26 ספטמבר 2009 | 19:58 ~ 41 תגובות | תגובות פייסבוק

לייב בלוג: טקס פרסי אופיר 2009

19:59: שבוע טוב. תודה שבאתם. הנה מתחילים בשידור חי, בו אעדכן בזמן אמת מרגע זה מה קורה בחיפה בטקס פרסי אופיר (השידור הטלוויזיוני יתחיל רק בעוד שעה). הישארו איתנו ועשו ריפרש כדי לקבל את העדכונים הכי טריים. ויש גם תמונות! צוותי הדיווחים של “סינמסקופ” פרושים ברחבי האודיטוריום. אחרי שבשנה שעברה קלטה מצלמת הטלוויזיה את דני סירקין מסמס לי שהוא הפסיד בקטגוריית הסרט התיעודי, השנה לא פחות משישה מועמדים (או קרובים של מועמדים) בקטגוריות שונות הבטיחו לסמס לי בזמן אמת מהאולם. התקווה שלי היא שבכל ריאקשן שוט שיצלמו את הקהל יראו רק ראשים מורכנים של אנשים מסמסים. דעו למי.


אז מה קורה ברגע זה בחיפה? ככה נראה הלובי של אולם רפפורט, בקבלת הפנים שהתקיימה לפני הכניסה לאולם. “היין בינוני”, עידכן אותי נ’.


_____004







וככה נראית הבמה בתוך האולם:


_____019







ברגע זה נכנסים כולם לאולם ותופסים את מקומותיהם. הטקס אמור להתחיל ב-20:00, אבל בטח יתעכב בכמה דקות. הביאו פיצוחים. (אבל היזהרו מפירורים על המקלדת).


20:11: מעדכנים אותי שהאולם מלא למדי. וברגעים אלה, רגע לפני שמתחילים, מנסים לשכנע את אלה שיושבים שחלק העליון של האודיטוריום לרדת ולמלא את הכסאות הריקים בחלק התחתון.


_____022







20:12: הטקס מתחיל. מוקרן סרטון בכיכובם של מוני מושונוב ואבי קושניר, מנחי הערב.


20:18: רציתי לזרוק שנינה שכזאת, שעכשיו שהטקס בחיפה, האולם לא יתרוקן מיושביו בכל פעם שמישהו יגלה שהוא לא זכה בפרס. והנה, קושניר ומושונוב אומרים את זה במקומי. קושניר: למה בחיפה? כולם מתל אביב. מושונוב: רצו שכולם ישארו עד הסוף.


20:24: הנה מתחילים הפרסים:


איציק כהן ועירית קפלן, כוכבי “סיפור גדול”, מגישים את הפרס לשחקן המשנה. איציק כהן מדווח שהוא יהיה בעונה הבאה של “רוקדים עם כוכבים”.


שחקן משנה: זוהר שטראוס, “לבנון”.


שטראוס: “שמוליק, אולי יש לנו סיכוי”.


20:29: דרור קרן והלנה ירולובה, כוכבי “חמש שעות מפריז”, מגישים את הפרס לשחקנית המשנה.


שחקנית משנה: לבנה פינקלשטיין, “סיפור גדול”.


הפתעה ראשונה של הערב. מצד שני, איזה כיף. פינקלשטיין שחקנית נהדרת. ומה זה אומר לגבי העתיד של “הבודדים”, שחשבתי שקטגוריית שחקנית המשנה תהיה הספתח שלו לערב.


מעדכנים אותי מהאולם שעד כה השחקנים הזוכים די נלחמים במוזיקה שמנסה לגרש אותם מהבמה.


20:33: כל אחד מחמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט מוצגים בסרטון. הראשון הוא “הבודדים”, ובו רנן שור מציג את סרטו.


20:37:

עיצוב אמנותי: אריאל רושקו, “לבנון”.


בינתיים המצב הוא 2:1 בין “לבנון” ל”סיפור גדול”.


