"האדמה הנודדת". כדור הארץ נגד צדק

שנת 2019 מתקרבת אל נקודת האמצע ואפשר כבר להתחיל לסכם את המחצית הראשונה שלה. למשל, להסתכל אל טבלת שוברי הקופות העולמית בניסיון לאתר טרנדים קולנועיים גלובליים. את שני הסרטים המצליחים של השנה אתם מכירים היטב: "הנוקמים: סוף המשחק" מוביל עם 2.5 מיליארד דולר ואחריו "קפטן מארוול" עם 1.1 מיליארד, גם אם לא ראיתם אותם, בוודאי שמעתם עליהם. אפשר להגיד משהו על השליטה המוחלטת של גיבורי העל של מארוול בדיאטה הקולנועית העולמית, אבל זה לא נושא השיחה שלנו הפעם. אנחנו כאן כדי לדבר על הסרט במקום השלישי: "האדמה הנודדת" ("The Wandering Earth" באנגלית, או 流浪地球 בסינית). כ-700 מיליון דולר הכניס הסרט הזה מאז בכורתו בפברואר – יותר מההכנסות של "טיטאניק" באמריקה – וכמעט כל ההכנסות האלה הן רק מבתי הקולנוע בסין. הוא הפך לסרט הסיני השני הכי קופתי בכל הזמנים. מה שמעלה את השאלה: איך זה יכול להיות שכל שובר קופות אמריקאי הופך להיות גם שובר קופות בשאר העולם, אבל כשיש שובר קופות היסטרי בסין, כמעט אף אחד בעולם לא שומע עליו או רואה אותו? אז נתחיל עם המידע השימושי: אתם יכולים לראות את הסרט השלישי הכי קופתי בעולם השנה ברגע זה בנטפליקס, לשם עלה בתחילת החודש.

זו השנה הרביעית שבה לפחות סרט סיני אחד מצליח להסתנן אל טבלת שוברי הקופות העולמית, מבלי שהוא כמעט מופץ מחוץ לסין. זה קורה אחרי עשר שנים שבהן הקולנוע הסיני מפגין צמיחה מטורפת. בתוך עשר שנים מספר אולמות הקולנוע בסין זינק פי עשרה. בשנה שעברה עקפה סין את ארצות הברית והפכה למדינה עם הכמות הכי גדולה של אולמות קולנוע. ובהתאמה, גם כמות הכרטיסים זינקה. ב-2005 נמכרו בסין 157 מיליון כרטיסים, ב-2018 נמכרו 1.7 מיליארד.

הלהיטים הגדולים של סין מתוזמנים להפצה בסביבות ינואר–פברואר, סביבות ראש השנה הסיני, שהפך לזמן פופולרי לבילוי בקולנוע. הסרטים עצמם מכילים איזשהו אזכור לראש השנה, ובכך הופכים את הסרט עצמו לחלק מחוויית החג (אחרי פרולוג ארוך, עלילת "האדמה הנודדת" מתחילה בראש השנה הסיני). זו הסיבה שמאז 2016 סרטים סיניים מככבים בצמרת טבלת שוברי הקופות העולמית במחצית הראשונה של השנה, עד שיגיעו שוברי הקופות האמריקאיים המתוזמנים בדרך כלל לקיץ.

בעוד סרטים הוליוודיים עושים חיל בסין, התנועה אינה דו–סטרית: הסרטים הסיניים המסחריים לא מופצים בשאר העולם. סרטים סיניים אמנם מגיעים מדי פעם לבתי הקולנוע בארץ, אבל אלה יהיו בעיקר סרטי ארט–האוס, שזכו להצלחה בפסטיבלים ומיועדים לקהל אנין ומבוגר. באופן פרדוקסלי דווקא שוברי הקופות הכי גדולים בעולם הופכים מחוץ למולדתם ליצירות איזוטריות: הם לא מופצים מסחרית וגם לא מוקרנים בפסטיבלי קולנוע. לכן נטפליקס מסתמנת בתור הישועה היחידה שלהם. בשנה שעברה קנתה נטפליקס את הלהיט הרומנטי הסיני "אנחנו והם" והשנה הם קנו את "האדמה הנודדת". בהתחשב בעובדה שהסרט הזה הכניס בסין יותר כסף מ"הנוקמים: סוף המשחק" הייתם מצפים שיום עליית הסרט לשירות הסטרימינג העולמי יהיה אירוע: פרסום, טריילרים, דחיפה. אם אתם מנויים לנטפליקס אתם יודעים שכשהם רוצים לדחוף לכם סדרה או סרט חדשים במורד הגרון הם עושים את זה בכל הכוח, וחוץ מאשר לקחת לכם את היד בכוח וללחוץ על Play הם יעשו הכל. אבל במקרה הזה? כלום. אפילו לא הודעה לעיתונות או פוסט באינסטגרם. הסרט כאילו הוברח לנטפליקס בחשאי.

