. כך יוכל להיבחר הסרט שחברי האקדמיה הכי אוהבים, מבלי לערב בעסק שיקול לא רלוונטי כמו “האם הוא יעבוד בקרב מצביעי האוסקר”. פרס “הסרט הטוב” צריך להיות פרס של תשוקה, ולא פרס פוליטי של בחירת שגריר לייצוג ישראל בתפוצות. לעומת זאת, לאוסקר צריך להיבחר סרט שיהיה גם טוב, אבל גם שייקח בחשבון את מה שקורה בקולנוע בעולם ומה עשוי להצליח בקרב צופים זרים (ואם אותו סרט זוכה בשתי הקטגוריות, שמחתו תהיה כפולה).
– הוספת קטגוריה: סרט ביכורים. יהיה עגום אם סרטים כמו “ימים קפואים” או “הדברים שמאחורי השמש” ייצאו השנה בידיים ריקות מהטקס.
– הוספת קטגוריה: פרס הקהל.
– שינוי תקנון: לפרסי האקדמיה יהיו מועמדים רק סרטים שהופצו מסחרית למשך שבוע אחד לפחות בבית קולנוע תל אביבי (לא בעפולה!), ב-12 החודשים שקדמו להכרזה על המועמדים. במילים אחרות: לפרס יהיו מועמדים רק סרטים שיש להם מפיץ ושנחשפו לקהל הרחב, ולא סרטים שמשתמשים בפרס האקדמיה כמקפצה שיווקית. רק אז יוכל פרס אופיר להיות טקס המערב את הקהל בחגיגת הקולנוע הישראלי ולא טקס פנימי של תעשייה שגם ככה די מסוכסכת עם עצמה. כמעט מיום שפרס האקדמיה קיים זוכה בפרס סרט שהופץ רק אחרי הטקס, או אחרי שנסגרה ההצבעה. זה מנהג מגונה של חברי האקדמיה: להתנכר לסרטים שכבר הצליחו, ולקדם סרטים שנראה להם שהם זקוקים לתמיכה. הייתי שמח לחשוב שזה נובע מרוחב לב, אלא שנראה לי שזה נובע דווקא מצרות עין. במילים אחרות: כל הסרטים שמוצגים עכשיו בבתי הקולנוע, אפסו סיכוייהם לזכות בפרס. שינוי התקנון הזה יציב את כל הסרטים זה לצד זה באופן שיוויוני, יעשה סינון ראשוני לסרטים שממילא ייגנזו אחר כך, ויאלץ את חברי האקדמיה להתמודד לא רק עם טעמם ועם חשבונותיהם האישיים עם היוצרים, אלא גם עם דעת הקהל וההצלחה בביקורת. אלא שחוששני שחברי האקדמיה מעדיפים להיות השסתום הראשון, ולא האחרון, בתמיכה בסרטים. במילים אחרות: הם רוצים להיות לקטורים בקרן, ולא חברי אקדמיה.
– החלטה עריכתית לטקס: לא יעלה איש ציבור או פוליטיקאי על הבמה במהלך הטקס. לא ראש העיר, לא שר החינוך, לא יו”ר מפעל הפיס. רק שחקנים, יוצרים ואנשי קולנוע.

עדכון (ראשון, 21:46), בעקבות התגובות ומחשבות נוספות:

– פרס לסרט קצר.
– פרס לאנסמבל שחקנים, או לליהוק (רעיון ותיק שיש לי, שלדעתי לא רחוק היום והוא ימומש גם באוסקרים)
– את פרס לסרט ביכורים לא אהבתם. בואו נסכם שאם יש יותר משלושה סרטי ביכורים, המהווים לפחות רבע מכלל הסרטים, תיכלל הקטגוריה באותה שנה. כאשר סרט ביכורים זכאי להיכלל גם בכל שאר הקטגוריות.
ולגבי ההפצה בתל אביב, חלק מהמגיבים קפץ מהר מדי מתוך מחשבה שמדובר בבועתיות. אז לא. הנה ההסבר.

מה עוד לדעתכם צריך לקרות לטקס פרסי אופיר כדי שהוא יהפוך לראוי ומשמעותי יותר?