הטקס יצא להפסקת פרסומות. פרס העיצוב האמנותי לא ישודר בשידור הטלוויזיוני. ואת הפסקת הפרסומות מנצלת ההפקה לכרוז בקשה לקהל: אנא הוציאו את המסטיקים מהפה, זה מקשה עלינו לצלם אתכם. אם אני מכיר את האופי הישראלי, זה הרגע שבו חצי האולם בלי המסטיקים שלף מסטיקים והתחיל ללעוס.


20:50: סמי הורי ורומי אבולעפיה מגישים את הפרס לסרט התיעודי.


סרט תיעודי: “שיטת השקשוקה”.


מעניין: הטקס משודר ברשת, בבעלות חלקית של משפחת עופר. האם הזכייה והנאומים ישודרו במלואם?


20:56: כוכבי “הבודדים” מעניקים את הפרס לעיצוב תלבושות.


תלבושות: ענבל שוקי, “סיפור גדול”.


המצב: 2:2 בין “סיפור גדול” ל”לבנון”.


21:04: הנה “עג’מי” נכנס למירוץ. אוולין הגואל ודביר בנדק, שחקני המשנה מ”סיפור גדול”, מציגים את פרס התסריט.


תסריט: ירון שני וסכנדר קובטי, “עג’מי”.


20:10: אבי גרייניק ואורנה פיטוסי עם הפרס לצילום.


צילום: גיורא ביח, “לבנון”.


זה האופיר השני של גיורא ביח. הראשון היה על “למראית עין”.


המצב: 3 ל”לבנון”, 2 ל”סיפור גדול”, 1 ל”עג’מי”. האם עוד יתהפך?


השידור בטלוויזיה התחיל. קושניר ומושונוב דווקא משעשעים עם הבדיחות על כל הסרטים עם צחי גראד השנה.


21:16: כוכבי “עג’מי” עם הפרס לעיצוב פסקול.


עיצוב פסקול: דוד ליס ואלכס קלוד, “לבנון”.


21:20: פרס מפעל חיים לאסי דיין.


21:27: ההוקרה לאסי דיין עדיין נמשכת. עכשיו נפתלי ורוני אלטר מבצעים את השיר מתוך “החיים על פי אגפא”.


_____027







ולבסוף, אסי דיין עלה על הבמה, הודה לאמו, הקריא שיר. הקהל מריע בעמידה. ונדהם מזה שהוא לא אמר שום דבר פרובוקטיבי.

אסי דיין מציע להתחיל להעניק פרס למפעל מתים, ולא רק למפעל חיים. ואז מקריא שיר שהוא “עצוב כמוני”, הוא אומר: “אין לי בראשית ואין לי אחרית… ואני יודע פחות ופחות”.


21:35: חזרה לפרסים. ו”עג’מי” מדביק את הכסף.


מלחין: רביע בוכרי, “עג’מי”.


אני צופה במקביל בשידור הטלוויזיוני ומתקשה להבין למה חותכים שוב ושוב לריאקשן של יעקב פרי בקהל. זה הסטאר קוואליטי של במאי השידור?


הטקס מפמפם די באגרסיביות את פסטיבל הקולנוע של חיפה שיפתח בדיוק בעוד שבוע. וברגע זה אליוט גולד, אורח הפסטיבל, מברך בקטע וידיאו מוקלט.


מארק רוזנבאום, יו”ר האקדמיה, אומר מול מצלמות ערוץ 2: “מתוך שישה גופי שידור שמחויבים להשקיע בקולנוע הישראלי, רק שניים מקיימים את החוק: הוט וקשת”. כבוד.


21:46: ארי פולמן מגיש פרס לזכרו של אורי סבג ז”ל, המפיק של “לבנון” (ושל “קלרה הקדושה”). פולמן מספר שסבג היה המפיק ה-17 שהם פנו אליו עם “קלרה” והוא האמין שצריך לתמוך בצעירים. פולמן קורא לתמוך בקולנוענים הצעירים. אשתו ושותפתו, עינת ביקל, וילדיו של סבג עולים לקבל את הפרס. מדווחים לי שזה רגע מרגש.


