גפילטע פיש
זהו ההיפופוטם-דג, רק אחד משלל עבודות האמנות של טאקשי קיטאנו שמוצגים כעת בתערוכה בפונדסיון קרטייה לאמנות מודרנית בפריז. הנה עוד. ועוד. חובבי טאקשי קיטאנו ידעו שהוא גם צייר, שכן ציוריו כיכבו ב"זיקוקין די נור". אבל עכשיו מתברר שהוא גם פסל. ואמן מיצבים. (תודה לסהר על הלינק).
=======
BAM (האקדמיה למוזיקה של ברוקלין, אחד המוסדות המרכזיים בסצינת המוזיקה העכשווית של ניו יורק) מכיל באולמו גם סינמטק משובח במיוחד, שייארח בשבוע הבא את אתגר קרת לתוכנית בשם "העולם הסוריאליסטי של אתגר קרת" ויציג בה את שלושת הפיצ'רים בהם הוא קשור: "מדוזות", הסרט שביים עם שירה גפן, ושעליו זכו בפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן; "9.99", של תתיה רוזנטל, שקרת היה שותף לכתיבת התסריט על פי סיפוריו הקצרים; ו"חותכי ורידים: סיפור אהבה", שביים גוראן דוקיץ' על פי "הקייטנה של קנלר". אם היו מתייעצים איתי הייתי ממליץ להם גם על "משהו טוטאלי" של גור בנטביץ', שקרת היה שותף לכתיבת התסריט.
===============
כנס הפיצ'ינג הדוקומנטרי קו-פרו, פרסם את רשימת הסרטים שיישתתפו באירוע הקרוב, בסוף מאי. יש שם לא מעט שמות מסקרנים, על חלק מהפרויקטים שמעתי ועל חלקם לא. אבל שמחתי במיוחד למצוא שם פרויקט חדש – סוף סוף – של רענן אלכסנדרוביץ', "החוק בשטחים". אלכנסנדרוביץ' ביים שני סרטי תעודה מעולים, "מרטין" ו"הטיול הפנימי", ופיצ'ר שהיה לדעתי אחד הטובים שנעשו בארץ בעשור האחרון ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש"). והנה סוף סוף סרט חדש בעבודה. אני מסוקרן.
============
ועוד מהעולם התיעודי: אילנה צור הודיעה שהיא פורשת מניהול פסטיבל "דוק אביב". מעניין מאוד. צור ייסדה את הפסטיבל והיתה המנהלת האמנותית שלו ב-12 שנות קיומו עד כה, והפסטיבל הוא במידה רבה בן דמותה המובהק. יהיה מסקרן לראות איזה צביון יקבל הפסטיבל תחת הנהגה אמנותית אחרת.
=============
הנה עוד קאמבק שאני מחכה לו: ג'יימס ברוקס ("תנאים של חיבה", "משדרים חדשות" ואחד היוצרים של "משפחת סימפסון") עובד בשקט בשקט על סרט חדש. כל כך בשקט שב"ניו יורק טיימס" שמעו על זה וכתבו על זה כתבה. שם הסרט: "How Do You Know". שם מאוד וודי אלני. השחקנים: ג'ק ניקולסון (שזכה בשני אוסקרים על תפקידיו בסרטים של ברוקס: "הכי טוב שיש" ו"תנאים של חיבה"), ריס וויתרספון, אוון ווילסון ופול ראד. הנוכחות של ווילסון וראד מסקרנת, כי יש משהו בסרטים של ג'אד אפטאו – ובייחוד בסרטו האחרון, "אנשים מצחיקים" – שמאוד מזכיר את המיקס של ברוקס בין קומדיה לדרמה, ובין הקאמרי למפואר. למעשה, נדמה ש"אנשים מצחיקים" של אפטאו נכשל בדיוק באותו אופן שבו נכשל "ספנגליש" של ברוקס: כנראה משהו בפוטנציאל הדרמטי שטמון באדם סנדלר, שלא מיתרם לכדי אהדה או אמינות מנקודת המבט של הקהל, שלא מקבל אותו כדמות מיוסרת.
============
סליחה על האיטיות בעדכון, יש חמץ לבער ושלוש עונות של "Breaking Bad" להשלים, וגם "ספרטקוס". לא משתלט על הכל.
נכון שBREAKING BAD זאת טלויזיה מדהימה כמעט כמו האח הגדול?
אוי, אתה תאהב את Breaking Bad ("שובר שורות"). תן לה עדיפות ראשונה, שכן רק עכשיו התחילה העונה ה-3. בסה"כ תצטרך להשלים 20 פרקים (עונה 1 הייתה קצרה מאוד). אגב, ריין ג'ונסון (במאי "בריק" ו"האחים בלום") הולך לביים פרק מס' 10 של העונה החדשה והוא מסביר למה זו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה לדעתו: http://www.collider.com/2010/03/05/rian-johnson-directed-an-upcoming-episode-of-breaking-bad/
מדליק ההיפופודג, למרות שאישית יותר חיבבתי את הפילייזר בקישור הראשון שנתת.
אפרופו וודי אלן ושמות של סרטים, אני מאוד אוהב את השם של סרטו החדש של אלן: "You will meet a tall dark stranger".
אני שמח שטאשקי קיטאנו חוזר לעניינים. אחרי 3 סרטים שהיו הרהורים יותר מסרטים (שניים מהם היו מאוד מוצלחים ומצחיקים לטעמי), חוזר קיטאנו לענייני יאקוזה: בניק לינק, האתר הרשמי של סרטו החדש, והכנראה מאוד אלים – "זעם".
