מתוך ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז. הפך אמש לפייבוריט בטקס פרסי אופיר הבא (צילום: גיורא ביח, מתוך אתר קרן הקולנוע הישראלי)

הו, כמה מתסכלת האקדמיה הישראלית לקולנוע. אחרי שלפני חודש וחצי כבר הוכרז בשעה טובה, באיחור קל של 27 שנים, התיקון לתקנון המחייב סרטים לצאת להפצה מסחרית לפני שהם יוכלו להתמודד על פרסי אופיר, נשלחה אתמול הודעה מטעם מוש דנון, יו״ר האקדמיה, שמבשרת שהתיקון אכן יקרה, אבל רק החל מהשנה הבאה. כמו כן, דנון הודיע לחברי האקדמיה שמ-2018 הטקס יוקדם בכמה חודשים. אני תומך נלהב, מאז ומתמיד, בכך שסרטים צריכים קודם כל לצאת להפצה מסחרית ורק אז להתחרות על פרס האקדמיה (שזה פחות או יותר ההבדל בין פרס אקדמיה ובין פרס בפסטיבל קולנוע), ומתוך הבנה שכל שנה שבה ייכנס לתוקף סעיף כה רדיקלי תהיה שנה עם פחות סרטים וקשיי הסתגלות, ומכיוון שדנון הכריז על כוונתו לשנות את התקנון עוד בשלהי 2015, לא הבנתי מה הטעם בדחייה של שנה נוספת. מה יקרה בשנה הקרובה שלא קרה עד עכשיו?

אז הרמתי טלפון למוש דנון, כדי להבין מה קורה. דנון היה טרוד בהכנות האחרונות לקראת טקס פרסי הטלוויזיה מחר, אבל התפנה לכמה דקות. השורה התחתונה: דנון נחוש להכניס לפועל את השינוי הזה (הידד), אבל רוצה גם להתחשב בגורמים השמרניים בתעשיית הקולנוע שהמהלך הזה מבהיל אותם, משום מה. אז הוא הסכים לדחייה.

למה דחית את היישום בשנה?

״אנחנו כבר שנה ומשהו מסתובבים עם הדבר הזה ובודקים ומדברים עם כולם. וכולם הביעו תמיכה כזו או אחרת, בייחוד כשהם הבינו את האג׳נדה שלי שהיא לא רק קשורה לרייטינג של הטקס אלא זה עוד כלי ליצור מצב שסרטים מגוונים יצליחו להגיע למגוון רחב של מקומות בארץ. פתאום התעוררה – לצערי קצת מאוחר – איזו סוגיה סביב פסטיבל ירושלים. ובכלל אנחנו יותר ויותר מבינים שנכון יותר להקדים את הטקס כדי שלא תהיה פגיעה סביב אחד הפסטיבלים.  נראה לנו כרגע שהקדמתו של הטקס לאיזור תחילת יוני סוף מאי תפתור בעייה לפסטיבלים בברלין וקאן. ומי שהולך על בכורות בירושלים ובחיפה יגיע לתחרות שנה אחר כך. גילינו שהתחרות בספטמבר זה לא נכון, זה מכניס את כולם לסד מטורף ולא ראינו את זה בתחילת הדרך. זו הסיבה שהחלטנו לדחות את היישום ולבקדים את הטקס בשנה הבאה״.

ראשית, להזיז את הטקס מספטמבר נשמע צעד מתבקש ואף בלתי נמנע בתקנון החדש. אבל ההגיון אומר להזיז לינואר-פברואר, ולא למאי-יוני. בינואר אתה לא מתנגש עם אף פסטיבל משמעותי ועם אף משבצת זמן שנחשבת הפריים-טיים של מפיצי הסרטים הישראליים.

״היו שהציעו את ינואר באמת. אבל זו הקצנה גדולה, זה יגרום לכך ששנה אחת תהיה בת חודשיים. אפשר היה להחליט ששנה אחת תהיה בלי תחרות, אבל זה לא הוגן״.

אבל הנה תרחיש: הטקס השנה יתקיים כרגיל בספטמבר וכל מי שיש לו סרט גמור ישתתף. ואז הטקס הבא יהיה לסרטים שיופצו מסחרית עד תחילת מאי 2018. אבל אילו סרטים ישראליים יופצו מסחרית בתחילת השנה הבאה? רק סרטים שלא יהיו גמורים לטקס השנה אבל יהיו מוכנים לפסטיבל חיפה ואילך ולא ירצו לחכות לתשובות מקאן. נראה לי שלא יהיו לך סרטים ל-2018. למה לא להזיז את הטקס הבא לסוף דצמבר 2018?

״אבל אז מה אני עושה עם האוסקר?״

או. ופה אתה פותר במהלך אחד את כל הבעיות של פרסי אופיר: אתה זז מכל הדדליינים של הפסטיבלים, לא מפריע להפצת סרטים ישראליים בחגים או בקיץ וגם סוף סוף מפצל את ההצבעה לנציג האוסקר שתתקיים בספטמבר.

