השבוע ציינתי שלוש שנים לקיומו של הבלוג הזה ו-13 שנה לקיומו של "סינמסקופ", מדור ביקורת הקולנוע שלי בעיתונות הדפוס. הבלוג הושק ב-8 בינואר 2006. והמדור הראשון פורסם ב"זמן תל אביב" ב-12 בינואר 1996. ומה קרה מאז יום ההולדת בשנה שעברה ועד היום? די הרבה. ובעיקר, נדמה שהבלוג די כבש את חיי ושינה אותם. למשל: נסעתי במרץ 2008 לשבועיים ומשהו לקטמנדו ובנגקוק לצרכי תחקיר לסדרת דרמה שאני שותף לה (קבועי הבלוג החליפו אותי כבלוגרים בהיעדרי). שיתוף פעולה בין סטארי-נייט וביני שנולד כאן בבלוג. שיתוף הפעולה הזה כבר התחיל לפני כן, אבל ב-2008 הסדרה תפסה תאוצה, נכנסו משקיעים, זכיין, הושלם פיתוח ותחקיר והיא כעת בשלבי כתיבה מתקדמים. זה ללא ספק אחד הדברים המרגשים שעשיתי מימיי.
לפני כשנה גם עברתי מפי.סי למק, גם זאת בזכות הבלוג. יניב אידלשטיין שכנע אותי. ואני לא מתחרט לרגע. תענוג צרוף.
ולא פחות משמעותי: בדצמבר 2008, אחרי מו"מ ממושך-ממושך, הבלוג מצא סוף סוף ספונסר והוא כעת ממומן על ידי אורנג' (בתיווך וביוזמת פ.צ בלוגים של גדי שמשון). בקרוב מאוד יהיה שינוי (שדרוג) נוסף ומשמח למדי. תכף נוכל להכריז עליו גם.

במילים אחרות, "סינמסקופ" הפך לקהילה ערה של כותבים וקוראים ודברים קורים לי ולאחרים סביב הבלוג הזה. לא אחת הבטתי משתאה על הדינמיקה שנוצרת בין הקוראים בתגובות, יש בזה משהו אורגני שלא הייתי יודע ליישם גם אם הייתי רוצה ליזום את זה. זה פשוט קורה מעצמו. שנת 2008 גם הכחידה מחיינו כמעט סופית את כל הטרולים (הבלוג האורנג'י – עם מנגנוני הסינון הקלושים שלו – הקים אותם לתחייה, אבל תכף הם שוב יעלמו), כך שאפילו לי הדבר הכי מרתק בבלוג היה לעקוב אחר הדיונים והוויכוחים שהתפתחו מתחת לפוסטים. אז בפעם המי-יודע-מה אני צריך לתת את הקרדיט האמיתי לבלוג הזה למי שבאמת מגיע לו: לקוראים. גם אלה שמבקרים כאן בשקט, מתעדכנים וממשיכים הלאה, אבל בעיקר אלה שעוצרים וכותבים (וכן, נכון: כל זה קצת בעייתי ופחות קל וכיפי בבלוג הנוכחי. אבל בקרוב – נו, בקרוב – גם זה ישתפר). תודה לכם.

שנת 2008 התחילה עם פוקס שלי: "בופור" זכה למועמדות לאוסקר. שנה לפני כן, אחרי שראיתי את הסרט, ניבאתי (בדיעבד, בפזיזות) שהסרט הזה יהיה מועמד לאוסקר. וכך אכן היה, בדרך מאוד עקלתונית (שכללה את הפסילה של "ביקור התזמורת" מהמירוץ לאוסקר).

וזו המשיכה להיות שנה אדירה לקולנוע הישראלי: "ביקור התזמורת" הפך לסרט הישראלי הקופתי ביותר באמריקה בכל הזמנים, והיה שם לסרט הזר שקיבל את הביקורות הכי טובות באותה שנה.

וממאי אנחנו בקדחת "ואלס עם בשיר". אני מקווה שפוסט יום ההולדת הרביעי של "סינמסקופ" בעוד שנה ייפתח באיזכור ש"ואלס עם בשיר" היה לסרט הישראלי הראשון שזכה באוסקר. נדע בקרוב.

מה היה הפוסט הכי נקרא ב-2008? למרבה ההפתעה זהו פוסט מ-2007. "שירים ל'איים אבודים'". באוקטובר 2007, כשרשף לוי היה עדיין בחדר העריכה של איציק צחייק ובעבודה על הסרט, השגתי ממנו את רשימת שירי האייטיז שהזכויות להם נקנו לסרט. אבל בקיץ 2008, אחרי שהסרט יצא והפך לאחד הלהיטים הגדולים של השנה גיליתי שגם בבלוגים יש "כותרי מדף". כמעט 10,000 איש חיפשו בגוגל פרטים על הפסקול של "איים אבודים" והגיעו אליי.

