01 דצמבר 2006 | 14:31 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

דז'ה מת

אהבתי את “הדברים שמאחורי השמש” ומאוד אהבתי את “בוראט” (בטח כבר הבנתם). הנה קטע מהמדור שלי השבוע.

קטנות

שירלי ווקר, שהלחינה את סרטי “יעד סופי” (ועבדה לפני כן עם קרמיין קופולה, האנס זימר ודני אלפמן), מתה שלשום בגיל 61 בעקבות שבץ.

פספסתי את זה, זה כבר בן יותר משבוע, אבל הנה הזדמנות להשלים: גריסון קיילור מספיד את רוברט אלטמן ב”לוס אנג’לס טיימס”. עשרה ימים לפני מותו קיילור פגש את אלטמן שסיפר לו שהוא התחיל לעבוד על סרט חדש.
ובשבת שעברה הקדיש קיילור תשע דקות מהשעתיים של השידור החי של “A Prairie Home Companion” (ששודרה בסינסינטי השבוע) לזכרו של אלטמן. הספד קצר, סונטה לזכרו ושיר של ריצ’רד דבורסקי בשם “Make it Adequate” (יש הסבר משעשע לשם בהספד). ומיד אחר כך הוא גם מאזכר את בטי קומדן, שותפתו של אדולף גרין לכתיבת “שיר אשיר בגשם”, שגם הלכה לעולמה בשבוע שעבר. וחובבי הרוקנרול צריכים להמשיך להקשיב למחווה של קיילור לחברת התקליטים “קינג רקורדס” שנוסדה בסינסינטי. כדי לשמוע את החלק הזה של התוכנית (באמצעות ריל-פלייר) לחצו כאן. לשמוע את התוכנית המלאה, עברו לכאן.

עוד סרטים שיוקרנו בינואר בסאנדאנס: החדשים של האל הארטלי, גרג אראקי, סטיב בושמי, טום דיצ’ילו, קרייג ברואר, רוד לוריא, מייק ווייט. הסרט של אדריאן שלי המנוחה. סרטי הבכורה של ג’ון אוגוסט (תסריטאי “גו” ו”סיפורי דגים”) ושל בוב שיי (מנכ”ל ניו ליין), ושל ג’ייק פאלטרו (אח של גווינת).

ואם אנחנו כבר באינדי-ווייר: ג’ף וולס מדווח שדניס לים, עורך הקולנוע המפוטר של “וילג’ ווייס”, עובד על הקמתו לתחייה של משאל המבקרים השנתי הגדול שהוא יזם והרים מזה שבע שנים ב”ווייס” באתר אינדי-ווייר (כשדווח שהמשאל בוטל על ידי העורך החדש של העיתון הימרתי שמישהו יקים אותו לתחייה באינטרנט).

חמורבי

ראיתי השבוע את Jackass: Number Two. נכון שהתדהמה שאחזה בי כשראיתי את הסרט הראשון היתה פחותה בסרט השני, אבל עדיין יש שם כמה קטעים קורעים מצחוק (וכמה קטעים שלא הייתי מסוגל לצפות בהם מרוב שהם סדיסטים). במדורי בשבוע הבא אני מנסה למצוא קשר בין “ג’ק-אס” ובין ההצלחה של “בוראט” באמריקה, שנראית כמו נגזרת של מפעלות ספייק ג’ונז ושות’. “ג’ק-אס עושים מספר שתיים” כמובן שלא יגיע להקרנות מסחריות לארץ. הוא כנראה וולגרי מדי לג.ג, מפיצי פרמאונט בארץ. חבל, הוא מאוד מאוד מצחיק.
ראיתי גם את “דז’ה וו”, הסרט החדש של טוני סקוט, שיגיע בשבוע הבא ארצה. מה עושים עם טוני סקוט הזה, אה? מהשבוע הבא יהיו לנו שני סרטים רעים של האחים טוני ורידלי סקוט. אי אפשר להוציא אותם לגלות או משהו? העצוב הוא שכל במאי אחר היה יכול להפוך את “דז’ה וו” לסרט לא רע. דבילי, אבל לא רע. אפילו פיטר הייאמס, ש”טיימקופ” שלו קצת דומה ל”דז’ה וו” ברעיון הבסיסי שלו, היה מביים את זה יותר טוב. וכרגיל אצל טוני סקוט: אם אתם סובלים מאפילפסיה אל תתקרבו לסרטים שלו. התזזיתיות חסרת הבטחון שלהם עשויה להעמיס לכם את הנוירונים במוח.

