מחר, אתמול
אמש בקולנוע:
טריילר איום ונורא ל"רוקי בלבואה".
טריילר מצוין מאוד, מפתיע עד כמה, ל"קזינו רויאל".
ואז הסרט "הילדים של מחר". ערב הבכורה. 22:15. כ-40 איש באולם הגדול. ואני מודה שברגע זה אני מצוי בדילמה זועפת. חברת ההפצה פורים שפיל לא אוהבת מבקרי קולנוע. אז אולי אתאפק שבועיים, אתן לסרט הזה להתפגר להם בידיים, ורק אז אתייחס אליו. שייחנקו עם הסרט החזק של השנה שלהם. מצד שני, לאלפונסו קוארון – איזה במאי מוכשר, אלוהים אדירים – לא מגיע עונש על זה שסרטו נפל לידיהם של מפיצים שלא יודעים להפיץ. קולגה, מאלה שמוזמנים להקרנות המוקדמות על ידי המפיצים, סימס לי אחרי הקרנת המשת"פים בשבת שעברה שיש משהו בקוארון שמזכיר לו את קובריק. חתיכת מחמאה, אמרתי לעצמי. כשראיתי את הסרט הבנתי למה הוא התכוון. לפחות בכל הקשור להכנסת כותרות הפתיחה והסיום, והשימוש במוזיקה, מורגשת השפעה רבה. אני, מצידי, חושב שקוארון הספילברג-בוי הכי גדול כרגע בהוליווד. כל המערכה האחרונה, המתרחשת בעיצומה של אינתיפאדה במחנה פליטים, היא המשך ישיר לסיקוונס הקרב המסיים ב"להציל את טוראי ראיין". וסצינה מוקדמת יותר, המצולמת כולה בשוט אחד בתוך מכונית הנוסעת רברס תחת מטר יריות, היא כמו פיתוח של השוט הרצוף האגדי מתוך "מלחמת העולמות" בו נכנסת המצלמה ויוצאת ממכונית נוסעת בלי חיתוכים. יש בסרט הזה כמה סצינות פשוט מעולות, במין נבואת חורבן אפוקליפטית נוצרית, שהבוקר התעוררתי מטולטל ממנה ועם חשק עצום לראות אותה שוב.
==============
והנה אימייל מעידוק: "ב'ידיעות' של היום אתמול, בכלכלה, שוב אייטם על קולנוע שגובה תשלום מלא מילדים קטנים. מדובר ביס פלאנט, והכתבת יהודית יהב שושנה חן מציינת שזה מופעל על ידי אותה רשת (רב חן) שגובה כסף על תינוקות גם בשאר בתי הקולנוע שלה. ואם זכרוני לא בוגד בי, התגובה שהיא קיבלה היא בדיוק אותו נוסח כמו בכתבות הקודמות על הפרשה. נראה לי שיש להם תבנית וורד מוכנה לשאלה הזאת, והם שולחים אותה כל כמה חודשים, בכל פעם שאיזה עיתונאי מגלה את האייטם הזה מחדש".
אמנם אני כתבתי על הנושא הזה לפני כחמש שנים ומאז כתב עליו גם אביב לביא ב"הארץ", ובתחילת השנה ב-NRG ובקיץ האחרון גם ב"וויינט", אבל תמיד נעים לראות שיש רשת כל כך בטוחה במעשיה שהיא עומדת בפרץ של כל המחאות המופנות כלפיה. מה שכן, סדר צריך להיות. אז כנראה שתגובה שנשלחה כבר פעם אחת, רלוונטית גם בפעמים הבאות. היי, הם ממחזרים שמות הסרטים ועיצוב פוסטרים, אז למה לא עם התגובות לעיתונות.
לא קראתי את האייטם של שושנה חן יהודית יהב*. אבל צריך להזכיר: אחד הסעיפים הראשונים במדריך קולנוע לב לסדרנים החדשים שמתקבלים לעבודה הוא "קולנוע לב הוא בייבי פרנדלי". אז לכו לבתי הקולנוע שמתנהגים אליכם בכבוד. הרי ממילא אי אפשר לשים את המילה "פרנדלי" ו"רב חן" באותו משפט. (גם אם ההקרנה אמש, באולם יס פלאנט 6, היתה מושלמת, לעזאזל. איזה קולנוע מעולה. טוב, לא מרשים לתינוקות להיכנס ולטנף אותו או ללעוס את הריפוד עם החניכיים שלהם, אז ברור שזה משפיע על איכות ההקרנה).
עידכון:
קראתי את האייטם. היא מזכירה שם שבלב ובגלובוס תינוקות אינם מוחרמים.
