15 דצמבר 2009 | 13:04 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

סיכום העשור: שנת 2003

אני ממשיך להעלות מהארכיונים את סיכומי השנה שלי של שנות ה-2000 (הנה השנים 2000 עד 2002), בניסיון לחפש בהם את הסרטים שהכי אהבתי בעשור האחרון. זה גם פלאשבק להיסטוריה הלא ממש רחוקה של הקולנוע כאן: 2003 היתה השנה בה התחיל סינמה סיטי לפעול, ושינה את הרגלי הצריכה הקולנועיים בארץ (למעשה, בימים אלה סינמה סיטי חוגג יום הולדת שבע. ובקרוב יוולד לו אח דיגיטלי בחולות ראשון לציון). הנה סיכום שנת 2003.


פורסם ב”העיר”, 28.12.2003



תעודת עניות
למרות שהיו יותר סרטים מאי פעם בבתי הקולנוע ומתוכם עשרות שהיו חביבים ומעלה, לא היה סרט אחד עצום, חד פעמי ובלתי נשכח ב-2003, בכולם היו פגמים קריטיים. תואר סרט השנה, לפיכך, מוענק לשני סרטי תעודה, שלא רק טלטלו את הצופה, הם גם הראו מה זה בעצם קולנוע

סרטי השנה, 2003

1. “באולינג לקולומביין” (מייקל מור), “לתפוס את הפרידמנים” (אנדרו ג’ארקי)
2. “אכזריות בלתי נסבלת” (האחים כהן)
3. “שר הטבעות: שיבת המלך” (פיטר ג’קסון)
4. “אודות שמידט” (אלכסנדר פיין)
5. “מוכה אהבה” (פול תומס אנדרסון)
6. “השעה ה-25” (ספייק לי)
7. “המזכירה” (סטיבן שיינברג)
8. “מוצאים את נמו” (אנדרו סטנטון), “המסע המופלא” (האיאו מיאזאקי)
9. “האיש מהרכבת” (פטריס לקונט)
10. “מטריקס Reloaded” (+ סצינות מתוך “מטריקס Revolutions”, “שליחות קטלנית 3”, “בחורים רעים 2″ ו”X מן 2”)
11. “אררט” (אטום אגויאן)
12. “אבודים בטוקיו” (סופיה קופולה)
13. “תפוס אותי אם תוכל” (סטיבן ספילברג), “כנופיות ניו יורק” (מרטין סקורסזי)
14. “דברים יפים מלוכלכים” (סטיבן פרירס), “גניבה זולה” (ניל ג’ורדן)
15. “באמריקה” (ג’ים שרידן)
16. “השעות” (סטיבן דולדרי), “אדפטיישן” (ספייק ג’ונז)
17. “פְרידה” (ג’ולי טיימור)
18. “אחוות הזאבים” (כריסטוף גאנס), “אדון ומפקד” (פיטר וויר)
19. “שחקי אותה כמו בקהאם” (גורינדר צ’אדה), “נערות לוח השנה” (נייג’ל קול)
20. “הילד נשאר בסרט” (ננט בורסטין וברט מורגן)


וצריך להזכיר גם את: “איש ללא עבר”, “עיר האלוהים”, “בעיר ללא גבולות”, “סדנה לעצבים”, “כבוד ורעדה”, “שחייה לילית”, “שיקגו”, “16 מתוק”, “8 מייל”, “28 יום אחרי”, “שטח פתוח”, “הענק”, “בורות”, “מייל לאור ירח”, “הצלצול”, “שודדי הפיראטים”, “למות ביום אחר”, “הארי פוטר וחדר הסודות”, “להתראות לנין”, “גיבור”, “להרוג את ביל”, “לרכוב על הלווייתן”, “סיביסקיט”, “אהבה זה כל הסיפור” ו”פעלים למתחילים”.



שני הסינגלים שהכי אהבתי לשמוע השנה ברדיו הם “קרייזי לאב” של ביונסה ו”12:51″ של הסטרוקס. אני מציין את זה, כי דווקא בקולנוע, תחום הסיקור שהופקד בידי, קשה לי השנה להגיע להחלטה חד משמעית מה הכי אהבתי. היזהרו, סתירה בדרך: מצד אחד, נדמה לי – ורק על סמך הסרטים שהופצו מסחרית בארץ ב-2003 – שזו היתה שנה קולנועית לא מרשימה במיוחד. מצד שני, בבואי לדרג את סרטי השנה, הגעתי בסופו של דבר לרשימה בת 55 סרטים שאהבתי השנה. 55 סרטים? זה המון! אבל יש בעיה: במבט לאחור, אף אחד מהם לא נחרט אצלי כיצירת מופת חד משמעית. לכולם היו בעיות קריטיות. סרטים רבים שאהבתי בזמן הצפייה, דעכו והתפוגגו בזיכרון. זה לא הופך אותם לפחות טובים, אבל נדמה לי שהסרטים הטובים ביותר של השנה צריכים להיות אלה שנזכור לטווח קצת יותר ארוך. וחוץ מזה, היו השנה המון סרטים חביבים, חמודים, נחמדים, מהנים אבל שלא מגיע להם שום מקום באיזה פנתאון (“להתראות לנין”, מישהו?).


227 סרטים הופצו בישראל בשנת 2003. מדובר במספר חסר תקדים. בשנה שעברה הוא עמד על 200. ב-1995, השנה הראשונה בה התחלתי לספור כמה סרטים הופצו כאן, הנתון עמד על 151. סיבות רבות, עליהן אני מנסה לעמוד מדי שנה, מביאות לצמיחה המסחררת הזו במספר הסרטים. השנה הצטרפה אליהן סיבה נוספת: סינמה סיטי. פרויקט הקולנוע הזה חוגג בימים אלה שנה. אמנם לא עובר שבוע בו אני לא מקבל תלונות על בעיות קשות בתפעול המקום, אך אי אפשר להתחמק מהשינוי הדרמטי שהוא עשה לנוף הקולנוע בארץ. הוא לא רק אחראי – בעקיפין אמנם – לכך שיגיעו לכאן יותר סרטים (ולא רק 19 האולמות של סינמה סיטי התווספו השנה, אלא גם עוד שמונה בקניון ארנה, ואת כולם יש למלא בעוד ועוד סרטים) – נוכחותו והצלחתו אצל הקהל היו גורמים מהותיים במלחמת המחירים המבורכת שהתנהלה בקיץ האחרון, ובאחרונה בצמיחתם של מועדוני מנויים לרשתות קולנוע.