ומי מהעיתונאים שמסתובבים כאן ידווח על ההקרנה של “כרומופוביה” מאתמול בערב? איך הסרט?

תודה לחנן כהן

לא ממש הבנתי למה חנן כהן סגר את וובסטר שלו, אבל אני כן יודע את זה: 527 איש נכנסו ל”סינמסקופ” בנובמבר דרך הבלוג שלו ב”רשימות” ועוד 508 אנשים נכנסו אליי החודש דרך וובסטר. שזה 1,035 איש שהגיעו לאתר שלי דרך מפעלות חנן כהן בחודש אחד. תודה, חנן.

11 תגובות ל - “דז'ה מת”

  1. רז 1 דצמבר 2006 ב - 16:07 קישור ישיר

    עצוב לשמוע על שירלי ווקר. עם היוצרים של “יעד סופי”, גלן מורגן וג’יימס וונג היא עבדה עוד בגלגול הטלוויזיוני שלהם על סדרת מד”ב בשם “מעבר לחלל”* ועל פיילוט שלא יצא לפועל בשם “The Notorious 7”. חוץ מזה, בתור מי שנצחה על התזמורת של אלפמן בסרטי “באטמן”, היא הופקדה מאוחר יותר גם על הלחתנת פרקי “באטמן: הסדרה המצוירת”, שלקחה את עיבודי הקומיקס המצויירים בארה”ב למקומות חדשים ומסעירים, וללחנים שלה בהחלט היה תפקיד משמעותי בזה.

    * יצאה בשנה האחרונה על DVD. מומלץ להעיף מבט בפרק המבריק “Who Monotors the Birds” – פרק מספר 12.

  2. פלאפי 1 דצמבר 2006 ב - 17:14 קישור ישיר

    ורק למקרה שעוד לא התעדכנתם:

    רק נסגר “וובסטר”, וכבר קמו לו שני מחליפים:
    (אני עובד על תזה שמשווה בין ערסים לאתרי אינדקס לבלוגים)

    http://www.popup.co.il/?p=1910

  3. יובל 2 דצמבר 2006 ב - 5:31 קישור ישיר

    את “דומינו” דווקא מאוד אהבתי, בזכות ההומור והסגנון המקוטע, בניגוד ל MAN ON FIRE, סרט סדו-מזוכיסטי שבו גברים חוטאים מגזעים מגוונים נאלצים להקריב את עצמם להצלת ילדה לבנה.

    “הארץ” מפרסם ידיעה על אלבום חדש לג’רי לי לואיס כאן:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=794433&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0

    אבל התמונה שייכת לג’רי לא לי לואיס.

  4. עידן 2 דצמבר 2006 ב - 10:37 קישור ישיר

    “ראיתי את דז’ה וו…”, אוקיי, עידן, קח נשימה ארוכה לפני שתגיד משהו שתתחרט עליו. רק מילה אחת: אהההההההההההההההההההה!

  5. איתן 2 דצמבר 2006 ב - 19:10 קישור ישיר

    תגידו, מה פשר הסרטים הרוסיים הרבים המוקרנים פתאום בבתי הקולנוע של ג.ג. ? ועוד ללא תרגום ?? האם ג.ג., בייאושם, מחפשים פלח קהל אחר שיבוא לבתי הקולנוע המסכנים שלהם ? (כי כנראה כל השאר לא באים)

  6. סטיבי 2 דצמבר 2006 ב - 22:09 קישור ישיר

    יש מין פסטיבל סרטים רוסיים. הבחור שדיווח לי על כך לא סיפק מידע על המקור והמטרות 🙂 שמעתי שמוקרנים דברים שמתאימים לקהל הרחב (כלומר גם לקהל הישראלי הלא-רוסי), רק באמת אף אחד לא טרח לפרסם או לתרגם.

  7. דניאל פאיקוב 3 דצמבר 2006 ב - 2:50 קישור ישיר

    לפני שנה התקיים פסטיבל הסרטים הרוסיים הראשון בסינמטק ת”א. למרות התרגום (של לפחות חלק מהסרטים), אחוז הנוכחים שאינם דוברי רוסית היה אפסי. אולי זה קשור להיעדר התרגום השנה.

