"מיסטר לינק". זאק גליפיניאקיס ויו ג'קמן במפגש מבטאים – האמריקאי הנבער והבריטי הסנוב

הילדים בחופשה? היכונו למבול סרטי אנימציה מדובבים בבתי הקולנוע. חוק טבע. ברגעים אלה יש שמונה סרטים מדובבים לעברית (אם סופרים גם את "דמבו", לא לגמרי סרט אנימציה, אבל גם לא לגמרי לא). מפיצי הקולנוע בארץ גילו כבר מזמן שסרטי אנימציה מדובבים לעברית כמעט תמיד הופכים ללהיטים בחופשות, בזכות הורים שחושבים שכל סרט אנימציה הוא של דיסני ורק אז בקולנוע הם מגלים שמדובר בחיקוי זול. המפיצים מעלימים מהפוסטרים ומהטריילרים את שם הסרט המקורי ואת ארץ המוצא שלו, וההורים לא שמים לב שהם מקבלים מוצר באיכות נמוכה. כי ברגע שהסרט מדובב לעברית מי יידע ש"משימה חתולית מאוד" (ממש כמו "החברים של לואי") הוא בעצם סרט גרמני, וש"לשבור את הקסם" הוא סרט רוסי, ושבשנה שעברה הגיעו לכאן אפילו סרט אנימציה אוקראיני ("הנסיכה הגנובה") וסרט צ'כי ("הרפתקאה מוטרפת במוזיאון")? הורים לילדים קצת יותר גדולים אולי זוכרים לרעה משנים קודמות גם סרטי אנימציה תוצרת ספרד, תאילנד ואינדונזיה – כולם עם שמות ורעיונות שנראים דומים עד חיקוי לסרטים קודמים מצליחים ומוצלחים יותר (יוצאי הדופן הם סרטי האנימציה הצרפתיים, הבלגיים והאנגליים, שיכולים מדי פעם לפעמים להפתיע לטובה. ואת סרטי האנימציה היפניים ממילא כמעט ולא מביאים לישראל כי הם לא נראים כמו חיקויים אמריקאים).

מהבחינה הזאת, חופשת הפסח השנה דווקא מפתיעה לטובה כשבאופן נדיר כמה מהסרטים המדוברים של אולפני האנימציה הגדולים של הוליווד התקבצו להם יחד באולמות – לדעתנו יש שם לפחות מועמד אחד לאוסקר של 2020 – הסרטים שבעוד כמה שנים יזכו לחיקוי מאולפני האנימציה בגרמניה, אוקראינה וספרד, והמפיצים בארץ יתנו להם שמות דומים ומטעים. אז מה הכי כדאי לראות? הנה מדריך קטן לסרטי האנימציה הטובים כרגע בבתי הקולנוע, שמוכיחים שהוליווד יכולה להסתדר עונה אחת גם בלי דיסני ופיקסאר:

1. "מיסטר לינק"

מי? אולפני לייקה

מה? בסוף המאה ה-19, הרפתקן בריטי מוצא ססקווץ' – מפלצת מיתית שבמקרה הזה יודעת לדבר וגם קרוא וכתוב – החוליה החסרה באבולוציה. יחד הם יוצאים למסע אל ההימאליה, למצוא את בני דודו של היצור. משם, העניינים מסתבכים.

למי? באמת ובתמים, לכל המשפחה. מגיל 6 עד 106. הנאה רב דורית מובטחת.

איך? אולפני לייקה ("קורליין", "קובו", "הקופסונים") ממשיכים להוציא סרטים יפהפיים באנימציית סטופ–מושן בעבודת יד – אנימציה קלאסית של בובות ורקעים בנויים – שכמעט נכחדה מהעולם שבו המחשבים שולטים. גם סרטיהם הפחות טובים תמיד מרהיבים לצפייה, ו"מיסטר לינק", מאת הבמאי של "פאראנורמן", הוא אחד הטובים שלהם. בעלילה שגונבת לא מעט רעיונות מיצירות אחרות – מ"מסביב לעולם ב-80 יום" דרך "פרנקנשטיין הצעיר" ועד "מפלצות בע"מ" – הסרט הזה קודם כל מקסים בחוש ההומור האנגלי ומלא האירוניה שלו. הסרט מתרחש ב-1886, ימים של שינויים ומהפכות, אבל הוא מדבר לקהל מודרני, שכבר יודע שכל מה שחשבו שבלתי אפשרי אז, מציאותי כיום. הבדיחות בין החוקר האנגלי אדום החוטם ובין הייצור הפרימיטיבי שמתגלה כחכם יותר ממה שנדמה, ופערי ההבנה התרבותיים ביניהם, הם הרגעים המוצלחים בסרט. מי שיכול למצוא את מעט ההקרנות של הסרט בגרסה האנגלית המקורית ירוויח: הפער בין המבטא הבריטי המתנשא של יו ג'קמן (שמגלם את ההרפתקן) ובין המבטא האמריקאי של זאק גליפיניאקיס (שמגלם את מיסטר לינק באינטונציה ביישנית) הם לב העניין. הופעת האורח של אמה תומפסון חיננית אף היא. סרט נהדר, קלאסיקה מיידית, מועמדות לאוסקר מובטחת.