הנה תגובת הרשת מתוך האייטם מהעיתון של אתמול:
שזו אותה תגובה שהם שלחו לי לאייטם שעשיתי ב"העיר" ב-2001, ואותה תגובה באייטם של אביב לביא מחורף 2003. וזה גם אותה תגובה מהאייטם שפורסם בינואר השנה ב-NRG:
ותמיד יש לי מה להגיד על התגובה המאוד מטופשת (ומנוסחת רע) הזאת:
א. קודם כל, כשאתם כותבים "ניסיון העבר" לגבי קולנוע שנפתח לפני שלושה חודשים אתם חושפים עד כמה הניסיון שלכם מופרך. האם היה "ניסיון עבר" חדש, בין 2001 ל-2006?
ב. הנה הפרדוקס המביך: תינוקות הנכנסים בחינם מפריעים, אבל תינוקות שמשלמים כרטיס לא?
ג. הנה האמת: ניסיון העבר שלי מוכיח שאנשים גורמים להפרעות. כמו הבחור שישב לידי אתמול בסרט ולא הפסיק לדבר. זה לא קשור לתינוקות. וחוץ מלהסות אותו שוב ושוב לא היה לי מה עוד לעשות. האולם היה חף מסדרנים. הצופים נדרשים להקים מיליציה לאכיפת הסדר באולם ולשמירה על איכות ההקרנה.
ד. אם יש לרשת תיאטראות ישראל אומץ שתכריז על בתי הקולנוע שלהם טריטוריה שאינה ידידותית לתינוקות. אם הדבר היחיד שמפריע להם באולמות זה נוכחותם, שתגביל מכירת כרטיסים לבני חמש ומעלה. במצב הנוכחי, בו ילד בעגלה או במנשא שאינו תופס כסא נדרש לשלם כרטיס מלא, הם לא נראים כמו רשת הדואגת לרווחת קהלה, אלא רק לרשת תאוות בצע שמרחיקה מעליה הורים וסבים.
* שליחי "פנאי פלוס" שאמורים להביא לי את עיתוני השבת מדי שבוע נוטים בזמן האחרון לעצור קודם בבית, לקרוא הכל, ורק אז להביא לי את החבילה מתישהו בתחילת השבוע. עיתוני השבוע שעבר בטח נגרסו לקונפטי להקפות שמחת תורה כי הם מעולם לא הגיעו אליי.
וואו! ראיתי עכשיו את הילדים של מחר ביס פלאנט. סרט מדהים. כבר בשוט הארוך של המכונית (מכדור הפינג פונג שעובר מג'וליאן מור לקלייב-איך עשו את זה??–עד לסוף המרדף) חשבתי שזו אחת הסצנות הוירטואוזיות והאינטנסיביות שראיתי בחיי בקולנוע. ואיך לעזאזל אלפונסו צילם את השוט האדיר של–זהירות ספוילרון–של הלידה? מישהו יכול להסביר לי?? ברגע הזה ירדו לי דמעות של התרגשות,לאו דווקא מהלידה אלא מהקולנוע המפתיע הזה. וואו!
ואגב,הטריילר לקזינו רויאל אכן הרשים גם אותי,אבל דניאל קרייג נראה קצת יותר כמו הרע בסרטי ג'יימס בונד. יש לו צ'ארם של סוכן ק.ג.ב,לא ככה? אני בעד סשה ברון כהן לסרט הבא.
מדוע אין עוד הקרנות בשעה שתיים וחצי בימי חול ברב חן דיזנגוף? זה זמן אידיאלי לראות סרטים, לא עמוס מדי(לפעמים אין בכלל אנשים) וזו כנראה הסיבה שהחליטו לבטל את ההקרנות הללו. חבל,למיזנטרופים כמוני זה היה פשוט גן עדן, עכשיו צריך ללכת ב1700 עם כל הילדים(בההההה!) אני קורא למי שהחליט את ההחלטה האומללה הזו לשקול מחדש. לא הרבה דברים טובים יש במדינה הזו וכשגוזלים אחד נוסף זה כואב!
אני לא חושב שאולם קולנוע הוא מקום לתינוקות. אם זוג הורים טרי רוצה לצאת לסרט שימצאו בייביסיטר. אחרים לא צריכים לסבול בגלל זה. לגבי טלפונים סלולריים, בניו יורק כמדומני מוטל קנס על מי שמדבר בנייד במהלך סרט ואני בהחלט חושב שזו שיטה שיש לאמץ כאן, אם כי אני בספק אם היא תהיה אפקטיבית מאחר ויש אנשים מסוימים שפשוט אין להם אלוהים.
