הפילם כבר מת, אבל שני במאים מסרבים לתת לו להיעלם: כריסטופר נולאן ופול תומס אנדרסון. הנה פוסט על עדכונים הקשורים לשלושה במאים משובחים.

כריסטופר נולאן

האם ״בין כוכבים״, סרטו החדש של כריסטופר נולאן, יוקרן בישראל בפילם? לא. אבל בארצות הברית הוא יופץ יומיים לפני ההפצה הרשמית בעותקי איימקס 70 מ״מ (קטעים מהסרט צולמו בפילם 70 מ״מ). הידיעה הזאת מרגשת אותי באופן לא הגיוני – איימקס 70 מ״מ הוא אחד מפורמטי ההקרנה הכי מדהימים שראיתי מימיי (והפעם האחרונה שראיתי סרט באיימקס 70 מ״מ זה היה ב״האביר האפל״ של אותו נולאן). זה האיימקס האמיתי, עצום המידות, ונראה לי שזה הפורמט הנכון לראות בו את ״בין כוכבים״. חוץ מזה, הסרט יופץ בארצות הברית בפילם 70 מ״מ רגיל (גם זה, פורמט שגורם לי לרייר), בפילם 35 מ״מ, באיימקס (מה שהפך לאיימקס הסטדנרטי, הדיגיטלי, הקטן), בהקרנה דיגיטלית 4k ובהקרנה דיגיטלית רגילה. סך הכל ששה פורמטים שונים של הקרנה. אם אתם תהיו בעוד חודש בארצות הברית, אתם כבר יכולים לקנות כרטיסים.

ובארץ? בדיקה עם גלובוס מקס, מפיצי וורנר בישראל מעלה שמבין ששת הפורמטים הנ״ל יוצגו בארץ שניים: איימקס ודיגיטל.

אבל רגע, מה עם 4k? יש כבר כמה וכמה אולמות בארץ שמצוידים עם מקרני 4k. בסינמה סיטי ירושלים, למשל. מגלובוס מקס מסרט שהם בודקים את העניין.

פול תומס אנדרסון

פול תומס אנדרסון הציג בשבת בפסטיבל ניו יורק בבכורה עולמית את סרטו החדש, ״Inherent Vice״, סרט בלשים טריפי סבנטיזי, והמבקרים יצאו ממנו מבולבלים. אבל לא זה מה שמעניין אותנו בפוסט הזה. העניין הוא שאנדרסון צילם את סרטו בפילם, והוא היה הסרט היחיד בפסטיבל שגם הוקרן בפילם. אנדרסון מסביר למה:

גם ״Inherent Vice״ יופץ בארץ על ידי וורנר וגלובוס מקס, והוא מתוכן כרגע לצאת רק בפברואר. אני בעד להתחיל לקדם את הרעיון לקרוא לו בעברית ״חטא אינהרנטי״.

ג׳ים ג׳רמוש

בשורות נהדרות מהסינמטקים: בשבוע הבא תתחיל של רטרוספקטיבה מקיפה למדי של ג׳ים ג׳רמוש, הסנדק של הקולנוע העצמאי החדש. הסיבה למסיבה: עליית סרטו האחרון, ״רק האוהבים שורדים״, שהוקרן בארץ כבר בפסטיבל חיפה לפני שנה, והוא מעין סרט ערפדים אווירתי וגדוש מוזיקה, נטול אימה אבל סמיך באטמוספירה. המחווה תציג את סרטיו של ג׳רמוש החל מסרטו הראשון-באמת, ״חופשה תמידית״, סרט אנדרגראונד ניו יורקי מאולתר. הסרט שפרסם אותו בעולם היה ״זרים״ מ-1984, שזכה במצלמת הזהב בקאן (פרס המוענק לסרט ביכורים, כי ״חופשה תמידית״ היה סרט גנוז ולא רשמי עד שנחשף בשנות התשעים) וב-1985 הוקרן בפסטיבל סאנדאנס הראשון לצד ״רציחות פשוטות״ של האחים כהן ו״אח מכוכב אחר״ של ג׳ון סיילס. שנה אחר כך הגיע ״לא יכולה בלי זה״ של ספייק לי, ופתאום גילה העולם שיש תעשיית קולנוע בועטת מניו יורק דווקא, כאנטי להוליווד והמושג, שפך למותג, ״קולנוע עצמאי״, או ״אינדי״, נולד.

עם השנים, ג׳רמוש נשאר העצמאי בחבורה הנ״ל, ומעולם לא השתלב בתעשייה הממוסדת. הוא נשאר נאמן להשפעות הראשונות שלו: ובעיקר וים ונדרס וניל יאנג, שאת רוחם הקולנועית והמוזיקלית הוא שימר במידה רבה לאורך כל הקריירה שלו.

הקולנוע העצמאי האמריקאי מאוד השתנה ב-30 השנים שחלפו מאז ״זרים״, ויעידו על כך הסרטים שיצרו מאז האחים כהן, ספייק לי וסטיבן סודרברג (או העובדה שג׳ון סיילס למעשה פרש מבימוי סרטים אישיים/פוליטיים). הסיפור ניצח. סרט עצמאי הוא זה שנעשה בתקציב קטן, אבל מצליח לגרוף כסף גדול. סטארט-אפ. קולנוע של אווירה ודממה מזוהה עם אירופה, לא עם אמריקה. אפילו הנאמנות הפנאטית של ג׳רמוש לרוקנרול, נראית כיום לא כל כך אמריקאית. ג׳רמוש היום לא פחות אירופאי מאקי קאוריסמקי, שהושפע ממנו רבות (ושילב אותו בסרטיו). זו שרשרת מרתקת של השפעות, שחבל שהסינמטקים לא יציגו: ההשפעה של ניקולס ריי על ונדרס, ההשפעה של ונדרס על ג׳רמוש, ההשפעה של ג׳רמוש על קאוריסמקי, ובשנות השמונים כל החבורה הזאת תתערבב יחד וכבר יהיה קשה להבדיל מי המשפיע ומי המושפע. (ובאחרונה, הצטרף גם לואי סי.קיי לרשימת המושפעים מג׳רמוש, שהעונה האחרונה של הסדרה שלו, ״לואי״, הכילה מחווה מובהקת ל״זרים״, כפי שהראינו כאן).

ממה שאני רואה ברשימה, דווקא סרטו הלפני אחרון, ״גבולות השליטה״, לא יוצג ברקטרופסקטיבה. חבל. זה בעיניי אחד מסרטיו הטובים ביותר מהשנים האחרונות. יוקרנו: ״חופשה תמידית״, ״זרים״,״רכבת המיסתורין״ ו״איש מת״ בעותקים דיגיטליים חדשים (מביניהם, אל תחמיצו את ״איש מת״, המערבון המהורהר שחור-לבן עם ג׳וני דפ ומילי אביטל). מהארכיון המקומי ישלפו גם ״נרדפי החוק״, ״מונית לילה״, ״גוסט דוג״, ״פרחים שבורים״, ״קפה וסיגריות״ ו״רק האוהבים שורדים״, עם טילדה סווינטון וטום הידלסטון, בתור אדם וחווה שחיים כבר מאות שנים.

ציוץ