האיור הזה של לי להב (שנתנה לי אישור להשתמש בו), של רגע מתוך "הכחדה", יפה יותר מכל צילומי הפרומו של הסרט

האזינו לשיחה מורחבת על "הכחדה" (מהדקה ה-30) בתוכנית סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן

איך קרה שסרט המדע בדיוני בכיכובה של נטלי פורטמן "העולם שאחרי: הכחדה" (“Annihilation” במקור), שהיה אמור להיות אחד מסרטי הקולנוע המסקרנים והמדוברים של השנה, הגיע אתמול (שני) לבכורה בינלאומית אצלכם על המחשב בנטפליקס? ובכן, מתברר שהמלחמה המוצגת בסרט היא כלום לעומת המלחמה שהתנהלה מאחורי הקלעים בין המפיקים. דיוויד אליסון, אחראי על ההפקה מטעם אולפני פרמאונט, לא הבין את הסרט ולא אהב אותו, והתוצאות מהקרנות המבחן היו לא טובות. הוא דרש מהבמאי, אלכס גרלנד, שישנה את סוף הסרט. סקוט רודין, מפיק הסרט, עמד לצד הבמאי וסרב לניסיונות של האולפן לשנות את סוף הסרט. לרודין היה חוזה מול פראמאונט שהוא זה שמחליט מה תהיה העריכה הסופית אבל לפרמאונט היתה את הזכות להחליט לגבי ההפצה. וכך, כשהם משוכנעים שהקהל הרחב לא יבין את הסרט ושצפוי להם כישלון בקופות, בחר האולפן למכור את כל זכויות ההפצה הבינלאומיות של "הכחדה" לנטפליקס (בארצות הברית הסרט הופץ בבתי הקולנוע, אבל באופן מצומצם יחסית). זה סיפור מזוויע שמראה את כוחם של המפיקים והאולפנים, שלא תמיד מבינים את החזון של הבמאים שעובדים עבורם. דמיינו מצב שבו המפיקים של "2001: אודיסיאה בחלל" או "המפגש" מתייחסים בביטול ליצירות האלה ומחליטים לגנוז אותם? מצד שני, עם כל האכזבה שהסרט לא מגיע לבתי הקולנוע יכול להיות שלנו בישראל היה מזל: מפיצי הקולנוע המקומיים כל כך ממהרים לגנוז סרטי מדע בדיוני, שיש לנו מזל לקבל את הסרט הזה בזמן אמת עם העולם. וגם, נטפליקס הפכו לבסיס האם של יצירת המדע בדיוני בשבועות האחרונים כשהסרט הזה מצטרף ל"בהיר" של דיוויד אייר, “אילם" של דנקן ג'ונס ולסדרה "פחמן משודרג". כולם יצירות פגומות אבל עם חזון ויזואלי מעניין.

“אקס מכינה" (2015), סרט הביכורים המבריק של אלכס גרלנד כבמאי, הפך אותו לאחד היוצרים המחוזרים בהוליווד. ואכן, גרלנד שהתחיל את דרכו כסופר מצליח ("החוף") ואז כתסריטאי בסרטיו של דני בויל ("החוף", "28 יום אחרי" ו“שמש”) קיבל מפרמאונט את המשימה לעבד את "הכחדה", הספר הראשון בטרילוגיית המדע בדיוני מאת ג'ף ונדרמיר. גרלנד שינה את הספר באופן משמעותי וכעת כבר לא בטוח שנזכה לראות את ספרי ההמשך הופכים לסרטים.

היו כמה וכמה יוצרים אמריקאים שדיברו על הרצון שלהם לביים גרסה הוליוודית ל"סטאלקר", יצירת המופת המדע בדיונית הפילוסופית של הבמאי הסובייטי אנדריי טרקובסקי. ובכן, אפשר להפסיק לנסות – “הכחדה" הוא הדבר הכי קרוב שסרט הוליוודי יוכל להגיע ל"סטאלקר". ללא הפיוט, אבל עם לא מעט חידתיות עלילתית (נדמה לי שהספר המקורי דווקא הושפע יותר מ"סולאריס", סרט מדע בדיוני אחר של טרקובסקי שמבוסס על ספרו של סטניסלב לם). בעתיד, מטאור שמתרסק על כדור הארץ יוצר איזור מכוסה כיפה נוזלית צבעונית בו קורים דברים משונים. כל היחידות הצבאיות שנשלחו אל "איזור איקס" כדי לחקור אותו לא חזרו. עכשיו מנסים טקטיקה אחרת: לשלוח פנימה חמש נשים, מדעניות, בתקווה שהן יצליחו במקום שבו הלוחמים הגברים נכשלו. אחת מהן היא דמותה של נטלי פורטמן, המגלמת ביולוגית המתמחה בתאים סרטניים, בעלת עבר קרבי, שרוצה להבין מה קרה לבעלה, אחד החיילים שנשלחו לאיזור. מכאן הסרט נודד לשלושה נתיבים: האחד, של סרט אימה ומפלצות סטנדרטי, בו הגיבורות נלחמות ביצורים משונים למדי; השני, סרט אימה פסיכולוגי, בו יהיה עליהן להתמודד מול האימה עצמה, והאחת מול השנייה (ושברגעיו הטובים ביותר מעניק פרשנות נפלאה, ביולוגית ופסיכולוגית, לנטייה האנושית להרס עצמי); השלישי, סרט מדע בדיוני ששם דגש על המדע והופך בהדרגה לטריפ ויזואלי על יצור חוצני נטול רצון או צורה, שמשחק עם הדי.אן.איי על כדור הארץ.

"הכחדה" נע בין רגעים צפויים ונדושים ובין רעיונות ויזואליים נהדרים ומקוריים, אבל התבונה התסריטאית שבו נחשפת כשאנחנו מתחילים להבין שהסרט עצמו מתחיל להתנהג כמו האורגניזמים בתוך האיזור המוקף. הביולוגית מגלה שהדבר הזה שהגיע אל כדור הארץ לוקח את הדי.אן.איי של כל הדברים החיים, מערבל אותו ויוצר הכלאות בין כל היצורים שנמצאים איתו במגע, בשטח הולך ומתרחב. וכך גם הסרט: קחו את הדי.אן.איי של כל סרטי האימה והמד"ב שאתם מכירים וערבבו ביניהם: גיבורות נשים במקום גברים, שמורת טבע על כדור הארץ במקום יער על כוכב אחר, קלישאות אימה לצד הברקות, ומפלצות שמעוררות את סקרנות הגיבורות לא פחות מאשר את הפחד. וכשם שהסרט הזה מוצג לנו כחיזיון, האם יכול להיות שהוא רק תיעוד של מניפסטציה של שגעון עבור הגיבורה? ההברקות שבסרט, וגם ההרמה לקראת סרטי המשך אפשריים, הופכות את "הכחדה" לסרט שכדאי לראות ואת גרלנד לבמאי שכדאי להכיר.

פורסם ב"כלכליסט", 12.3.2018

ציוץ