יאיר, עם כל הכבוד, ומבלי לנקוט עמדה בנושא, מה שכינית "הפרדוקס המביך" הוא לא יותר מהיתממות דמגוגית משהו מצידך:
זה לא שתינוקות שמשלמים כרטיס מפריעים פחות, כמו שהורים יחשבו פעמיים בטרם יביאו את עולליהם לבית הקולנוע אם הם ידעו שכניסתם כרוכה בתשלום. זו הדרך המנומסתצבועה (מחק את המיותר) של רב חן לומר "תינוקות אינם רצויים כאן. רוצה להביא את התינוק שלך? שלם קנס מראש על ההפרעה שהוא יגרום לשאר הצופים ובעקבות זאת לתדמית בית הקולנוע".
במקום? לא במקום? לא יודע. אין לי ילדים (או תוכניות לעשות כאלו בזמן הקרוב), כך שקשה לי לשפוט את מי שיש לו. אבל בכל מקרה, זה לא ממש מביך, ובטח שלא פרדוקסלי.
ראיתי אתמול בהצגת חצות ביס פלאנט את הילדים של מחר. האם גם אתה? רוקי בהחלט נראה מאכזב, אבל למה כבר אפשר לצפות? קזינו רויאל בהחלט נראה מרשים.ולגבי הילד שהפריע לי,ואולי גם לך, באיזשהו שלב צעקתי לו שיסתום,הוא התווכח איתי עד שלבסוף סתם.בסוף הסרט ניגשתי למנהל משמרת ואמרתי לו שאני לא צריך לעשות את העבודה של הסדרנים שלו שלא יושבים באולמות. הוא נראה מזועזע מכך שהסדרן לא היה באולם, אבל נראה לי שהוא פשוט שחקן טוב, אבל הוא נתן לי זיכוי על הכרטיס והבטיח שזה לא יקרה שוב.עוד נראה.
לגבי הסרט.אני לא זוכר שיצאתי ככה מסרט כבר שנים. השימוש שלו במוזיקה הדהימה אותי, מהמוזיקה המקורית עד רדיוהד וקינג קרימזון שזה מלכודת בטוחה לקלישאה אבל אצלו זה פשוט מתחבר בצורה מופלא ומהפנטת. הוא גם נותן הרגשה שמאז המהפך בעולם אין יותר אומנות ולכן משמעים רק מוזיקה ישנה.
הוון-שוטים שלו כל כך מחושבים ומצליחים להכיל דברים שסרטים שלמים לא מצליחים.מהשוט במכונית שהוא מבחינתי אחד השוטים היותר מרשימים וחזקים שראיתי בקולנוע, קצת מזכיר את "28 ימים אחרי", לא?. שוט שבו הוא מנסה להתניע את המכונית שזה אחד מהרגעים היותר מלחיצים שיצא לי לראות בקולנוע, הרגשתי לחץ פיזי אמיתיוההברקה עם הבחור עם הרסטאות בהלחט אדירה.
השוט בסוף-אין בכלל מה לדבר-האם זה באמת שוט אחד או שיש חיתוכים נסתרים?אני רוצה להאמין שאין וזה פשוט שוט גאוני ומבריק. יותר משזה מתוכנן זה חכם. הוא מצליח להכניס בשוט אחד שתי סיטואציות. כמו בשוט שאוון והבנות עוזבות את ביתו של מייקל קיין.רגע אחד הכל בסדר ואז פתאום משהו קורה והוא מראה לנו את התהליך ובכך מוציא את המשחק הכי טוב מהשחקנים שלו כי הכל נעשה ברציפות.ואי אפשר לשכוח את השוט/סצינת פתיחה המבריקה.
(ספוילר)
הליהוק של ג'וליאן מור .מעבר לזה שהיא אחת השחקניות האהובת עליי,לקחת שחקנית שהיא בגדר כוכבת ולהרוג אותה תוך כמה דקות….אף אחד לא מצפה לזה.בהתחלה אמרתי: "רק שלא יציל באיזה דרך מפגרת".
(סוף ספוילר)
שוט אחרון ודי: השוט שבו קלייב אוון נמצא בקדמת הפריים ומקשיב למייקל קיין מספר על עברו של אוון זה שיעור לכך שמשחק הוא קודם כל להקשיב.
ואהבתי את מחווה לפינק פלויד עם החזיר.
מר אקרמן, לרשום "ספוילר" ממש בצמוד לספוילר עצמו לא ממש עוזר לאף אחד.
מי שמביא תינוקות לכל סרט שהוא לא סרט ילדים (וגם זה לא ממש תירוץ) מגיע לו שישלם. אבל הבעיה האמיתית היא לא תינוקות ואפילו לא צלצולים סלולריים. הבעיה האמיתית היא אנשים שבודקים אס-אם-אס באמצע הסרט (או גרוע מזה, מבזקי חדשות) והמסכים המבזיקים שלהם נתקעים לך בעין. אולי ראוי לרחם עליהם, כי הם לא מסוגלים להתנתק לשעתיים מחייהם האפורים, אבל לא, אני בעצם שונא אותם.