"האדמה הנודדת", בבימויו של פרנט גוו, הוא סרט מדע בדיוני שרק כדי להתניע את העלילה הסבוכה שלו, צריך לספר לא מעט סיפור רקע: הוא מתרחש בעתיד שבו כדור הארץ נמצא על סף כליה. השמש גדלה ועומדת לשרוף את החיים על פני האדמה ולכן מוכרז מצב חירום ומוקמת ממשלה גלובלית שמוציאה לדרך תוכנית הצלה שאפתנית: במקום לפנות את בני האדם מהכוכב, לפנות את הכוכב ממערכת השמש. אלפי מנועי ענק מוצמדים לכדור הארץ והופכים אותו לספינת חלל ענקית שיוצאת לדרכה הרחק מהשמש בחיפוש אחר מקום חדש. הבעיה: ההתרחקות מהשמש אמנם הצילה את כדור הארץ משריפה, אבל הקפיאה את החיים על פני הכדור. חצי מתושבי כוכב הלכת שלנו, שנבחרו בהגרלה, מצאו מקלט בערים תת קרקעיות. תחנת חלל בינלאומית משייטת בסמוך לכדור הארץ הנודד ואחראית על מערכת הניווט שלו. בתחנת החלל נמצא הגיבור הראשון שלנו, שנאלץ לעזוב את משפחתו בשביל המשימה הזאת. על כדור הארץ נמצא בנו, שמרגיש זעם ואיבה, על הנטישה של אביו. כל ההקדמה הזאת מוצגת בדקות הראשונות והדי מרשימות של הסרט לפני שמתחיל האירוע האמיתי, 17 שנה אחרי שיצא כדור הארץ למסעו במערכת השמש: תקלה במנועי הדחף של כדור הארץ, יוצרת מצב חירום שעשוי לגרום לכדור הארץ להתרסק אל תוך כוכב הלכת צדק, שכוח הכבידה העצום שלו מושך את הכוכב אליו. מכאן מתחילות שלל עלילות מלאות אקשן ופאתוס, חלקן על כדור הארץ וחלקן בתחנת החלל, בניסיון להתניע מחדש את המנועים ולהרחיק את כדור הארץ מצדק. אם זה היה סרט הוליוודי, שאת החוקיות שלו אנחנו כבר מכירים, היינו יודעים מראש מה יהיה הסוף, מי יחיה ומי ימות. אבל בסרט סיני אין לנו מושג מה הן המוסכמות ולכן קשה לנחש איך זה יגמר ובאיזה מחיר.

"הסרט הזה בלתי ניתן לצפייה", הכריז דיוויד ארליך, המבקר של "אינדי–ווייר", שלעג לעלילה המטופשת ולבומבסטיות המיושנת, שגורמת ל"האדמה הנודדת" להיראות כמו סרט הוליוודי משנות השמונים. אבחנותיו נכונות, אבל מסקנתו לא. כן, הוליווד עשתה דברים כאלה באופן מוצלח, מושקע ורהוט יותר כבר מזמן. אבל חלק מהעניין שלנו ב"האדמה הנודדת" הוא הניסיון להבין מה יש בסרט הזה שגרם לסינים כל כך להתלהב ממנו, כי ברור שיש כאן פער תרבותי עצום. "האדמה הנודדת" הוא לא חיקוי סיני זול, אלא ניסיון מושקע לקחת עולם קולנועי המזוהה עם הוליווד ולהמיר אותו לסט ערכים סיני ואסיאתי (כל העלילה מתרחשת על הציר שבין שנחאי, מנילה, ג'קרטה וצדק).

התוצאה מרעישה כמו סרט אסונות של רולנד אמריך ("היום השלישי") ומבולגנת כמו סרט של מייקל ביי. ואכן, נדמה ש"ארמגדון" של מייקל ביי הוא האבטיפוס שעליו בנוי הסרט, כשאת המטאור בגודלה של מדינת טקסס בסרט ההוא מחליף כאן כוכב לכת בגודל של צדק, כי בסין – כנראה – הכל חייב להיות יותר גדול. ומול סצינות אקשן מרשימות ומותחות קשה שלא לתהות מול סצינות שאמורות להיות רגשיות יותר, אבל נראות חלולות. מצד שני, בכל פעם שאנחנו רואים סרטים סיניים או יפניים מגיע הרגע המבלבל הזה: האם הם פשוט מדברים בשפה אמוציונלית אחרת מאיתנו במערב? האם פשוט אין לנו כלים תרבותיים להבין רגעים שבהם המנטליות הסינית ולא האמריקאית היא זו שמכתיבה את הטון.

אנחנו מכירים את סוג הקולנוע הזה מהודו. הקולנוע הבוליוודי – שהיה הקולנוע הלא–אמריקאי הכי מצליח בעולם עד שהגיעו הסינים – אהב לקחת סרטים הוליוודיים ולעשות להם גרסאות הודיות לא רשמיות, לרוב בתוספת שירים וריקודים. ועכשיו הסינים עושים את זה. אחד השעשועים הגדולים ב"האדמה הנודדת" הוא לזהות את הגניבות. כך, למשל, סצינה אחת על תחנת החלל הכילה קטעים מ"בין כוכבים", "כוח משיכה" ו"2001: אודיסיאה בחלל". אבל למרות שיש משהו היסטרי ומבולגן בסרט, ולמרות שאין ספק שפערי השפה והתרבות – כי למרות שאנחנו בישראל, אנחנו די אמריקאיים – יוצרים רגעים של דיסוננס ובלבול, יש עדיין בסרט הזה כמה רגעים מפתיעים ומלהיבים שנראים דומים לה שכבר ראינו, אבל לחלוטין שונים.

(גרסה מורחבת לאייטם ב"כלכליסט", 22.5.2019)

ציוץ