השנה שהתחילה עם האופטימיות שעורר פרויקט סינמה סיטי – שהתברר שהוא ברכה גם לקולנוע הישראלי – הסתיימה באחרונה בטון פסימי יותר, עם מותם של דוד פרלוב ורפי בוקאי. גם את פטירתו של המפיץ הוותיק דוד שפירא בפברואר אפשר לקרוא לא רק כאירוע טראגי, אלא גם כסימבולי. מפת ההפצה בארץ משתנה. לא אתפלא אם בסיכום השנה של 2004 נגלה שלמרות שמופצים יותר ויותר סרטים, יהיו כאן פחות מפיצים.


סרטי השנה.

הלם ותדהמה בראש הטבלה. שני סרטים תיעודיים חולקים את המקום הראשון ונושאים במשותף את התואר “סרט השנה”. סרטים תיעודיים, כן? במדור שמואשם – ובצדק לרוב – שהוא מעדיף קולנוע עלילתי, הוליוודי, אסקפיסטי, עתיר תקציב. ודווקא הקולנוע הזה היה המאכזב ביותר השנה. זו היתה ללא ספק שנת הקולנוע התיעודי בארץ – שימו לב שסרט דוקומנטרי גם חותם את הרשימה. ויש בוודאי אמירה המסתתרת בעובדה שהשותף לתואר סרט השנה, “באולינג לקולומביין” יצא בינואר, ומאז כמעט ולא נראה כאן סרט טוב ממנו. מה שמפתיע במיוחד עבורי הוא שדווקא שני סרטים תיעודיים הכילו את כל מה שאני מחפש מיצירת מופת. לא רק חווייה רגשית, אלא גם מסע אינטלקטואלי. שני הסרטים האלה עוסקים במידה רבה, גם אם לא במישרין, במדיום הקולנועי עצמו. דווקא בגלל ששניהם תיעודיים, הם חושפים את היעדרה של האמת מהקולנוע, הכל סובייקטיבי, הכל ניתן למניפולציה, הכל ניתן לפרשנות. חוץ מהסיפורים המדהימים שהם הציגו, הסרטים האלה חשפו את עוצמתו, כמו גם את חולשתו, של המדיום הקולנועי.


זו השנה השניה ברציפות שהאחים כהן מגיעים למקום השלישי. “אכזריות בלתי נסבלת” נותר אחד הסרטים המהנים והווירטואוזיים ביותר שראיתי השנה, ואחד הבודדים בקולנוע העלילתי שאהבתי לחלוטין, ללא סייגים.


בשנים קודמות ריכז סיכום השנה של “סינמסקופ” רק את הסרטים שיצאו בין נובמבר לנובמבר, מתוך רצון להשאיר חיץ, מרווח בטחון של כמה שבועות מינימום, בין הצפייה בסרט והכללתו בסיכום השנה. הפעם חרגתי מהמנהג הזה, לא רק כי חשתי שלא היו מספיק סרטי מופת השנה, אלא בעיקר כי שלושה מהסרטים היותר יפים ומרגשים שראיתי ב-2003 יוצאים בשבועיים האחרונים של השנה. “שר הטבעות: שיבת המלך” כבש בלי בעיות את המקום השני. אבל שימו לב לשני סרטים שיוצאים היום ושכבר התברגו לרשימה: במקום ה-12, “אבודים בטוקיו” של סופיה קופולה. במקום ה-15: “באמריקה” של ג’ים שרידן. שני סרטים קטנטנים, אפיזודיים במבנה שלהם, העוסקים בתחושת זרוּת, באנשים הנמצאים במקום שאינו שלהם ומפתחים בו מערכות יחסים מפתיעות.


“אבודים בטוקיו” (השם המקורי הלך לאיבוד בתרגום, איף יו נואו וואט איי מין) מוכיח כמה דברים על קופולה: למשל, שהיא לא יודעת לספר סיפור. וגם: שהיא לא יודעת לספר בדיחה (ההומור בסרט, בעיקר בחלקו הראשון, די צפוי ורדוד, על הבדלי תרבויות: האמריקאים מלגלגים בפטרונות על היפנים – כמה השפה שלהם מוזרה, האוכל מוזר, המנהגים מוזרים וכמה הם נמוכי קומה). אבל יש לה גם כמה יתרונות שרק השתפרו מאז סרטה הראשון. למשל, שיש לה עין מעולה. לא רק ש”אבודים בטוקיו” מתגאה בליהוק פנטסטי (ביל מוריי וסקרלט ג’והנסון מושלמים בתפקידים הראשיים), הוא גם מראה שקופולה עדיין חושבת בסטילס. הפריימים מדויקים, הקומפוזיציות מפתיעות. אם ב”חמש ילדות יפות” מראה ז’ורנל האופנה עיצבן אותי, הרי שכאן הוא מצליח להפוך לחלק מהאווירה מבלי שייראה מיופייף ומלוקק מדי. אולי זו העובדה שהסרט מתרחש כמעט כולו במלון – מקום שכולו תפאורה, זיוף והעמדת פנים – ושעוסק באנשים הקשורים לפרסום ותדמיתנות, שהופכת את הלוק שלו למוצדק. ולא רק עין מעולה יש לה, גם אוזן. הסרט מכיל פסקול אלוהי, המשלב קיטש ודיסטורשן, בין מיי בלאדי ולנטיין ובין ג’יזז אנד מארי צ’יין. אבל היו אלה עשרים הדקות האחרונות של הסרט שהמיסו לבסוף את התנגדותי והפכו אותו לסרט שקשה להפסיק לחשוב עליו. סיפור אהבתם האפלטונית, אולי האדיפלית, של גבר מבוגר ובחורה צעירה, אולי לא מצטיין בעלילה ובסיפור סוחפים ויש בו לעיתים אמורפיות מתסכלת, אבל קופולה מצליחה לבנות שיא רגשי שהוא מהמספקים ביותר – גם אם המלנכוליים – שנראו השנה. גם אם הוא מטעה בתחילה, סופו של הסרט הופך את “אבודים בטוקיו” לסרט ממכר.