הפוסט השני הכי נקרא היה הלייב בלוגינג של האוסקר, בו היה "בופור" מועמד.

הפוסט השלישי הכי נקרא ב-2008 היה הביקורת על "ואלס עם בשיר".

ועל הדרך נשבר שיא: בשנת 2008, על פי גוגל אנליטיקס, היו ל"סינמסקופ" מיליון דפים נצפים, עלייה של 32 אחוז מ-2007. מיליון!

עוד רגעים מוצלחים השנה בבלוג:

– סינמטק הרצליה נחנך השנה (וקבועי הבלוג מצאו בו עבודה) ואני השקתי שם את סדרת ההקרנות "מועדון סינמסקופ" בו סוף סוף אני יכול גם להקרין לקוראיי סרטים שאני אוהב בפילם. ההקרנה של "A.I" גררה דיון ער במיוחד.

– הבמאי של "אנטרקטיקה" והמפיק שלו רבים מעל דפי הבלוג.

– לא ממש קשור לקולנוע, אבל די התרגשתי מבואו של פול מקרטני להופעה בארץ.

– במהלך הקיץ הייתי העיתונאי היחיד בארץ (אי פעם) שפרסם את טבלת הסרטים הקופתיים ביותר בישראל בכל סוף שבוע. הטבלה הגיעה ממקור שעובד בסניפי אחד האולפנים בחו"ל, אבל אחרי שהמיילים שלו כמעט גרמו לעובדת אחרת לחטוף את אשמת ההדלפה הוא נבהל והפסיק. אני מחפש עכשיו מקור אחר, ביבשת אחרת. זה די מדהים שב-2009 נתוני מכירת הכרטיסים בישראל הם עדיין בגדר סוד מסווג אצל מפיצינו.

– ונדמה לי שהשנה המפיצים, בוודאי אלה שהם גם בעלי בתי קולנוע, התחרפנו לגמרי. זו היתה שנת שיא לגניזות וליחס מזלזל בצופים.

– "שבעה" היה אחת ההפתעות הגדולות של השנה בקולנוע: גם באיכות וגם בכמות (כמעט 220,000 צופים) והביקורת שלי עליו היא הביקורת שהניבה הכי הרבה תגובות.

– ב-28 באפריל כתבתי ש"איים אבודים" ימכור יותר כרטיסים אבל "ואלס עם בשיר" יזכה בפרס אופיר. המגיבים התעצבנו, אבל, נו, זה מה שקרה. (אגב, אני מניח שהיו המון מקרים בהם קרה ההפך ממה שהימרתי, אבל ברגע זה אני לא ממש זוכר אותם…).

– זה היה גם אחד מעשרת הפוסטים הכי נקראים בבלוג בשנה האחרונה: ההספד על הית לדג'ר (בעוד שבוע בדיוק נציין שנה למותו), שכולל הקלטה של ראיון שקיימתי איתו.

– לקראת פרסי אופיר העליתי מהארכיון את כל הפריוויואים שלי לקראת הטקס בעשור האחרון. בכל השנים הייתי חם על האקדמיה – הנהלתה וחבריה. השנה נדמה לי שסוף סוף היא תפקדה כמו שצריך.

– רגעים מצולמים מהסרטים הכי יפים שראיתי השנה: זה וזה.

ועוד מגוגל אנליטיקס: מילת החיפוש שהביאה אליי הכי הרבה אנשים בשנה האחרונה היתה, כמובן "סינמסקופ". "יאיר רווה" (בשני ו') במקום השני ("יאיר רוה" ב-ו' אחת רק במקום השביעי). אבל המילה שהביאה לי הכי הרבה קוראים חדשים היתה "זוהן". אחריה, הצירופים "ואלס עם בשיר" (שימו לב, בלי א'!), "הפרפר ופעמון הצלילה", "איים אבודים", "זה יגמר בדם", "הזייפנים" ו"בקצה גן עדן".

וזהו. זו היתה השנה השלישית של הבלוג. השנה הרביעית כבר יצאה לדרך – "ואלס עם בשיר" יזכה באוסקר, סינמטק תל אביב המשופץ יחנך, דפש מוד יבואו להופיע (אני מקווה שהמלחמה תיגמר עד מאי), יס פלאנט וסינמה סיטי ישיקו סניפי ענק במערב ראשון לציון, ולג'יימס קמרון יהיה סרט חדש. מעניין מה עוד יקרה בה.

ציוץ