״אני נמנעתי מזה לא בגלל שיש לי עמדה ברורה בנושא אלא כי אני חושב שאני לא אצליח להעביר שתי החלטות כל כך גורפות בהנהלת האקדמיה.״

בקיצור, במקום שתהיה השנה תחרות מותחת בין הסרטים שכבר הופצו, ובראשם ״החטאים״, ״לא פה, לא שם״, ״נורמן״ ואולי אפילו ״געגועים״ של שבי גביזון, נקבל תחרות רגילה עם כל הסרטים שיופצו במהלך 2017-2018, ואז יש סיכוי מסוים שלתחרות של 2018 לא יהיו מספיק סרטים. אבל כמו שכתבתי: כל שנה שבה התקנון הזב ייכנס לתוקפו תהיה שנת משבר בתולדות הטקס שתתאזן מיד בשנה שאחר כך. לכן חשבתי שעדיף כבר להתחיל עם זה ולא לחכות עוד שנה. החשש שלי הוא שמה דנון רואה בו אקט של התחשבו מצידו ייתפס על ידי המתנגדים כיכולת שלהם להביא שוב ושוב לדחיית יישום התקנון החדש.

האופוזיציה הגדולה ביותר למהלך של דנון, להקדים את ההפצה לפרסים, מגיעה מצד המפיקים הוותיקים בתעשייה, ביניהם כמה ממייסדי האקדמיה, שרואים בפרס אופיר מקפצה פרסומית לסרטים הזוכים. המאבק של דנון הוא בשינוי כל הגישה של התעשייה לפרס ולתפקיד האקדמיה: ״תנסו לפתח מחשבה שבה אתם לא צריכים להתייחס לטקס כאל המקדם היחיד של הטקס. הותקפתי כי נתפסתי כמי שמונע מהמפיקים ליהנות מהטקס כמקדם לסרטים. אמרו לי שאני הורס את הקולנוע הישראלי, אבל אני מאמין בדרך הזאת. אמרתי להם, חברים, זה עוזר לסרט אחד עד חמישה ודופק את כל השאר ואת זה אני לא רוצה. ותצאו מזה כבר, צריך לשנות את התפיסה. האקדמיה צריכה לדאוג לכל הסרטים ולא רק לארבעה-חמישה סרטים הבולטים, שבלאו הכי יש להם מפיצים עשירים״.

שי אביבי, מתוך ״געגוע״ של שבי גביזון

״בשורה התחתונה״, מסכם דנון, ״כשבאנו עם ההצעה היתה אהדה, אחר כך הגיעו המפיקים השמרנים ואמרו שזה עושה להם בעיה, אחר כך גילינו שבדד-ליין הנוכחי זה עושה בעיות עם התאריכים של פסטיבל ירושלים, לכן החלטנו לדחות בשה ולהקדים את הטקס. אני מאמין שזה יעזור. יהיה לי קשה לקדם שני מהלכים, גם של ההפצה וגם של פיצול ההצבעה בין פרס הסרט ובין הנציג לאוסקר. יהיה לי קשה. התעשייה שלנו שמרנית״.

גם שמרנית וגם התרגלנו. אפילו אני, שכל כך מדבר כל השנים על שינוי שיטת הבחירה, כבר רגיל לזה שבין יוני לאוגוסט מוצגים בפני כל הסרטים הישראליים שיופצו בשנה הקרובה, מעין שואו-קייס של הקולנוע הישראלי. אבל זה מין פסטיבל פרטי לחברי האקדמיה שבסופו של דבר מזיק לסרטים ומרחיק ממך את הקהל הרחב.

״בדיוק. עשיתי עוד מהלך מאוד גדול. בניתי מערכת שעצרה קשר ישיר עם 900 רכזי תרבות ברחבי הארץ, בנינו סדרות של סרטים, אנחנו מקבלים זכויות ממפיקים ומפיצים, ובאופן הזה אנחנו יוצרים מנגנון שבתוכו גם יוקרנו סרטים מהתחרות. זה יביא לחשיפה של כל הסרטים בתחרות האקדמיה, מקרית שמונה ועד אילת. זה עוד מהלך שיעזור לכולם להפצה יעילה יותר, בייחוד לאלה שאין מפיץ גדול״.

סיבה נוספת לשנות את תקנון האקדמיה הקיים היא העובדה שהתקנון הנוכחי יוצר הטיה בתחרות ומצב של חוסר שיוויון וחוסר הגינות בהצבעה. מבט בכל טקסי העבר מוכיח, שכל עוד כל סרט יכול להשתתף בתחרות חברי האקדמיה מעדיפים באופן מובהק וחד משמעי לבחור בסרט שעדיין לא הופץ מסחרית על פני סרט שכבר הופץ. כלומר, עד אתמול, כשרק סרטים שהופצו מסחרית מאז הטקס הקודם יכלו להתמודד הרי שהתחרות הגדולה היתה בין ״החטאים״ של אבי נשר ו״לא פה ולא שם״ של מייסלון חמוד: שניהם סרטים שהופצו ואף זכו להצלחה גדולה בקופות. מרגע שיישום הרפורמה נדחה, שני הסרטים האלה מיד הפכו לאנדרדוגים של התחרות ולסרטים שסיכוייהם הכי נמוכים. שוב, סרטי ספטמבר – ובראשם ״פוקסטרוט״ של שמוליק מעוז – יקבלו עדיפות. את ההטייה הזאת היה כדאי לתקן כבר השנה, אם לא מצד שינוי התקנון, לפחות מצד תפיסת העולם של חברי האקדמיה.

נ.ב: מפיקים ומפיצים, זה הזמן לחשוב אסטרטגית: כרגע אין סרטים לתחרות 2018. כלומר שאם תדחו את הפצת הסרט שלכם לסוף ספטמבר ותיכנסו לתחרות של 2018, שתהיה מצומצמת ועם מעט מאוד סרטים, יהיה קל יותר להתבלט בתחרות.

ציוץ