"הנוסע השמיני: רומולוס", ביקורת
"הנוסע השמיני: רומולוס". מחכים להנוסע השמיני השמיני
דיברתי על "הנוסע השמיני: רומולוס" החל מדקה 41:00 בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה (שהשבוע חגג יום הולדת עשר). האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן
השנה מציין הסרט "הנוסע השמיני" 45 שנה לבכורתו, והוא עושה את זה עם סרט חדש בסדרה, השביעי במספר, שהגיע בסוף השבוע לבתי הקולנוע. למרבה ההפתעה, כחלק מסדרה שהתעללה לא מעט במעריציה בעשרים השנים האחרונות, הוא לא רע.
הרבה השתנה בשנים האלה בסדרת הסרטים הזאת, שהתחילה ב-1979 עם סרטו של רידלי סקוט שהוא מבחינתי עד היום סרט האימה המפחיד בכל הזמנים. כשהתחילו לבקש באולפני פוקס המאה ה-20 סרטי המשך, התברר שגם למפיקים יש חזון: ארבעת סרטי "הנוסע השמיני" הראשונים היו מקום מפגש מושלם בין מסחר ואמנות, בין משימה מסחרית ובין הענקת אפשרות לבמאים בתחילת דרכם ליצור לעצמם כרטיס ביקור אישי, להפוך פרק בסדרה לחלק מפילמוגרפיה ולא רק כחלק מפרנצ'ייז. ב"שובו של הנוסע השמיני" יצר ג'יימס קמרון את אחד מסרטי ההמשך הגדולים בכל הזמנים. ב"הנוסע השמיני 3" התוודענו לשמו של דיוויד פינצ'ר שיצר סרט פסימי וקודר בסדרה שמלכתחילה היא אלימה ומאיימת. ו"הנוסע השמיני 4" ייבא להוליווד את ז'אן–פייר ז'ונה הצרפתי, שיצר קרקס ויזואלי מרהיב ומקברי. כל אחד מהסרטים האלה המשיך את הסיפור שהתחיל ב-1979 אבל כל אחד מהם לקח את זה לכיוון סגנוני אחר, כזה שהפך את ארבעת הסרטים האלה לארבעת כרטיסי ביקור מרשימים לבמאים משמעותיים, עוד כשהיו בתחילת דרכם. כל הסרטים האלה, אגב, זמינים כעת לצפייה בדיסני+ וממש כדאי לראו אותם, בייחוד את הסרט של ג'יימס קמרון.
ואז, בדיוק כפי שהוא עשה עם "בלייד ראנר", רידלי סקוט חזר להרוס את יצירת המופת של עצמו. סקוט, במאי מצוין עם אופי מחורבן, עדיין מריר בגיל 86 שמפיקי "הנוסע השמיני" כלל לא פנו אליו לביים את סרטי ההמשך להצלחה הקופתית שלו. איזה תינוק. הוא ניסה לשנות את זה בכך שהשתלט על המותג מחדש ב-2012 עם "פרומתיאוס" ואחר כך ב-2017 עם "הנוסע השמיני: קובננט", שני סרטים שמתרחשים לפני עלילת הסרט המקורי (פריקוולים) שבאופן מבלבל וכמעט בלתי קוהרנטי מנסים לספר שהיתה כאן קונספירציה תאגידית שלמה שבראה וניצלה את החיזרים הקטלניים שרומז לכך שצוות החללית נוסטרומו, מ"הנוסע השמיני" המקורי, למעשה נכנסו למלכודת שתוכננה מראש, ואגב כך מנסה להיות איזושהי מטאפורה עקומה על יחסי בורא ונבראים, נושא שסקוט גנב מ"בלייד ראנר" שלו. זה היה סיפור צדדי מיותר שלא עשה דבר להעשרת הסדרה, חוץ מההבנה העצובה שסקוט שוב ושוב לא מבין את סוד הקסם של סרטיו (מתערב אתכם שעכשיו הוא יהרוס גם את "גלדיאטור" עם סרט ההמשך המיותר לו).
שבע שנים חלפו. דיסני ממשיכה לפשפש באסמים של אולפני פוקס בחיפוש אחר סדרות ומותגים שאפשר לעשות מהם כסף חדש והם הגיעו לסדרה הזאת ומיד יצאו למכרז על הנפקתה מחדש. מה שהם עשו לפני רגע עם דדפול, הם עושים עכשיו עם "הנוסע השמיני": משביחים את התוצרת. נקודת המוצא היתה מאכזבת, כשדיסני נתנו את מושכות הבימוי לידיו של פדה אלוורז, במאי תוצרת אורוגוואי, שבשנים האחרונות התמחה ביצירת רימייקים והמשכונים לסדרות אימה קלאסיות: "המנסרים מטקסס" (כמפיק), "מוות רצחני", "הנערה ברשת העכביש". לתת לבמאי ז'אנר סדרתי שמתמחה ברימייקים וריבוטים את המפתחות לסרט חדש של "הנוסע השמיני" זה לא להבין מה הפך את הסרטים הקודמים לכה טובים, דווקא בגלל שהם בוימו על ידי במאים שלא התמחו בסרטי אימה, ושהיו בתחילת דרכם (לפחות ההוליוודית).
