מתוך סצינת הבריאה ב״המבול״ של דארן ארונופסקי

מדור סיכום השנה של ״סינמסקופ״ מתקרב. ממש מתקרב. כל רגע. 15 הסרטים הטובים של השנה נבחרו, עכשיו נותר לי רק להחליט על הסדר. אבל בעודי ממיין, ממפה ומנפה את הסרטים שראיתי השנה, אני גם מגיע למסקנה אחת ברורה: אם הייתי צריך לדרג את הסצינות הכי טובות שראיתי השנה, זו הסצינה שהיתה מגיעה למקום הראשון. יותר מזה: מדובר ב-3:33 דקות שהן כמו סרט קצר בתוך סרט ארוך, וכיצירה עצמאית אני יכול להכריז שזהו הסרט הכי טוב שראיתי השנה.

במה מדובר? בסצינת בראשית מתוך ״המבול״ (או ״נוח״), סרטו של דארן ארונופסקי. לילה בתיבה, ונוח (ראסל קרואו) מכבה את האור ומספר לילדיו את הסיפור שהוא שמע מאבותיו: סיפור בריאת העולם. בשלוש דקות פקחיות מאוד בטקסט ובתמונה דוחס ארונופסקי את כל פרשת ״בראשית״ בעיבוד מרשים מאוד, שהוא בה בעת גם נאמן לכתובים, וגם מציע פרשנויות מקוריות אך נאמנות לטקסט. ובעיקר, הסצינה, כמו הסרט כולו, מציגים את העולם של המסורת בעל פה, התורה שנמסרת מדור לדור ומוסיפה על הכתוב מידע.

אחד הדברים המשמעותיים שקרה השנה בתרבות האריקאית הפופולרית היה הסדרה ״קוסמוס״ בהגשת ניל דגראס טייסון, מעין המשך או עדכון לסדרה המקורית של קרל סייגן משנות השמונים. אבל טייסון הגיע ל״קוסמוס״ לא רק כמדען המציג נתונים, אלא גם כאיש ציבור מודאג: מודאג מהעלייה באמונה דתית בעולם, ובייחוד באמריקה, וירידת קרנו של המדע. ״קוסמוס״ שלו היה מלחמה עיקשת שלו, עם מיטב הטכנולוגיה האודיו-ויזואלית, להציג אמת מדעית על פני אמת אמונית.

ואז בא דארן ארונופסקי היהודי, ועם אותה טכנולוגיית אפקטים, ועם בקיאות במסורת התורה שבעל פה, יוצר את קליפ הבריאה שלו, ומראה לטייסון מצד אחד ולאוונגליסטים הנוצריים מצד שני, שלא חייבת להיות סתירה בין הטקסט המקראי ובין הידע המדעי, הם לא באמת ניצבים בסתירה, אלא זה עניין של קריאה, פרשנות והבנה שהתורה שבכתב אינה סוף הסיפור אלא רק ראשיתו. לפיכך, שלוש הדקות האלה הן מפגש מרתק של מילים ותמונה, של מסורת ישנה המוגשת בטכנולוגיה חדשה, ומראה שלא צריכה להיות שום סתירה בין תורה ובין מדע (המלחמה בין גישות מדעיות וגישות אמוניות/רוחניות/דתיות היא המצאה נוצרית, לא יהודית), ועם זאת: שגם אלה (אנשי הדת) וגם אלה (אנשי המדע) עדיין לא פיצחו את כל סודות היקום, הקיום והבריאה. אבל הכי חשוב: זו סצינה שמראה שתפקידה של התורה היא להורות לנו משהו על החיים שלנו, לאור סיפורי האבות, ו״המבול״ הוא סרט שעוסק בטבע האדם, באלימות הנמצאת בתוכו, ובמאבק התמידי בין טוב ורע – בתוכנו – שמתחיל מבריאת העולם ועד לרגע זה. זו ללא ספק הסצינה שהכי גרמה לי להתפעלות ולהשתאות השנה – קולנועית, רוחנית, הגותית. האם ״המבול״ יהיה אחד מסרטי השנה שלי? נגלה בעוד כמה ימים. עד אז, הנה פרשת בראשית, בגרסה ההוליוודית:

ציוץ