“באמריקה” הוא לכאורה סרט שלם אף פחות. סיפורה של משפחה אירית המגיעה לניו יורק בחיפוש אחר החלום האמריקאי, ומתוך רצון להשאיר מאחור טרגדיה שכמעט ופירקה אותה לרסיסים. שוב, העלילה מקרטעת. למעשה, אין ממש אחת כזו. אבל ככל שהסרט נמשך ההשפעה הרגשית שלו על הצופים מתעצמת. הוא מצליח להימנע מכל קלישאה מלודרמטית, למרות שהוא כל הזמן הולך על קרח דק מאוד. בסופו של דבר, לא מעט בזכות משחק מופלא של שתי הילדות, הסרט הופך ליצירה מרגשת ומלאת חסד (שהזכירה לי לעיתים, אגב, את “כנפיים שבורות” הישראלי).


בעשירייה הראשונה תמצאו לא מעט מהסרטים העצמאיים המצוינים שהגיעו אלינו בתחילת השנה, רובם מתוצרת 2002. זו גם במידה מסוימת רשימה של במאים אהובים: חוץ מפיטר ג’קסון והאחים כהן, גם אלכסנדר פיין, פול תומס אנדרסון, ספייק לי, אטום אגויאן (במקום ה-11) ופטריס לקונט. ו”המזכירה” (מקום 7) נותר אחד הסרטים המקוריים והשנונים, ונטולי הצדקנות, שנראו השנה.


במקום העשירי נמצא סרט שלא באמת קיים: לדעתי אם תקחו את “מטריקס Reloaded”, תוסיפו לו את סצינת המלחמה מ”רבולושנס”, את מרדף העגורן מ”שליחות קטלנית 3″, את מרדף המכוניות בפתח “בחורים רעים 2″ ואת סצינת הבריחה של איאן מק’קלן מ”X מן 2″, תקבלו סרט פעולה גאוני ומעולה. ובכלל, זו היתה שנה בעייתית לסרטי הפעולה, שבסופו של דבר הבטיחו יתר משקיימו (ואני עדיין חושב ש”Reloaded” היה מאוד מהנה).


במקום ה-13: פעמיים דיקפריו, בשני סרטים שהיו מוחמצים, אבל בסופו של דבר קשה היה שלא להתפעל מהווירטואוזיות שלהם, כמו גם מהאמירה האישית שיוצרים דחסו לתוכם.


במקום ה-14: התנצלות כפולה. קודם כל לסטיבן פרירס, “דברים יפים מלוכלכים” שלו הוא עוד אחד מהסרטים שרק הולכים ומשתפרים, זה סרט חכם בהרבה ממה שנדמה בראשונה. נדמה לי שהגיע לו מקום גבוה יותר. שנית, לניל ג’ורדן, שראיתי את “גניבה זולה” שלו באיחור, ולא הספקתי לכתוב כאן כמה חיבבתי אותו (למרות סוף מעצבן). בסופו של דבר הסרטים האלה דומים למדי, לא רק בגלל הקרבה המסוימת בקריירות של פרירס וג’ורדן (ונדמה לי שאני אוהב כמעט את כל הסרטים שג’ורדן עשה, לגבי פרירס אני מסויג יותר), אלא בעיקר בזכות הצילום של כריס מנגס בשני הסרטים, שנותן להם לוק אנדר-וורלדי אפלולי, אך מסוגנן.


במקום ה-16: שני סרטים עם מריל סטריפ – די דומים, למעשה. גם אם “השעות” מלודרמה ו”אדפטיישן” קומדיה, שניהם עוסקים בניסיון לתרגם טקסט ספרותי לקולנוע. בשניהם הניסיון הזה מוגש באופן מודע לעצמו ושנון למדי.


במקום ה-18, שני סרטי הרפתקאות תקופתיים, שלמרות מגרעות רבות מציגים עשייה קולנועית וירטואוזית ומלאת תשוקה מצד במאיהם.


במקום ה-19 שני סרטים בריטיים בעלי אג’נדה פמיניסטית קלילה, שהיתה יכולה להתאדות בגלל משקל הנוצה של היצירות הבידוריות למהדרין האלה, אך למרבה ההפתעה מצליחות להיות לא רק מבדרות אלא בעלות מסרים מורכבים ממה שנדמה.



ליגה ב’.

רשימת 20 הסרטים הטובים של השנה מכילה למעשה 27 סרטים. ואחריה, עוד 25 סרטים שאהבתי במידה כזו או אחרת השנה. חלקם סרטים מהנים לצפייה (“הצלצול”), אחרים סרטים שדי התלהבתי מהם (“עיר ללא גבולות”), אבל שבמרחק הזמן נראים פחות חשובים, גם אם לא פחות מהנים. וזה אולי ההבדל בין הרשימות: ברשימה הראשית ניסיתי לכלול את הסרטים שהיתה להם, בעיני, איזו אמירה אמנותית משמעותית, או וירטואוזיות, אך גם שהיו מהנים מאוד. גם אם ברשימה השנייה יש סרטים שמאוד אהבתי (“8 מייל”, “הארי פוטר וחדר הסודות”) עדיין היה חסר בהם משהו מהותי כדי להפוך אותם ליצירה משמעותית, ולא רק בידורית. לעומת זאת, סרטים אחרים, שהיתה בהם יומרה אמנותית מעניינת (“גיבור”, “להרוג את ביל”, למשל) שהרגשתי שמהנים ככל שיהיו, הם גם קצת אובר-רייטד. הם לא חכמים כמו שנדמה להם.