אם אתם מצטרפים עכשיו, אני מזכיר: אני מדווח כאן על מה שקורה ברגע זה באולם בחיפה, ולא מה קורה בשידור הטלוויזיוני שמפגר אחר המציאות בשעה.


21:55: כוכבי “זרובבל” עם הפרס לעריכה. כוכבי “זרובבל”?! איזה פרוטקציה היו צריכים להפעיל כדי לקדם דווקא את הסרט הזה בשידור?


עריכה: ירון שני וסכנדר קובטי, “עג’מי”.


מצב הפרסים: 4 ל”לבנון”, 3 ל”עג’מי”, 2 ל”סיפור גדול”, 1 ל”שיטת השקשוקה”.


22:02: מיכאל מושונוב וגאיה טראוב עם פרס השחקן. עולה ראש עיריית חיפה, יונה יהב (כבר כתבתי השנה כמה אני שונא את זה שהפונקציונרים חותכים קופון על השידור הטלוויזיוני?). יהב מזכיר לצופים שהוא מיוזמי חוק הקולנוע לפני עשור. מה שנכון, יאמר לזכותו.


שחקן ראשי: סשה אגרונוב, “הבודדים”.


מלך האגרונוב הזה. מעלה לבמה את אנטון אסטרובסקי ורותם זיסמן, שותפיו ל”הבודדים”. אומר שלרנן שור היו ביצים גדולות שליהק אותו ואת אנטון לסרט. “ופעם אחת בהשלמות השתנו יחד וראיתי שבאמת יש לו”.


22:07: מיה מרון וזהר שטראוס עם פרס השחקנית. והנה הפתעה:


שחקנית ראשית: עירית קפלן, “סיפור גדול”.


(עירית קפלן העניקה מוקדם יותר את הפרס לזוהר שטראוס, ועכשיו שטראוס מעניק לה).


22:13: הנרי דוד ויבגניה דודינה, ואז לימור לבנת עולה להענקת פרס הבימוי.


פרס הבימוי: קובטי ושני על “עג’מי”!


זה הפרס השלישי של קובטי ושני הערב.


22:20: מילי אביטל עם פרס הסרט.


הסרט: “עג’מי”.



_____039







ירון שני ומוש דנון עם הפרס ל”עג’מי”


סיכום הפרסים: 5 ל”עג’מי”, 4 ל”לבנון”, 3 ל”סיפור גדול”, 1 ל”הבודדים”.


קושניר חותם את הערב: “לכו לראות קולנוע ישראלי. זה מה שהולך היום בעולם”.


תודה רבה למסמסים שלי הערב. תודה לטל לוטן (זה הבלוג שלה), שהגיעה לטקס בתור האנימטורית של “שיטת השקשוקה”, והיתה המדווחת הראשית שלי מהאולם, ותודה לכל שאר המסמסים שמעדיפים להישאר אנונימיים. חלקם, אגב, יצאו מהטקס עם פרסים ביד. אז גם ברכות.


מחשבות לסיכום?


נושאים: בשוטף

41 תגובות ל - “לייב בלוג: טקס פרסי אופיר 2009”

  1. אני 26 ספטמבר 2009 ב - 20:11 קישור ישיר

    בקשר להימורים שלך יאיר,

    אמרת שקטגוריית העריכה יכולה לנבא את הסרט הטוב ביותר מכיוון שחברי האקדמיה לא באמת יודעים לזהות עריכה מוצלחת.

    רציתי לציין שקטגוריית העריכה גם יכולה לנבא את המפסיד הגדול ביותר, מכיוון שהפר יכול להיחשב כפרס ניחומים בקרב אחוז גדול מהמצביעים.