2. "הדרקון הראשון שלי 3"

מי? אולפני דרימוורקס/יוניברסל

מה? הסרט שחותם את הטרילוגיה שעוסקת בנער ויקינגי שאילף דרקון והביא לשלום במלחמות בין בני האדם ובין הדרקונים. בסרט החדש היקאפ הוא כבר צ'יף, לשום–שן יש אהבה חדשה, אבל צייד דרקונים אכזר ונקמן מאיים להצית מחדש את המלחמה בין הזנים. ומשם, העניינים מסתבכים.

למי? אבות וילדים, בייחוד כאלה שאהבו מאוד את הסרטים הקודמים בסדרה. מי שלא ראה את הקודמים, פטור מהנוכחי.

איך? "הדרקון הראשון שלי" מ-2010 הוא אחד מסרטי האנימציה הטובים של העשור הנוכחי, ואולי אף הסרט הטוב ביותר שיצא מאולפני האנימציה של דרימוורקס (האולפן של "שרק", "מדגסקר" ו"קונג פו פנדה"). בזמן העבודה על הסרט השלישי נקנו דרימוורקס על ידי אולפני יוניברסל ונבלעו לתוך האולפן שאחראי על "המיניונים". "הדרקון הראשון שלי 3" (או פשוט "הדרקון השלישי שלי") עדיין מרהיב לעין (לא מעט בזכות הייעוץ הוויזואלי של הצלם רוג'ר דיקינס) אבל כבר באופן משמעותי פחות מעניין ופחות מלא קסם ותנופה בהשוואה לסרט הראשון. הסרט הנוכחי מאוד רוצה לשדך את גיבוריו ולראות אותם מקימים משפחות. וכמו "דמבו", גם הסרט הזה פתאום מלא רגשות אשמה על כך שבני אדם מחזיקים ברשותם חיות בר מאולפות (תובנה מאוד מודרנית לסרט שעלילתו מתרחשת לכאורה לפני אלף שנים). במקרה הזה הדיבוב העברי לסרט טוב לא פחות מזה המקורי כי לג'יי ברושל וג'ררד באטלר יש קולות מעצבנים, ואלי גורנשטיין הוא תחליף מצוין לדמות הנבל, אותו מגלם פ. מארי אברהם בגרסה האנגלית (ככה זה בישראל, עוד חוק טבע, כל סרט אנימציה שתלכו אליו יכיל את הקולות של אלי גורנשטיין או אוהד שחר. שחר מדבב את החוקר האנגלי ב"מיסטר לינק").

3. "סרט לגו 2"

מי? אולפני וורנר

מה? סרט ההמשך ל"סרט לגו" השנון, והפעם אחותו של הגיבור מצטרפת למשחק ומביאה איתה את הצעצועים של דופלו, שהורסים לו את הכיף. הסרט נע הלוך ושוב בין עולם המשחק של צעצועי לגו, כפי שהם מתרחשים בדמיונם של הילדים, ובין העולם האמיתי בחדר הילדים, והריבים בין האח והאחות. משם, העניינים מסתבכים.

למי? ילדים קטנים והאחים הגדולים שלהם, שיצחקו מהרפרנסים שהקטנים יפספסו.

איך? כריס מילר ופיל לורד, שניים מהיוצרים השנונים והמבריקים של תרבות הפופ העכשווית, עשו עבודה טובה ב-2014 בפיצוח הרעיון איך להפוך את צעצועי לגו לסרט קולנוע. בשנים האחרונות הם העבירו את מרצם היצירתי לפיצוח "ספיידרמן: ממד העכביש", עליו זכו באחרונה באוסקר לסרט האנימציה. מה שאומר שהיה להם פחות זמן להשקיע בתסריט של "סרט לגו 2", והתוצאה מורגשת. יש בסרט הזה לא מעט בדיחות לא רעות בכלל, בעיקר בדיחות פנימיות על סרטים והקלישאות שחוזרות בהם, אבל אלה בדיחות שאנחנו רגילים למצוא כיום בתוכניות כמו "סאטרדיי נייט לייב" ו"איש משפחה", בדיחות על סרטי וגיבורי ההווה והרגע, שייתישנו מהר וישאירו את הסרט הזה כמין מוצר מתכלה, שממילא ממחזר את מה שהיה מוצלח בסרט הראשון. מה שכן, מי שלא ראה את הסרט הקודם, עשוי לפספס את המיחזור ולחבב את הרעיון הבסיסי.

ציוץ