ספוילר
עידו ו-p.h – התשובה ל"איך עשו את השוטים האלה" היא שילוב אנימציית מחשב. למשל, לא כל הפירוטכניקה שנראית בסרט התרחשה שם גם במציאות. כנ"ל הלידה; אנימציית מחשב באחריות. ובטח גם כדור הפינג פונג – עצם תלת מימדי פשוט ליצירה שכיכב כבר במשחקי הפינג פונג של פורסט גאמפ (צולמו ללא כדור).
מאז "פארק היורה" הראשון אני מחכה לסרטים שיעשו שימוש מקורי, מפתיע ומשכנע באנימציית מחשב, ו"הילדים של מחר" הוא אחד הבודדים שהצליחו לעשות את זה.
ספוילר
לא יודע איך הנהג של ג'וליאן מור לא חשב על זה, אבל אם אתה נוסע ברוורס במיניוואן ומולך דוהר אופנוע עם שני חמושים, פשוט תן ברקס… בום טראח, תודה שלום. :^)
רוה ליניב: המממ… אתה שוכח מי היה הנהג.
תייגתי את שתי ההודעות האחרונות כספוילרים!!!
אבל השתמשתי בסוגריים זוויתיים וזה העלים אותם!!!
סליחה מראש, אני תיכף פונה ליאיר שיסדר את זה…
הצעת ייעול: ייתכן וכדאי (בדומה לעין הדג) לעשות סימון גרפי לספוילר. מעין מנגנון שיזהה את המילה "ספוילר" בהודעה, וישים במקומה אייקון מאיר עינים. כך נוכל לדעת אם הודעה מכילה ספויילרים עוד לפני שקראנו את תוכנה.
רוה: על גופתי.
הי יניב
אכן,האופציה של אפקט מחשב א-לה פורסט גאמפ הייתה ההשערה הראשונה שלי,אבל משום מה פסלתי אותה מיד אח"כ בגלל הריאליזם הדוקומנטרי של כל השוט המורכב הנ"ל.מעבר לבלו-סקרינים של החלונות לא ציפיתי לפירוטכנקה בסרט בו רוב הדינמיקה מתרחשת ללא חיתוכים (כמו שוט ההתחלה,הקרב בסוף וכמובן שתי סצנות המכוניות).
וליאור-סליחה בעניין הספוילר,למרות שהוא לא ממש ספוילר , לפחות למי שכבר קרא את התקציר בעכבר.
יאיר,
קראתי את הראיון שלך עם מישל גונדרי ב- 7 לילות. אחת השאלות שלך היתה בנוגע לקליפ הצמר והסריגות של ווייט סטרייפס, אבל הקליפ הוא כמובן לשיר של Steriogram. מתי כבר יהיה אפשרי לתקן טקסט גם בעיתונים מודפסים? 🙂
ברעיון של ישי קיצ'לס עם קוארון ב"העיר", הוא מתייחס לשוט האחרון – שוט אחד בלבד, שהצליח להם בטייק השלישי.
ילדים בקולנוע או בכל מקום ציבורי אחר, בהחלט עשויים להיות מטרד. זו אחריות של ההורים לנסות למנוע את ההטרדה ואם לא מצליחים בזה – בהיעדר אלטרנטיבה – לעזוב עם הילדים (או לפחות לשלוח אותם החוצה עם נציג מבוגר). אבל כמובן שקל לי לדבר, נראה אותי כשיהיו לי ילדים.
ראיון, ראיון… מאיפה נחתה ה-ע' הזו?
ועוד משהו, פתאום שמתי לב לאירוניה בדיון על ילדים באולם בעקבות סרט על העדר ילדים בעולם…
הורים שמביאים תינוקות לסרטים של מבוגרים הם סוג מאוס במיוחד של המין האנושי. מבחינתי, שידרסו אותם ביציאה מהקולנוע יחד עם התינוקות המבחילים שלהם.
מצטרף להתלהבות הכללית מ"הילדים של מחר". סרט מאוד מרשים, מעורר מחשבה, קודר, מחריד, מעיק, מרגש ואפילו מפתיע (אני אולי בין היחידים שמאוד לא אהבו את "ואמא שלך גם"). עמנואל לובצקי חייב לקבל אוסקר!
בנוסף ראיתי היום את "מיס סאנשיין הקטנה". גם כאן כל הסופרלטיבים נכונים. סרט שהוא לכאורה בנאלי, הופך בידי במאים רגישים ושחקנים נבונים לסרט מקסים, ולקראת סופו אפילו מלהיב.
אה… ובעוד שעתיים יש לי את הבכורה של החדש של פרנסיס ובר בסינמטק…
הילדים של מחר הוא ככל הנראה הסרט הכי טוב שראיתי השנה.( יש גם את המעין, אבל עליו, יש לי הרבה הסתייגויות.)ספוילרים!!!!!!!!!!
