ראש בקירות
הפוסטר האמריקאי של "קירות". איפה הביקורות?
משונה מה שקורה בטורונטו.
מצד אחד, בעקבות הזכייה של "לבנון" בוונציה ה"הוליווד ריפורטר" מדווח שהסרט הפך לאחד השמות הכי חמים בטורונטו. זאת, לצד "סינגל מן" של מעצב-האופנה טום פורד. והנה, אמש "סינגל מן" נמכר לוויינסטינים, אבל "לבנון" עוד לא (ב"ריפורטר" מעריכים ש"סוני פיקצ'רז קלאסיקס" יקחו גם את הסרט הזה, אחרי "בשיר" ו"ביקור התזמורת").
מצד שני, מחאת האמנים והקולנוענים נגד הפסטיבל והתוכנית התל אביבית שלו לא שוככת. למרות הביקור של רון חולדאי בטורונטו, ולמרות העובדה שג'יין פונדה חזרה בה מתמיכתה בעצומה הקוראת להחרים את התוכנית התל אביבית בפסטיבל טורונטו. המצרים, למשל, פורשים מהפסטיבל.
התוצאה המשונה מכל זה היא שבלוגי הקולנוע – שכנראה לא מצליחים להחליט מי נגד מי אז פשוט נמנעים מכל העסק – לא כתבו עד לרגע זה מילה על אף אחד מהסרטים הישראליים בטורונטו. לא "לבנון", שהוקרן שלשום, ולא "קירות" שבכורתו העולמית היתה בשבת. (ונראה שדווקא היתה ציפיה מסוימת ל"קירות" לפני כל העסק). רוג'ר איברט הוא כרגע מבקר הקולנוע היחיד שיצא (הלילה) נגד המחאה והחרם. אבל גם אצלו אין מילה על הסרטים עצמם, כי הוא כנראה לא צפה בהם.
הביקורות היחידות שמצאתי לסרטים ישראליים המוקרנים בטורונטו הן ל"ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי" של רפאל נדג'ארי (אוהדת) ול"כרמל" של עמוס גיתאי (לא אוהדת).
זכר יחיד למשהו ישראלי בפסטיבלי הסתיו הוא הביקורת האוהדת לסרט האימה דל התקציב (11,000 דולר), "Paranormal Activity" שבוים על ידי הישראלי אורן פלי, ונמכר לפרמאונט שהביאו את הסרט לטלורייד לפני שבועיים.
הלו, ישראלים בטורונטו. כן, אתם. אתם יודעים מי אתם. שלחו דיווחים וצילומים מה קורה שם.
אני מזכיר לך שגם פובידיליה מוצג בטורנטו, כבר הייתה לו הבכורה העולמית, ואפילו יש מספר איזכורים בעיתונות ובאינטרנט המקומי, למה להתעלם?
===============
רוה לבעל: לא מצאתי. צרף לינקים.
"התוצאה המשונה מכל זה היא שבלוגי הקולנוע – שכנראה לא מצליחים להחליט מי נגד מי אז פשוט נמנעים מכל העסק – לא כתבו עד לרגע זה מילה על אף אחד מהסרטים הישראליים בטורונטו."
פרשנות מעניינית, נמנעים? אם זה נכון אז זה נשמע לי יותר כמו מחרימים, וכן תופסים צד. לא נמנעים כמו שאתה בוחר להציג את זה.
============
רוה לרז-ש: אם הבלוגרים היו מחרימים הם היו כותבים על כך. ככה זה בלוגרים, לא שומרים דברים בבטן. אבל לא ראיתי אף בלוגר שכתב שהוא מצטרף לחרם ולא הולך לראות סרטים ישראליים מתוך איזשהו פרינציפ. לכן נשמע לי הגיוני שיש כאן איזשהו עניין של חשש: הם לא בדיוק מבינים מי-נגד-מי ומה-זה-אומר, אז הם פשוט נמנעים כדי שלא ייצא שהם חוצים איזשהו קו הפרדה שיסבך אותם תדמיתית עם קולגות ומושאי סיקור. זו המחשבה שלי. ויכול להיות שפשוט יותר חשוב להם לראות את התוצרת האמריקאית בטורונטו, ולא את הישראלית. גם יתכן.
אולי סרטים ישראלים לא ממש מעניינים אף אחד, ואלו שכן ראו לא מצאו בהם שום דבר חיובי או שלילי לכתוב עליהם?