    ===========

    רוה לאני: לא כתבתי שחברי האקדמיה לא יודעים לזהות עריכה מוצלחת, את זה כתב אחד המגיבים. ונכון, אולי.

  2. mook 26 ספטמבר 2009 ב - 20:46 קישור ישיר

    אנה אהרונוב ב’חמש שעות מפריז’? מוזר זכרתי דווקא מישהי אלמונית בתפקיד הנשי הראשי.

    ===========

    רוה למוק: טעות שלי. תיקנתי.

  3. רותם 26 ספטמבר 2009 ב - 20:57 קישור ישיר

    אוווף, בינתיים אני מאוכזב מהפרסים.

  4. דורון 26 ספטמבר 2009 ב - 21:04 קישור ישיר

    מאוד משמח שהתסריט של עג’מי ניצח את השבלוניות של סיפור גדול

  5. רותם 26 ספטמבר 2009 ב - 21:08 קישור ישיר

    סוף סוף קצת נחת עם עג’מי

  6. arik 26 ספטמבר 2009 ב - 21:19 קישור ישיר

    מי שרוצה יכול לשים עכשיו בוודאות את הכסף שלו על עג’מי כזוכה גם בסרט וגם בבימוי.

  7. mook 26 ספטמבר 2009 ב - 21:20 קישור ישיר

    למעט הזכייה של לבנה פינקלשטיין, עד עכשיו התחזית מלפני יומיים חופפת במאת האחוזים למה שקורה עכשיו בטקס. נראה לי שאפשר כבר להכריז על עג’מי כזוכה בפרס הגדול.

  8. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 21:22 קישור ישיר

    כשחושבים על זה, אולי “לבנון” יזכה, או לפחות יזכה לקצת יותר הערכה בגלל פטירתו של אורי סבג? זה כמו ש”נער קריאה” – למרות ביקורות פושרות – זכה להערכה מפתיעה מצד האקדמיה בגלל שזה היה הסרט האחרון בהפקתו של סידני לומט.

  9. mook 26 ספטמבר 2009 ב - 21:31 קישור ישיר

    סידני לומט לא מת. התכוונת בטח לאנתוני מינגלה ז”ל.

  10. אבו חסן 26 ספטמבר 2009 ב - 21:34 קישור ישיר

    עג’מי!!!! מחזיקים אצבעות!

  11. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 21:40 קישור ישיר

    ל-mook: אה, אופס, נכון.

  12. צחי 26 ספטמבר 2009 ב - 21:41 קישור ישיר

    “לבנון”, מחזיק אצבעות

  13. יוס 26 ספטמבר 2009 ב - 21:44 קישור ישיר

    ההתייחסות הזו לאמנות כאל משחק כדורסל עושה לי בחילה.

  14. מיקו 26 ספטמבר 2009 ב - 21:51 קישור ישיר

    יוס קוראים לזה אהבה!

  15. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 22:03 קישור ישיר

    אוקי, אז אני מבין שכבר אין סיכוי ש”סיפור גדול” יזכה (אחרי שהסרט לא זכה על עריכה ועל שחקן ראשי זה כבר נראה חסר סיכוי. “עג’מי” הוא ככל הנראה הזוכה הוודאי).

  16. mook 26 ספטמבר 2009 ב - 22:04 קישור ישיר

    “כוכבי “זרובבל” עם הפרס לעריכה. כוכבי “זרובבל”?! איזה פרוטקציה היו צריכים להפעיל כדי לקדם דווקא את הסרט הזה בשידור?”
    איך בדיוק מקדמים פה סרט אם הוא כבר הוקרן וירד מן המסכים? לפעמים ההתחשבנויות הילדותיות עם רוזנבאום מיותרות. מה גם שלא יזיק קצת צבע לטלויזיה הגזענית שלנו.

  17. יוס 26 ספטמבר 2009 ב - 22:06 קישור ישיר

    מסכים עם MOOK.

