"התחת הזקן שלי". אני, עצמי ואנוכי

בפסטיבל סאנדאנס השנה היה "התחת הזקן שלי" אחד הסרטים אהובים, מדוברים ומבוקשים. הסרט – שעלה כעת באמזון פריים וידיאו – הופק על ידי מרגו רובי ובן זוגה, ואולפני אם.ג'י.אם/אמזון רכשו את הסרט בעבור 15 מיליון דולר – אחד הדילים הכי יקרים בפסטיבל השנה. כל הדמויות האלה – מרגו רובי, אם.ג'י.אם, אמזון – עשו מהלך דומה שנה קודם עם "Saltburn".

אלא שיש הבדל אחד: גם אם אפשר לדמיין פוטנציאל מסחרי ב"התחת הזקן שלי", כזה שמצדיק תוית מחיר בסך 15 מיליון דולר, עדיין לא ברור ממה כולם התלהבו. זה סרט שמוגדר כהפקה אמריקאית, אבל צולם כולו בקנדה, שם מתרחשת עלילתו, רגע לפני שהגיבורה עוזבת את העיירה הקנדית הקטנה שלה על שפת אגם צלול ועוברת לעיר הגדולה – טורונטו. וכל הסרט הזה קנדי לחלוטין: הוא נעים לעין ומנומס מאוד. כולו חיזוקים חיוביים וכמעט ללא קונפליקטים. זה סרט מתוק מאוד, חיובי מאוד, עם עצות יפות לחיים לצופות בנות 17, והוא נראה כמו פרק של "דוסון קריק".

זה מתחיל עם רעיון כמעט חמוד. ביום הולדתה ה–18, נערה בשם אליוט (מייזי סטלה בתפקידה הקולנועי הראשון) יוצאת לקמפינג עם שתי חברותיה, שבועות בודדים לפני שהיא עוזבת את הבית ללימודים בקולג', כדי לנסות פטריות הזיה בפעם הראשונה. ובזמן שהיא בטריפ היא פוגשת את עצמה, כשהיא בת 39 (אודרי פלזה היא אליוט המבוגרת). לא נשואה, ללא ילדים, דוקטורנטית באוניברסיטה שלא מוכנה להסגיר באיזה תחום, ועם לב שבור. אליוט הצעירה – שבטוחה שהיא לסבית – מבקשת מאליוט המבוגרת עצות לחיים, והיא נותנת לה אחת חשובה: להתרחק מבחור בשם צ'אד. לא ברור למה. למחרת אליוט הצעירה תפגוש את צ'אד ותתאהב בו. האם היא תקשיב לאזהרה שהיא קיבלה מהעתיד, או תלך בעקבות ליבה?

מייגן פארק כתבה וביימה את הסרט, שאין בו לא הגיון ולא חוקיות. אליוט המבוגרת מופיעה בחייה של אליוט הצעירה באופן אקראי לחלוטין, כן טריפ לא טריפ. זה לא באמת משנה כי יש כאן נקודת מוצא חיננית מאוד שהיה לה פוטנציאל קומי גדול בהרבה, וגם פוטנציאל טראגי. אבל כל הבחירות של פארק נשארות באמצע. הדבר הכי מתריס בסרט הזה – שטעמו טעם סורבה וניל טבעוני – הוא השימוש במילה "תחת" בכותרתו. חתרני.

ואולי יש מקום לסרט כזה, מרגיע כמו בריזה, ריחני כמו זר פרחי בר, בתקופה כה לחוצה, אלימה ומלאת מחלוקות. לא רק בארץ, בכל העולם. אולי זה מה שמשך את תשומת הלב אליו בסאנדאנס – הנה סרט שהוא פשוט נחמד, חיובי, מחזק, מחבק. אין בו קולנוע משמעותי או תסריטאות יוצאת דופן, הוא פשוט פוטוגני, ומלא ניים דרופינג לדור המילניאלז, מ"נשים קטנות" של גרטה גרוויג ועד ג'סטין ביבר (עוד קנדי). ובסופו של דבר אולי זה פשוט סרט עבור אמהות ובנותיהן בנות עשרה המבולבלות, כי בסופו יוצאים עם מסקנות ברורות לחיים: תהיי נחמדה לאמא שלך, אל תקחי את הבית שלך כמובן מאליו, נסי לשמור על קשר עם אחיך, ושמרי על היגיינת שיניים. עצות ששוות 15 מיליון דולר.

(גרסה מורחבת לביקורת שהתפרסמה ב"כלכליסט", 25.9.2024)

ציוץ