לדעתי החרם הזה הוא ילדותי והרבה מבקרים פשוט לא מתייחסים אליו. אז לא צריך לחשוב שהחרם הזה פתאום גרם לבלוגיסטים ולאנשי תקשורת לשתוק ולא לכתוב על סרטים ישראלים.
מוקרנים בפסטיבל הזה מאות סרטים שיותר מעניינים את התקשורת ואת הקהל האמריקאי, וצריך להביט אל האמת בפנים – קולנוע ישראלי הוא לא קולנוע טוב. לבנון או באשיר, או כל שטות שנוצרת בארץ לא שווה הרבה כשמדובר על קולנוע מסחרי. אם אין פוטנציל למכור דיסקים – אין עניין.
אני משוכנע שכל מי שראה את לבנון ואהב את הסרט – לא הולך לראות אותו שוב. זה סרט חד פעמי שלא יוצר חשק לראות אותו בפעם שנייה, וזה בדיוק הכישלון שלו.
כי רק סרטים שבא לך לראות עוד פעם אלה באמת סרטים טובים.
אז כנראה כל סנטימנטאליות ורגשנות המוגזמת של הקולנוע הישראלי יכולים לעבוד על אירופיים הרגישים והנאיביים, אבל לא על האמריקאיים הפרגמאטיים והחומרניים. שום דבר אישי, אבל קולנוע ישראלי פשוט לא יודע איך לפנות אליהם, כי אמריקאיים אוהבים לראות סרטי ז'אנר ולא סרטים מבולבלים עם תוכן פוליטי שרחוק מהם שנות אור.
זה לגבי לבנון, ולגבי קירות – ההסבר היחיד הוא שזה פשוט לא יצא סרט טוב. על הנייר יש לו פוטנציאל ומרכיבים דרושים, אבל כמו גם פובידיליה, הם פשוט לא סרטים טובים, מה שממש לא מפתיע אותי. ימים קפואים, הקודם של של לרנר הוא לא סרט ראוי, ומה שנקרא overrated. משעמם להחריד ולא מקורי מספיק – גניבה מ"הדייר" האדיר של פולנסקי. צילום שחור לבן ומינימליזם וויזואלי הם הכרך של הפקה דלת תקציב ומתאימה לסרט סטודנטים חובבני.
כדי להתחרות עם מוצר בידורי שקולנוע אמריקאי מייצר בכמויות, צריך השקעה בתוכן מבדר ומהנה, מה שחסר בסרטים ישראלים. כמעט כל סרט ישראלי שיוצא זה סבל לצפות בו, אין בהם שום אלמנט של הנאה. האפקט היחיד שסרט ישראלי מייצר דומה להלם של עינוי.
אז בהצלחה לכל יוצרים הישראלים, תמשיכו לעשות סרטים גרועים שאף אחד לא יזכור כבר אחרי שנה. העיקר שתסעו לפסטיבלים, תלבשו חליפה של ארמני ותלכו על השטיח האדום. שאלות?
הפוסטר המצ"ב הוא פשוט פוטושופ דיזאסטר
Today Sznitzer lost his mind
You don't have to like Tarantino
but to compare him with Irving…?
Give him Prosac.
תגובה על הסרט וההקרנה בטורונטו
http://veryfrankpictures.blogspot.com/2009/09/tiff-2009-reviews-kirot.html
אני כן קראתי בדי הרבה בלוגים וטוויטרים תגובות, אמנם קצרות אבל כן התייחסו לסרטים. כמו למשל פה, ביקורת קצרה ואחר כך תיאור של הQ&A עם היוצרים של "חמש שעות מפריז"
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346583
שלויימה – תודה על הלינק. הוא כותב הרבה מסביב, והייתי צריך ממש לדוג את הביקורת, אבל את השורה התחתונה קניתי:
"Kirot is a killer thriller".
דרורית – הלינק שלך מוביל לבלוג שלך. אני מניח שזו טעות.
תודה איתן.
אכן טעות.
וזה הלינק הנכון
http://tifftalk.blogspot.com/2009/09/five-hours-from-paris.html
ל..Crowley
כן שאלה. לא לעניין של חילוק דעת אבל מאופו תה משורש להטיף כאן?
מטיף זה איש דת, אני לא מטיף. כולה תגובה בבלוג באינטרנט. לא אהבת? תעברי הלאה.
ואני לא חייב להיות עיתונאי ידוע ומכובד כדי להביע את דעתי, ברגע שהדברים הם נכונים – זה לא משנה מי אומר אותם. להזכירך המשל על הבגדים החדשים של המלך. הראשון שאומר שהמלך הוא ערום הוא בכלל ילד תמים, כאשר כל החכמים למינהם שתקו כי פחדו שיגידו עליהם שהם טיפשים.