סרטי "הנוסע השמיני" הם בראש ובראשונה סרטי מדע בדיוני המתרחשים בעתיד, בחלל, בחללית. המתח והאלימות גם סיווגו אותם כסרטי אימה. אבל באופן מעניין, למרות העובדה שבכל הסרטים העלילה עסקה באשה (סיגורני וויבר) שנלחמת בחיזר קטלני ומפלצתי, הם מעולם לא קרסו לתוך קלישאות הז'אנר. היתה בהם מפלצת אבל הם לא היו סרטי מפלצות. אלווראז הוא הבמאי הראשון שהופך את "הנוסע השמיני" לסרט מפלצות. כל הבמאים הקודמים השתמשו במלחמת האשה במפלצת כבסיס למטאפורה – יש כאן רמזים חוזרים ונשנים לעולמות המיתולוגיה היוונית, יש כאן מוטיבים העוסקים באנושיות מול מפלצתיות, ובנשיות ואימהות מול גבריות מקפדת חיים.
אבל אלווארז מתחיל את "הנוסע השמיני: רומולוס" עם נוסחה ז'אנרית: קבוצת צעירים מחליטה להשתלט על חללית נטושה בחלל כדי לברוח מקולוניית המכרות שבה הם חיים כעבדים לכיוון כוכב לכת שבו הם אמורים להיות חופשיים. יש כאן, קודם כל, מחווה קטנה ל"בלייד ראנר" עם הבריחה מהקולוניות מחוץ לכדור הארץ, אבל גם לכל סרט אימה מ"יום שישי ה-13" ועד "צעקה": צעירים פזיזים הולכים להסתבך במלחמה במפלצת שהם לא יודעים על קיומה. למעשה, מאות מפלצות. אלווארז הוא בעצם הבמאי הראשון שמגיע לסדרה הזאת כמעריץ. כל אחד מהבמאים הקודמים יצר סרט שברא שפה קולנועית חדשה ועצמאית. אבל כמו ש"הנוסע השמיני 4" עסק בשיבוטים והנדסה גנטית, וניסיון להתיק בין די.אן.איי חיזרי וזה האנושי, כך גם אלווארז למעשה חוזר לארבעת הסרטים הראשונים ומזקק מתוכם את הדי.אן.איי העלילתי שלהם ומערבב אותם יחד. "רומולוס" הוא בראש ובראשונה מחווה יפה מאוד ל"שובו של הנוסע השמיני", דבר הניכר מיד עם כותרות הפתיחה (להיתלות בג'יימס קמרון זה שאפתני יותר מאשר לחקות את רידלי סקוט, לעניות דעתי) וקיילי ספייני ("הקרב על אמריקה") מתבגרת יפה תוך שעתיים מנערה קטנה וחסרת אונים שהופכת לגרסה של סיגורני וויבר, לוחמת החלל. יש בסרט שביב רעיון שמדבר על קולוניאליזם, נושא חם ואקטואלי נכיום, שבשנות השבעים והשמונים היחס אליו היה הפוך לחלוטין. אם בעבר המתיישבים הראשונים בחלל נתפסו כחלוצים גיבורים – או בשר תותחים שנשלח על ידי תאגיד מרושע לכוכב לכת מסוכן – המערכה הראשונה של "רומולוס" מתייחסת למתיישבים על כוכבי הלכת מחוץ לכדור הארץ כאל זן פולש, ולכן המפלצות החיזריות – שתוקפות ללא שום מניע או הגיון מלבד רצון להשתלט ולכבוש – נתפסות כעונש המוגש מידה כנגד מידה. אלה מתיישבי חלל ואלה מתיישבי חלל, ולכן הקרב ביניהם שקול ומוצדק. למרבה המזל מעבר לרמיזות מילוליות לנושא הזה, שאר הסרט מוותר על כל השלכה מטאפורית משמעותית (מלבד מוטיב ההריון שמלווה את הסדרה הזאת מאז ימי ג'יימס קמרון) ופשוט הופך את הסרט להרפתקאת בלהות אלימה, מגעילה לעתים, שבנויה כמו משחק מחשב. מבחינה תסריטאית ורעיונית הסרט הוא נסיגה ביחס לארבעת הסרטים הראשונים בסדרה, אבל יאמר לזכותו שהוא אפקטיבי ומהנה ועם כמה הברקות משלו.
"רומולוס" מצליח לפוגג את הציניות שאיתה נכנסנו לאולם תוך כ-35 דקות, שמתחילות באיטיות ובאופן צפוי ואז הסרט מתחיל לתפוס תאוצה, עם מערכה שניה מצוינת ומערכה שלישית פסיכית. הסרטים הקודמים היו עמוקים, סמליים, הרי גורל והיו שגרירים של התקופה שבה נעשו, הסרט החדש הוא אוסף ציטוטים שנותר חלול מבחינת המשמעות אבל מתגלה בסופו של דבר כסרט שלמרבה ההפתעה מצליח להיות מהנה. עכשיו צריך לקוות שיהיה לסרט הזה סרט המשך, כי זה אומר שהסרט הבא בסדרה יהיה "הנוסע השמיני" השמיני.
(גרסה מורחבת של הביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 18.8.2024)
