די לה
למה פורום פילם מחרימים מבקרים אני מבין. אבל למה סרטי שפירא, שבבעלותם שלושת האולמות בקולנוע דיזנגוף, מחרימים מבקרים, את זה לא הבנתי. לי זה נראה כאילו המפיץ הקטן נסחף אחרי המפיץ הגדול. או אולי, וזה חמור יותר, שהמפיץ הקטן חושש שהמפיץ הגדול ימנע את הצגת סרטיו בבתי הקולנוע שלו אם לא יישר קו עם החרם. בעוד קולנוע לב, שכנו של קולנוע דיזנגוף בדיזנגוף סנטר, הודיע מלכתחילה שהוא אינו מאמץ את חרם המפיצים נגד המבקרים (תוך שהם נוקטים ניסוח שעוקץ את המחרימים: "אנחנו גאים בסרטים שלנו ולא מתביישים להציג אותם בפני המבקרים", אמרו נציגי החברה למבקרים), קולנוע דיזנגוף החרים בהחלט. וזה משונה, כי דיזנגוף הוא קולנוע שמציג, מדי פעם, סרטי איכות, מהסוג שזקוק לתמיכת המבקרים. האם "מיליון דולר בייבי" היה הופך לאחד הסרטים הנצפים בישראל ב-2005 ללא תמיכת המבקרים?
ייאמר לזכותם של פורום פילם שהם נקטו הפרדה מוחלטת. הם לא מזמינים מבקרים, וגם לא משתמשים בהם למודעות שלהם (מכאן השימוש המעט דבילי שלהם בטוקבקים אינטרנטיים ככלי פרסום בדפוס). אבל דאליה שפירא, בעלת הבית של סרטי שפירא, מנסה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. מצד אחד היא מוציאה סרט משובח, איכותי וידידותי למבקרים כמו "רומן קרימינלי", מצד שני היא לא מזמינה מבקרים להקרנה המוקדמת (חוץ מאת המשת"פים שמוכנים להיענות לתנאים המוקדמים שלה ולפרסם ביקורות רק אחרי סוף השבוע הראשון), ומצד שלישי היא משתמשת בציטוטים של המבקרים במודעות הפרסומת. וכך גיליתי ביום שישי את שמי מתנוסס על מודעת פרסום של "רומן קרימינלי", בלי שאיש מחברת ההפצה או ממשרד הפרסום ביקש ממני אישור לעשות שימוש בשם שלי (שהוא – ואת זה קצת קשה למפיצים לקלוט – שלי). בתחושת "ההחרמת וגם ירשת" שלחתי את האימייל הבא לגב' שפירא:
ראיתי כעת את מודעת הפרסום ב"עכבר העיר" לסרטך "רומן קרימינלי" ונדהמתי לגלות במודעה את שמי מתנוסס (באיות שגוי, לא פחות) כאחד המבקרים שהעניקו לסרט ארבעה כוכבים.
שמי אינו נמצא ברשות הכלל ואין לאיש זכות לעשות בו שימוש בלי לקבל על כך הסכמה ממני. כל שימוש בשמי בפרסום צריך להיעשות תוך קבלת הסכמה מפורשת ממני.
כמו כן, אני חושב שזו צביעות מדרגה ראשונה מצד אחד להחרים מבקרים ומצד שני לעשות בהם שימוש פרסומי. צר לי, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או שאת עובדת עם המבקרים או שלא. אי אפשר גם וגם. למה שלא תעשי מודעה עם טוקבקים מהאינטרנט, זה אופנתי עכשיו.
אבקש להפנות את המייל הזה למשרד הפרסום הרלוונטי ולאיש/אשת השיווק שאחראים על הסרט במשרדך ולהסיר את שמי ממודעת הפרסום, ומכל פרסום עתידי, לאלתר.
תוך זמן לא רב ענתה לי שפירא:
קיבלנו את המייל שלך ואנחנו מכבדים את בקשתך לא להשתמש בציטוט שלך או בשמך במודעות הביקורות שלנו.
והרשה לי לתקן אותך – אני לא מחרימה את המבקרים, אני בהחלט בעד הביקורת, הצטרפתי לפניית התאחדות ענף הקולנוע בבקשה לפרסם את הביקורת החל מיום ראשון שלאחר יציאת הסרט. מאחר וחלק מהמבקרים לא נענו לבקשה, הצטרפתי להחלטה לא להראות להם את הסרטים לפני היציאה, אלא להמשיך ולהזמינם לבית הקולנוע לאחר יציאת הסרט.