ובעניינים אחרים: התפרסמו המועמדויות לפרסי העאקדמיה הגרמנית לקולנוע, הלולה. אין הרבה הפתעות: "הסרט הלבן" של מיכאל האנקה מועמד כמעט בכל קטגוריה אפשרית, 13 מועמדויות בסך הכל. הפתעה לרעה: "Soul kitchen", החדש של פאתיח אקין (מועמד להפצה בארץ ב"לב" בקיץ), מועמד רק לשני פרסים: פרס הסרט, ולעריכה.
אחד המועמדים לפרס הסרט הדוקומנטרי בגרמניה נקרא "הלב של ג'נין". טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-23 באפריל.
לרשימת המועמדויות המלאה:
http://www.altfg.com/blog/movies-431/german-academy-awards-the-white-ribbon/
BREAKING BAD אהובתי…איזו סדרה מדהימה
סצנת הפתיחה של ברייקינג בד פשוט מופתית בעיניי, וגם השאר טוב מאוד. בפרק השני מופיעה אחת הסצנות הקומיות המבריקות ביותר שנכתבו אי פעם, לטעמי.
האם רק אני חושב שרשימת הסרטים התיעודיים שהולכים כפי הנראה להיות היבול של שנה הבאה בתיעודי בארץ משעממים להחריד??
למה כולם אבל כולם חייבים לעסוק בפלסטינים? למה?
זה כבר מתחיל להיות רפלקס מותנה של יוצר תיעודי בארץ שעושה סרט. או סרט אישי על חיסול חשבונות עם אבא שאנס אותו בילדות או על פלסטינים. לרוב אין אבא שאנס אותם אז ישר הולכים על האפשרות השניה.
היוצרים התיעודיים בארץ יורים לעצמם ברגל.
אולי הם מרגישים שככה ישמעו אותם, אם הם יעשו סרט עם אמירה פוליטית {והרי כולנו יודעים לאיזה צד פוליטי זה ישתייך..}.
מבאס תתחת.
יותר מכל סדרה אחרת braking bad היא יצירת המופת של הטלוויזיה. היא מגרדת את הנשמה מבפנים.
איפה אפשר לראות את הדרקון הראשון שלי באנגלית? ביס פלנט יש רק בעברית?!
========
רוה לרונן: אני משוכנע שאם תתאמץ תמצא. זה עשוי לדרוש לפתוח את עכבר העיר או אתרי מכירת כרטיסים ולא סתם לזרוק שאלות באוויר בטוקבק בבלוג ולצפות שמישהו אחר יחפש בשבילך. אבל הקשב לי היטב: הדיבוב העברי ל"הדרקון הראשון שלי" הוא לא פחות מפנומנלי. ליהוק הקולות האמריקאי נורא בנאלי: ג'יי ברוכל בתפקיד החנון, ג'ררד בטלר בתפקיד אביו הבריון. זה יישמע לך כמו "300" מצויר. ואמריקה פררה בתור מושא חיבתו של הגיבור? לא יודע, הקול לא מתאים לציור. בעברית הקולות המלוהקים אינם מפורסמים והם פשוט מתאימים לדמות, ולא לכוכבות. והסרט דרמטי ומלא אקשן כך שאין שום בדיחות של משחקי מילים שהולכות לאיבוד בתרגום. הסרט בעברית ממש עובד ומצוין (זה קרה כבר בעבר, אגב: הקולות האמריקאים של "תזיזו ת'רגליים" עשו שימוש במבטאים משונים – פינגווין עם מבטא אלביס ופינגווינית עם קול של מרילין מונרו, למשל. בשעה שבעברית ויתרו על זה והשתמשו בקולות נורמליים, וזה עבד הרבה יותר טוב). ובכלל, "דרקון" הזה הוא הברקה מפתיעה. לך על העברית.
מודה, לא התחברתי לbraking bad. ראיתי את הכמה פרקים ראשונים ופשוט לא הבנתי על מה הרעש. סדרה די טובה וזהו.
אני תמיד אעדיף את המקור, עם כל הכבוד למדבבים מוצלחים.
(חוץ מבמקרה של "free jimmy", שראיתי באנגלית, שהיא לא המקור)
בתור מישהי שלגמרי לא מתמצאת באתרי חיפוש כרטיסים, הסתכלתי רק בטיקטנט (באתר סרט אין לפני שהסרט יוצא וביס פלנט באמת אין), ושם כתוב שהאנגלית מוצג רק בלב דיזנגוף ובסינמה סיטי בראשל"צ. האומנם כה מעט עותקים?
אין ממש עומק דרמטי בברייקינג באד. בסך-הכל עוד סדרה שמנסה להרשים בטירוף שלה ובשאר אלמנטים לא צפויים. כמו ווידס (לא כולל העונה וחצי הראשונות, שעוד ניסו לייצר דמויות נוגעות ללב ומרתקות, לפני שהתמסרו לריגושים זולים,
מוזריות וגסות).
טקאשי קיטאנו המלך. חבל שאחרי 'זאטואיצ'י', שום סרט שלו לא הגיע לאקרנים פה. האחרון שלו שראיתי היה 'טקאשים' מ2005. נחמד. שמח לשמוע כי הוא חוזר למקורות, לעסוק ביאקוזה היפנית… can't wait
I wanted to thank you for this great read!! I definitely enjoying every little bit of it I have you bookmarked to check out new stuff you post.