22 מאי 2019 | 14:35 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

“ג’ון וויק 3”, ביקורת

“ג’ון וויק 3”. מסכת מכות

מה התקציר של גון וויק 3″, הסרט שהדיח השבוע את הנוקמים: סוף המשחקמראש טבלת שוברי הקופות? בפשטות: קיאנו ריבס הולך מכות. אנחנו ערבים לכך שגם אם לא ראיתם את שני הסרטים הקודמים בסדרה – והסרט החדש ממשיך בדיוק מהנקודה בה הסתיים הקודם – אתם תבינו היטב את מעט העלילה שהסרט מחזיק כקטעי קישור ואתנחתאות בין רגעי האקשן, שהם עיקר הסרט. ההבדל היחיד הוא שאם בשני הסרטים הקודמים גון וויק רוצח שכיר אולטרהמיומן של ארגון פשע סודי שמורכב מראשי המאפיה בכל העולם היה הרודף, הרי שבסרט הזה הוא הנרדף.

אם שמים טוב לב, עד מהרה החוקיות העלילתית של הסרט מתחילה להיראות ברורה. גון וויק נכנס למונית ומבקש להגיע לספריה העירונית. אלה שבקיאים בעלילותיו הקודמות מתחילים לחייך כי הם מבינים לאן זה הולך: סצינת מכות בספריה, שתהפוך ספרים לכלי נשק קטלניים. משם ממשיך גון וויק לחנות נשקים עתיקים, ועד מהרה הוא שולף מגירות וארונות של סכינים, פגיונות ושבריות ויוצא למחול חרבות נגד תוקפיו. התחנה הבאה לא משנה איך הגענו אליה היא אורווה. שם הסוסים הופכים גם למגינים וגם לכלי נשק. וכן הלאה והלאה במשך שעתיים וחמש דקות. הרעיון הוא שבכל פינה נמצאים החיילים השכירים והמלשינים של אותו ארגון סודי. כל נהג מונית וכל הומלס הם משתפים של ארגון השולחן הגבוהולכן כל אתר וכל פינת רחוב היא נקודת פתיחה לסצינת קרב או מרדף, שהם עמוד השדרה המסחרר של הסרט הזה (ומשום מה, רק במטוסים וברכבות תחתיות אין זכר לרבבות שכירי החרב שרודפים אחר החוזה השווה מיליונים על ראשו של וויק, כי את המסעות האלה הוא עובר בלי סצינות קרב, נקודה שאנחנו מקווים שתזכה להתייחסות בגון וויק 4″ שיגיע במאי 2021).

במילים אחרות, “גון וויק 3″ אמנם מוגדר כסרט אקשן, והוא אכן אלים עד כדי טרלול, אבל התסריט שלו בנוי כקומדיית סלפסטיק. תחשבו על האחים מרקס ועל האופן שבו כל לוקיישן שהם מגיעים אליו הופך בסיס לרצף גאגים הקשורים אליו; או לצרלי צפלין, שהופך כל אתר לזירת הקרקס שמשתמשת בתכונות היחודיות של המקום כדי לפרק אותו לרסיסים. אז גון וויק עושה בדיוק אותו דבר, רק עם פחות בדיחות ויותר עצמות שבורות, גולגלות מרוסקות ועיניים עקורות. הוא האיש שמכניס את הפאנץלפאנץ‘-ליין.

באחת הסצינות במערכה הראשונה מגיע גון וויק לבית ספר למחול, בניהולה של אנגליקה יוסטון (“הכבוד של פריצי“) המגלמת לא רק פרימה בלרינה בדימוס אלא גם את ראשת התא הרוסי בארגון הפשע הרבלאומי הסודי שמשירותו מנסה וויק לפרוש. זו סצינה מלאת מודעות עצמית שמתמקדת לשניות ארוכות בחזרה על הופעת בלט, כי היא רוצה שנשים לב שגון וויק 3″ הוא בעצם סרט מחול. אם תרצו, מיוזיקל ללא מוזיקה. גם במיוזיקל, בדיוק כמו בסרטי פעולה, כל לוקיישן הוא הבסיס לרגע של כוריאוגרפיה. במחול, בדיוק כמו בסרטי אמנויות לחימה, רגעי הכוריאוגרפיה לא מקדמים עלילה, אלא הם רגעים של אסתטיקה קינטית טהורה. לכאורה מדובר בהפכים: על הבמה מופיעות בנות עדינות בבגדים לבנים, ולעומתן רוב קטעי הקרב הם בין גברים מגודלים בבגדים שחורים. אבל מלבד זאת, הם בעצם אותו דבר. מהבחינה הזאת, “גון וויק 3″, אפילו יותר משני הסרטים הקודמים, הוא סרט שמוותר על עלילה מהודקת ומתמקד אך ורק באבסטרקטיות של הדרכת התנועה, כשהעלילה מתפקדת רק כתירוץ להחלפת לוקיישנים. צאד סטאלסקי, הפעלולן שהפך לבמאי עם סרטי גון וויק“, עולה מדרגה מסרט לסרט ברשיון שהוא לוקח לעצמו לביים קטעי קרב ויותר ויותר ארוכים ווירטואוזיים, לעיתים בשוטים ארוכים ורחבים, שממחישים את המיומנות של השחקנים ואנשי הפעלולים. מהבחינה הזאת, “גון וויק 3″ הוא הסרט האמריקאי הכי אסיאתי ככה צילמו גיבורי הפעולה ההונג קונגיים (גקי צאן וסטיבן צאו) והתאילנדים (טוני גה) את סצינות הלחימה שלהם, בשוטים ארוכים, ללא עריכה, כמו מופע בימתי קרקסי שמתרחש מול עיניכם.

צריך להודות, שאחרי שגון וויק מחסל אנשים עם ספרים, סכינים, סוסים, אופנועים ואקדחים, הסרט קצת מתחיל לחזור על עצמו ומשוטט יותר מדי במדבריות הצחיחות של עולמות הנונסנס הציון המפרגן בראש הטקסט הזה הוא בעיקר עדות לחצי הראשון של הסרט, שהוא כמו מופע של סירק דה סוליי שנעשה בחושך תוך כדי תנועה עד שהוא מתעשת וחוזר לגראנד פינאלה ראוי ומתעתע ויזואלית באולם זכוכית. זו לא רק סצינת אקשן מוצלחת לסיום, אלא גם סצינה שעושה קאמבק נהדר למארק דקסקוס, שהיה כמעט כוכב סרטי אמנויות לחימה לפני כעשרים שנה (“פרימן“), אבל אז נעלם. בגון וויק 3″ הוא יופי של נבל.

(גרסה מורחבת לביקורת ב”כלכליסט”, 21.5.2018)

נושאים: בשוטף

השאירו תגובה