  8. נדב 3 דצמבר 2006 ב - 10:22 קישור ישיר

    אני הייתי ביום חמישי בהקרנה של “כרומופוביה”.

    אני לא עיתונאי (אלא אם כן מחשיבים מדור הומור וסאטירה במגזין סטודנטים…), אבל הסרט קצת כבד, והחצי שעה הראשונה מעט משעממת, אבל אחרי זה הוא משתפר ויותר זורם.

    סה”כ סרט מעניין ומשחק טוב של רוב הקאסט.

  9. james newton howard 3 דצמבר 2006 ב - 11:25 קישור ישיר

    יאיר, אתה לא קצת מגזים עם הלינץ’ על האחים סקוט?
    נכון, אז שני הסרטים האחרונים של טוני (את החדש עוד לא ראיתי) היו לא משהו, אבל סה”כ אני עדיין מחזיק ממנו. אויב המדינה ומשחקי ריגול שלו היו מעולים. וגם לרידלי, כשהוא לא מנסה לקפוץ מעל לפופיק או לביים דרמות קומיות עם ראסל קרואו, יש עדיין כשרון עצום.
    הם פשוט צריכים למצוא את הסביבה הקולנועית המתאימה להם ולקחת תסריטים טובים, כי יש להם הרבה להציע.

    PS, על שירלי ווקר אתה כותב ועל פולדוריס לא?

    רוה לג’יימס: אם היית כותב על שירלי ווקר, הייתי נמנע. זה הכל עניין של טיימינג. ולגבי האחים סקוט: הם שניהם היו גיבורים שלי באייטיז והפכן לשני יוצרים שאני עדיין רץ בשמחה לראות את סרטיהם החדשים, ושוב ושוב חוטף מכות בראש מהם. טוני מתעקש לעשות סרטי קונספט למרות שהוא לא מסוגל לבנות סיפור ולגרום הזדהות עם גיבוריו. בכל סרטיו האחרונים היו רעיונות תסריטאים מצוינים (“דומינו” היה הברקה מבחינת תסריט) שהאיש פשוט גרס במטחנת הבשר שלו. והכי אירוני, הוא פתאום הפך לאח המוכשר מבין השניים, אחרי ששנים התייחסו אליו בתור האח הקטן והטמבל של רידלי. ורידלי נהייה הבמאי הכי נפוח ביקום. מין אוטו פרמינג’ר/ג’ון סטרג’ס עכשווי שמביים כל סרט בפומפוזיות מביכה. הוא היה הקולנוען הכי חדשן עד 1985, ומאז הוא נהייה תרח שרק מעצבן אותי פעם אחר פעם. “גלדיאטור” התאים לו. שימשיך לעשות דרמות היסטוריות. ואגב, לגבי “דז’ה וו”, אל תיקח את המילה שלי. יש הערב הקרנת עיתונאים ב-21:30 ביס פלאנט של הסרט. לך תראה בעצמך ודווח כאן. כנס עם עדן גוריון. עדן, סידרתי לך דייט עם מלחין מפורסם.

  10. עדן 3 דצמבר 2006 ב - 19:43 קישור ישיר

    תודה

  11. ליאור 3 דצמבר 2006 ב - 20:43 קישור ישיר

    שימשיך לעשות סרטים כאלה? לא בטוח. “גלדיאטור” היה מוצלח, אבל “ממלכת גן עדן” היה כל כך משעמם שרציתי לירות את הבמאי בעזרת בליסטראה מעל חומות העיר. כל התקציב הזה, כל הפאר הזה (רק סצנת הקרב בסוף עוררה איזשהו עניין), אבל להטיל את כל הסרט על כתפיו של אורלנדו בלום? למה? למה?!?!

    ולגבי טוני סקוט, אני חושב שבניגוד לאחיו הגדול, יש לו סגנון מובהק הרבה יותר, אבל מה לעשות, יש לו פחות סרטים טובים ברזומה. בכל אופן, אני בדעה שיש סיכוי די גדול ש”כוננות מתמדת” (Crimson tide) הוא לא רק סרטו הטוב ביותר אלא גם אחד ממותחני הצוללות הכי טובים שנעשו. מי שלא ראה, מומלץ מאוד. הסגנון שלו משתלט פחות על הסרט, אולי בגלל זה הצליח לו.


השאירו תגובה ל - איתן