היום בפודקאסט הקולנוע שלנו: ספיישל אילז. האזינו לו כאן (כולל הפלייליסט) או כאן.

השבוע חוגג מארק אוליבר אוורט, המנהיג, הזמר, הכותב, המלחין, המפיק (והחבר הקבוע היחיד) של ההרכב אילז (eels) יום הולדת 52. הוא נולד ב-10.4.1963. ובהזדמנות זו שאנחנו מציינים את יום הולדתו, נציין יום הולדת עשר לדיסק הכי נפלא שהוא הוציא, ממש החודש לפני עשר שנים: ״Blinking Lights and Other Revelations״, דיסק כפול, אוטוביוגרפי, העוסק בילדותו ובאביו של אוורט. דיסק, שלדבריו של אוורט ״עוסק באלוהים, ובניסיון להיאחז בשפיות״. על הדיסק הזה ויצירתו החוץ-קולנועי של אוורט, תוכלו לשמוע בפודקאסט.

אביו של אוורט היה פיזיקאי נחשב שמת מדום לב כשמארק היה בן 19; אחותו, שהיתה חולת סכיזופרניה, התאבדה ב-1996; אמו מתה מסרטן ב-1998; בת דודתו נהרגה בפיגועי 9/11, כשהיתה דיילת בטיסה שהתרסקה לתוך הפנטגון (בו עבד אביו של אוורט כפיזיקאי). שיריו של אוורט עוסקים בנוכחות המתמדת של מוות, מחלות ושגעון בחייו, ובאהבה שכמעט תמיד חומקת ממנו. אוורט הוא משורר גדול של בדידות ואכזבה. וכל מי שראה שובר קופות הוליוודי ב-19 השנים האחרונות, או סדרת טלוויזיה פופולרית, מכיר היטב את שיריו.

מעבר לעובדה שזו להקה שאני מאוד אוהב כבר כמעט 20 שנה, יש לה גם קשר הדוק לקולנוע. למרות שמדובר בהרכב עצמאי, שאף פעם לא באמת זכה להצלחה מסחרית גדולה, המון מהשירים שכתב אוורט הופיעו בתפקידים מרכזיים בסרטים. אני מניח שהסינרגיה הזאת עזרה לממן את פעילות הלהקה, שיר בשנה לסרט או לסדרה. וכך לא מעט אנשים מכירים שירים של הלהקה בזכות הופעותיהם בסרטים מוכרים, אבל לא רבים מהם הלכו וקנו את האלבום השלם. הנה כמה מהם.

הסיפור של אילז מתחיל עם הסינגל הזה, ״Novocaine for the Soul״ (״חומר הרדמה לנשמה״), עם הקליפ הנפלא שביים ב-1996 מארק רומאנק, אחד מבכירי במאי הקליפים בעולם (ע״ע טיילור סוויפט וג׳יי זי).

״Cancer for the Cure", מהאלבום השני, הופיע בפסקול ״אמריקן ביוטי״:

וזה מתוך להיט הנעורים ״רוד טריפ״:

וזה כנראה הקטע הכי מפורסם של ההרכב, מתוך ״שרק״. מארק אוורט כתב את ״המפלצת האהובה שלי״ על מחלת הנפש של אחותו שהתאבדה, אבל יוצרי ״שרק״ לקחו את המילה ״מפלצת״ כלשונה:

צריך לזכור שחמשת האלבומים הראשונים (מתוך 11) שאילז הוציאו, יצאו תחת הלייבל דרימוורקס של דיוויד גפן (זה היה ההרכב הראשון שגפן החתים לחברת התקליטים החדשה שלו, לצד אליוט סמית). לכן, הנוכחות המוגברת של שירי הלהקה בסרטי האולפן. הם המשיכו והשתתפו גם ב״שרק 2״ ו״שרק 3״. ״יס מן״ של ג׳ים קארי הכיל כולו רק שירים של אילז, וזה המשיך עד השנה שעברה, עם שיר ב״טפשים בלי הפסקה 2״. זה היה ״Mistakes of My Youth״, שיצא בדיוק לפני שנה:

זה חיבור מרתק בעיניי. הרכב לא מאוד מסחרי, מאוד אידיוסינקרטי, מאוד צנוע, שכמעט בעקביות מופיע בלהיטים הוליוודיים גדולים, ועוד בסרטים שנראים מנוגדים לאופי המוזיקה – קומדיות מטופשות כמו ״ואז הגיעה פולי״ ודומיהם. נראה שאוורט מצא מתכון מנצח: הוא לא כותב שירים לסרטים, הם לוקחים מהקיים, וזה בוודאי מפרנס אותו יפה ומאפשר לו ליצור ברצף, ולהוציא דיסק חדש כמעט כל שנה.

דוגמה מצוינת לנוכחות של אילז בפסקולים קיבלנו ממש לאחרונה כשרשת HBO בחרה בשיר שהקליט אוורט ב-2009 כשיר הפתיחה לסדרה ״הג׳ינקס״. השיר הוא ״דם טרי״ (״Fresh Blood״), אותו כתב אוורט ״על איש-זאב חרמן״, אבל בסדרה הוא מקבל משמעות של שיר על רוצח סדרתי. תשלום המקדמה, התמלוגים ומן הסתם כמות ההורדות של השיר באייטיונז מאת מעריצי הסדרה, שמעולם לא שמעו על אילז לפני כן, בוודאי הכניסו לאוורט תשלום נאה, איתו הוא יצליח להתקיים מהמוזיקה שלו שנה נוספת.

בעוד שבוע ייצא אלבום שני שלו בהופעה חיה (הראשון היה ב-2006), שהוקלטה הפעם ברויאל אלברט הול בלונדון ב-2014. למי שלא מכיר, כדאי.

ציוץ