    מספיק עם ההכפשות על מרק. זה מקטין אותך ואותך בלבד.

  18. יונה 26 ספטמבר 2009 ב - 22:07 קישור ישיר

    הבנת נכון מאת:
    עג’מי הוא הסרט הטוב ביותר !

  19. מיקו 26 ספטמבר 2009 ב - 22:10 קישור ישיר

    יאללה שפרס השחקנית ילך לדאנה איבגי על כלת הים! מחזיקים אצבעות!

  20. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 22:15 קישור ישיר

    אני מהמר על הפתעה, ש”עג’מי” יזכה על בימוי.

  21. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 22:15 קישור ישיר

    אה, וואלה, צדקתי!

    אז זהו, “עג’מי” הוא הזוכה הוודאי (ובצדק, אכן מדובר בסרט הישראלי הטוב של השנה!).

  22. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 22:17 קישור ישיר

    חשבתי ככה כי נראה כי בשנים האחרונות פרס הבימוי הולך לסרט שיזכה (למשל לפני שנתיים, שכולם היו בטוחים שיוסף סידר יזכה על “בופור” אבל ערן קולירין זכה בסוף על “ביקור התזמורת” [שגם זכה בפרס הסרט הטוב ביותר]).

  23. נועה 26 ספטמבר 2009 ב - 22:22 קישור ישיר

    עג’מי! ייייייששששששששששששש

  24. מיקו 26 ספטמבר 2009 ב - 22:23 קישור ישיר

    הלו יפווווווווווווווווו!!

  25. פרנק 26 ספטמבר 2009 ב - 22:35 קישור ישיר

    לא ממש מצליח להבין את ההפרדה בין פרס הבימוי לפרס הסרט. וכן, אני יודע שאת הסרט עשו הרבה אנשים ולא רק הבימאי(ם) שלו. אבל עדיין.

  26. יוס 26 ספטמבר 2009 ב - 22:39 קישור ישיר

    תודה לאל. הסרט הטוב ביותר ניצח. אם יקבל מועמדות לאוסקר, מה טוב. אם לא, זו תעודת עניות לאקדמיה האמריקאית.

    חשוב יותר שישלח הסרט הטוב ביותר ולא זה ש”יש לו סיכויים גבוהים יותר לזכות”.

  27. .. 26 ספטמבר 2009 ב - 22:52 קישור ישיר

    ליוס: הרשה לי לתקן: חשוב יותר שיזכה הסרט שמגיע לו מאשר זה שיש לו יותר סיכויים באוסקר, אבל עדיף שזה שישלח לאוסקר יהיה זה שיש לו הכי הרבה סיכויים לקבל מועמדות. בגלל זה – וגם יאיר אמר (ונדנד, למען האמת. במשך שנים) – שצריך להפריד בין בחירת הסרט הטוב ביותר לבין בחירת הנציג הישראלי לאוסקר.

    מבין המועמדים, למרות אריה הזהב, זה שיש לו הכי הרבה סיכוי לקבל מועמדות באוסקר הוא לא “לבנון” אלא “סיפור גדול” המרגש. “עג’מי” הוא סרט ענק והסרט הישראלי הטוב של השנה, אבל חברי האקדמיה האמריקאית לא מתחברים לסרטים מהסוג הזה (המחוספס הריאלסטי הקודר. הם מעדיפים משהו שלא גורם להם לחשוב יותר מדי ופשוט עושה להם טוב על הלב).

  28. דב הכותל 26 ספטמבר 2009 ב - 23:03 קישור ישיר

    יאיר, חלאס עם ההתלהבות על זה שאתה מעביר את זה און ליין… וואלה מפרסמים כל ידיעה חמש דקות לפניך

  29. יוס 26 ספטמבר 2009 ב - 23:16 קישור ישיר

    דבר ראשון: מה שאתה אומר חושף את ההתרפסות הישראלית העלובה הזו, את הניסיון הפתטי לקלוע לטעם האמריקאי, ואת הרדיפה המטופשת אחר הפרס הלא כל כך משמעותי הזה.
    אני עבדתי עם האיש היחיד בארץ ישראל שיש לו פסלון אוסקר בבית, שמו משה מזרחי והוא הראשון שיספר כמה הפרס הזה לא באמת משמעותי עבור האמריקאים, ועד כמה הבחירה מבוססת על מזל, על מקריות.