אם לא שמת לב, אומרתי שאני לא בחילוק דעת. ס"ה רוצה לדעת מניין תמגיע ולא לשם שיפום, סתם לסקרנות.
Crowley
הבעיה היא כשלילד יש בעיה נפשית שהוא רואה אנשים עירומים כל הזמן וחושב שהאחרים משקרים כשהם רואים בגדים.
דרדורית, קצת תחביר מעולם לא הרג אף אחד. תנסי, זה ממש כיף.
גל-Z
Now you just being ridiculous
מחוסר ביטוי מתאים בעברית, אולי באנגלית זה יהיה יותר ברור.
ולדירדורית, באמת קצת תחביר לא יזיק. ומאיפה אני מגיע? אני מגיע מנסיון רב של צפייה בטונות של סרטים מכל העולם ומכל הזמנים. כאשר אני מעודכן מאוד בקולנוע עולמי עכשווי, ואני רואה איך קולנוע החם והפופולרי מגיע בעיקר מאסיה (קוריאה ויפן) ומסקנדינביה. וכמובן קנדה וארצות הברית, כאשר גם קולנוע רוסי מנסה להתעלות על עצמו עם מספר פרוייקטים מאוד גדולים ומרשימים.
אני לא אוהב קולנוע צרפתי חוץ מסרטי האימה שלהם – Inside, Martyrs הם סרטים מעולים, וגם 13 Tzameti הוא מוצלח במיוחד.
וכאשר אני רואה בדיוק מה פורח בעולם ואיזה סרטים הכי מעניינים את הקהל העולמי, אני רואה איך קולנוע ישראלי לא מספק שום דבר דומה לזה. "קירות" ו"החוב" הם אולי הנסיונות הבודדים, אבל "החוב" לא היה מפותח מספיק, למרות שהיה די טוב ברעיון שלו, וקירות עוד לא ראיתי.
וכל הדרמות האמוציונליות ללא הרבה שכל, מה שנקרא סרטים בשביל "הלב והנשמה", שנוצרים בכמויות בארץ, שעליהם אומרים בפרסומות "התרגשתם איתם", לא היו מפריעים לי אם היו עושים בארץ גם סרטים אחרים, סרטים שמטרתם בידור וחוויה.
ומכיון שאנשים בקרנות הקולנוע הם או פקידים שלא מבינים דבר וראו אולי חמישים סרטים בכל החיים שלהם, או אנשי אקדמיה, שתכלס מתנהלת כמו מאפיה, שמחלקים כסף של המדינה בין עצמם, אין שום גישה למחשבה אחרת ואף סרט שיש לו רעיון שונה ממה שמקובל לא מקבל כסף להפקה.
ומשקיעים פרטיים כמעט ואין בארץ, וגם כשהם רוצים להשקיע הם הולכים להתייעץ עם אותם אנשי אקדמיה ש"ממליצים" להם איפה להשקיע.
מעגל סגור. למה אין קולנוע מסחרי בארץ? תסתכלו על מה שקורה עכשיו עם "סיפור גדול" ותבינו. יש כל כך הרבה קינאה בתעשיית הקולנוע, שאנשים מוכנים להוציא אחד לשני את העיניים. ואף אחד לא מסוגל לשנות דבר.
ואני ממש לא מדבר על הפקות גדולות, זה הכל עניין של גישה.
Crowley חבוב,
זה שאני אדם משעשע לא הופך את מה שאני אומר לפחות נכון. השורה התחתונה בתגובה שלך הייתה דעה אישית שנאמרה כעובדה:
"אז בהצלחה לכל יוצרים הישראלים, תמשיכו לעשות סרטים גרועים שאף אחד לא יזכור כבר אחרי שנה. העיקר שתסעו לפסטיבלים, תלבשו חליפה של ארמני ותלכו על השטיח האדום. שאלות?"
להגיד שרק אתה מוכן ליראות שהסרטים גרועים זה מתנשא ומגוחך.
מה שכן, התגובה האחרונה שלך הגיונית בעייני. אבל בין זה לבין לקרוא לקולנוע ישראלי גרוע כי אתה לא נהנה ממנו, ועוד לעשות את זה בזילזול – זה כבר משהו אחר.
עוד ביקורת על קירות מטורונטו
http://www.dailyfilmdose.com/2009/09/kirot.html
kirot kicks ass!!