פסטיבל טורונטו, שייפתח ב-10 בספטמבר, יכיל לפחות שמונה סרטים ישראליים (או ישראליים למחצה). חמישה מהם פורסמו היום. והם:

״רבין, יום אחרון״, עמוס גיתאי

גם הוא יגיע לטורונטו מבכורתו העולמית בוונציה וישובץ במסגרת המאסטרים, המסגרת הקבועה של גיתאי וטורונטו (ולדעתי הבמאי הישראלי היחיד שהשתתף במסגרת הזאת, לפחות עד סרטו הרביעי של נדב לפיד).

״דמון״, מרסין ורונה

זו קופרודוקציה פולנית-ישראלית שצולמה בחלקה בישראל עם איתי טיראן בתפקיד הראשי, במין גרסה חדשה לסיפור ״הדיבוק״. בגרסה הזאת, הגבר (טיראן) הוא זה שמשתלט עליו דיבוק ביום חתונתו.

״פרינסס שואו״, עידו הר

״פה ולא שם״, דנאי אילון

שני סרטים שיוצגו במסגרת הדוקומנטרית המפוארת למדי שקובצה השנה לפסטיבל טורונטו. ״פה ולא שם״ הוא סרטה האישי של דנאי אילון, העוסק בחזרתה לחיות בירושלים, לאור בקשתו של אביה המנוח, ההיסטוריון עמוס אילון, שהיא לא תעשה את זה.

״פרינסס שואו״, שהיה אחד הסרטים הכי מדוברים בפסטיבל ירושלים השנה, מספר על זמרת אמריקאית קשת יום שהתגלתה על ידי קותימן בפרויקט הרימיקס שלו ביו-טיוב. את הפוסטר הבינלאומי שעיצבו יוצרי הסרט לקראת הבכורה בטורונטו, תמצאו בהצגת בכורה בראש הפוסט. הסרט, שהופק ליס דוקו ויוקרן בערוץ בשנה הבאה, מצטרף לחטיבת סרטי תעודה מוזיקליים מסקרנת מאוד שאני יכול רק לקוות שנראה בארץ בדוקאביב הבא, וביניהם ״חסד מופלא״, הסרט התיעודי שצילם סידני פולאק על אריתה פרנקלין בשנות ה-70 ושנחשב גנוז עד היום; וגם סרטים תיעודיים על ארקייד פייר, יו-יו מא, ג׳ניס ג׳ופלין, שרון ג׳ונס ולורי אנדרסון (שמגיעה לטורונטו מוונציה בתור במאית הפעם).

״סיפור על אהבה וחושך״, נטלי פורטמן?

את השאלה האם סרט הביכורים דובר העברית והמצולם בירושלים של נטלי פורטמן יוצג בטורונטו שאל כתב ״וראייטי״. אתמול פורסם שערב הפתיחה של הפסטיבל יוקדש למחווה לקריירה הקולנועית של פורטמן, באירוע גאלה חגיגי שהכנסותיו לצדקה. ההגיון אומר שאירוע כזה יתלווה גם בהקרנות של הסרטים שפורטמן היתה שותפה להם השנה (כל אחד מהם הצליח להסתבך בצרה כזו או אחרת): ״אביר הגביעים״ של טרנס מאליק (שהיה הסרט שהכי אהבתי בפסטיבל ירושלים), שמפיציו האמריקאים לא מוכנים להפיץ לפני 2016; ״לג׳יין יש אקדח״, סרט שהיה מלווה צרות ממש מיומו הראשון, כשהבמאית שלו עזבה את ההפקה רגע לפני הצילומים, וכעת הוא חולץ על ידי מפיקיו ברגע האחרון מידי האולפן שמימן אותו, ״רלטיוויטי״, שפשט את הרגל בשבוע שעבר); ו״סיפור על אהבה וחושך״, שכבר הוקרן בקאן אבל עדיין לא מצא מפיץ אמריקאי.

״ההר״, יעל קיים

הסרט ישובץ במסגרת הקרויה ״תגלית״ (Discovery), לגילוי במאים חדשים. סרטה של יעל קיים יגיע לטורונטו הישר מבכורתו העולמית בפסטיבל ונציה, במסגרת משבצת ״אופקים״ (אוריזונטי). (״ההר״, משום מה, עדיין לא מופיע בתוכניה של פסטיבל טורונטו. הבשורה הגיעה לתקשורת ממפיקי הסרט).

ועוד שלושה.

פסטיבל טורונטו, אחד הפסטיבלים הכי גדושים בסרטים, עדיין לא חשף את כל התוכניה שלו. יש לפחות עוד שתי מסגרות שיוצגו לציבור בשבועיים הקרובים, ולפי המידע שבידי יהיו בו לפחות עוד שלושה סרטים ישראליים נוספים, שלושתם מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר השנה. אלא שמפיקי הסרטים עדיין לא יכולים לפרסם מי ומי, מחשש שפרסום מקומי לפני הפרסום הרשמי יוביל להדחת הסרט מהפסטיבל.

===============

ובינתיים, בלוקרנו.

כזכור, ששה סרטים ישראליים, המוגדרים כ״עבודה בתהליך״, הוצגו השבוע מול מפיקים, מפיצים וסוכנויות מכירות אירופאיות, בתקווה למצוא פרטנר נוסף שייכנס כשותף לסרט ולגייס מימון להשלמתו. את הסרטים ראה גם צוות שיפוט של הפסטיבל שהעניק לשניים מהם פרסים.

״סופת חול״ של עלית זקצר, בהפקת חיים ואסתי מקלברג, זכה בפרס הגדול בסך 60,000 יורו בחבילת שירותי פוסט פרודקשן. הסרט מתרחש בכפר בדואי, בו מתהפכים חייה של אשה ושתי בנותיה, כשבעלה מחליט להינשא לאשה שניה, צעירה יותר.

הסרט השני הוא ״לב שקט״ של איתן ענר, בהפקת גל גרינשפן ורועי קורלנד, המתרחש בירושלים, בו מוזיקאית חילונית מתוודעת לחברה החרדית. הסרט זכה בפרס השני, חבילת פרסום בסך 5,500 יורו.

מכיוון שאחד השופטים הוא אחד מאנשי התוכניה של פסטיבל סאנדאנס, אפשר גם להמר ש״סופת חול״ ואולי סרטים נוספים מהמסגרת הזאת, יוצגו בינואר בפסטיבל המתקיים בפארק סיטי, יוטה. אחד הסרטים שהכי מסקרנים אותי מבין אלה שהוצגו בלוקרנו הוא ״אבינו״, סרטו השני של מני יעיש.

ציוץ