סיקונס הסיום היה מרהיב. ללא ספק צריך לקחת את האוסקר על צילום. באמת שהסרט הוא חוויה מטלטלת, וקשה. אני חושב שקוראן פשוט מראה לנו לאן העולם שלנו הולך כרגע. הסרט מלא בהתייחסיות מבריקות וקטנות למצב כיום בעולם, מלבד המובן מעליו ( הפחד מהאיסלאם, מהגרים ובכלליות בני אדם) הוא גם נותן עקיצות קטנות, למשל הנער הצעיר ביותר, הוא כמובן סלבריטי, יש פרסומת שמבטיחה להיות צעיר יותר לפני שאתה מת, הממשלה מוציאה ערכות התאבדות אך עדיין אוסרת על עישון סמים קלים, ועוד. העקרות היא לא המרכז, אלא המצב שבו אנו חיים. הממשלה משתמשת בפחד, והמורדים רוציםצ לנצל את בני האדם ה"חלשים" לאמצעים פוליטיים, הכל רע.
אבל עדיין יש תקווה אצל קוראן. הרגע שבו כולם עוצרים את הכל בשביל התינוקת הוא אחד מהרגעים הפיוטיים של השנים האחרונות. קוראן מראה עולם אפל וקשה שנמצא בפתח, אבל יש תקוה הוא אומר, אפשר לנסות לצאת מזה
האם אני היחידי שלא נפל מ"הילדים של מחר" ? מדובר בסרט טוב, אפילו הכי טוב של קוארון, אבל מפה ועד לסופרלטיבים המטורפים שהוא מקבל פה יש מרחק גדול מאד. זה גורם לי לחשוד גם בסופרלטיבים העוד יותר מטורפים ש"בוראט" קיבל כאן. מקווה שאתבדה.
לגבי המוסיקה ב "ילדים של מחר"
יש שני ביצועים לרובי טיוזדיי- אחד המוכר של הרולינג סטונס
מישהו יודע של מי הביצוע השני?
זהירות – ספוילר
ראיתי היום את "הילדים של מחר" ולמרות שמדובר בסרט מצויין יש בו כמה בעיות. לא הייתי קורא לו הסרט הטוב של השנה.
אין ספק שהצילום והבימוי מצויינים אבל התסריט מרגיש מאוד לא מגובש. כאילו התסריטאים (וזה לא נראה לי מקרי שיש כמה כאלה) לא החליטו מה המוקד של הסרט.
יש גם כמה רגעים מאוד שרירותיים. למה תיאו ניצל מההוצאה להורג בידי ה"דג" הבלונדיני עם הרסטות? סתם, כדי שהסרט לא יגמר שם.
היה לי מעניין לחשוב על הסרט הזה בהשוואה ל"ונדטה" של האחים וושאבסקי, וההשוואה הזו עושה הרבה חסד עם קוארון. העולם העתידני של "ונדטה" הרגיש לי כל כך אולפני ושטוח. הדמויות נשארו תמיד בעולם הקומיקס. לרגע לא האמנתי למניעים שלהם או לאמת הרגשית של החוויות שהן עוברות.
לעומת זאת לתיאו גספר ג'וליאן וקי אני מאמין לגמרי.
התפרסמה התוכנית של הסינמטק לחודש הבא עם הרטרוספקטיבה המלאה לפליני + רטרוספקטיבה (לא מלאה) לג'אד נאמן. צפוי לי הרבה זמן סינמטק החודש.
אכן, הרבה סינמטק, אבל אני בספק לכמה מהפליני אוכל להגיע. זה נחמד שכ"כ הרבה סרטים של פליני (בהקרנות חד פעמיות) מוקרנים בסביבות 19:00, לא ממש נוח לאנשים שלומדים או עובדים עד/בשעות האלה. ודווקא סרטים יותר ארוכים הם שמים מאוחר.
יש את "13"! חבל שלא אוכל להגיע. יש טרום בכורה גם ל"קין". נראה אם באמת יוציאו את זה לציבור הרחב.
אני מכתירה את עצמי מראש ל"השוטה התורן", ועכשיו, אחרי שיצאתי עם כאב בטן מהאווירה הדיסטופית של "הילדים של המחר", ואחרי שטפחתי לעצמי על השכם על הזיהוי של העטיפה של חזירים, מישהו מוכן בבקשה לקחת על עצמו את התפקיד הפדגוגי ולהסביר לי מה לעזאזל האמירה (או אמירות) שבבסיס "הסרט החזק של השנה"?
זו לא תגובה קנטרנית, התחושה העיקרית שלי ביציאה מהסרט היתה WTF ענק.
היש צדיק בסדום?
