"השוטר מבברלי הילס 4: אקסל פולי". כבר לא דג מחוץ למים

דיברתי על "השוטר מבברלי הילס 4", ושלושת הסרטים האחרים בסדרה שזמינים עכשיו בנטפליקס, בחצי הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

אדי מרפי, בן ה-63, לא מצליח לארגן לעצמו קאמבק. ואולי הוא בכלל לא רוצה קאמבק? כבר כמה שנים שמדי פעם, למטרות פרנסה, מרפי מסכים להקים לתחייה את אחד ממותגיו הישנים. לפני שלוש שנים הוא השתתף ב"מגלה את אמריקה 2" עבור אמזון פריים וידיאו, והשבוע יצא "השוטר מבברלי הילס 4" בנטפליקס. האטרקציה הגדולה בבכורה הזאת היא העובדה שגם שלושה הסרטים הקודמים בסדרה הזאת זמינים שם כעת, באיכות 4k פנטסטית. צפו בהם.

הרשימה הזאת מיועדת לקוראים בני 50 פלוס, אלה שיודעים כמה גדול היה אדי מרפי בשנות השמונים, אלה שזוכרים איזו הברקה מקסימה היה "השוטר מבברלי הילס" הראשון, שחוגג בימים אלה יום הולדת 40. אבל הקוראים הצעירים מכירים אותו לכל היותר בתור ההוא שדיבב את החמור בסרטי "שרק", או את הדרקון מ"מולאן", בהנחה שראו את הגרסאות באנגלית. אבל בשנות השמונים מרפי לא רק היה ענק הוא גם היה קורע מצחוק.

בפרק שבו אירח אותו ג'רי סיינפלד בסדרה "קומיקאים במכוניות יוצאים לקפה" השניים חשפו את האנקדוטה המופלאה שהם שניהם התחילו את קריירת הסטנד–אפ שלהם באותו יום במועדון המיתולוגי Catch A Rising Star באפר איסט–סייד בניו יורק. סיינפלד היה בן 22 מלונג איילנד, מרפי היה בן 15 מברוקלין, וסיינפלד – כך הוא סיפר – הבין מיד שמרפי הולך להיות כוכב ענק. וזה אכן קרה מהר מאוד, בעוד לסיינפלד יקחו עוד 14 שנים להזניק את הסדרה על שמו, מרפי הפך לשם מוכר כמעט בין לילה: ב-1980 מרפי הצטרף ל"סאטרדיי נייט לייב" ועזר לשקם את התוכנית ששקעה אחרי עזיבת הצוות המקורי. ובמקביל, הוא הפך לסטנדאפיסט עם מעמד של כוכב רוק. ריצ'רד פריור וסטיב מרטין כבר מילאו אולמות ענק בסוף שנות השבעים, אבל מרפי (שהושפע מאוד מפריור וניסה להיות בוטה כמוהו, אבל עם קצב אש מסחרר) עקף אותם והביא קהל בסדרי גודל היסטוריים לתקופה ההיא. ובעוד כוכבי הסטנדאפ של שנות השבעים הנציחו את ההופעות שלהם בתקליטים, מרפי כבר הפך את ההופעות שלו לסרטים. "Raw" שתיעד ב-1987 את סיבוב הסטנדאפ האחרון שלו, הוא עד היום סרט ההופעה החמישי הכי קופתי בכל הזמנים. בזכות קלטות הווידיאו של הופעות הסטנד–אפ שלו ושליקטו את המיטב מהמערכונים שלו ב"סאטרדיי נייט לייב", היכרתי בעל פה לא מעט מהרפרטואר של מרפי בשנות השמונים.

בגיל 20 מרפי הפך לכוכב קולנוע, ובמידה רבה יצר ז'אנר קולנועי שהוא הפך מזוהה איתו: קומדיית האקשן. תחילה עם "48 שעות" של וולטר היל, ואז עם "השוטר מבברלי הילס" של מרטין ברסט (לימים הבמאי של "מרדף חצות" ו"ניחוח אשה"). השילוב של סרט שוטרים וגנבים מרובה פיצוצים ומרדפים, יחד עם שחקן שמגיע מעולם הקומדיה שזורק בדיחות בין יריה ליריה הפך להיות הסטנדרט של שנות השמונים, מ"מת לחיות", דרך "נשק קטלני" ועד "בחורים רעים". באחרונה קווין הארט השתלט יפה על הז'אנר, אבל מרפי הוא זה שייסד אותו.

"השוטר מבברלי הילס" – שהופק על ידי ג'רי ברוקהיימר – היה סרט היי קונספט מבריק, לא רק כי הוא היה סרט ששילב מרדפים ובדיחות, אלא כי הוא היה מבוסס על רעיון עלילתי של "דג מחוץ למים": השוטר המחוספס משכונות העוני של דטרויט שנאלץ להגיע לבברלי הילס לפצח תעלומה. המפגש של השוטר העני בעיר העשירה הוליד לא מעט בדיחות שישבו בול על שנות השמונים הנובו רישיות של אמריקה. אבל זה עבד גם לצד השני: שוטרי בברלי הילס המפונקים, שהיו רגילים בעיקר לפשעי צווארון לבן ופושעים עשירים ופריבילגיים, התוודעו לכך שיש עולם של פשע אלים ומסוכן, ושיטות משטרה שונות מאלו ששוטרי בברלי הילס היו רגילים אליהם.

