10 דצמבר 2014 | 03:48 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

״סינמסקופ״ ברדיו הקצה, תוכנית #14 (מה המשותף ל״לויה בצהריים״ ול״רוזווטר״?)

האזינו לפודקאסט הקולנועי השבועי שלי כאן, על ידי הורדת קובץ ה-mp3 למכשירכם הנייד, או בלחיצה על כפתור הניגון בנגן שמתחת. בהמשך תמצאו את תוכן העניינים של הפודקאסט, אם תרצו לקפוץ קדימה ואחורה בין האייטמים.

בתוכנית השבוע אני קצת נטפל לאדם סנדרסון, הבמאי של ״לוויה בצהריים״. ״לוויה בצהריים״ הוא סרט עם אסתטיקה מרהיבה, סרט שכולו אוירה ועבודה קולנועית מרשימה ומינורית. אבל זה גם סרט קטן ואיזוטרי, שמגיע מאת הבמאי שחתום על הלהיט הקופתי הכי גדול של השנים האחרונות: ״זוהי סדום״, ומישהו שהתפרנס שנים בלהצחיק אותנו כבמאי מערכונים ב״ארץ נהדרת״. אבל כשהוא בוחר לביים סרט לפי טעמו, זה סרט כבד מאוד, נטול חוש הומור, טראגי, קודר. ואני חושב שיש כאן משהו שמאפיין את הקולנוע הישראלי: התחושה שקומדיה זו לא אמנות, ושרק סרט מדכא יכול להיחשב אמנותי. בתקציר הרשמי של הסרט הוא מוגדר כ״סרטו האישי הראשון״ של סנדרסון, ובכנות אני לא רואה מה אישי בו. הוא סרט עם כשרון רב, אבל את הכשרון הזה ראיתי כבר ב״זוהי סדום״, והוא מוצג עכשיו גם בסדרת הטלוויזיה ״בתולות״, שסנדרסון ביים. האם אישי משמעו שזה סרט פסטיבלים וסינמטקים, להבדיל משלאגר מצחיק גדוש כוכבים? ההתנשאות הנשנית הזאת של הקולנוע הישראלי מקומדיות ומהצלחה קופתית, התחושה שאם הסרט שלך הצליח זה אומר שנכשלת, הרצון למחוק מהביוגרפיה את סרטיך שהביאו קהל, גורם לי להשתומם, ובכנות קצת משגע אותי.

אבל סנדרסון לא לבד. לא בארץ, ולא בעולם. ולראייה, ג׳ון סטיוארט, אחד האנשים הכי מצחיקים ושנונים ומבריקים באמריקה, ביים את ״רוזווטר״ בלי שום חוש הומור, ובכנות – גם לא בכשרון רב. אבל גם הוא, כמדומני, פתאום חש שכדי לעשות ״אמנות״ ״חשובה״, עליו להשאיר את הבדיחות באולפן הטלוויזיה.

הנה אינדקס של האייטמים בתוכנית:

תוכן העניינים:

0:00: מה סרט השנה שלכם? הצביעו לו במצעד השנתי של ״רדיו הקצה״. יש שם הגרלה על פרסים פשוט פנומנליים.

7:40: ״לוויה בצהריים״. האם ״עצוב״ זה ״אמנותי״ יותר מ״שמח״?

22:20: היעדר ההומור הוא המעט בצרות של ״רוזווטר״, סרטו הראשון של ג׳ון סטיוארט.

35:00: הדיכאון ממשיך עם ״היעלמותה של אלינור ריגבי״.

44:00: ״שישה גיבורים״: סינרגיה משובחת בין דיסני ומארוול. כולל שיר מתוך הפסקול.

54:00: מה הקשר בין ברי סחרוף, אביתר בנאי והתאריך העברי י״ט כסלו שחל השבוע?

 

אפשרויות האזנה נוספות:

באתר של רדיו הקצה (בו תוכלו להאזין לעוד תוכניות: של קוואמי, קוטנר, נדב רביד, ירון טן-ברינק וכו׳)

באתר של icast, בו תוכלו גם להוריד קובץ mp3 של הפודקאסט ולעשות מנוי באייטיונז לתוכניות הבאות.

ובשידור חי, כל יום שלישי ב-14:00, ברדיו הקצה.

להאזנה לתוכניות הקודמות.

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “״סינמסקופ״ ברדיו הקצה, תוכנית #14 (מה המשותף ל״לויה בצהריים״ ול״רוזווטר״?)”

  1. איתן 10 דצמבר 2014 ב - 11:24 קישור ישיר

    לקראת יציאת “זוהי סדום” ב-2010, זימנו פבלו אוטין ודין מובשוביץ’ כמה אנשי קולנוע לרב שיח שקיבל את הכותרת “מה קורה לקומדיה הישראלית?” (פורסם במגזין “סינמטק” מס’ 165, גליון אוגוסט-ספטמבר 2010).

    הנה כמה ציטוטים מהשיחה:

    אדם סנדרסון: “…להבדיל מהבמאים פה, אני הוזמנתי להצטרף לפרויקט (“זוהי סדום”). באתי כסוג של “במאי מקצוען” או “במאי שכיר”. דרור (שאול) ושרון (מימון) חלמו חלום וביצעו אותו. אני הצטרפתי לחלום…”

    בהמשך מדבר סנדרסון על הקומדיה כפורמט טלויזיוני מול הקומדיה בקולנוע

    סנדרסון: “…בטלויזיה זה פגע וברח. אתה נותן את הבדיחות שלך והולך. בקולנוע יש לך הרבה קילומטראז’ סיפורי להעביר, וצריך להצחיק לכל אורך הדרך הזאת…השתדלתי ועבדתי מאוד קשה בשביל לא לאבד מהקולנוע בסרט שעשינו (“זוהי סדום”). מולי (שגב) בתור נציג ההומור ואני בתור נציג הקולנוע היינו צריכים כל הזמן למצוא איך אנחנו לא דורכים אחד לשני על הרגליים”.

    יש גם התייחסות לעצם כתיבת הקומדיה

    סנדרסון: “כמעט כל סרטי הקומדיה המפורסמים לא נכתבו ע”י כותב אחד. אני חושב שזה מפני שכתיבת קומדיה דורשת פינג-פונגיות”

    טל גרניט מקשה: “תלוי אילו קומדיות. וודי אלן כותב את הקומדיות שלו לבד”

    אבל היא ושרון מימון בעצם מאשרים את מה שסנדרסון אומר

    מימון: “…כי ברגע שטל כותבת בדיחה…”
    גרניט: “…והוא לא צוחק…”
    מימון”: “אנחנו מעיפים אותה”

    אז אולי סנדרסון הוא יותר קולנוען דרמטי בנשמה. ואולי קומדיה היא יותר עניין שיתופי, והמילה “אישי” מתייחסת יותר לדרמה.


השאירו תגובה