נושאים: פרס אופיר 2006

17 תגובות ל - “פרסום ראשון: שינויים בחוקי פרסי אופיר”

  1. רון 6 אוגוסט 2006 ב - 9:21 קישור ישיר

    איך אתה כבר יודע ש”בופור” יהיה הזוכה בשנה הבאה? עד כמה שאני יודע יוסי סידר עוד נמצא בשלבי עריכה של הסרט. נכון שהספר של רון לשם עליו מבוסס הסרט הוא ספר חזק סוחף ונוגע ללב, אך מכאן עד כדי קביעה ש”בופור” יזכה יש מרחק. טוב שלא החלטת גם ש”בופור” יהיה בין חמשת המועמדים בקטגוריית הסרט הזר באוסקר 2008.

  2. איתן 6 אוגוסט 2006 ב - 9:25 קישור ישיר

    יאיר, בוא נעשה סדר בעניינים:

    כמובן שצריכים להיות שינויים בתקנון פרסי אופיר, וגם אני תומך שנים בהפרדת פרס הסרט הטוב ביותר ושליחת סרט זה או אחר לתחרות האוסקר האמריקאי. לגבי שאר הדברים: ב”סזאר” הצרפתי וב”גויה” הספרדי (בין היתר) יש קטגוריות נפרדות לסרטי ביכורים ולשחקן/שחקנית הטוב/טובה ביותר בהופעתו/הופעתה הראשונה על מסך הקולנוע (או בקיצור: תגלית השנה). אני חושב שתעשיית הקולנוע הספרדית ותעשיית הקולנוע הצרפתית גדולות מספיק בכדי לשים מספר סרטים (טובים) בצד, ולא לשתף אותם עם כולם “עד שיגדלו”, ובינתיים, שילכו לשחות בבריכה של הילדים הקטנים. לנו, בישראל, עדיין אין תעשייה מספיק גדולה בכדי לשים מספר סרטים בצד, ולשתף בפרס הסרט הטוב רק את הותיקים. תחשוב איזה עוול היה נגרם לדובר קוסשוילי, למשל, אם סרטו הראשון, “חתונה מאוחרת”, היה יוצא מהטקס עם פרס אחד בלבד: פרס סרט הביכורים.

    מקומם אותי המשפט: “סרטים שהופצו מסחרית…בבית קולנוע תל-אביבי(ולא בעפולה)”. למה, תל-אביב זה בישראל, אבל עפולה לא?. אני גם לא מוצא פגם בשיטת השיווק שבה סרט יוצא לאקרנים עם הכותרת “זוכה פרס אופיר”. אם הסרט טוב, על פי רוב, הוא יצליח, ואם לא, גם פרס אופיר לא יציל אותו (“קרקס פלשתינה” ו”איזה מקום נפלא”, צללו בקופות למרות הפרסים). אני חושב שאתה מגזים כשאתה אומר “מנהג מגונה של חברי אקדמיה: להתנכר לסרטים שכבר הצליחו”. “סוף העולם שמאלה” היה סרט חביב, מרגש לעיתים, אבל בטח לא הטוב ביותר באותה שנה. גם לדעתי, “מדורת השבט” היה טוב יותר (והאמת שלטעמי, “אור” היה הכי טוב באותה שנה, אבל אני גם מבין את האנטי של חלק מהאנשים כלפיו). אני בהחלט מאמין ש”אביבה אהותי” יזכה השנה, וזאת למרות שעדיין לא ראיתי את כל הסרטים, ולמרות שהוא כבר מוקרן (ואגב: יש לך נתוני מכירת כרטיסים לגבי “אביבה אהובתי”?). מצד שני, פרס “חביב הקהל” בהחלט רצוי בעיני, והוא שיערב את הקהל בנעשה בתעשיה, וכמו כן יספק פרספקטיבה לאנשי התעשיה, שטעמם לעיתים חופף את טעם הקהל, ולעיתים לא.

    אני הייתי מוסיף פרס לסרט הקצר הטוב ביותר. סרטים אלו נעשים, על פי רוב, על ידי סטודנטים לקולנוע, ופרס כזה יכול לתת להם דחיפה ממשית. (וזהו אולי תחליף לפרס “סרט הביכורים”).

    לגבי הטקס עצמו: אם אנחנו רוצים להראות רציניים, בפני עצמנו ובפני העולם כולו, עלינו להפסיק עם המנהג הפרובינציאלי המגונה של העלאת כל ספונסר דרגה ג’ על הבמה על מנת לאמר כמה מילים ולקדם את מוצריו ואת עצמו. תנו לו כמה דקות פרסומת ותסגרו עניין.

    ואם לחזור להתחלת הפוסט: השינוי שהוכרז עליו מבורך, ואני חושב שעדיין לא מאוחר ליישם אותו כבר השנה.

