הסרט התיעודי ״אדם הגון״, שחושף את יומניו ומכתביו האישיים של היינריך הימלר, ראש הס״ס, מוקרן עכשיו בסינמטקים (ומועמד לפרס אופיר). הסרט הוא הפקה ישראלית-גרמנית-אוסטרית בראשות הבמאית ונסה לאפא, שהשיגה גישה ראשונה ובלעדית ליומניו של הימלר שנמצאו בתל אביב, ובעזרת עבודה ארכיונית מרשימה יצרה מסמך – מיושן בסגנונו, אבל מרשים במלאכתו – המציג איך נראו חייו האישיים של נאצי בכיר – אנטישמי, הומופוב, לאומן. הסרט מציג בצורה אירונית את המושג ״הגון״. עבור הימלר לא היה ספק שחייל ס״ס, כמוהו, חייב להיות איש הגון. וחלק מההגינות הזאת היא לטהר את גרמניה מכל מי שמחליש אותה (בעיקר, הומואים ויהודים). אנחנו מביטים בניסוחיו המוסריים של הימלר בהשתוממות אירונית: האין הוא עיוור לעבדה שאדם שמארגן רצח סיטונאי של בני אדם אינו יכול להיחשב הגון? אבל בעולם שבו המוסריות היא דבר נזיל ומשתנה כמו שערו היציג של מטבע עובר לסוחר, בעולם שאין בו מוסר אבסולוטי, כל אדם, כל מדינה וכל תקופה מגדירים לעצמם מה פירוש ״להיות הגון״. כל מה שנותר לנו הוא לשבת מול המסך ולתהות: בהנחה שאין אדם שלא חושב על עצמו שהוא הגון, האם סרט תיעודי שייעשה על כל אחד ואחד מאיתנו, כפרטים או כעם, בעוד שבעים שנה יוכל להציג גם הוא באור אירוני את מה שאנחנו תפסנו כ״הגון״, כ״צודק״ וכ״מוסרי״?

בואו נציץ קצת אל מאחורי הקלעים של הפקת ״אדם הגון״. הסרט מציג עבודת סאונד, שמקימה לחיים את קטעי הארכיון הרבים שממנו בנוי הפאזל של הסרט. את חלופת המכתבים בין הימלר ובין אשתו (שמחליפים ביניהם בדיחות על יהודים, לשעשועם) מקריאים שחקנים גרמניים. הסרטון הקצר הבא – בלעדי ל״סינמסקופ״ – מציג את עבודתו של תומר אליאב, מעצב הפסקול של הסרט, בבניית העולם האודיופוני של הסרט, שהוקלט כיום, אבל אמור להישמע כמו גרמניה של שנות השלושים.

ציוץ