הסרט הטוב ביותר שלא ראיתם השנה.

ואולי בעצם כן ראיתם: “סולאריס”. רשימת סרטי השנה מכילה רק סרטים שהופצו השנה מסחרית בארץ, ו”סולאריס” של סטיבן סודרברג אמנם הוקרן כאן פעמיים-שלושה בסינמטק אך לא יצא באופן מסחרי (הוא יצא באחרונה בדי.וי.די), אבל זהו לא רק הסרט שהכי אהבתי השנה, אלא הסרט שגם ראיתי הכי הרבה פעמים. למרות שהוא סרט לא שלם, עדיין יש בו משהו מושלם. גם אם הוא עמום מבחינה עלילתית, הוא כה צלול מבחינה רגשית. סודרברג, ג’ורג’ קלוני וג’יימס קמרון (כמפיק) יצרו את מה שנראה כסרט האבסטרקטי היקר ביותר בכל הזמנים. אם הוא היה מופץ מסחרית השנה, הוא היה מופיע בראש טבלת סרטי השנה.


איש השנה.

ג’ורג’ קלוני. כשחקן, קלוני הגיע השנה לשני שיאים. ב”סולאריס” (שיצא באמריקה בסוף 2002) הוא מגיש משחק כה רגשי וחשוף, כה דק ניואנסים, שהוא מצליח לטפטף את נשמתו מבעד למסך אל הצופים. ב”אכזריות בלתי נסבלת” הוא עושה לכאורה את ההפך: משחק קריקטורלי, גדול מידות, כמעט מופרז, בהחלט מודע לעצמו. אבל גם כאן הוא מדויק להפליא. מה שאני אוהב בקלוני, גיליתי השנה, זה את הטעם שלו. לא רק כי הוא עובד באופן קבוע עם היוצרים האהובים עלי – סודרברג והאחים כהן – אלא כי נדמה שהוא גם מבין את מה שהם מנסים לעשות, לוקח אותם צעד אחד הלאה וחושב מחוץ לנוסחה ההוליוודית. ההוכחה הטובה ביותר לכך הגיעה השנה בדמות סרטו הראשון כבמאי, “וידויים של מוח מסוכן”. הסרט אמנם לא היה מוצלח במיוחד, אבל הוא חשף את הטעם של קלוני כיוצר, כשהוא מנותק מהוראות הבימוי של סודרברג והכהנים. התוצאה היתה חושפנית למדי: כבמאי הצליח קלוני ליצור סינתזה משעשעת למדי בין סודרברג והכהנים (עם קמצוץ מדני דה ויטו). השימוש שלו במצלמה היה וירטואוזי. רק חבל שהסרט היה קצת מפוספס.


מה לעזאזל אני עושה איתם?

שלושה סרטים חשובים למדי לא נמצאים באף אחת מהרשימות. רציתי להסביר שזה בכוונה, ואף לנסות לנמק. השלושה הם “דוגוויל”, “מיסטיק ריבר” ו”בלתי הפיך”. קודם כל, ברמה ההצהרתית: הסרטים האלה, בעיני, פחות טובים ממה שעושים מהם חלק מעמיתי. אבל למעשה יש כאן את הקונפליקט הקשה ביותר בתחום ביקורת הקולנוע: הקונפליקט בין הערכה “אובייקטיבית” של איכות הסרט, ובין השיפוט הפרטי, המבוסס על טעם אישי וסרגל ערכים סובייקטיבי לחלוטין (ולא יעזור, בסופו של דבר – כידוע – הכל סובייקטיבי). אז הנה שלושה סרטים שאני לא יכול שלא להעריך מבחינה קולנועית, שיש בהם וירטואוזיות מרשימה, לרגעים מדהימה, מאת שלושה במאים שהתואר “מאסטרו” בהחלט מתאים לכל אחד מהם. הבעיה היא ששלושתם הציגו תפיסת עולם שכה הכעיסה וקוממה אותי, עד שהרגשתי צורך להתנער מהם. שלושתם עוסקים, למעשה, באונס. ושלושתם מציגים את הנאנסת (או הנאנס, במקרה של “מיסטיק ריבר”) כאשם בפשע שנעשה כלפיו, כמי שהזמין את זה, האונס כעונש על התנהגות מפוקפקת. ובמקרה של “מיסטיק ריבר” אף חמור יותר, האונס כחטא שהנאנס עוד אמור להמשיך ולהיענש עליו כל חייו. שלושת הסרטים אף עוסקים בנקמה, ועוד מציגים את הנקמה כאקט מזכך, עוד נושא שקשה לי לקבל בסרטים. “בלתי הפיך” הוא המסובך מבין השלושה. מבחינה קולנועית מדובר ביצירת מופת. בחיי שאין לי מושג איך גספר נואה, הבמאי, עשה – טכנית – את מה שהוא עשה שם. אבל מה שנראה בהתחלה כסרט מהפכני – מבחינה תוכנית וצורנית – כסרט כה קיצוני וכה חסר פשרות, הפתיע לבסוף כשהציג תפיסת עולם מטיפנית, המתייחסת לעולם בקנה מידה מוסרי מיושן, שעומד בסתירה מוחלטת לדינמיקה החדשנית לחלוטין של העשייה הקולנועית. ואולי זה כי בסרטים האלה, אלימים ואפלים כל שיהיו, אין שמץ של חסד. בכל אופן, אלה סרטים חשובים, בוודאי בלתי נשכחים, אבל יש בהם פן איום ונורא.


סרטים של איש אחד.

גם זה היה טרנד השנה. יותר ויותר סרטים מאת יוצרים טוטליים, שלא מסתפקים בקרדיט הרגיל של במאי-תסריטאי-מפיק. סטיבן סודרברג גם מצלם בעצמו. לארס פון טרייר לא לוקח קרדיט על הצילום, אבל הוא מפעיל בעצמו את המצלמה. גספר נואה מצלם ועורך בעצמו. קלינט איסטווד הלחין את סרטו. ורוברט רודריגז – בשני סרטים שונים השנה – לא רק ביים, כתב, הפיק אלא גם צילם, ערך, הלחין ועיצב.