  3. ציצי 6 אוגוסט 2006 ב - 9:27 קישור ישיר

    יאיר, ממתי הפכת לנביא? כבר קבעת שהבופור זוכה? מה עם סרטים חדשים שעדיין בשלבי סיום כמו סרטיהם של אבי נשר, ערן קולירין ואתגר ושירה קרת?

    יאיר רוה: הפכתי נביא ביום בו הכרזתי במרץ 2005 ש”המפיקים” יזכה באוסקר האמריקאי במרץ 2006.

  4. רתם 6 אוגוסט 2006 ב - 10:18 קישור ישיר

    בכל זאת, הפעם יש ליאיר על מה להתבסס. כל הסרטים של יוסף סידר עד כה (שניים ליתר דיוק), זכו בפרס הסרט הטוב באקדמיה. מאוד לא מתתי על שניהם, דרך אגב, אף על פי ש”ההסדר” היה שינוי ז’אנרי מרענן במציאות המשמימה של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות וב”מדורת השבט” הייתה מחווה מרגשת ל”מבצע יונתן”, שהוא סרט טוב באמת. נו, נקווה ש”הבופור” יהיה המאסטרפיס, שכולם מקווים לו.

  5. דן 6 אוגוסט 2006 ב - 10:51 קישור ישיר

    בקשר לנתונים של “אביבה אהובתי” – נכון ליום רביעי שעבר, סירבו להעביר לנו מספרים. ביקשתי אותם לצורך ראיון ברדיו עם שמי זרחין, אבל נאמר לי שהם עדיין בודקים את הנתונים וצריכים לנתח כל מיני אלמנטים. עם זאת, הוסיפו שהסרט הולך טוב, והאולמות בסינמה סיטי מלאים. השאלה – איזה נתונים הם בדיוק צריכים לבדוק? האם זה בגלל שהסרט מופץ בכמה רשתות שונות?
    זה מוזר כי באותו זמן הודיעו היחצ”נים של “הצד שלו, הצד שלה”, שבסרט צפו 20,000 איש בסוף השבוע הראשון (שני הסרטים יצאו באותו שבוע).
    אני מאמין שהנתונים על “אביבה” יתפרסמו עוד שבוע או שבועיים, כשהסרט יגיע ל -50,000 צופים (ואני מאמין שהוא יגיע ויעבור את המספר הזה).

    בקשר לפרסי אופיר – מסכים עם רוב הקטגוריות החדשות (סרטים קצרים במיוחד), אבל חושב שגם צריך לדבר על הטקס עצמו, לא? מדובר ברוב המקרים במשהו די מביך ובמקרה הטוב אפשרי לצפייה. מישהו גם צריך להגיד לכל המוזמנים לא להיראות כאילו הכריחו אותם לשבת שם. ולהגיד לזכיין המשדר להיות גמיש בלוח השידורים וזמני הפרסומות. הטקס הזה בבעיה, כי בניגוד לאוסקר, את רוב הסרטים הקהל לא מכיר (כי הם עוד לא יצאו) לכן קשה לצחוק עליהם או להתייחס אליהם בבדיחות. מה שכן, אני חושב שהשנה המצב יחסית טוב, כששליש מהסרטים מוקרנים או יצאו בשבועות הקרובים. אולי זה ישתפר עד השנה הבאה.

  6. הפינגווין 6 אוגוסט 2006 ב - 13:11 קישור ישיר

    א. זה מה שאני כל הזמן טוען. כבר הבאתי פה לינק למאמר שכתבתי, בו נאמר פחות או יותר אותו הדבר.

    ב. אני לא תומך נלהב של קטגוריות לסרטי ביכורים כי, כפי שנאמר, התעשיה בארץ לא מספיק גדולה בכדי להצדיק את ההפרדה. אם כבר, אני מצטרף לתמיכה בקטגוריה לסרטים קצרים (או לסרטי סטודנטים) שאין להם מפיץ ולא זוכים לצאת אל מחוץ לכתלי הסינמטק.

    ג. אם כבר קטגוריות חדשות, מה עם איפור ושיער? אפילו לסרטים דלי תקציב יש מי שאחראי על המשימה הזו, ליצור דמויות אמינות ככל הניתן מבחינה חיצונית.
    עוד אפשרות: ההופעה הטוב ביותר של שחקן/ית זר/ה. נכון להיום, רק שחקנים ישראלים יכולים להיות מועמדים וזרים, לא משנה כמה התפקיד שלהם משמעותי, לא זוכים להכרה מצד האקדמיה. בעיני, הדבר לא הוגן כלפי סרטים כמו “ג’יימס בארץ הקודש”, “איזה מקום נפלא” ו”סוף העולם שמאלה” שחלק משמעותי מהקאסט שלהם לא ישראלי.