    דבר שני: טאייוואן הגישו את “עננה הפכפכה” בזמנו לאוסקר, אוסטריה את Revenche, איטליה את גומורה וצרפת את בין הקירות. כל אלה אמנם לא זכו, עננה אף לא זכה למועמדות, אבל מייצגים בגאווה את התעשייה המקומית של הארצות שלהם, הם סרטים של קולנוע עולמי מורכב וחד, לא קולנוע פסבדו-אמריקאי מתרפס. גם בארץ שלנו, מן הראוי שכך יהיה. גם במחיר של לאבד את הפרס לסרט הזוי מיפן. זכייתו של פרידות אגב, סרט שבינו ובין סיפור גדול אין ולו מכנה משותף אחד, מעיד על הנטייה של האקדמיה להעניק את הפרס דווקא לסרט שעונה על ההגדרה: “קולנוע עולמי” ולא על ההגדרה: “קולנוע כיפי ולא מזיק לכל המשפחה”.

    דבר שלישי: אין לדעת מה יהיה. הספקולציות הללו שוות לתחת בסופו של דבר ועג’מי עוד עשוי להפתיע. בכל זאת מדובר בסרט פשע סוחף ואפקטיבי שלעומת “לבנון”, היה צריך לבחור באיזה מבין כל הפסטיבלים הגדולים הוא מעדיף להציג.

  30. ינון כהן 26 ספטמבר 2009 ב - 23:56 קישור ישיר

    משפט הערב שייך לקושניר:
    “לכו לראות קולנוע ישראלי! זה מה שהולך היום בעולם.”

  31. עורך 27 ספטמבר 2009 ב - 0:20 קישור ישיר

    פרס העריכה לעג’מי מוצדק, בלי קשר להיותו הסרט הזוכה. זה סרט שכנראה עיקר כוחו נבנה בעריכה.
    וכנראה שאם רק החברים באיגוד העורכים היו קובעים את הזוכה בקטגוריה זו, כפי שהוצע פה באחת התגובות, הם לא היו זוכים, כי אף אחד לא מכיר אותם והם לא עובדים בתעשיה ובטח שהם לא חברים באיגוד. כך שלא בטוח שזו הצעה כל כך גאונית ואולי חברי האקדמיה לא כל כך מפגרים בבחירת העורך הזוכה.
    לא בטוח בכלל שבאקדמיה האמריקאית חברי האיגוד הם הבוחרים את הזוכה בקטגוריה זו.

  32. (יובל) 27 ספטמבר 2009 ב - 0:32 קישור ישיר

    ברכות לעג’מי!

    שימו לב שהייתה בטקס טרגדיה קטנה, כשסשה (אבשלום?)אגרונוב זכה בפרס השחקן. איציק כהן שבטח לא רק קיווה אלא גם די ציפה לזכות, נותר מיותם מפרס. הפספוס הופך טרגי כי כשהוא יושב שם בקהל, מוחא כפיים ומנסה להחזיק חיוך, איציק כהן יודע שזה היה הסיכוי היחיד שלו לפרס השחקן הראשי בעשור הקרוב לפחות. מה לעשות, כולם נהנים לפרגן, אבל השמנים בקולנוע מקבלים רק תפקידי משנה. לשחקן גדול כמוהו, יש רק הזדמנות אחת, אולי שתיים, בקריירה להתחרות עם סרט שהוא עומד בראשו.