אהבה וכו’.

המפיצים אוהבים סרטים עם המילה “אהבה” בכותרתם. “אהבה” זה מוכר. הקהל אוהב “אהבה”. לא רק המפיצים בארץ, אגב. בכל העולם. שבעה סרטים עם אהבה בכותרתם הוצגו השנה בארץ: “צורה לאהבה”, “אחוזת אהבה”, “אהבות פתוחות”, “אהבה זה כל הסיפור”, “לגמור עם האהבה”, “באהבה, לייזה” ו”מוכה אהבה”. ארבעת הסרטים האחרונים ברשימה הכילו את המילה “אהבה” גם בשמם המקורי.



רשימת אבידות.

האם לאודרי הפבורן היה משעמם במיוחד השנה בגן עדן? נראה שבמהלך 2003 היא זימנה אליה למעלה עוד ועוד מכרים ותיקים. אולי היא עובדת שם על סרט חדש. קודם כל היא לקחה את גרגורי פק, שותפה ל”חופשה ברומא”. ואז את קתרין הפבורן (שחוץ משם המשפחה לא היה ביניהן שום קשר), ואז הצטרף פיטר סטון, תסריטאי “חידון בחרוזים”. ואז עלה אליה ג’ורג’ אקסלרוד, תסריטאי “ארוחת בוקר בטיפאני” ו”פריז התוססת”. ולבסוף, באדי אבסן, שגילם בתפקיד קטן את בעלה ב”ארוחת בוקר בטיפאני”. אנשי הוליווד כנראה שמו לב שאודרי משועממת שם למעלה והם הזדרזו כעת להכריז שבלייק אדוארדס, במאי “ארוחת בוקר בטיפאני”, יזכה השנה באוסקר על מפעל חיים. בתקווה שאודרי תחכה איתו עד סוף פברואר.


והנה עוד כמה אנשי קולנוע שהלכו לעולמם השנה:


ג’ורג’ רוי היל, במאי “קיד וקאסידי” (27 בדצמבר 2002); קונרד הול, צלם “קיד וקאסידי” (4 בינואר); ריצ’רד קרנה, המפקד של רמבו (17 בינואר); אלברטו סורדי, שחקן איטלקי (25 בפברואר); דוד שפירא, מפיק ומפיץ ישראלי (25 בפברואר); הורסט בוכהולץ, שחקן גרמני (3 במרץ); ז’אן איב אסקופייה, עוד צלם (1 באפריל); פיטר סטון, תסריטאי (26 באפריל); רוברט סטאק, שחקן (14 במאי); גרגורי פק, כוכב על (12 ביוני); יום קרונין, שחקן ותסריטאי (15 ביוני); ג’ורג’ אקסלרוד, תסריטאי (21 ביוני); דיוויד ניומן, תסריטאי “בוני וקלייד” (27 ביוני); אלכסנדר ווקר, מבקר בריטי מהולל (15 ביולי); סרז’ סילברמן, המפיק של בונואל ושל “ראן” (22 ביולי); ג’ון שלזינג’ר, במאי “גברים במלכודת”, “קאובוי של חצות” (25 ביולי); בוב הופ, קומיקאי על (27 ביולי); מארי טרינטיניאן, שחקנית ובת של (1 באוגוסט); גרגורי היינס, שחקן ורקדן (9 באוגוסט); צ’רלס ברונסון, שחקן (30 באוגוסט); לני ריפנשטאל, במאית נאצית (8 בספטמבר); ג’ון ריטר, שחקן (11 בספטמבר); דונלד אוקונור, גנב את ההצגה ב”שיר אשיר בגשם” (27 ספטמבר); איליה קאזאן, במאי (28 בספטמבר); אליוט סמית, זמר מועמד לאוסקר (21 אוקטובר); אלם קלימוב, במאי רוסי (26 באוקטובר), מייקל סמול, מלחין לא מוערך דיו (24 נובמבר), דיוויד המינגס, שחקן (3 דצמבר).

נושאים: סיכום העשור

18 תגובות ל - “סיכום העשור: שנת 2003”

  1. רותם 15 דצמבר 2009 ב - 14:07 קישור ישיר

    מושלם!! סיכום מושלם!!

  2. עדן 15 דצמבר 2009 ב - 14:13 קישור ישיר

    “אכזריות בלתי נסבלת” במקום השני ?! מה הוא בכלל עושה ברשימה ?

  3. מוטי 15 דצמבר 2009 ב - 14:47 קישור ישיר

    אבודים בטוקיו לקח את השנה הזאת בהליכה מבחינתי.

  4. מיכאל 22 15 דצמבר 2009 ב - 15:05 קישור ישיר

    אני עם עדן. ‘אכזריות בלתי נסבלת’ אחד החלשים של האחים כהן. ‘כנופיות ניו יורק’, ‘עיר האלוהים’, ‘דוגוויל’ ו’מיסטיק ריבר’ הם יצירות מופת מדהימות. בלתי נשכחים הסרטים הללו!
    ‘בחורים רעים 2’ הוא יותר קומדיה קורעת מצחוק, פשוט התגלגלתי במהלכו!
    ‘השעות’ ו’אררט’ סרטים מצוינים!

  5. JNH 15 דצמבר 2009 ב - 15:08 קישור ישיר

    לא זוכר אם תיקנו אותך בזמן אמת, או ששמת לב לזה בעצמך, אבל ג’ון בורמן ביים את “גברים במלכודת”. לא ג’ון שלזינג’ר.

