פרסי אופיר 2024. ארבעה מששת הסרטים המועמדים יצאו עם פרס אחד לפחות

זו היתה שנה מרתקת בקולנוע הישראלי ושנה איומה למדינת ישראל. שנה של מלחמה שהתחילה בטבח וחטופים והמשיכה עם מלחמה וחטופים וברדק פוליטי. אבל הסרטים שהגיעו לתחרות, שצולמו כולם לפני המלחמה, היו מצוינים. עשרה מ-30 הסרטים העלילתיים שהוגשו לפרסי אופיר בוימו על ידי נשים, מספר שיא. אבל עדיין שליש מסך הסרטים. לעומת זאת כשנחשפו המועמדויות לפני חודש התברר שסרטים של במאיות הם הרוב המוחלט. חמישה משישה סרטים בקוגוריית הסרט הטוב ביותר. ארבעה מחמשת הסרטים בקטגוריית הבימוי. ומאה אחוז בקטגוריית התסריט. לאקדמיה יש דור חדש וצעיר ונשי והוא שינה את פני התעשייה והתחרות. הנה הסרטים, האנשים והנשים שזכו הערב בפרסי אופיר.

הסרט הטוב ביותר:

"קרוב אלי"

מפיקים: חיים ואסתי מקלברג. זה הסרט השלישי של המקלברגים שזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. קדמו לו "סופת חול" (2016), שגם היה סרט ביכורים של במאית, ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של ערן ריקליס (2010).

בימוי:

תום נשר, "קרוב אלי"

נשר בת ה-27 היא צעירת הזוכות בפרס הבימוי באופיר. קדם לה שבי גביזון, שהיה בן 30 כשביים את "שורו", שהיה הסרט הראשון שזכה בפרס האקדמיה בשנת יסודה, 1990. וכן, זו פעם ראשונה שמישהו עם שם המשפחה נשר זוכה בפרס אופיר, בדיוק 20 שנה אחרי ה-Snub הראשון של אבא שלה.

תסריט:

"חלב", מאיה קניג

איזה סרט מקסים ומקורי. קניג ("אורחים לרגע"), גם ביימה וערכה את הסרט.

שחקן:

שאדי מרעי, "עיד"

שחקנית:

ליה אללוף, "קרוב אלי"

זה התפקיד הקולנועי הראשון של אללוף.

שחקן משנה:

יעקב זדה דניאל, "בנות כמונו"

זה פרס אופיר ראשון ליעקב זדה דניאל, שהיה מועמד בעבר על "את לי לילה", "יותר ממה שמגיע לי", ו"ולריה מתחתנת". הוא הופיע השנה גם בתפקיד האבא של הגיבורה ב"קרוב אלי".

שחקנית משנה:

בת-אל מוסרי, "בנות כמונו"

בת-אל מוסרי גם כתבה את התסריט, המבוסס על סיפור חייה, לסרט שביימה לי גילת.

סרט תיעודי ארוך:

"הדונם של סבתא" של ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין

סרט נהדר. אבל הזכייה הזאת קצת קוטעת את רצף הכשלונות של משפחת שיק כפי שהוא מוצגת באופן מאוד מצחיק בתחילת הסרט.

סרט תיעודי קצר:

"אני רואה אותך", אדם ויינגרוד

בת זוגו של ויינגרוד, מעיין ריף, היתה מועמדת לפרס אופיר בשנה שעברה על סרטה "הפילגש".

סרט עלילתי קצר:

"הילד", במאי: יהב וינר ז"ל

יהב וינר התחרה עם "הילד", סרט הגמר שלו ב"מנשר", בפסטיבל סרטי הסטודנטים של 2023 שם הסרט זכה בפרס הצילום. ב-7/10 הוא נרצח בביתו בכפר עזה, שם צולם הסרט. אלמנתו, שי-לי עטרי, קיבלה את הפרס בשמו.

ליהוק:

חלי מון סונגו, "נערות כמונו"

עריכה:

שאולי מלמד, "קרוב אלי"

שאולי מלמד היה מועמד גם על בימוי הסרט התיעודי "טאבו: עמוס גוטמן".

צילום:

סער מזרחי, "מופע טוטאל"

הסרט הזה מכיל את אחד השוטים היפים, הווירטואוזיים והמטורללים שאי פעם צולמו – לא רק בישראל, בכלל. שוט שלאוס קאראקס היה הורג בשביל שהוא יהיה בסרט שלו. מצדיע.

איפור:

אורלי רונן, "מופע טוטאל"

"מופע טוטאל" הוא סרטו השאפתני ויוצא הדופן של השחקן רועי אסף. טוב שהאקדמיה לא התעלמה ממנו.

מוזיקה:

"העיר הזאת", עומר מור (הלא הוא איציק פצצתי)

עיצוב:

"העיר הזאת", ניצן ציפרוט

עיצוב תלבושות:

"העיר הזאת", רונה דורון

מיקס ועיצוב פסקול:

"העיר הזאת", יוסי אפלבאום ועומר מור (הלא הוא איציק פצצתי)

איזה קטע שלאיציק פצצתי יש שני פרסי אופיר.

בסיכומו של דבר "קרוב אלי" ו"העיר הזאת" זכו בהכי הרבה פרסים, ארבעה כל אחד. שניהם סרטי ביכורים מאוד תל אביביים ומאוד מוזיקליים. בסביבות שנת 2000 תל אביב יצאה מהאופנה בקולנוע הישראלי ובוודאי בפרסי אופיר (שחגגו אותה בשנות התשעים ב"שורו", "החיים על פי אגפא", "עפולה אקספרס" ו"החברים של יאנה") והנה היא עושה קאמבק. "בנות כמונו" מתרחש בבת ים, וזה הסרט העלילתי הראשון ככל שאני זוכר שמתרחש בבת ים (אני זוכר את הסרט התיעודי של מיכל אביעד "ג'ני וג'ני" וזהו).

סך הכל פרסים יפים. אני רק אזכיר את מה שאהבתי ולא קיבל תשומת לב מחברי האקדמיה. בראש ובראשונה: "כביש הסרגל". אהבתי את סרטה של מיה דרייפוס שהיה מועמד לעשרה פרסים ויצא בידיים ריקות. הייתי בטוח שהוא יקבל לפחות פרס אחד.

"חמדה" של שמי זרחין קיבל כמה מועמדויות (לשחקנים ולמוזיקה) אבל יצא בידיים ריקות, כי כידוע חברי האקדמיה מעדיפים לתת פרסים לצעירים החדשים ולא לוותיקים המנוסים, בוודאי אלה שכבר זכו בעבר. חבל. "חמדה" הוא סרט נהדר, שעכשיו כשהוא יוצא מחוץ ללופ של התחרות חברי האקדמיה אולי ישימו אליו לב סוף סוף ויראו כמה יפה ומרגש הוא. וחברי האקדמיה התעלמו כמעט לחלוטין מ"פינק ליידי" של ניר ברגמן, שנורא ריגש אותי. חבל. הוא היה צריך לקבל, לכל הפחות מועמדות על התסריט של מינדי ארליך והמשחק האדיר של נור פיבק. אפילו מיום הקולנוע הישראלי (שחל מחר) הוא נעדר. חבל. סרט נהדר. אהבתי גם את "הנכס" ו"הטבעת", שני סרטי שואה של יוצרים המזוהים עם טלוויזיה ועברו לקולנוע.

ציוץ