"מאמי". לא בקאן, כן באופיר

הרבה זמן לא העליתי פוסט כותרות, כי פייסבוק, אבל היו כל כך הרבה כותרות אתמול שאי אפשר להתעלם. אז הנה מקבץ מרגש למדי:

1)

רנן שור הודיע שהוא פורש השנה מניהול בית הספר לקולנוע סם שפיגל, אחרי 31 שנה כמייסד ומנהל המוסד. עוד לא פורסם מי יחליף אותו. אבל אותי מעניין דבר אחר: אם שור פורש מניהול סם שפיגל וכתרי שחורי פורש מניהול קרן הקולנוע, לא מתבקש שהם פשוט יתחלפו בתפקידים? יהיה מעניין אם שור ינהל את קרן הקולנוע, שהוא היה אחד מהיוזמים להקמתה לפני 40 שנה.

(עדכון: כמה ימים אחר כך דווח שליסה שילוח-עוזרד מונתה להיות מנהלת קרן הקולנוע הישראלי במקום שחורי).

2)

אבי נשר נבחר להדליק משואה ביום העצמאות (יממה אחרי שפורסם שיהודה פוליקר, כוכב הסרט התיעודי "בגלל המלחמה ההיא", ידליק משואה גם הוא). הדלקת המשואה תהיה בדיוק 40 שנה (פחות חודש) לבכורת "דיזנגוף 99". יהיה מעניין לזפזפ בערוצי הטלוויזיה באותו ערב: בעוד נשר ידליק משואה, יש להניח שלפחות אחד מסרטיו – "הלהקה" או "סוף העולם שמאלה" – ישודרו באותו זמן באחד הערוצים האחרים.

אגב, רנן שור ואבי נשר – שניהם ילידי 1952 – צריכים לדעתי עכשיו לזכות בפרס ישראל.

3)

התוכניה של פסטיבל קאן פורסמה אתמול והיא מכילה את נבחרת כוכבי-העל של הקולנוע העולמי, שקאן הוא סביבת המחייה הטבעית שלהם: ג'ים ג'רמוש עם סרט הפתיחה, פדרו אלמודובר, טרנס מאליק, האחים דארדן, בונג ג'ון-הו, קן לואץ', מרקו בלוקיו, ארנו דפלשן, ועוד. הרשימה המלאה של קאן כאן.

אבל השם שהכי מרגש אותי ברשימה הוא אליה סולימאן, שיביא לתחרות הרשמית את סרטו החדש, "It Must Be Heaven", בדיוק עשר שנים אחרי סרטו הקודם והנפלא, "הזמן שנשאר".

סולימאן, פלסטיני-ישראלי יליד נצרת, יצר כבר שלושה סרטים באורך מלא המספרים על תחושת הזרות של הבמאי הגולה, בכל פעם שהוא מגיע לעיר הולדתו, לבדקר את הוריו, ונע על הציר שבין נצרת, ירושלים ורמאללה. על פי התקציר, הסרט החדש לוקח את תחושת הזרות והניכור אל העולם, והסרט מתרחש הפעם בין נצרת, פריז וניו יורק. סולימאן – שגם מגלם את התפקיד הראשי בכל סרטיו, של אותה דמות, במא בשם אליה סולימאן שרק מתבונן ולא אומר מילה – עובד בסרט הזה עם הצלם של עבדלעטיף קשיש.

ובעוד העולם שואל "איפה הסרט החדש של קוונטין טרנטינו?" אני שואל "איפה הסרט החדש של קרן ידעיה?". עד כה, כל שלושת סרטיה של ידעיה הוקרנו במסגרות הרשמיות השונות של קאן, אבל "מאמי" שלה, גרסה קולנועית למיוזיקל הרוק של הלל מיטפלונקט, נעדר מההכרזה אתמול. האם הוא יצטרף בהמשך? האם הוא ישובץ ל"שבוע המבקרים"? או האם זה יהיה סרטה הראשון של ידעיה שלא יהיה בקאן.

מה שכן, הוא יתחרה על פרס אופיר. מה שמוביל אותנו ל…

"ימים נוראים" של ירון זילברמן ורון לשם

4)

האקדמיה הישראלית לקולנוע פרסמה אתמול את רשימת 26 הסרטים העלילתיים שיתחרו השנה על פרס אופיר. באקדמיה, הכל כשגרה. כל מחשבה שהיתה לבצע רפורמות בתחרות חלפה והתפוגגה, ועכשיו מוש דנון ינסה להעביר בשקט את שנת הקדנציה האחרונה שלו. הרפורמות יחכו ליו"ר הבא, שיידע היטב שהוא לא באמת מנהל את העניינים באקדמיה.

הקרנות האקדמיה יתחילו ב-12.5 בסינמטק תל אביב, ורשימת הסרטים המתחרים מכילה כמה שמות מאוד מעניינים ובראשם "ימים נוראיים", סרטו העלילתי של ירון זילברמן, במאי ישראלי שחי בניו יורק וביים שם את הסרט "כלים שלובים". זילברמן חב לתסריטאי רון לשם ("בופור") והם יצרו מותחן פסיכולוגי העוסק ביגאל עמיר, בימים שמובילים אל רצח רבין. איזה מזל שמירי רגב כבר לא תהיה שרת התרבות כשהסרט הזה יוקרן לראשונה (למרות שעל פי הקרדיטים בדף הסרט, לא מעורבות בסרט הזה קרנות קולנוע ישראליות, כנראה מסיבה זו ממש).

מבין 26 הסרטים העלילתיים, קל להמר מה יהיו הסרטים הבולטים בתחרות עוד לפני שצפינו בהם: "ימים נוראיים" של זילברמן, "תל אביב על האש" של סאמח זועבי, "בשורות טובות" של ארז תדמור, "קצפת ותותים" של גור בנטביץ', "מאמי" של קרן ידעיה. יהיה מעניין לראות מה יעלה בגורלם של "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה, "אשה עובדת" של מיכל אביעד, "הצלילה" של יונה רוזנקיאר, "גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב ו"מילים נרדפות" של נדב לפיד, שעשויים להפתיע, אם חברי האקדמיה יצביעו (כמו שעשו עם "האופה מברלין") לסרטים שכבר מסתובבים זמן מה בבתי הקולנוע ובזירת הפסטיבלים.

הרשימה המלאה כאן.

ציוץ