  6. איתן 15 דצמבר 2009 ב - 15:26 קישור ישיר

    “באולינג לקולומביין” – לא הכרתי את מייקל מור לפני כן. אז כן, הסגנון שלו קורץ, אבל התעייפתי ממנו מהר מאוד. למעשה, קצת ריחמתי על צ’רלטון הסטון לקראת הסוף.
    “לתפוס את הפרידמנים” – לא הבנתי על מה כל הרעש. רוב הסרט דן בשאלה האם מערכת המשפט בארה”ב חסינה מטעויות, ועד כמה הראיות במשפט היו חותכות מספיק. רוב הדיון היה אקדמי, ובא על חשבון מה שהיה הכי מעניין בסרט, ולא נראה מספיק, והוא התפרקות המשפחה, כפי שמשתקפת בהום-וידאו שהם עצמם צילמו.
    “אכזריות בלתי נסבלת” – נכון שבפילמוגרפיה הכוללת שלהם, זה לא אחד מהיותר טובים שלהם, אבל לגופו, אני זוכר את הסרט הזה מפיל בצחוק בקטעים הקומיים שלו, וכבד ונסחב וממש לא טוב בקטעים הרציניים שלו. בכל מקרה, זה סרט הרבה יותר טוב מהסרט שהם עשו בשנה שלאחר מכן.
    “מוכה אהבה” – אני זוכר שכתבת שפול תומס אנדרסון מביים באופראיות, שקצת גדולה על הסרט הקטן הזה. מסכים לחלוטין. ועם זאת, מאוד אהבתי את הסרט.
    “אבודים בטוקיו” – מהסרטים השנואים עלי ביותר. אחריו נשבעתי שאני לא רואה יותר סרטים של הסופיה הזאת (וזה אחרי שגם סבלתי ב-“5 ילדות יפות”).
    “השעות” – סרט נפלא בעיניי. עריכה נהדרת, תסריט נפלא, משחק מצויין, מוזיקה מדוייקת. הכל יושב במקום בול.

    וגם: “עיר האלהים” – סרט שנשאר איתי הרבה זמן. יכולת סיפור וירטואוזית; “בעיר ללא גבולות” פרנאנדו פרנאן גומז הגדול (מאז כבר ז”ל) וג’רלדין צ’פלין המצויינת בסרט נוסף על הגיבנת שנקראת פרנקו, שהספרדים ממשיכים לסחוב עד היום. סרט נהדר; “שחקי אותה כמו בקהאם” – כיף של סרט. וקירה נייטלי מקסימה. “להתראות לנין” – סרט חכם מאוד. קומדיה נהדרת; “לרכב על הלוויתן” – סרט שטחי מאוד, אבל מרגש.

    לא הזכרת סרטים ישראליים בכלל: זו היתה השנה של “האסונות של נינה” הנפלא.

    והיו גם:
    “לך תדע” – ז’אק ריווט. סרט מקסים.
    “התערבות אלוהית” – איליה סולימאן. במאי ענק. סרט נהדר. מצחיק-עצוב, וחשוב.
    “חמש דקות בהליכה” – איתי לב. רחוק משלמות, אבל לידתה של הבטחה, שקיימה קצת ב”גיבורים קטנים”, ומאז עסוקה בפרוייקט נוסף, שעדיין לא ראה אור.
    “אני טאראנה בת 15” – בשלהי ההתלהבות העולמית מהקולנוע האיראני הגיע הסרט הזה, מעין “סיפורה של קיו-ז’ו” – הגרסה הפרסית. סרט יפה ומרגש.
    “ימי שני בשמש” – סרט ספרדי על אבטלה. יפה ומרגש, אבל עדין, ולא לוחץ בכח. הבמאי עשה אח”כ גם את “נסיכות”. חוויאר בארדם, שמשתתף כאן, זכה אח”כ באוסקר.
    “סמוראי הדמדומים” – הסרט שיפן שלחה לאוסקר באותה שנה. יוז’י יאמאדה יצר סרט עדין ויפהפה.
    “שלוש עשרה” – סרט שאתה, יאיר, ממש שנאת. אני אהבתי. מפגש ראשון שלי עם אוון רייצ’ל ווד.
    “גיהוק” – מאוד השתעממתי מהסרט הזה, אבל אי אפשר להתעלם מהבמאי הביזארי הזה, שהביא אח”כ את “טקסידרמיה” הביזארי עוד יותר.

    ועוד הערה קטנה:
    הסרט “אהבות פתוחות” (של סוזן ביר, במאית אהובה עלי במיוחד) הופץ בעולם תחת השם “Open hearts”, אבל השם המקורי שלו, בדנית, מיתרגם מילולית ל”אוהב אותך לנצח”, כך שגם בשם המקורי של הסרט הזה מופיעה המילה “אהבה”.

  7. רז-ש 15 דצמבר 2009 ב - 15:54 קישור ישיר

    וואו, המטריקסים הגרועים נמצאים במקום 10 ברשימה ולהרוג את ביל לעומת זאת נמצא מחוץ לרשימה. בעיני זה מדהים. זו היתה התקופה הטובה שבא לא הייתי מסכים עם מילה אחת ממה שיאיר רווה כתב. בשלוש השנים האחרונות הטעם שלנו התקרב, אבל סיכומי השנה הישנים האלה מזכירים לי כמה הרשימות שפרסם אז היו מגוחכות, עם כל הכבוד לטעם אישי.
    להרוג את ביל, I II, בכל מקרה נמצאים אצלי במקום 5 ברשימת העשור על תקן “הסרט שהכי כיף לצפות בו שוב ושוב”. 

  8. עדן 15 דצמבר 2009 ב - 15:56 קישור ישיר

    אוי, אני זוכר כמה סבלתי ב”השעות”. אחת החוויות המשעממות ביותר שעברו עלי בקולנוע, לא להאמין כמה שהסרט הזה משעמם. צבע מתייבש על קיר זה אקשן מסעיר וקורע לב לעומתו.