הניסוח החלקלק ונטול המודעות עשה לי עקצוצים על העור. ולכן, עניתי חזרה:
תודה על תגובתך ועל היענותך המהירה לבקשתי.
באשר לנושא החרם. סלחי לי אם אני ממשיך להביע ספקנות. הרי הפניה מההתאחדות נעשתה גם אל קולנוע לב, סרטי יונייטד קינג, ג.ג וסרטי נוח, וכל אלה אינם דורשים (או שאינם דורשים יותר) מהמבקרים לפרסם רק ביום ראשון שאחרי סוף השבוע (שבפני עצמה היא בקשה פסולה, ובוודאי מגוחכת עבור מי שכותב בעיתון שבועי). כלומר, ההתאחדות פנתה ובכל זאת – גם אצל אנשי ג.ג, שהיו מיוזמי החרם – הופעל שיקול דעת פרטי, שיצא נגד הקריאה. משונה, אם כן, שדווקא חברה כמו שלך, המוציאה לצד סרטים הוליוודיים לכל המשפחה גם סרטי איכות (ע"ע "רומן קרימינלי"), ששיתוף הפעולה של הביקורת הוא חיוני להישרדותם, מציגה קו אגרסיבי כלפי המבקרים. קו שאופייני יותר לחברות כמו פורום פילם ומטלון, שבאמת עומדות בחירוף נפש ובתקיפות מאחורי החרם, מתוך תפיסת עולם מיושנת וטוטליטרית, ומתוך אי הבנה של מפת התקשורת החדשה שהתגבשה במהלך הקדנציה המתמשכת של בעלי העסק הוותיקים האלה. אני מרשה לעצמי לכתוב לך את הפסקה הזאת בתקווה שתקדישי לעניין מחשבה נוספת. עם זאת, אם החלטתך שלא להזמין מבקרים להקרנות המוקדמת נבעה משיקולים אחרים, כמו אולי לחץ המופעל עליך מצד בעלי בתי קולנוע חזקים שאת זקוקה להם כדי להפיץ את סרטיך מעבר לאולמות העומדים לרשותך, אשמח להתעדכן על כך.
כאן כבר לא קיבלתי יותר תגובה. מעניין למה.
צריך להוסיף: להבדיל מפורום פילם, שתמיד נהגה באופן רודני כלפי עיתונאים ומבקרים, דאליה שפירא היתה תמיד הסמן הרך והאלגנטי של עולם ההפצה. אשת רכש ותיקה, אוהבת קולנוע אמיתית, ומאנשי הקולנוע המוערכים בפסטיבלים בעולם. לכן, אני מנחש – למרות שאין לי ביסוס לכך – שהחרם ששפירא ממשיכה לאכוף (בשעה שכמעט כל עמיתיה, למעט פורום פילם ומטלון, כבר התנערו ממנו), נכפה עליה ולא נובע מתפיסת עולמה שנתפסה עד כה כמעודנת יותר. למרות הטון העוקצני והמריר של מכתביי, אני מקווה לחזור ולהיתקל בדאליה שפירא של פעם, זו שדומעת מהתרגשות רק מדיבור על הסרטים שקנתה בפסטיבלים, זו שהיתה ליידי שוחרת תרבות ואמנות, ולא קלגס תאב בצע.
(סליחה על חוסר העקביות בשם, אני עובר משבר זהות).
שתי תוספות:
באותה מודעה של "רומן קרימינלי", גם שמוליק דובדבני מצוטט כאחד מאלה שנתנו לסרט ארבעה כוכבים. רק שדובדבני בכלל לא ראה את הסרט כשהמודעה פורסמה. ה"****" פורסם בשמו בטעות בטבלת המבקרים של עכבר העיר (טעות שתוקנה מאז, כך הבנתי), והמפרסמים לקחו את הציון ישר משם. (Via יעל שוב).
ואם כבר עוסקים בסרטי שפירא, הם עומדים עכשיו בפני דילמה לא פשוטה: להפיץ או לא להפיץ את "אפוקליפטו" של מל גיבסון? עד לא מזמן זה היה יכול להיחשב לסרט מעניין של יוצר בעל שם, אבל היום זה סרט של יוצר אנטישם. אם הוא באמת יוקרן בארץ, סרטי שפירא מסתכנים בחרם מסוג שונה.