ספק ספוילרים מינימליים.
הייתי היום בסרט בעקבות ההמלצות המשתפכות. אכן היו בו כמה סצנות מרשימות קולנועית, בעיקר בסצנות הקרב בסוף, אבל בסך הכל חשבתי שהסרט בינוני ביותר.
הסרט מקבל אצלי ציונים טובים על יצירת אווירה אפוקליפטית-ריאליסטית, אבל ציון נמוך על בניית עלילה מעניינת או מרגשת. רוב הסרט היה די משעמם לטעמי. העלילה נראתה לי כל כך שטוחה, שממש לא הצלחתי להזדהות או להתרגש עם אף דמות שם.
ההיכרות עם העולם העתידני היתה גרועה במיוחד. בדקות הראשונות של הסרט אנו רואים קטעי חדשות בטלוויזיה ושיחות בין תיאו לידידו ההיפי, ש"בדרך אגב" מאכילות את הצופים בכפית את כל המידע הרלבנטי לגבי העולם העתידני. אחר כך כל דמות שמופיעה מסבירה את מניעיה באופן הכי שטחי. היו שם מעט מאד דיאלוגים שהרגישו אותנטיים. יותר הרגשתי שמנסים לחנך את הצופים לרעיון אידאי כלשהו וזה בא במקום לרגש. הרגשתי שהתסריט והמשחק לא השתוו לעיצוב האמנותי.
גם הויז'ואל של הסרט שהיה ברובו מרשים, הצליח ללכת לאיבוד במידה מסוימת. לפחות באולם הקולנוע שהייתי בו (אולם 2 ברב חן גבעתיים שנחשב לטוב מאד), הסרט נראה דהוי מדי, ואני לא יודע אם זה אשמת הלוק האפוקליפטי של הסרט או המקרן בבית הקולנוע.
בקיצור, אפשר לראות – אבל ממליץ להוריד ציפיות.
דניאל, אני מכיר ביצועים של מלאני ורוד סטיוארט לרובי טיוזדיי(מלאני ששרה את Look What They've Done to My Song,Ma ואת Brand New Key.)
סליחה יאיר, אבל תינוקות בקולנוע הם פשוט מטרד!
אני בעד דרישת תשלום מלא על תינוקות, כמו שדן אמר, כך לפחות אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם מגיעים לסרט יחד עם העוללים.
תינוק שבוכה משך רובו הגדול של הסרט זה ניג'וס שאי אפשר לתאר.
הורים שרוצים ללכת לסרט, שיקחו בייביסיטר. אף אחד לא צריך לסבול בגללם.
בבתי קולנוע שמכניסים תינוקות חינם יכול להווצר מצב שאדם שקנה כרטיס מכספו, לא יוכל לצפות בסרט בגלל תינוק צווחני שהוכנס חינם (כי אפשר), זה נראה לך הגיוני?
כמעט 24 שעות מאז שצפיתי ב"ילדים של המחר", והסרט עדיין מהדהד בראשי. ***ספוילרים, כמובן***
אני מבין אנשים כמו אורית וצלם, כי גם אני, תוך כדי צפייה, הרגשתי שהסרט עובד עלי ברמה השכלית יותר מאשר ברמה הרגשית (למרות שאי אפשר שלא להתרגש מהסצינה שמתחילה בכדור פינג-פונג במכונית, או מהלידה, או מהסיקוונס בסוף, או מהרגע שבו התינוקת יוצאת וכולם מביטים בה בשקט- במחשבה שנייה הסרט גם מאוד מרגש…). גם אנשים שלא אהבו את הסרט יודו שברמה הטכנית (צילום+בימוי) הוא פשוט מעולה, אבל עלי עבדו כל מיני רמזים קטנים שברקע, שכאילו מראים לי שהעתיד הקודר, הפראנואידי, הפשיסטי הזה לא מראה לאן העולם שלנו הולך כרגע, כמו שכתב ג'ק (תגובה מס' 18), אלא שהעתיד הזה כבר כאן. מהומות במחנות פליטים ? התיחסויות משפילות למהגרים/עובדים זרים ? נשמע מוכר, לא? תשדיר ממשלתי שחוזר מספר פעמים בסרט, ומזהיר מפני העסקת עובדים זרים לא חוקיים, נשמע לי דומה בצורה מפחידה לתשדיר דומה ששודר בגלי צה"ל מספר רב של פעמים. אשה זקנה, שמתרעמת בגרמנית על כליאתה? מעביר צמרמורת, לא ? מה אנחנו, נאצים ?
אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאנשים דמוקרטים ונאורים, אבל הפאראנויה (המוצדקת בחלקה) מהטרור העולמי תוביל, וכבר מובילה אותנו לכאוס מוחלט. סטיבן שפילברג התיחס לנקודה הספציפית הזאת בצורה ממוקדת ב"דו"ח מיוחד", אלפונסו קוארון מוסיף לזה הרבה פיוט.