  9. דב 15 דצמבר 2009 ב - 16:04 קישור ישיר

    המועמדויות:

    Best Motion Picture – Drama
    Nominees:Avatar (2009)

    The Hurt Locker (2008)

    Inglourious Basterds (2009)

    Precious: Based on the Novel Push by Sapphire (2009)

    Up in the Air (2009/I)

    Best Motion Picture – Musical or Comedy
    Nominees:(500) Days of Summer (2009)

    The Hangover (2009)

    It’s Complicated (2009)

    Julie & Julia (2009)

    Nine (2009)

    Best Performance by an Actor in a Motion Picture – Drama
    Nominees:Jeff Bridges for Crazy Heart (2009)

    George Clooney for Up in the Air (2009/I)

    Colin Firth for A Single Man (2009)

    Morgan Freeman for Invictus (2009)

    Tobey Maguire for Brothers (2009/I)

    Best Performance by an Actress in a Motion Picture – Drama
    Nominees:Emily Blunt for The Young Victoria (2009)

    Sandra Bullock for The Blind Side (2009)

    Helen Mirren for The Last Station (2009)

    Carey Mulligan for An Education (2009)

    Gabourey ‘Gabby’ Sidibe for Precious: Based on the Novel Push by Sapphire (2009)

    Best Performance by an Actor in a Motion Picture – Musical or Comedy
    Nominees:Matt Damon for The Informant! (2009)

    Daniel Day-Lewis for Nine (2009)

    Robert Downey Jr. for Sherlock Holmes (2009)

    Joseph Gordon-Levitt for (500) Days of Summer (2009)

    Michael Stuhlbarg for A Serious Man (2009)

    Best Performance by an Actress in a Motion Picture – Musical or Comedy
    Nominees:Sandra Bullock for The Proposal (2009/I)

    Marion Cotillard for Nine (2009)

    Julia Roberts for Duplicity (2009)

    Meryl Streep for It’s Complicated (2009)

    Meryl Streep for Julie & Julia (2009)

    Best Performance by an Actor in a Supporting Role in a Motion Picture
    Nominees:Matt Damon for Invictus (2009)

    Woody Harrelson for The Messenger (2009/I)

    Christopher Plummer for The Last Station (2009)

    Stanley Tucci for The Lovely Bones (2009)

    Christoph Waltz for Inglourious Basterds (2009)

    Best Performance by an Actress in a Supporting Role in a Motion Picture
    Nominees:Penélope Cruz for Nine (2009)

    Vera Farmiga for Up in the Air (2009/I)

    Anna Kendrick for Up in the Air (2009/I)

    Mo’Nique for Precious: Based on the Novel Push by Sapphire (2009)

    Julianne Moore for A Single Man (2009)

    Best Director – Motion Picture
    Nominees:Kathryn Bigelow for The Hurt Locker (2008)

    James Cameron for Avatar (2009)

    Clint Eastwood for Invictus (2009)

    Jason Reitman for Up in the Air (2009/I)

    Quentin Tarantino for Inglourious Basterds (2009)

    Best Screenplay – Motion Picture
    Nominees:District 9 (2009): Neill Blomkamp, Terri Tatchell

    The Hurt Locker (2008): Mark Boal

    Inglourious Basterds (2009): Quentin Tarantino

    It’s Complicated (2009): Nancy Meyers

    Up in the Air (2009/I): Jason Reitman, Sheldon Turner

    Best Original Song – Motion Picture
    Nominees:Crazy Heart (2009): T-Bone Burnett, Ryan Bingham(“The Weary Kind”)

    Everybody’s Fine (2009): Paul McCartney(“(I Want To) Come Home”)

    Nine (2009): Maury Yeston(“Cinema Italiano”)

    Brothers (2009/I)(“Winter”)

    Avatar (2009)(“I See You”)

    Best Original Score – Motion Picture
    Nominees:The Informant! (2009): Marvin Hamlisch

    Up (2009): Michael Giacchino

    Where the Wild Things Are (2009): Carter Burwell, Karen Orzolek

    Avatar (2009): James Horner

    A Single Man (2009): Abel Korzeniowski

    Best Animated Film
    Nominees:Cloudy with a Chance of Meatballs (2009)

    Coraline (2009)

    Fantastic Mr. Fox (2009)

    The Princess and the Frog (2009)

    Up (2009)

    Best Foreign Language Film
    Nominees:Los abrazos rotos (2009)

    Das weisse Band – Eine deutsche Kindergeschichte (2009)

    La nana (2009)

    Un prophète (2009)

    Baarìa (2009)

    Best Television Series – Drama
    Nominees:”Big Love” (2006)

    “Dexter” (2006)

    “House M.D.” (2004)

    “Mad Men” (2007)

    “True Blood” (2008)

    Best Television Series – Musical or Comedy
    Nominees:”Entourage” (2004)

    “Glee” (2009)

    “The Office” (2005)

    “Modern Family” (2009)

    “30 Rock” (2006)

    Best Mini-Series or Motion Picture Made for Television
    Nominees:Georgia O’Keeffe (2009) (TV)

    Grey Gardens (2009) (TV)

    Into the Storm (2009) (TV)

    “Little Dorrit” (2008)

    Taking Chance (2009) (TV)

    Best Performance by an Actor in a Mini-Series or a Motion Picture Made for Television
    Nominees:Kevin Bacon for Taking Chance (2009) (TV)

    Kenneth Branagh for “Wallander” (2008)

    Brendan Gleeson for Into the Storm (2009) (TV)

    Jeremy Irons for Georgia O’Keeffe (2009) (TV)

    Chiwetel Ejiofor for Endgame (2009)

    Best Performance by an Actress in a Mini-Series or a Motion Picture Made for Television
    Nominees:Joan Allen for Georgia O’Keeffe (2009) (TV)

    Drew Barrymore for Grey Gardens (2009) (TV)

    Jessica Lange for Grey Gardens (2009) (TV)

    Anna Paquin for The Courageous Heart of Irena Sendler (2009) (TV)

    Sigourney Weaver for Prayers for Bobby (2009) (TV)

    Best Performance by an Actor in a Television Series – Musical or Comedy
    Nominees:Alec Baldwin for “30 Rock” (2006)

    Steve Carell for “The Office” (2005)

    David Duchovny for “Californication” (2007)

    Thomas Jane for “Hung” (2009)

    Matthew Morrison for “Glee” (2009)

    Best Performance by an Actress in a Television Series – Musical or Comedy
    Nominees:Toni Collette for “United States of Tara” (2009)

    Courteney Cox for “Cougar Town” (2009)

    Edie Falco for “Nurse Jackie” (2009)