40 שנה אחר כך והדג מחוץ למים הפך לסשימי. אדי מרפי כבר לא ילד שגדל בבית אומנה בברוקלין, אלא הוא עכשיו באמת גר בברלי הילס, בטירה ענקית, בה הוא מסתגר מהעולם רוב ימות השנה. "אני באמת מעדיף לא לעשות כלום", הוא אמר בראיון לפודקאסט "The Daily". והוא בטראומה מהאופן שבו גיבוריו – מייקל ג'קסון, פרינס ואלביס פרסלי – סיימו את חייהם, צעירים מדי. ולכן, במקום לשמר את מעמדו ככוכב, מרפי מנסה בעיקר לשמור על עצמו בחיים. בראיונות איתו הוא נראה כמעט מבוהל מהעולם, ההפך הגמור מהקומיקאי האמיץ שעמד על הבמה כולו בוער באש. לכן, עצם נקודת המוצא העלילתית של הסרט הרביעי היתה שגויה. אין שום טעם שוב לשלוח את אקסל פולי מדטרויט לבברלי הילס, מה הטעם בזה? אם רוצים לנצל את ההומור של מרפי שנובע מתוך הסיטואציה שבתוכה הוא חי כעת, היה צריך לעשות את המסע ההפוך: אקסל פולי צריך לעבור לגור בברלי הילס, אחרי הסרט הקודם. הוא יהיה כבר 30 שנה בברלי הילסאי, ואירוע שקשור בעברו בדטרויט מחייב אותו לחזור לשם 30 שנה אחרי שעזב, אחרי ששכח את שורשיו השחורים בשכונה, אחרי שהתפנק והתעדן, ועכשיו הוא שוב דג מחוץ למים, אבל אלה מים עומדים ועכורים, והוא צריך לנער מחדש את העסק. זה פיץ' לסרט שהייתי רוצה לראות! זה היה יכול להצדיק סרט המשך, 30 שנה אחרי הקודם, ושינער מעל מרפי את אבק הנפטלין שדבק בו.

"השוטר מבברלי הילס 4" הוא סרט שאלה שלא מכירים את אדי מרפי וסרטיו הקודמים לא יבינו את בדיחות הנוסטלגיה בו, ואלה שכן מכירים יזהו שהתוכן הזה ממוחזר למדי. עבור שני הקהלים האלה מדובר בסרט חלש שרק הולך ומוהל את הבדיחות משלושת הסרטים הקודמים (שבעצמם הלכו וירדו באיכותם). כבר העובדה שהפסקול מכיל שירים מסרטי "השוטר מבברלי הילס" הקודמים מסמלת לצופים שהמטרה כאן היא למחזר ריגושים ולא לייצר חדשים (העובדה שהתסריטאי והמפיק חתומים גם על "בחורים רעים 4", שעדיין מציג בבתי הקולנוע, מעידה על זה שמדובר בקונספט, שמשווק לצופים את מה שהם כבר מכירים ממילא). יאמר לזכות הסרט שהבמאי האלמוני מארק מולוי יצר כמה סצינות מרדפים והרס חביבים מאוד, שנראים שנוצרו בהשראת "האחים בלוז", ושאחת לכמה זמן התסריטאי השאיר מקום פנוי בתסריט כדי לאפשר למרפי לאלתר בדיחות. הבדיחות, למרבה הצער חלשות, כי מרפי כבר שנים לא מצחיק, אבל לפחות יש לו את ההגשה החיננית שלו שגורמת גם לפאנץ' לא-מצחיק להצחיק. באותו ראיון הוא אפילו לא היה מוכן יותר להציג את עצמו כקומיקאי, אלא כ"אמן רגיש". יש לכבד אותו על הגדרותיו, אלא שמרפי, למרבה האכזבה, ניסה מדי פעם ליצור בעצמו סרטים שהוא ראה בהם סרטי איכות. מאז שנות ה-2000 סרטיו האמנותיים האלה לא היו טובים, וסרטיו המצחיקים לא מצחיקים, ולמעט "נערות החלומות" ו"קוראים לי דולומייט" שנים שמרפי לא עשה סרט טוב. זה נורא עצוב. ולכן, נטפליקס מציעה לכם בגרסת 4K משופצת את "השוטר מבברלי הילס" מ-1984. שמעו, גם במבט חדש, סרט על בברלי הילס שנעשה באופן מחוספס, כמעט דוקומנטרי (עם הצלם הקבוע של קלינט איסטווד בשנות השבעים), זה פשוט סרט מצוין.

(גרסה מורחבת לטקסט שהתרפסם ב"כלכליסט", 7.7.2024)

ציוץ