יאיר רוה: תודה על העדכון. לגבי "אפוקליפטו" אני מניח שגב' שפירא תעשה מה שהיא עשתה עם "הפסיון של ישו", שהיה שלה. כל עוד סביב הסרט מתנהלת מחלוקת, ושמו של גיבסון מוחרם על ידי תקשורת הבידור הישראלית, היא לא תפיץ אותו. אלא אם אדון גיבסון יגיע בכבודו ובעצמו ארצה, ישים כיפה, ידחוף פתק לכותל וילך ליד ושם במסע התנצלות פומבי. שזה רעיון לא רע, השאלה האם יש לסרטי שפירא את הכוח להפיק אותו.
מה, יאיר – "רומן קרימינלי" הוא "סרט איכות"? למה? ראיתי בירושלים ובלי קשר לכלום די השתעממתי.
רוה לאביטל: ישבת בשורה שלי, לא? מה אגיד, אני אהבתי. בייחוד את החצי השני שלו, שיש בו תנופה עלילתית די מופלאה, וחיבור שעובד היטב בין העולם התחתון ואנשי הפוליטיקה האיטלקיים. אכן, יש יותר מדי מקומות בהם הסרט מתיימר להיות "הסנדק" האיטלקי, אבל יותר דומה ל"שאיפות" של טד דמי, בתיאור גלגוליו של גנגסטר לאורך עשורים, אבל חשבתי שהוא עשוי היטב, נבון, מהנה, ושלהבדיל מ"שודדי הקריביים 2" ו"סופרמן חוזר" באמת היתה בו מספיק עלילה כדי למלא שעתיים וחצי. ארבעה כוכבים. וחוץ מזה, נדמה לי שכשאני אומר "סרט משובח, איכותי וידידותי למבקרים" אני מתכוון לארוך, יומרני ולא אמריקאי.
נדמה לי שכשיאיר אומר "סרט משובח, איכותי וידידותי למבקרים" הוא מתכוון לארוך, יומרני ולא אמריקאי.
דניאל יקר,
לא שיאיר צריך אותי בתור עו"ד (מה גם שהאגרסיביות שלו ככותב מרתיעה אותי לאחרונה), אבל הטענה שכשהוא כותב "“סרט משובח, איכותי וידידותי למבקרים” הוא מתכוון לארוך, יומרני ולא אמריקאי" היא שטות מוחלטת, ולמען האמת נשמעת כמו ביקורת טוקבקית גנארית נגד מבקרי קולנוע.
אם יש מבקר בארץ שטשטש את ההפרדה בין סרטים הוליוודים לסרטי איכות, זהו יאיר, שלא מתבייש – למרות הקולגות הסנובים – להודות שבין במאיו האהובים נמצאים סטיבן ספילברג, ג'יימס קמרון ורוברט זמאקיס (אני לא טועה, נכון…?) – שאסוציאטיבית מתקשרים למילה "הוליווד". אני חושב שבעקבותיו גם צמחו דור של כותבים שמסתכלים על קולנוע הוליוודי בעין פחות מזלזלת.
הכוונה ב“סרט משובח, איכותי וידידותי למבקרים” – אני מאמין – מתייחסת יותר להיבט השיווקי של סרטים שהפצתם דורשת חותמת מבקרים יותר מאשר הפצת סרטי אולפן מסחריים נזקקים לה.
עידו היקר,
אני מסכים עם כל מה שכתבת (למעט הפסקה האחרונה) ועדיין אין לי מושג מה הקשר ובמה אתה מאשים אותי. זה שיאיר יודע להעריך קולנוע הוליוודי לא מונע ממנו להעריך *גם* סרטים מסוגים אחרים. בין אם מגיע להם ובין אם לא.
וגם אני אוהב קולנוע הוליוודי. אם לחברה שלי לא היה כאב עיניים, היינו רואים עכשיו את "אדי פלסון".
רוה לדניאל: "כחול" של דרק ג'רמן הוא הסרט המושלם לצפייה בזמן כאב עיניים.
לא נעים לי להעלות עצמות עבשות מהקבר, אבל סרטי שפירא כבר חטאו לפני כמה שנים בתעלולים נלוזים, הפעם לא נגד המבקרים אלא נגד הקהל. בשנת 2001 הם הגישו תביעה לבית המשפט בבקשה לחסום יבוא עצמאי של תקליטורי DVD על ידי ספריות וידאו. זה פרנס כמה יומיות ב-"עין הדג" ואפילו חרם מצד גולשי האתר ההוא.
Thanks pal. It was nice seeing