    Tina Fey for “30 Rock” (2006)

    Lea Michele for “Glee” (2009)

    Best Performance by an Actor in a Television Series – Drama
    Nominees:Simon Baker for “The Mentalist” (2008)

    Michael C. Hall for “Dexter” (2006)

    Jon Hamm for “Mad Men” (2007)

    Hugh Laurie for “House M.D.” (2004)

    Bill Paxton for “Big Love” (2006)

    Best Performance by an Actress in a Television Series – Drama
    Nominees:Glenn Close for “Damages” (2007)

    January Jones for “Mad Men” (2007)

    Julianna Margulies for “The Good Wife” (2009)

    Anna Paquin for “True Blood” (2008)

    Kyra Sedgwick for “The Closer” (2005)

    Best Performance by an Actor in a Supporting Role in a Series, Mini-Series or Motion Picture Made for Television
    Nominees:Michael Emerson for “Lost” (2004)

    Neil Patrick Harris for “How I Met Your Mother” (2005)

    William Hurt for “Damages” (2007)

    John Lithgow for “Dexter” (2006)

    Jeremy Piven for “Entourage” (2004)

    Best Performance by an Actress in a Supporting Role in a Series, Mini-Series or Motion Picture Made for Television
    Nominees:Rose Byrne for “Damages” (2007)

    Jane Adams for “Hung” (2009)

    Jane Lynch for “Glee” (2009)

    Janet McTeer for Into the Storm (2009) (TV)

    Chloë Sevigny for “Big Love” (2006)

  10. מיכאל 22 15 דצמבר 2009 ב - 17:17 קישור ישיר

    עדן-
    מה?… ‘השעות’ היפנט אותי מהדקה הראשונה… המשחק של סטריפ, קידמן ושכחתי מי הייתה ה3, היה מרטיט לאללה!

  11. עמית איצקר 15 דצמבר 2009 ב - 17:21 קישור ישיר

    למיכאל 22. זו היתה ג’וליאן מור. זה סרט מעולה עם פסקול מדהים ומשחק מדהים

  12. עמית איצקר 15 דצמבר 2009 ב - 17:22 קישור ישיר

    בואו לקרוא את סיכום העשור שלי בבלוג שלי
    http://amititzcar.bloge.co.il/

  13. גונקל 15 דצמבר 2009 ב - 18:18 קישור ישיר

    ללא ספק אחד הסיכומים היותר קיצוניים ומשונים שלך – כ”כ רחוק מאיך שאני הייתי מסכם את השנה הזאת (ודאי בדיעבד), שלא נותר לי אלא לקבל אותו כהצצה לאיזו תפיסת עולם הופכית לשלי. “לתפוס את הפרידמנים” הוא אמנם אחד הסרטים המעניינים של השנה, אבל “באולינג לקולומביין” הוא הסרט הכי אובר-רייטד של מייקל מור ו”אכזריות בלתי נסבלת” הוא תאונת דרכים קולנועית מהגדולות והרועשות של העשור. לעומת זאת “קיל ביל” הראשון היה יצירה רעננה ומרגשת, “מיסטיק ריבר” הוא מבחינתי השיא של איסטווד בעשור הזה – והפרשנות שלך אותו מאוד מצמצמת ולא הוגנת – ו”דוגוויל”, מקומם והכל, הוא אולי יצירת המופת הגדולה של העשור בכלל. גם “עיר האלוהים” ראוי היה ליותר יחס.

  14. מיקי 15 דצמבר 2009 ב - 20:14 קישור ישיר

    בראייה לאחור, רשימה דיי מביכה 🙂

  15. מיכאל 22 15 דצמבר 2009 ב - 20:57 קישור ישיר

    עמית, כן, תודה על התזכורת!
    יאיר! מה עם ‘זכרונות של רצח’ של בונג ג’ון הו? הוא מ2003 זכור לי…
    סרט יוצא מהכלל!

  16. Idans 16 דצמבר 2009 ב - 7:36 קישור ישיר

    כל כך לא מסכים עם הקביעה שלך כאילו ב”מיזרי ריבר” איסטווד מבקר את הקורבן. בדיוק ההפך.

  17. Shai 16 דצמבר 2009 ב - 13:35 קישור ישיר

    To Ethan: shall we set up a group on facebook called:anti lost in translation?Maybe on facebook we can find all of the people who actually disliked the film but are afraid to admit it.A much overrated film

  18. דודי 16 ינואר 2013 ב - 2:56 קישור ישיר

    פשש… הסיכום השנתי הכי מרשים ומדויק ל 2003 שהכרתי.

    תוספות והסגות: למה אין מקום לסרטים ישראלים גדולים ברשימות שלך ??

    האסונות של נינה טוב ומהנה לטעמי מכמה שבחרת בטופ השנתי, באולינג היה די נשכח בעיניי, לא ראוי למקום גבוה שכזה, לתפוס את הפרידמנים צריך אולי עוד צפיה, די אפור מימה שאני זוכר,
    האחים כהן אחלה תמיד ומקומם תמיד בטופ, שר הטבעות- וואי, זו טרילוגיה מעייפת ופומפוזית מידי, אודות שמידט לא כזה מלהיב, השעה ה 25 בהחלט ראוי לטופ לגמרי, כמוהן “מוכה” ורוב הדברים של האנדרסון הזה (את ווס אני לא אוהב בשיט), את המזכירה לא מכיר עדיין, “מוצאים את נמו” לגמרי אחלה, מטריקס ואבודים בטוקיו גם כן מעייפים, “תפוס” והתקופה ההיא של ספילברג יותר אחלה באמת, דווקא סקורסזי המצוין בהרבה מספילברג, מלבד השתולים המצויין, מאז קזינו המצויין, מהתדרדרות יצירתית לעבר מחוזות הפרסים והקיטש. באמריקה ו”אדפטיישן” ראויים למקום אפילו גבוה יותרר.

    שלי פה….. (אבל בתקופה הנדונה ראיתי הרבה פחות סרטי איכות)
    http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/favorite_2003_movies


השאירו תגובה