    ד. לא בדיוק כמו באוסקר האמריקאי. כפי שהתברר ללא מעט אנשים השנה (בחיפוש הנואש אחר תירוצים למה “התרסקות” זכה), אין שום כלל שמחייב את חברי AMPAS לצפות בכל חמשת המועמדים לסרט הטוב ביותר. האבסורד הוא שהם כן מחויבים לצפות בכל המועמדים לסרט הזר, לסרטים הקצרים ולסרט התיעודי.

    ה. הטקס חייב לעבור רענון ולהימסר לידיים מקצועיות. אי אפשר שהארוע שאמור להיות החשוב ביותר בעולם הבידור הישראלי, יראה כמו אספה במתנ”ס, או אפילו כמו טקס פרסי הקולנוע האירופאי (מהם באמת ציפיתי ליותר). אפשר ורצוי לקחת דוגמה מטקס פרסי עמ”י של ערוץ מוסיקה 24. אמנם היו כמה תקלות, אבל הטקס שווק כארוע רציני, התנהל בצורה דינמית ועמד במסגרת הזמן, למרות הפסקות הפרסומות.

    ו. באמת שהגיע הזמן להפסיק עם נאומים של נותני חסות. זה משעמם, מביך ולא תורם דבר. אין שום בעיה שיציינו כי הפרס מוענק בחסות מפעל הפיס / משרד החינוך / הולמארק / הסביח של עובד, אבל מה עשה הצופה המסכן שנאלץ לשמוע עוד נאום שלא קשור לכלום, או שהסרט הזוכה הוא “מהדורת השבט”?

    ז. “בופור” אמנם נראה כמו מועמד מוביל כרגע, אבל כבר למדנו שפייבוריטים יכולים לצוץ גם בשלב מאוחר (“מדורת השבט”, למשל).

    ח. למרות שהוא כבר מוצג בקולנוע, “אביבה אהובתי” עדיין נראה כמו פייבוריט, לפחות עד שיגיעו הביקורות על “אדמה משוגעת”.

  7. סיגל 6 אוגוסט 2006 ב - 17:17 קישור ישיר

    תנוח דעתך יאיר, אין בעפולה בכלל בית קולנוע נכון לעכשיו… גם לא במגדל העמק או נצרת, או בית שאן או חדרה!
    כנראה שלפרובינציות לא מגיע לחזות בקסם הזה…
    מחדל בפני עצמו לדעתי, אבל מה זה מעניין אותך.
    העיקר שהסרט המועמד לאוסקר יוצג בבית קולנוע תל אביבי!

  8. סיגל 6 אוגוסט 2006 ב - 17:19 קישור ישיר

    ולגבי יוסף סידר- אל יתהולל חוגר כמפתח…

  9. יאיא 6 אוגוסט 2006 ב - 18:27 קישור ישיר

    שיאפשרו לסרטים שהופצו מסחרית ב12 החודשים שלפני ההצבעה – גם אם הופצו בבתי קולנוע מחוץ לבועה שלך.

  10. יאיא 6 אוגוסט 2006 ב - 18:27 קישור ישיר

    שחצן תל אביבי

  11. הפינגווין 6 אוגוסט 2006 ב - 19:40 קישור ישיר

    אפשר לסנגר רגע?

    באיזור תל אביב יש הרבה בתי קולנוע גדולים שמושכים קהל מכל איזור המרכז ובעקבות זאת, גם יותר פרסום. קולנועים באיזורים מרוחקים יותר, לא מושכים את אותה תשומת הלב ויותר קל ליזום בהם הקרנה שבוע לפני שליחת הטפסים לחברי האקדמיה. בכורה בגוש דן דורשת יותר תכנון והשקעה כספית מאשר בחירה אקראית של קולנוע קטן עם אולם פנוי. מצד שני, גם לא הוגן שנחמן תרשיש, שטרם הודפס אפילו פוסטר אחד לרפואה לסרטו “בינות הדקלים”, יוכל להכנס לרשימת המועמדים האפשריים כי הצליח לקמבן את אולם 3 בבית סורגום יממה לפני הדד-ליין, רק כדי להורידו כעבור שבוע. זה לא הוגן, אבל ככה בנויה ההיררכיה היחצ”נית בארץ. רצוי רק לציין שהקולנועים הכי איכותיים באיזור המרכז, בכלל לא נמצאים בתל אביב, אלא ברמת השרון (סינמה סיטי), גבעתיים (רב חן גבעתיים) ורמת גן (יס פלאנט).
    דרך אגב, כל המועמדים לאוסקר חייבים להיות מוצגים בלוס אנג’לס עד סוף השנה ולא משנה בכמה פסטיבלים הם השתתפו.

