"השקרן הטוב". היפה והחיה

"השקרן הטוב" מוכיח לנו עד כמה מעט אפשר לדעת על סרט לפני שצופים בו. מהפוסטרים והטריילרים עלה הרושם שזהו סרט נוכלים שנון ואלגנטי, בכיכובם של הלן מירן ואיאן מקלן, שני כוכבי קולנוע בריטיים שהגיל הממוצע שלהם הוא 77. רק כשתגיעו לקולנוע, תקנו כרטיס ותגיעו עמוק אל תוך המערכה השניה תגלו שאין בסרט הזה שום דבר שנון או אלגנטי.

הטריילר רמז לכך שזהו מעין "נוכלים עם סגנון" לבני גיל הזהב. מקלן מגלם ג'נטלמן בריטי שעושה קריירה מרמאויות – מנער מאה אלף פאונד מאיש עסקים שמתפתה לעסקה מפתה, בלתי חוקית ומפוברקת; ובמקביל עושק אלמנות אמידות ובודדות מכל כספן. מירן מגלמת את המטרה החדשה בחייו – זו שהוא יעמיד פנים שהוא מחזר אחריה כדי לגרום לה להעביר לחשבונו את כל כספה. מעשיו ומניעיו של הגבר גלויים בפנינו, אבל רק כמה מבטים קטנים מצד האשה מסגירים את הברור מאליו: היא לא בדיוק הפתיה שהוא חושב שהיא. וכך, הבקיאות שלנו בז'אנר, והציפיה שמשהו יקרה כשמשחק הכוחות יתהפך, הופכת לפחת חצי מהסרט למובן מאליו. זה צפוי בזכות העובדה שאנחנו סומכים שמירן לא תיקח על עצמה את תפקיד הפתיה, ובעיקר כי אנחנו מבינים שסרט כזה, עם שני שחקנים שקולים בנוכחותם, יעבוד רק אם הנוכל הוותיק יפגוש מישהי שוות כוח לשלו.

"השקרן הטוב" מוכיח לנו דבר נוסף, שהיה אמור להיות לנו ברור מאליו: ששמות גדולים, ועיבודים לספרים מדוברים, לא יכולים להבטיח סרט טוב. מילא מקלן ומירן, אבל השם המסקרן בסרט הוא זה של ביל קונדון, שזכה לפני 20 שנה באוסקר על התסריט הנהדר שכתב ל"אלים ומפלצות", שעליו היה מקלן מועמד לאוסקר. קונדון הפך בשני העשורים האחרונים למעין מומחה בניאו–מיוזיקלס, תחילה עם התסריט ל"שיקגו", ואז כבמאי של "נערות החלומות" ובשנה שעברה של "היפה והחיה". בכולם הוא הוכיח את עצמו כבמאי מיומן וכיוצר חכם שתמיד כדאי לצפות לסרטיו, כמי שלא רק מציג את הסיפור אלא גם באופן עקבי מתעניין באופן שבו הסיפורים מסופרים. היו לו לאורך השנים נפילות כואבות, כמו "הרשות החמישית" (הסרט הכושל על ג'וליאן אסאנג'), ועכשיו מצטרף לרשימת הסרטים התמוהים גם "השקרן הטוב", סרט שבאופן מפתיע כלום לא עובד בו.

בערך באמצע הסרט יוצאים מקלן ומירן לדייט. אנחנו כבר מזמן לא סומכים עליהם שסיפור האהבה ביניהם הוא אמיתי כי הכל נראה כמו הכנה לעקיצה כפולה שהסרט לוקח את הזמן שלו להגיע אליה, ובכל אופן בסרט שמתרחש בלונדון 2009 השניים הולכים לראות את "ממזרים חסרי כבוד", אולי כדי להזכיר לנו שהקולנוע הוא מעשה תרמית על פי עצם הגדרתו. בשלב הזה עדיין נדמה לנו שזו אולי יכולה להיות קומדיית עוקץ – למרות היעדר ההומור בסרט – אבל כשהסרט מקבל תפנית אפלה ולסיפור המעשה נכנסים בשלב מאוחר גם אונס, פדופיליה ונאצים אין ברירה אלא להבין שמעשה התרמית הגדול בסרט הוא כלפי צופיו, שהולכו שולל אחר חיוכים בריטיים וקיבלו לבסוף סרט נקמה בוטה ומופרך למדי, שסופו מוכיח עד כמה תחילתו היתה לכל אורכה לחלוטין לא הגיונית.

(פורסם ב"כלכליסט", 11.12.2019)

ציוץ