ובנושא אחר: "מאהב בהשאלה" של פרנסיס ובר הוא לא סרט גדול, אבל מצחיק ובהחלט מומלץ. דניאל אוטיי יודע גם לעשות קומדיות (ומאמר מוסגר: הוא השחקן הכי אהוב עלי, אבל הוא הפתיע גם אותי בסרט הזה), גד אלמליח גם הוא מוצלח ביותר (הוא הבילי קריסטל הצרפתי- הוא הנחה את ה"סזאר" מספר פעמים, ובהצלחה לא קטנה) והבימוי קצת חלקלק מדי, אבל מאוד מקצועי וזורם. לסרט כזה אורי קליין בטח יתיחס כ"מוצר לשימוש חד פעמי" (כפי שהוא תיאר את "השטן לובשת פראדה"), אבל גם כמוצר שכדאי להשתמש בו, ולו בשביל ההנאה הרגעית.
אה, וסטיבי: לפני כמה שבועות ראיתי את "13" ב-DVD (מכיוון שהייתי בטוח שהוא ייגנז). זהו סרט בהחלט מרשים, אבל גם קצת בוסרי. כל ההתחלה קצת צולעת, אבל כשהגיבור מגיע למקום שבו מתרחשת רוב עלילת הסרט, האוירה, האכזריות, הצילום, והאיפוק הקיצוני לעומת הדברים הקיצוניים שקורים שם מאוד מרשימים ושווים את הצפייה. מאוד שווה לחפש את הסרט הזה.
איתן, הטענה שלי לא היתה שהסרט לא עובד ברמה הרגשית. להיפך. שלןש שעות אחר-כך כאבה לי הבטן – פיזית – כתוצאה מאווירת המועקה שהסרט בונה.
אבל אחרי שניטרלתי את אי הנוחות הפיזית וניסיתי להבין, דווקא ברמה השכלית ולא הרגשית, מה הסרט מנסה לומר נשארתי עם קובץ של סימני שאלה.
אין הסברים למה האנשושות "נענשה" בעקרות, מהבעולם המודרני הוא ההיבריס שבגינו התעורר זעם האלים. וכשהרמז הבסיסי הזה חסר, הסרט הופך לתמונת עולם כאוטית וזהו. אני לא יכולה לראות בו משל או אזהרה לעתיד עגום שצופים החיים המודרנים, הניכור האנושי או מה שזה לא יהיה.
אין אמירה מעבר ל"טרור זה רע אבל גם מיליטריזם זה לא שוס". דההה!
אני מעריכה את טעמם של הכותב והאנשים שהגיבו פה ולכן אני מסתובבת בתחושה שאיזו אמירה בסיסית נעלמה ממני.
הייתי שמחה לניתוח מפורט שיסביר מדוע – מעבר להישגים אומנותיים של עיצוב אווירה – זכאי הסרט הזה לטייטל "הסרט החזק של השנה".
אני חייב להצטרף לתגובות שהופיעו לקראת סוף הרצף (בתקווה שזה לא מאוחר מדי, ומישהו עוד יקרא את זה בכלל…)
הייתי באותה הקרנה איתך, יאיר, והפריעו לי אותם האנשים המדברים (שממש סבלו מהסרט), והתפעלתי מהאיכות המדהימה של ההקרנה והאולם, וגיכחתי בפרומו לרוקי – אבל דווקא עם הסרט עצמו היו לי לא מעט בעיות.
ההרגשה שלי בסוף ההקרנה היתה שראיתי סרט שעשוי בצורה מדהימה, אולי בצורה הכי טובה/מוקפדת/מקצועית שראיתי, בכל הפרמטרים – ובמחיוד בצילום ובמשחק.
אבל העלילה… כבר הזכירו לפני את הבעיתיות בדיאלוגים שבאים לתאר לנו את מניעיה של כל דמות ולתת תיאור של העולם. לטעמי התסריט כתוב בצורה בינונית, אבל משובצות בו הברקות פה ושם (למשל מהדורת החדשות מייד בתחילת הסרט, בה מספרים כי "נרצח האדם הצעיר בעולם". משפט קטן ופשוט, אבל חודר לך להכרה עד שפתאום אתה מבין שמשהו פה לא הגיוני – כי בטרמינולוגיה שלנו קיים רק "האדם הזקן בעולם", ולא הצעיר.)