    יאיר רוה: תודה, פינגווין. תשובה כמעט מלאה. הקביעה “קולנוע בתל אביב” (או קולנוע בגוש דן, כדי לכלול את סינמה סיטי ויס פלאנט) אינה באה משחצנות תל אביבית אלא מתוך הכרה בכוחות השוק. בדיוק כמו שתנאי האקדמיה האמריקאית דורשים מהסרטים להציג לפחות שבוע בלוס אנג’לס, ולא בוויצ’יטה קנזס, כדי להיות זכאים להתמודד על הפרס. הכוונה היא שפרסי האקדמיה יוענקו לא לסרטים שהופקו באותה שנה, אלא לסרטים שהופצו באותה שנה, וזה הבדל מהותי. זה מראש יצמצם את רשימת המתמודדים. זו האקדמיה לקולנוע, לסרטים שבכורתם המסחרית היתה בקולנוע. בארץ יש כמה סרטים בשנה שמופקים לקולנוע אבל לא מוצאים מפיץ, נגנזים, נגוזים ומקסימום מגיעים לבכורה בטלוויזיה (והכי מכעיס: בגלל שיטת הקרנות, אגב, כמעט אף אחד לא מפסיד מזה את מכנסיו. אף לקטור לא משלם על כך במשרתו. אף מנכ”ל לא מודח. משונה מאוד). סרטים כאלה, שבכורתם היתה בטלוויזיה (פסטיבל ירושלים לא נחשב) צריכים להתמודד על פרסי הטלוויזיה. וכמו שפינגווין אמר: כדי שלא כל מפיק יארגן מסך ומקרנה בבית העם בקיבוץ נחשונים למשך שבוע, זה צריך להיות בית קולנוע בגוש דן, מקום בו אי אפשר להוציא סרט לשבוע וגמרנו, אלא הצגתו התל אביבית היא חלק ממסע הפצה ופרסום שלם. כלומר, שיש עוד גורם (מפיץ) שחותם על הסרט, מעבר לבמאי ולמפיק. סרט שיוצא בתל אביב גם צריך להשקיע בפרסום, ואם הוא כבר יוצא בתל אביב, מן הסתם הוא יופץ (אולי באופן הדרגתי) גם בשאר הארץ. רק כך יהפוך פרס האקדמיה לטקס שיש לו עניין לציבור ושכל הסרטים בו מתמודדים מנקודת מוצא שווה. כולם כבר הופצו בבתי הקולנוע וזכו לתגובות מצד הביקורת והקהל. אני שוב טוען, ועומד מאחורי טענתי, שבמצב הנוכחי, ו-15 שנות טקס עומדים לצידי כדי להוכיח את הטענה, סרטים שמגיעים להצבעה כשהם כבר מוצגים בקולנוע הופכים לאנדרדוג. זו הדימיקה הקבוצתית של חברי האקדמיה. היא דינמיקה משונה, אבל עקבית. “הבועה”, “אביבה אהובתי”, “מישהו לרוץ איתו” ו”גיבורים קטנים” לא יזכו השנה בפרס הסרט. אשמח להתבדות, כי אני חושב ש”אביבה אהובתי” ראוי. אבל נראה לי שהוא יסתפק בגריפת מרבית הפרסים בקטגוריית התסריט ומטה (כולל משחק), אבל לא בפרס הסרט. צר לי, ככה מסתמן. מי יזכה? הישארו צמודים למסך זה לעדכונים בהמשך בימים הקרובים.

