כתב זר
היצ'קוק/טריפו, פרק 10
ht10.mp3תקציר הפרקים הקודמים לטובת החדשים: אחת לשבוע-שבועיים אני מעלה כאן קטעים בני כ-25 דקות מתוך המפגשים בין פרנסואה טריפו ואלפרד היצ'קוק, שמהם נוצר אחד מספרי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים "היצ'קוק/טריפו". את הקטעים אני מרים מהבלוג הפנאטי של טום סוטפן. ואם החמצתם את אחד הפרקים הקודמים, כדאי לכם להשלים. ברוב המקרים זה מהנה עד מענג.
חלק 1
חלק 2
חלק 3
חלק 4
חלק 5
חלק 6
חלק 7
חלק 8
חלק 9
והשבוע: חלק 10, ובו יסופר על "כתב זר". זהו אחד הסרטים של היצ'קוק האהובים עלי, וסרט שהשפעתו על במאים אחרים גדולה בהרבה מאשר השפעתו על הקהל הרחב. הסצינה עם המטריות, כפי שגם היצ'קוק קורא לה בראיון, היא מהמצוטטות ביותר בתולדות הקולנוע. היצ'קוק מספר שהוא רצה את גארי קופר לתפקיד הראשי אבל בגלל שבהוליווד לא ידעו להעריך את ז'אנר המותחנים, ושמו לא היה מספיק חזק, גם אחרי "רבקה" המצליח, נתקע היץ' עם שחקנים מדרג ב'. והוא לא חוסך מהם את ביקורתו בהקלטה. אגב, גארי קופר ניגש להיצ'קוק כמה שנים אחרי ואמר "כנראה שטעיתי, אה?". ואז פונה היצ'קוק לדבר על המקגאפן, אולי המושג המפורסם ביותר שהוא השאיר אחריו. הוא מדבר על המקגאפן ב"כתב זר", המקגאפן בספריו של רודיארד קיפלינג, מה זה בכלל מקגאפן, ועל המקגאפן המפורסם ביותר שלו, זה של "הנודעת". הסרט, שהופק שנה לפני הירושימה, עסק בתוכניות של הנאצים לבניית פצצת אטום. באותה תקופה התוכניות לבניית פצצת אטום היו סודיות ביותר, ולמעט כתבה בודדה ב"ניו יורקר" לא פורסם עליהם דבר. "האף.בי.איי עקב אחרי במשך שלושה חודשים", אומר היצ'קוק.
==============
דניאל פאיקוב, מהקבועים כאן, השיק בלוג קולנוע בשם "העדשה האדישה". צ'ק איט אאוט.
==============
דבורית שרגל אהבה.
יקיר אלקריב לא.
שמוליק דובדבני אהב.
אני חיבבתי.
"ימים קפואים", סרט ישראלי יוצא דופן, מקבל תשומת לב נאה מהמבקרים. האם יימצא לו גם קהל?
ראיתי אתמול את "ימים קפואים", ומאוד אהבתי. אז נכון, סגנונית הסרט מסקרן, והציטוטים/מחוות לפולנסקי-היצ'קוק יעלו חיוך על פני כל פריק קולנוע, ונכון, הטוויסט בסוף קצת מאכזב, אבל כשיצאתי מהאולם, מחשבות נוגות החלו להציף אותי. לפעמים גם עיתוי של יציאה של סרט לאקרנים משפיע על איך הוא מתקבל. יציאת "ימים קפואים" לאחר המלחמה האחרונה, ומחול השדים המתחולל בעקבות אותה מלחמה, גרמה לי לזהות בסרט, שפיגוע חבלני מהווה את האירוע המכונן התסריטאי שלו, תמונת ראי של מדינה במשבר זהות, מדינה באובדן דרך, מדינה במסלול מסוכן ומפחיד. אנשים שהיו רגילים ל"נצחונות" מוחצים במלחמות, נתקלים במציאות בה אין מנצחים, והעובדה הזו מכניסה את כולם לסחרור שאין יודע את סופו. הדרישה הכללית לראשם של אולמרט-פרץ על מגש מטורפת, שהרי אין באמת מי שיחליף אותם (ליברמן? נתניהו???), אבל פיהם נוטף הדם של דורשי ועדות החקירה למינהו מפחיד ומעציב אותי.