ומעבר לדרך שבה כתוב התסריט, באמת לא הבנתי מה המסר של הסרט. הוא אמנם "חזק" (מילת תואר מהשנואות עלי, אגב) והוא מטלטל אותך ומפתיע אותך ומדכדך אותך, אבל כשיצאתי מהסרט היתה לי הרגשה של "למה זה מגיע לי?" כלומר, מהו הערך המוסף שקיבלתי מצפייה בסרט, שהיה אולי מושלם מבחינה טכנית, אבל בסה"כ בעל רגעים רבים שהיו קשים לצפייה?
במילים אחרות – האם לשלוח לסרט הזה אנשים כמו ההורים שלי למשל? אנשים שאוהבים סרטים אבל מתרגשים פחות מאספקטים טכניים, ומה שעושה להם את זה הוא הסרט כמכלול. האם החוויה הלא קלה שתעבור עליהם בסרט תשתלם בסוף, והם יצאו מהסרט בהרגשה שהיה שווה לראות אותו?
אני אשמח לשמוע את דעתך בנושא.
גם לי, עם חיי נטולי התינוקות, נראתה ההחלטה לגבות כסף זעטוטים מצווחים כדרך להגן על שאר הצופים מהטרדות הגיונית במבט ראשון.
מצד שני, לא זכור לי ולו מקרה אחד שבו השהייה שלי בקולנוע הופרעה על ידי צרחות, הנקות או החלפת חיתולים. לעומת זאת, זכורים לי לא מעט מקרים שבהם הפריעו לי לאורך כל הסרט פלאפונים, SMSים, דיבורים רמים או ילדי ד'3 בערב כיתה. ולא, לא זכור לי שמישהו מבית הקולנוע טרח להגן עלי מפניהם, גם כשהתלוננתי.
זה שגם דיבורים, פלאפונים ושאר מטרדים קיימים ולא זוכים לטיפול מספק, לא אומר שלא צריך להגן על הצופים ממטרדים אחרים, כגון תינוקות. אני מצטרף: אני לא רואה שום בעיה בגבית מחיר של כרטיס מכל צופה שהוא, במיוחד אם הוא מאוד צעיר ופוטנציאל ההפרעה שלו גבוה מאוד.
אני חושב שההחלטה לגבות תשלום על תינוקות היא הדרך הכי פשוטה למנוע את הגעתם בלי להסתבך עם תביעות ובג"צים על אפליה וחוסר שיוויון.
המסר להורים הוא: "להביא את התינוק יעלה לכם 35 שקלים. לא עדיף שתשאירו אותו עם שמרטף?" שמרטף בטח עולה הרבה יותר מ-35 שקל לשעתיים ומשהו ברוטו של יציאה לסרט, אבל זה תורם למערכת השיקולים של הבאת תינוק לקולנוע.
נדמה לי שבתחרות בין הצמד אלפונסו קוארון את עמנואל לוביצקי לבין הצמד אלחנדרו גונזלס איניאריטו את רודריגו פרייטו לתואר "הסרט החזק של השנה", "הילדים של מחר" מפסיד ל"בבל" בכל קטגוריה. בכל מקרה מקסיקו זוכה.
"הילדים של מחר" – יצירת מופת. בעיניי, הסרט הגדול הראשון של המאה ה- 21 (ולא, אני לא יחצ"ן של פורום פילם).
כשראיתי את הסרט הרגשתי שאני רואה קולנוע במובן הקלאסי של המילה. בעיניי זהו שיא של "סרטי פוסט 11.9", גל שבטח עוד יכתבו עליו יותר מעבודה סמינריונית אחת (זאת כמובן אם לא תיפול איזו פצצה איראנית עד אז ותפתח גל אחר לגמרי).
אישית חשבתי שקוארון הוא במאי אדיר עוד ב"תקוות גדולות", עיבודה יפהפה גם אם בעייתי לדיקנס, שבטח מעטים זוכרים היום. כאן הוא מצהיר על עצמו בקול תרועה כנפיל, יוצר ברמה של קובריק ודה פאלמה. סרט אדיר.
לאורית – הכאב בטן שאת מרגישה, זה סימן כמעט בטוח שצפית ביצירת אמנות (או שאכלת משהו מקולקל)…
לדניאל (20) הביצוע ל- RUBY TUESDAY הוא של FRANCO BATTIATO זמר איטלקי מיוחד. מוזר שלסרט לא יצא פסקול (לא מצאתי כזה , לפחות), המוסיקה ממלאת תפקיד חשוב. כשבסיום הסרט חוזר שוב השיר BRING ON THE LUCIE של ג'ון לנון, הפזמון- FREE DA PEOPLE NOW די צופן בחובו את ה"מסר" של הסרט.
מה לגבי החזיר של פינק פלויד בתחנת בטרסי, המצוטט מהעטיפה של ANIMALS , מה תפקידו בסרט? מי הציב אותו שם- אותו בן-דוד אספן אמנות? נראה כמו פרט קטן ושולי אבל הטריד אותי לאורך הצפייה.