  12. חן חן 7 אוגוסט 2006 ב - 1:19 קישור ישיר

    את הסרט יביים גורנידר צ’דה (שחקי אותה בקהאם”).
    אוף – טופיק
    נחשו מי אחראי לטעות המביכה הזו, לבלבול המגדרי המטופש הזה

  13. מלחין שאינו כוכב פופ 7 אוגוסט 2006 ב - 2:42 קישור ישיר

    אם יורשה לי להוסיף הצעת ייעול
    כדאי ורצוי להפריד את פרס המלחין ולהוסיף לצידו פרס על שיר הנושא. אלו שתי קטגוריות שונות בתכלית, ובארץ קיימת בורות רבה בנושא, שגורמת לכך שבכל הטקסים כמעט גורפים את הפרס כוכבי פופ שאומנם מוכשרים ביותר בייצור להיטי גלגל”צ, אך רובם ככולם מוזיקאים מוגבלים ביותר כשזה נוגע להלחנת סקור. המלחין האלמוני האחרון שזכה בפרס היה עדי כהן לפני שמונה או תשע שנים, על הסקור המעולה ל”מסוכנת”, וגם אותו נאלץ לחלוק, אם זכרוני אינו מטעה אותי, עם גרוניך. מאז זכו בו רק כוכבי פופ, כשהמביך מכולם היה עברי לידר, שזכה על כמה קיואים שבלוניים שרקח ל”ללכת על המים” כשהפרס ניתן בעצם לגל אוחובסקי על עריכת השירים המצויינת שלו, כולל הגירסאות החדשות שהגה לסינדרלה רוקפלה. חברי האקדמיה לא יודעים כל כך להפריד בין סקור לשירים, והתוצאה היא שמלחינים רציניים ומקצועיים רבים שמוזיקה לסרטים היא עיסוקם העיקרי, ולא חלטורה בין הופעות ותקליטים (מישהו שם לב ל”סקור” של ארקדי דוכין ל”ילדי סססר”? שלא להזכיר את אביב גפן ב”צעד קטן”)לא מקבלים את הבמה לה הם ראויים.
    כתוצאה מהעיוות הזה בישראל, מתפתים במאים לשכור כוכבי פופ להלחנת כל הסקור, מה שמוריד באופן דרמאטי את רמת הפסקול הכללית. בארה”ב או באירופה, למעט מקרים איזוטריים, אף במאי שמכבד את עצמו לא יפקיד את המלאכה העדינה, הרצינית והכל כך משמעותית של הלחנת המוזיקה לסרט שלו בידיים של יצרן להיטים אופנתי, מצליח ככל שיהיה.
    בקיצור, כמו באמריקה, שם אלטון ג’והן או פיל קולינס או מי שזה לא יהיה מקבלים את הכבוד שלהם, בלי לפגוע בכבודם של האנס זימר, ניומן או וויליאמס, כך כדאי שיהיה גם כאן.

  14. אורי 1 8 אוגוסט 2006 ב - 0:59 קישור ישיר

    לדעתי הטקס צריך להשתפר הרבה מבחינת הבימוי הטלויזיני – שהמצלמות יהיו מכוונות על המועמדים ברגע ההכתרה, שמגישי הפרסים יהיו שחקנים מהסרטים שהופקו באותה שנה [ולא אישי ציבור או כוכבי עבר שלא עשו סרט בעשרים שנה האחרונות], שפרס מפעל חיים יקח מעט זמן מסך, שצוות של סרט מסוים ישבו בסמיכות באולם. כל הדברים שציינתי [פרט לפרס מפעל חיים] מתקיימים בטקס האמריקאי – שמה אין פלטות. אין שוטים לא מוסברים של אנשים אקראיים בקהל, מגישי הפרסים הם או קליברים רציניים בתחום או תגליות וכו… בקיצור, יש מאיפה ללמוד.

    כמו כן, הפוסט הקודם על המלחינים מדויק – לא פעם היו מועמדיות תמוהות מאוד כשהשיא היה שנה שעברה עם מועמדות של חווה אלברשטיין ושוטי הנבואה על “איזור חופשי”. המועמדות התייחסה לשני שירים[!] שהופקו כמה שנים לפני שהסרט נוצר. על זה אין שום טעם לקבל מועמדות לפרס אופיר בקטגוריית ההלחנה. זה כמו להגיש את אפרים שמיר כמועמד לשחקן משנה על “מישהו לרוץ איתו”. זה בערך אותו היחס.
    ועדיין מלחיני סרטים טובים כמו יוסף ברדנשווילי, יונתן בר גיורא ואורי וידסלבסקי נותרו ללא פרס.

  15. עמיצי 13 אוגוסט 2006 ב - 21:58 קישור ישיר

    הבופור? אני לא אתפלא, למרות שעיינתי בתסריט שלו והוא נראה מלא בקלישאות ובפאתוס, כמו “מילואים” אבל, טוב, נו, ממש כמו “מילואים”, אבל סרט.


השאירו תגובה