גארי מרשל והמופעים של שנות השבעים: רון הווארד (משמאל), רובין וויליאמס (במרכז), הנרי ווינקלר (מימין), פני מרשל

עבור העולם שמחוץ לארצות הברית, גארי מרשל, שהלך הלילה לעולמו בגיל 81, זוכה היום להצדעות והספדים בעיקר בזכות סרט אחד: ״אשה יפה״, הסרט מ-1990 שהפך את ג׳וליה רוברטס לכוכבת ענק, היה להיט עצום (בהפקת ארנון מילצ׳ן) וייזכר כאחד הקלאסיקות הגדולות של הקומדיה הרומנטית ההוליוודית של ימינו. ובאופן אירוני, זה בדיוק מאותם סרטים שקשה לזקוף את הקרדיט להצלחתם דווקא לבמאי. זה סרט של מערכת, שהיא גדולה יותר מהיוצר היחיד. כך, למשל, יש לזקוף את הצלחת הסרט לתסריט, אלא שהאיש החתום על התסריט של ״אשה יפה״, ג׳יי.אף לוטון, אמנם הגה את הדמויות, הרעיון, וחלק גדול מהסצינות, אבל התסריט עבר לפחות ארבעה שכתובים נוספים עד שהוא עבר מדרמה חברתית-כלכלית, ל״סיפור אגדה״, שזה החזון שמרשל רצה עבור הסרט (״ואניטי פייר״ חגגו בשנה שעברה 25 שנים לבכורת הסרט ותיארו את תהליך השכתוב של התסריט, שעבר מסרט קודר עם סוף עגום, לסרט שמח ורומנטי, ואפילו – בזכות שורת הסיום שהמציאה המפיקה לורה זיסקין – לסרט על זונה עם טוויסט פמיניסטי).

ההצלחה של ״אשה יפה״ עלתה על ההצלחה של ״חופים״, הלהיט סוחט הדמעות שמרשל ביים לפני כן, ומאז הפכה אותו לבמאי המזוהה בעיקר עם סרטי בנות, לרוב קומדיות. אבל אף אחד מהסרטים הבאים – מ״פרנקי וג׳וני״ ו״תפוס את הכלה״ ועד ״יום האם״ שיצא השנה, לא הצליח להשתוות ל״אשה יפה״, לא בחן ולא בהצלחה (אולי ״יומני הנסיכה״ הצליח להתקרב, ללמדנו שמרשל הצטיין באגדות ילדים).

לכן, ההספד האמיתי לקריירה של מרשל צריך להתמקד בקריירה הטלוויזיונית שלו, ולכן על מותו עלינו להגיב ב״שאזבוט!״.

RIP #GarryMarshall whose humor & humanity inspired. He was a world class boss & mentor whose creativity and leadership meant a ton to me.

— Ron Howard (@RealRonHoward) July 20, 2016

Too early, #GarryMarshall. (Best script note ever: "Throw in some princesses at a slumber party!") pic.twitter.com/EsLLQJKBud

— shonda rhimes (@shondarhimes) July 20, 2016

https://twitter.com/zachbraff/status/755632733657899010

I'm heartbroken. My mentor and 2nd father has passed. #GarryMarshall pic.twitter.com/Gpn7beNJyu

— Scott Baio (@ScottBaio) July 20, 2016

בטלוויזיה הוא התגלה כגאון קומי אמיתי, בתור האיש שבשנות השבעים יצר וכתב ארבעה מהסיטקומים המצליחים והזכורים ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית: החל מ״הזוג המוזר״, הרחבה להצגה ולדמויות של ניל סיימון, שכיום נדמה לי שזכורה יותר מהמקור; עבור ב״Happy Days״, שהיתה אחת הסדרות הכי מצליחות בטלוויזיה האמריקאית, ״לאברן ושירלי״ (בכיכובה של פני מרשל, אחותו, ולימים במאית לא פחות מצליחה ממנו); ובעיקר, מבחינתי, ״מורק ומינדי״, הסדרה שהזניקה את הקריירה של רובין וויליאמס, שגילם חיזר שמגיע לכדור הארץ כדי לדווח לממוניו על בני האנוש, הרגליהם ורגשותיהם. תחשבו על זה: מרשל היה בקבוצת הכותבים שהמציאה גם את פונזי וגם את מורק. ולכן ניפרד ממרשל בברכת נאנו נאנו. הנה הרגע הבלתי נמנע מהעונה השלישית:

(מי שרוצה להבין עד כמה ״Happy Days״ היתה ענקית בסוף שנות השבעים, צריך רק להיזכר בעובדה שסקוט באיו, שגילם תפקיד משנה בסדרה ההיא, לפני ארבעים שנה, נחשב עדיין מספיק מפורסם כדי להיות אחד הנואמים בכנס הרפובליקנים ולהמליץ על דונלד טראמפ).

ציוץ