אלו היו המחשבות שהציפו אותי בעקבות צפייה ב"ימים קפואים", ואסיים בציטוט משיר של סטינג:
"There's no such thing as a winable war
It's a lie we don't believe anymore"
שלום. שני עניינים זוטים:
1. האם דניאל פייקוב הוא דני פייקוב שלמד בבית הספר היסודי הלל ברמת גן בתחילת שנות ה-90? אני קרועה מסקרנות.
2. מדוע שמוליק היקר לא ציין שהוא מורה בחוג לקולנוע שבו למד דני לרנר? יש עוד מישהו שחושב שזה פרט ראוי לציון או שאני מעיקה פה עם נאותות יתר?
גם יאיר הוכנר מאד אהב. וגם שניצר. וגם אורי קליין.
זה הרבה הרבה יותר ממי שאהבו את "אביבה אהובתי", שלא לדבר על "מלח הארץ", שלא לדבר על "הבועה". (את "לרקוד" עדיף כלל לא להזכיר). ואגב, "ימים קפואים" עלה בערך מה שעלה תקציב הקייטרינג לסרטים הנ"ל. ושוב הוכח (מארק רוזנבאום תפנים את זה כבר) שאין שום כסף שיכול לקנות כשרון.
רונה: בבית הספר הלל ובעוד אי אילו בתי ספר ברמת גן, גבעתיים, הרצליה ותל אביב.
לדניאל: מדהים!! אתה זוכר אותי מהכיתה? אני זוכרת אותך היטב. אם תרצה לספר לי אי פעם איך זה להיות הראשון שהגיע מהכפור היישר אל הלבנט המיוזע של רמת גן- אני אשמח. תראה איזה טרנד הובלת.. 🙂
אני חייבת לספר את זה לחברה שלי נועה (ליבוביץ, זוכר אותה?) ברגע שהיא תחזור מתאילנד. ויאיר היקר, אתה רואה מה קורה פה? איחוד משפחות בחסות הסינמסקופ!
רונה: מצטער, אולי הייתי זוכר את הפרצוף אבל השם לא נשמע לי מוכר. וכאמור עברתי הרבה בתי ספר לאורך הקריירה האקדמית שלי. כתובת המייל שלי היא daniel@paikov.com ואת מוזמנת לכתוב.
היום בדיוק יצא לי לראות(בדיסק התוספות של פסיכו) ראיון של היצ'קוק שנערך על ידי בתה של אינגריד ברגמן ומראיין נוסף שלא זיהיתי.
כשנשאל על התהילה והפרסום לה הוא זכה הוא ספר על ביקור בתל אביב, כאשר הגיע לנמל התעופה כל הטרמינל עמד ומחא לו כפיים. היה נחמד לשמוע את זה, מישהו יודע באיזה שנה היה ביקור המדובר?
ראיתי את 'בריק', סרט ביכורים מבריק. העניין עם השמות המקודדים, ראה המסמר… קצת מראה על בוסריות תסריטאית, נו טוב, גם אצלנו מסתובבת גיבורה בשם מייאו.
השילוב בין ז'אנר הפילם נואר לסרטי התיכון מאוד מוצלח. התסריט החביב משודרג בעיקר בעזרת בימוי מדויק ומרשים וצילום מהפנט. ריאן ג'ונסון הוא לא גאון תורן ובריק הוא לא 'כלבי אשמורת' ובכל זאת אני מת כבר לראות את הסרט הבא שלו.
נא לצרף גם אותי לרשימת המשבחים של "ימים קפואים". אולי אני לא במצב הנכון לכתוב על הסרט, כי רק לפני שעה וחצי יצאתי מהאולם, אבל… וואו.