  33. דוקטור קולנוע 27 ספטמבר 2009 ב - 0:37 קישור ישיר

    לא רק מינגלה מת שנה שעברה, אלא גם סידני פולק, שהיה המפיק השני של “נער קריאה” ואולי לזה התכוון הכותב שטעה וכתב סידני לומט.

    לגבי “סיפור גדול”, אני חושב שזה סרט נחמד ומצחיק, אבל לא חומר לאוסקר. בוחרי האוסקר היו מתעלמים ממנו לפי דעתי. דווקא “עג’מי” (טרם ראיתי) יכול לזכות בגלל הסיפור מאחורי הקלעים של יהודי וערבי יוצרים סרט יחד על שכונת מצוקה בתל-אביב. זה סוג הסיפורים שהוליווד אוהבת בטירוף. בכל אופן, נראה לי כי היתה זו שנה טובה לקולנוע הישראלי מכל הבחינות.

  34. .. 27 ספטמבר 2009 ב - 0:42 קישור ישיר

    לדוקטור לקולנוע: את האקדמיה זה לא מעניין. מה שמעניין אותם – כפי שהוכיחה שנה שעברה – אלו סרטים שעושים להם טוב על הלב ואם הם לא גורמים להם לדיכאון וחשוב יותר מדי? – מה טוב!

    גם כפי שסרטים כמו “עיר האלוהים” ו”גומורה” הוכיחו, האקדמיה האמריקאית לא מתחברת לסרטים מהסוג הזה של “עג’מי”.

  35. .. 27 ספטמבר 2009 ב - 0:43 קישור ישיר

    אה, וחוץ מזה, גם “סיפור גדול” נוגע בנקודה שמאוד רלוונטית אצל האמריקאים ושהם יכולים להזדהות איתה – הרבה יותר מהסכסוך הישראלי פלסטיני – השמנה!

  36. יולי 27 ספטמבר 2009 ב - 1:22 קישור ישיר

    בהעדר מועמדות לשחקנים, 5 פרסים לעג’מי מהווים, היסטורית, מכסימום ושוב יאלצו כל אלה שחינטרשו פה על מירוץ צמוד לבלוע כובע. לא היה כאן שום מירוץ צמוד.

  37. דין 27 ספטמבר 2009 ב - 1:34 קישור ישיר

    כמה חבל. הנה הייתה הזדמנות לתת את הפרס לסרט שלא משתכשך בכל הבעיות הקיומיות שלו, ולא עוסק בכמה החיים אומללים, אלא מצליח להיות אנושי, מרגש וחכם. אני מדבר כמובן על “סיפור גדול”, שרחוק מלהיות סרט מושלם, אבל אחד הסרטים הישראלים המעטים מהשנים האחרונות, שפונה למשהו שהוא אנושי אוניברסאלי, ולא פוליטי ישראלי. אבל אנחנ כנראה מעדיפים לייחצן את הפוליטיקה שלנו ולא את הקולנוע או את האנושיות שלנו…

  38. י.לב 27 ספטמבר 2009 ב - 1:39 קישור ישיר

    הסיכוי היחיד של רוני ניניו לקבל פרס זה רק אם הוא יביים את הוגו 3

  39. יאן אפשטיין 27 ספטמבר 2009 ב - 2:09 קישור ישיר

    עג’מי סרט מעולה –
    אך אין לו סיכוי לזכות באוסקר.
    חסרים לו שני תנאי בסיס בל-יעברו:

    1. תשתית מיתית/אידאולוגית
    2. נאראטיב סגור והתרה.

    אפשר לסגור את הבסטה, ובשעה טובה.
    הסרט גם ככה מצויין – ומובטח שיביא הרבה צופים בארץ ובעולם.

    שילכו לעזאזל הפסילים והאלילים!

  40. פ.זכוכית 28 ספטמבר 2009 ב - 12:21 קישור ישיר

    אם יש כאן התרפסות הישראלית, היא לא בפני האמריקאים אלא בפני הערבים.


השאירו תגובה